תהילים כ"ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תהילים כ"ט
מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים

א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז:
ב הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:
ג קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים:
ד קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר:
ה קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:
ז קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:
ח קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ:
ט קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:
י ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם:
יא ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

"מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים" הוא המשפט הפותח בספר תהילים פרק כ"ט, הוא מזמור שבח לה'. המזמור מצא מקום חשוב בליטורגיה היהודית. חוקרים משערים כי הוא שאוב משירת עמי המזרח הקדום ומצויים בו שרידים של מיתולוגיה אלילית קדומה.

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזמור מוזכר קול ה' שבעה פעמים. המקובלים נתנו חשיבות מיוחדת לזה, אומרים אותו בכניסת שבת משום ששבעה הקולות הם כנגד שבעה ימי השבוע.[1]

המזמור בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל מציינים את ייחודו של המזמור בכך ש'קול ה' חוזר שבע פעמים במזמור, ושם ה' חוזר בו שמונה עשרה פעמים (ואם מונים גם את 'אל הכבוד' מגיעים ל-19 אזכורים), שכנגדם תיקנו בתפילת העמידה של יום חול שמונה עשרה ברכות ועוד אחת.

מפסוקים א–ב מצאו חז׳׳ל מקור לברך הברכות אבות, גבורות, וקדושת השם בתפילת העמידה. (בבלי מגילה יז:)

המזמור בליטורגיה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור זה מקדים את שירת הפיוט לכה דודי בתפילת קבלת שבת ונוהגים בהרבה קהילות לעמוד בעת אמירתו.[2]

את המזמור נוהגים לשיר בקצת קהילות בהקפות של שמחת תורה, וקהילות ספרדיות ואשכנזיות מלוות בשירת מזמור זה את החזרת ספר התורה לארון הקודש (בקהילות אשכנזיות שרים את המזמור רק בשבת ואילו בחגים ובימות החול נוהגים ללוות עם "לדוד מזמור").[3]

בקצת קהילות אשכנז, הוא נאמר גם בסוף תפילת "מעריב בזמנו" (כלומר כשמתפללים ערבית אחרי צאת הכוכבים) בימות החול.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות המזמור בחקר המקרא

המזמור כליטורגיה דתית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפלת החדש, ליוורנו תשי"א, עמ' 230.
  2. ^ אך בקהילות אשכנז המערבי נוהגים לשבת, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 26.
  3. ^ יש לציין שהמזמור לא מופיע בהרבה סידורי אשכנז הקדומים, עיין לדוגמה סידור ר' אליה בחור, מנטובה שכ"ב, דף נב ע"ב.
  4. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 170.