תהילים צ"ה

פסוקי המזמור: תהלים צה' לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ.
א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ. ג כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים. ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ. ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ. ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יְהוָה עֹשֵׂנוּ. ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ. ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר. ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי. י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי. יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי.

תהילים צ"ה הוא המזמור ה-95 בספר תהילים (במספור של תרגום השבעים והוולגטה זהו הפרק ה-94).

המזמור פותח את סדרת המזמורים צ"ה-ק', המסווגים כמזמורי המלכת ה', וקהילות יהודיות רבות נוהגות לאומרם בקבלת שבת (חלקן ללא מזמור ק').

תוכן המזמור

המזמור מחולק לשני חלקים: החלק הראשון (פסוקים א-ז) בו המשורר קורא לכולם לשבח, להריע ולהודות לה' על מלכותו בבריאה ועל אהבתו לעמו.

בחלק השני (פסוקים ח-יא) הדובר הוא ה', שמוכיח את העם להיזהר ממעשי דור המדבר, שמא ייענשו כמותם.

מזמורי המלכת ה'

המלבי"ם כותב שהפרקים צ"ה – ק' הם סדרה של פרקים העוסקים בהנהגות ה' בעולם, ואילו לפי רד"ק המזמור מדבר על ימות המשיח כאשר עם ישראל ירננו ויודו לה' על ישועתו הגדולה.

פרופ' יעקב ליכט כתב שהמזמורים צ"ה–ק' מצטרפים לקבוצה אחת בזכותן של שלוש תכונות משותפות והן:

1. נושא אחיד;
2. ביטויים חוזרים אחדים;
3. תקבולת במבנה (של היחידה השלמה בת ששת המזמורים) וקשר רעיוני.

בהמשך דבריו עומד ליכט על כך ששת המזמורים הללו נחלקים לשלושה צמדים של מזמורים, כשבין כל שני מזמורים שבאותו הצמד קיימות הקבלות בולטות. שלושת הצמדים הם:

1. המזמור הפותח (צ"ה) והמזמור החותם (ק').
2. המזמור השני (צ"ו) והמזמור הרביעי (צ"ח).
3. המזמור השלישי (צ"ח) והמזמור החמישי (צ"ט).

הקבלות רבות יש בין הפרק הפותח את ששת המזמורים, "לכו נרננה", לבין הפרק המסיימם - "מזמור לתודה". לדוגמה: "לכו נרננה לה'" - "בואו לפניו ברננה". "נריעה לצור ישענו" - "הריעו לה' כל הארץ". "נקדמה פניו בתודה" - "בואו שעריו בתודה". "לפני ה' עושנו כי הוא אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו" -"דעו כי ה' הוא האלוקים הוא עשנו עמו וצאן מרעיתו".

ברם, שוני גדול יש בין שני המזמורים. במזמור צ"ה הנסוח הוא עתידי: "לכו נרננה... באו נשתחוה... נקדמה... נריע...", אולם ב"מזמור לתודה" הנסוח הוא של צווי מיידי: "הריעו... באו לפניו ברננה"... במזמור צ"ה קורא דוד לעבודה מיראה: "בואו נשתחוה ונכרעה", ובמזמור לתודה: "עבדו את ה' בשמחה". שם הצווי נאמר רק לעם ישראל להריע "נריעה לצור ישענו", לעומת זאת מזמורנו קורא לכולם להריע "הריעו לה' כל הארץ".

מזמור צ"ה מתאר את תחילת תהליך הגאולה על ידי קבוץ הגליות, כפי שכתב שם הספורנו (בהקדמתו למזמור), ובו צריך עדיין להזהיר את עם ישראל "אל תקשו לבבכם כמריבה". לעומת זאת מזמור ק' מתאר את סופו של התהליך וקורא לכל האנושות להודות ולהלל לה' ולעבדו בשמחה. כמו שכתוב לפני כן (פרק צח,ג) "ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו - הריעו לה' כל הארץ".

קבלת שבת

תקנת אמירת לכו נרננה מיוחסת לרמ"ק

סדר קבלת שבת כפי שהוא נהוג היום ברוב תפוצות ישראל, להקדים לתפילת ערבית של ליל שבת. ניתן לחלקו לשלושה חלקים: א. ששת המזמורים הפותחים בלכו נרננה תהלים צה-צט/ק וכ"ט. לפי קבלת האר"י אומרים בחלק זה רק מזמור כט (וכן נוהגים בהרבה קהילות ספרדיים ובנוסח איטליה), ואילו לפי קבלת הרמ"ק מקדימים לו את תהלים צה-צט (וכן נוהגים האשכנזים, חלק מקהילות הספרדים ורוב קהילות התימנים). ב. פזמון לכה דודי לר' שלמה אלקבץ. ג. מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש (תהלים צב-צג).

בסידור היעב"ץ וכן בספר אוצר דינים ומנהגים ועוד מיחסים את המנהג של אמירת ששת מזמורי הגאולה לר' משה קורדובירו גיסו של רבו ר' שלמה אלקבץ מחבר לכה דודי, אשר הנהיג כך בין מקובלי צפת במאה הט"ז ופשט מנהגם בארץ ישראל, בהמשך המנהג הלך והתפשט ברוב תפוצות ישראל במהלך המאות הבאות. אמנם יש המפקפקים בזהות מחבר המנהג.

המזמור של דור קיבוץ גלויות

מזמור לכו נרננה קשה מאוד מבחינת תוכנו, הוא פותח בהלל והודיה, ממנו ניתן להבין, שהמשורר נמצא כבר בזמן הגאולה. לעומת זאת בהמשך הוא מעורר את העם שלא לחטוא בחטא דור המדבר, נראה שהוא נמצא עדין בגלות.

ר' עובדיה ספורנו, בפירושו לתהילים מבאר: מזמור זה הולך על קבוץ גלויות הקודם לימות המשיח, לכן המשורר קורא להם מצד אחד לכו נרננה בקול תודה על שהוציאנו מקרב האומות. ראו כיצד הוא שומרכם כרועה הרועה את צאנו. מצד שני הוא מתרה בהם שיזהרו שלא להיות כדור המדבר, שבמקום להביט באהבת ה' אליהם שזכו להיות 'צאן מרעיתו' הם הקשו לבבם והכעיסו את ה'. המשורר מזהיר שאם לא יתנהגו כראוי, כמו שגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ, כך הם לא יזכו לימות המשיח.

היעב"ץ בסידורו מוסיף שמשה רבינו (שהוא מחבר מזמור זה לדעת חז"ל) ראה ברוח הקודש שיהיה בדור שלפני הגאולה אנשים שיחטאו בחטא המרגלים ולא ירצו לעלות לא"י, ועל זה הוא מזהיר אותם.

בתרבות

• לכו נרננה - יעקב יהודה דסקל, באלבומו קבלת שבת.
• לכו נרננה - הרב שלמה קרליבך.
• דאנקען - יואלי קליין, שוכי גולדשטיין ומקהלת מלכות, בלחן של אלעזר אסתרזון.
• ארבעים שנה - אברימי רוט בלחן של יוסי גרין באלבום קבלת שבת - נוסח גרין.

לקריאה נוספת

• מזמורים צ"ה–ק' – שישה מזמורי תהילה. חלק א', חלק ב'. הרב אלחנן סמט, בית המדרש הווירטואלי ישיבת הר עציון.
• ספר פני שבת נקבלה, אברהם ישראל שריר, ירושלים התשס"ג.
• ספר לכו נרננה, הרב יהודה טאוב, תשע"ט.