תהילים צ"ז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים צ"ז
ה' מָלָךְ, תָּגֵל הָאָרֶץ; יִשְׂמְחוּ, אִיִּים רַבִּים.

א ה' מָלָךְ, תָּגֵל הָאָרֶץ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים.
ב עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ.
ג אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ; וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו.
ד הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל; רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ.
ה הָרִים-כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה': מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ.
ו הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ; וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ.
ז יֵבֹשׁוּ כָּל-עֹבְדֵי פֶסֶל - הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים;
הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים.
ח שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה -
לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ ה'.
ט כִּי אַתָּה ה', עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ;
מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים.
י אֹהֲבֵי ה', שִׂנְאוּ-רָע:
שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו; מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם.
יא אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק; וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה.
יב שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּה' וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ.

תהילים צ"ז הוא המזמור התשעים ושבעה בתהילים. (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-96). שמו של המזמור בלטינית: "Dominus regnavit exultet terra"

סוגת המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור זה שייך לסוג הנקרא 'מזמור המלכת מלך'. לשיטתו של חוקר המקרא הנורווגי זיגמונד מובינקל, לסוגה זו של מזמורים שייכים חמישה מזמורים: תהילים מ"ז, צ"ג, צ"ו - צ"ט. מקורם של מזמורים אלו בטקסי פולחן חגיגיים שהתקיימו בראש השנה ובהם הציגו את המלכת האל בליווי חצוצרות ושופרות. לחגיגות אלה דמיון רב לשיטתו לחגיגות, שנחגגו לכבוד המלכתו של מורדוך, כמלכם של האלים. במזמורים אלה המוטיב החוזר הוא שלטון האל על העולם ומשפט צדק. לדעת משה ויינפלד מוטיבים אלה יוצרים זיקה בין הסוגות, מזמורי מלך לבין 'מזמורי המלכת ה'.[1]

מבנה המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המחלקים את המזמור כך:[2]

פסוקים כותרת
א' הכרזה על המלכת ה'
ב'-ה תיאור הופעתו של האל
ו'-ז' הגויים ועובדי האלילים מכירים בסמכותו וכבודו של האל
ח'-ט' ציון שמחה בעליונותו של ה'
י'-י"ב קריאת המשורר לעשות טוב ולהימנע מעשיית הרע

זמנו של המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי שרו את מזמור זה ומזמורי המלכה אחרים בימי בית ראשון ושני. לשונו של המזמור לא מאפשרת להגדיר את זמנו של המזמור, אך יש הסוברים זמנו של המזמור מאוחר יותר וזאת כי המילים 'אִיִּ֥ים' (פסוק א') ו-חֲסִידָ֑יו (פסוק י') אופייניות לתקופה מאוחרת.[2]

אידאולוגיה במזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוק ז במזמור מעלה שאלה אידאולוגית שמופיעה בכמה ממזמורי המלכת ה' - האם ה' הוא אל יחיד (מונותאיזם) או שמא יש כמה אלים אך ראוי לעבוד רק את ה' (מונולטריזם)? מתחילת הפסוק ("יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים") נראה שאלוהים הוא אל יחיד והאלילים חסרי כח, ואילו מסוף הפסוק נראה שכל האלים משתחווים לו ("הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים"). הפרשנים השונים נתנו כמה הסברים - א. הכוונה שעובדי אלילים משתחווים[3]; ב. תחילת הפסוק היא תוספת מאוחרת[2]; ג. סוף הפסוק הוא תיאור ספרותי בלבד שתלוי במורשת המזרח הקדום, אך אינו מתכוון שיש אלים רבים[2]; ד. אכן יש אלילים או כוחות והם משתחווים או השתחוו לאלוהים ולא ראוי לעובדם (ולכן "יבשו כל עבדי פסל")[4][5].

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נאמר כחלק מקבלת שבת באותן הקהילות שמתחילות את קבלת שבת ב"לכו נרננה".

פסוק י"א, משמש פתיחה לסדר "כל נדרי" הנאמר בערב תפילות ליל יום הכיפורים. את הפסוק אומרים החזן והקהל שלוש פעמים. פסוק זה הוא ביטוי הנאמר כיום כאשר מבקשים לומר לאנשים צדיקים שלא יתייאשו ממצבם גם אם רע הוא, סופם של צדיקים אלה, שיהנו מפירות ההצלחה שהיא האור.[6]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dem Gerechten muß das Licht, רי"ב 195 (בגרמנית: אור זרוע לצדיק), היא קנטטה דתית אשר חוברה על ידי יוהאן סבסטיאן באך, בהשראת פסוקים י"א- י"ב.

בשיריה של נעמי שמר שזורים פסוקים וניבים רבים מהתנ"ך וממקורות אחרים ביהדות. בפסוק י"א עשתה נעמי שמר שימוש בשירה בארץ להד"ם:[7]

בארץ להד"ם, פוסע לו אדם ואור גדול זרוע על יומו

שירי נעמי שמר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים צ"ז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה ויינפלד, הליטורגייה היהודית הקדומה: מהספרות המזמורית ועד לתפילות במגילות קומראן ובספרות חז"ל, ירושלים, מאגנס, תשס"ד, ע"מ 7-6
  2. ^ 1 2 3 4 יאיר הופמן, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דודיזון עתי, 1995, עמ' 110
  3. ^ רד"ק על הפסוק: "או פירושו כל אלהים – כל עובדי אלהים אחרים."
  4. ^ מצודת דוד ורד"ק על הפסוק הציעו שמדובר על צבא השמים.
  5. ^ עמוס חכם, דעת מקרא: תהלים, ירושלים: מוסד הרב קוק, כרך ב, עמ' ריא
  6. ^ יעקב שרת, פניני קדם, תל אביב, ידיעות אחרונות , 2012, ע"מ 18
  7. ^ טלילה אלירם בתוך: ביקורת ופרשנות-הזמר העברי, פואטיקה, מוזיקה, היסטוריה, תרבות, רמת גן, בר אילן, 2012, ע"מ 296