תהילים צ"ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: טעויות כתיב, וניסוח לא מתאים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פסוקי המזמור:תהלים צה'
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ.

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ.
ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ.
ג כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים.
ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ.
ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ.
ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יְהוָה עֹשֵׂנוּ.
ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ.
ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר.
ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי.
י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי.
יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי.

לְכוּ נְרַנְּנָה הוא הוא פרק צ"ה בספר תהילים (במספור של תרגום השבעים והוולגטה זהו הפרק ה-94).

המזמור פותח את סדרת ששת מזמורי הגאולה. מנהג קהילות רבות בישראל לומר מזמור זה בקבלת שבת.

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור מחולק לשני חלקים: חלק הראשון (פסוקים א-ז) המשורר קורא לכולם לשבח, להריע ולהודות לה', על מלכותו בבריאה ועל אהבתו לעמו.

בחלק השני (פסוקים ח-יא) המשורר מוכיח את העם להזהר של לעשות כמעשה דור המדבר, שמא יענשו כמותם[1].

ששת מזמורי הגאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלבי"ם כותב שהפרקים צ"ה – ק' הם סדרה של פרקים, שכולם נועדו להאמר בימות המשיח (רד"ק), כאשר עם ישראל ירננו ויודו לה' על ישועתו הגדולה.

פרופ' יעקב ליכט כתב שהמזמורים צ"ה–ק' מצטרפים לקבוצה אחת, בזכותן של שלוש תכונות משותפות והן:

  1. נושא אחיד;
  2. ביטויים חוזרים אחדים;
  3. תקבולת במבנה (של היחידה השלמה בת ששת המזמורים) וקשר רעיוני[2].

בהמשך דבריו עומד ליכט על כך שששת המזמורים הללו נחלקים לשלושה צמדים של מזמורים, כשבין כל שני מזמורים שבאותו הצמד קיימות הקבלות בולטות. שלושת הצמדים הם:

  1. המזמור הפותח (צ"ה) והמזמור החותם (ק').
  2. המזמור השני (צ"ו) והמזמור הרביעי (צ"ח).
  3. המזמור השלישי (צ"ח) והמזמור החמישי (צ"ט).

הקבלות רבות יש בין הפרק הפותח את ששת המזמורים, "לכו נרננה", לבין הפרק המסיימם - "מזמור לתודה". לדוגמה: "לכו נרננה לה'" - "בואו לפניו ברננה". "נריעה לצור ישענו" - "הריעו לה' כל הארץ". "נקדמה פניו בתודה" - "בואו שעריו בתודה". "לפני ה' עושנו כי הוא אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו" -"דעו כי ה' הוא האלוקים הוא עשנו עמו וצאן מרעיתו".

ברם, שוני גדול יש בין שני המזמורים. במזמור צ"ה הנסוח הוא עתידי: "לכו נרננה... באו נשתחוה... נקדמה... נריע...", אולם ב"מזמור לתודה" הנסוח הוא של צווי מיידי: "הריעו... באו לפניו ברננה"... במזמור צ"ה קורא דוד לעבודה מיראה: "בואו נשתחוה ונכרעה", ובמזמור לתודה: "עבדו את ה' בשמחה". שם הצווי נאמר רק לעם ישראל להריע "נריעה לצור ישענו", לעומת זאת מזמורנו קורא לכולם להריע "הריעו לה' כל הארץ".

מזמור צ"ה מתאר את תחילת תהליך הגאולה על ידי קבוץ הגליות, כפי שכתב שם הספורנו (בהקדמתו למזמור), ובו צריך עדיין להזהיר את עם ישראל "אל תקשו לבבכם כמריבה". לעומת זאת מזמור ק' מתאר את סופו של התהליך וקורא לכל האנושות להודות ולהלל לה' ולעבדו בשמחה. כמו שכתוב לפני כן (פרק צח,ג) "ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו - הריעו לה' כל הארץ".

קבלת שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנת אמירת לכו נרננה מיוחסת לרמ"ק

סדר קבלת שבת כפי שהוא נהוג היום ברוב תפוצות ישראל, להקדים לתפילת ערבית של ליל שבת. ניתן לחלקו לשלושה חלקים א. ששת המזמורים הפותחים בלכו נרננה תהלים צה-צט/ק וכ"ט. ב. פזמון לכה דודי לר' שלמה אלקבץ. ג. מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש (תהלים צב-צג)[3]

בסידור היעב"ץ וכן בספר אוצר דינים ומנהגים[4] ועוד מיחסים את המנהג של אמירת ששת מזמורי הגאולה לר' משה קורדובירו גיסו של רבו ר' שלמה אלקבץ מחבר לכה דודי, אשר הנהיג כך בין מקובלי צפת במאה הט"ז ופשט מנהגם בארץ ישראל, בהמשך המנהג הלך והתפשט ברוב תפוצות ישראל במהלך המאות הבאות. אמנם יש המפקפקים בזהות מחבר המנהג[5]

הפרסום הראשון בדפוס של סדר אמירת המזמורים בקבלת שבת הַחל במזמור צ"ה, נעשה בספר 'סדר היום' שהוציא ר' משה בן מכיר מעין זיתון שליד צפת, והוא נדפס בחיי המחבר בונציאה בשנת שנ"ט (1599).

בחלק מן הקהילות הספרדיות (כגון הספרדים הירושלמים) פותחים את 'קבלת שבת' באמירת מזמור כ"ט בלבד ("הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים..."), וזאת כמנהג שנהגו האר"י וגוריו בצפת. שתי קהילות עתיקות בגרמניה – וורמס ופרנקפורט דמיין – לא קיבלו את מנהג קבלת שבת כל עיקר עד קרוב לימינו (לפחות בבתי הכנסת המרכזיים של כל קהילה).

טעם המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר ערוך השולחן[6] מבאר: שאלו הזמירות הם על לעתיד לבא, שאז יאמר אחד לחבירו "לכו נרננה לה'", היות ששבת הוא מעין עולם הבא, לכן ראוי לומר מזמורים אלו בכניסת השבת.

הרב עמדין כותב בסידורו לפי שהששה מזמורים אלו מיוסדים על ששה ימי החול. טעם אחר נאמר על ידי ר' שלמה צבי שיק בסדורו, ששת מזמורים אלו הם כנגד השש תקיעות שנהגו בזמן המשנה והתלמוד לעורר את העם לקראת שבת.

הרב אלחנן סמט מציע כוון נוסף: חז"ל תיקנו אמירת 'הלל שבכל יום' – ששת מזמורי התהילה החותמים את ספר תהילים, והם פסוקי דזמרה (קמ"ה–ק"נ). עוד תיקנו הלל לימים טובים ולחנוכה – הם ששת מזמורי התהילה המכונים 'הלל המצרי' (קי"ג–קי"ח). גם שבת ראויה לאמירת פרקי הלל המיוחדים לה, והנה נמצאת בספר תהילים חטיבה נוספת של שישה פרקי הלל (שהיא אחידה מבחינות אחדות עוד יותר משתי קבוצות פרקי ההלל האחרות). אותן אמצו מקובלי צפת לכבוד השבת[7].

מזמור לתודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילות הספרדים שאימצו את המנהג הזה, נוהגים לומר את כל ששת המזמורים צ"ה–ק', כולל 'מזמור לתודה'. ובראש כל מזמור מבין השישה נאמר שהוא כנגד יום חול אחד מימות השבוע. מזמור לתודה הוא כנגד היום השישי, ואילו מזמור כ"ט "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים" הוא כנגד יום השבת. לעומת זאת מנהגם של האשכנזים ב'קבלת שבת' הוא לקרוא את מזמורים צ"ה–צ"ט, בלא מזמור לתודה, ואחר כך מזמור כ"ט "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים".

טעם מנהגים אלו תלוי בנושא האם אמירת מזמור לתודה נחשבת כהקרבת קרבן תודה, ואין מקריבים קרבן תודה בשבת, או שאין אמירתו נחשבת כהקרבת קרבן[8].

המזמור של דור קיבוץ גלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור לכו נרננה קשה מאוד מבחינת תוכנו, הוא פותח בהלל והודיה, ממנו ניתן להבין, שהמשורר נמצא כבר בזמן הגאולה. לעומת זאת בהמשך הוא מעורר את העם שלא לחטוא בחטא דור המדבר, נראה שהוא נמצא עדין בגלות.

ר' עובדיה ספורנו, בפירושו לתהילים מבאר: מזמור זה הולך על קבוץ גלויות הקודם לימות המשיח, לכן המשורר קורא להם מצד אחד לכו נרננה בקול תודה על שהוציאנו מקרב האומות. ראו כיצד הוא שומרכם כרועה הרועה את צאנו. מצד שני הוא מתרה בהם שיזהרו שלא להיות כדור המדבר, שבמקום להביט באהבת ה' אליהם שזכו להיות 'צאן מרעיתו' הם הקשו לבבם והכעיסו את ה'. המשורר מזהיר שאם לא יתנהגו כראוי, כמו שגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ, כך הם לא יזכו לימות המשיח.

היעב"ץ בסידורו מוסיף שמשה רבינו (שהוא מחבר מזמור זה לדעת חז"ל) ראה ברוח הקודש שיהיה בדור שלפני הגאולה אנשים שיחטאו בחטא המרגלים ולא ירצו לעלות לא"י, ועל זה הוא מזהיר אותם.

ספר לכו נרננה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יהודה טאוב הוציא בשנת תשע"ט ספר בשם לכו נרננה, המדבר על תורת התשובה והגאולה, ועל החיוב לטענתו להודות על הקיבוץ גלויות שיש בדורנו. בהקדמה הוא כתב שבעקבות פירוש הספורנו הרואה את פרק לכו נרננה כמתייחס לזמן של קיבוץ גלויות הקודם לימות המשיח, קרא הוא לספרו לכו נרננה, המדבר על התפקיד להודות על כל הניסים המתרחשים עמנו כיום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מזמורים צ"ה–ק' – שישה מזמורי תהילה. חלק א', חלק ב'. הרב אלחנן סמט, בית המדרש הווירטואלי ישיבת הר עציון.
  • ספר פני שבת נקבלה, אברהם ישראל שריר, ירושלים התשס"ג.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דעת מקרא תהילים צה
  2. ^ פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר א, מוגש לכבוד ד"ר אליהו אורבך, בעריכת ד"ר א' בירם, ירושלים תשט"ו, עמודים 157–166. מובא במאמר של הר עציון ראה לקריאה נוספת.
  3. ^ סקירה מקיפה של מקורות המנהג ותולדות התפשטותו ערך יצחק יוסף כהן, בספרו 'מקורות וקורות' (ירושלים, תשמ"ב) עמודים 74–106, בפרק "סדר קבלת שבת ופזמון לכה דודי"
  4. ^ ערך לכו נרננה
  5. ^ ראה בספרו של ר' קימלמן 'לכה דודי וקבלת שבת', ירושלים תשס"ג, עמ' 19–20 ועמ' 23.
  6. ^ אורח חיים סימן רמ"ב
  7. ^ אתר ישיבת הר עציון ראה לקריאה נוספת
  8. ^ ספר פני שבת נקבלה עמ' 241