תהילים קכ"ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסוקי המזמור: תהילים קכ"ה
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב.

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב.
(ב) יְרוּשָׁלַ‍ִם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
(ג) כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם.
(ד) הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם.
(ה) וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

תהילים קכ"ה הוא המזמור ה-125 בספר תהילים (בנוסח תרגום השבעים והוולגטה, מספור הפרקים שונה במעט וזהו המזמור ה-124). המזמור הוא חלק ממחזור של חמישה עשר שירי המעלות והוא פותח במילים: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב" (תהילים, קכ"ה, א').

תכלית המזמור היא בקשת משורר תהילים מהאל שייטיב עם הצדיקים ההולכים בדרכו, עם עם ישראל ועם עירו ירושלים ומנגד ישמיד את הרשעים. זהו מזמור ביטחון בה' בו בעל המזמור פונה בתפילת יחיד אל ה' בשם העם כולו.[1]

תוכן המזמור ומבנהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את המזמור לשלושה חלקים: חלק ראשון: פסוקים א' - ב', חלק שני: פסוק ג' וחלק שלישי: פסוקים ד' - ה'. בחלק הראשון מתוארת החכמה אשר מצויה בבוטחים בה', ביטחון שיגן על הצדיקים, על העיר ירושלים ועל עם ישראל. חלקו השני של המזמור מתאר את הצלתם הצדיקים בידי ה'; וחלקו השלישי של השיר דן בבקשת בעל המזמור מה', שייטיב עם הצדיקים וישמיד "אֶת-פֹּעֲלֵי הָאָוֶן" אלה הרשעים.

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסוק הראשון מובע הרעיון כי המאמינים בדרכו והבוטחים בה', יראו כי ה' לא יתמוטט לעולם כמו שירושלים תהיה מיושבת לעולם והביטחון ישרור בה לעד. בפסוק ב' מתוארת ירושלים על שלל גבעותיה מסביב. אלה מעניקים לעיר תחושת ביטחון. כשם שירושלים המוקפת בהרים המגינים עליה כך מסתובב ה' מסביב לעמו ומגן עליו. בפסוק ג', חלקו השני של המזמור מבשר המשורר כי ה' יגן על הצדיקים ממקל הרשעים. כאשר ה' מגן על הצדיקים הוא מונע מהם לחטוא.[2]

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסוק ד' הפותח את חלקו השני של המזמור קורא בעל המזמור לה' לתת שכר לצדיקים על מעשיהם הטובים באמצעות המילה "היטיבה", מילת זירוז ובקשה.[2] בפירושו לספר דברים, פרק ו', פסוק י"ח "ועשית הישר והטוב" מתייחס רמב"ן לפסוק ד' במזמור: "היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם." בעקבות חז"ל טוען הרמב"ן כי "זו פשרה לפנים משורת הדין". כלומר עשיית הטוב מתוך הפנמה שאת החוק יש לכבד ועשיית הטוב נמצאת בלב הצדיק בכל עת.[3] פסוק ה הוא ניגוד לבקשה המופיעה בפסוק ד' בו מבקש המשורר מה' לגמול לצדיקים ולהשיב להם טובה ובפסוק ה מבקש כי יגמול לרשעים "ויוליכם ה' את פועלי אוון" כלומר ירחיקם ובזה גם עונשם.[2]

ברכת שלום על ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת שלום על ישראל בפסוק החותם את המזמור, מנוסחת כבקשה ועומדת בניגוד לבקשת המשורר שיגמול לרשעים כגמולם.[2] ברכה זו היא ברכה כוהנית. ברכה של שלום לישראל חותמת מספר מזמורי תהילים נוספים כ"ט, י"א, קכ"ח, וקכ"ב ברכת שלום לירושלים ולבניה גם היא באה בסיומו של המזמור.[4]

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נאמר בקצת קהילות אשכנז בסוף מנחה של שבת, משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול.[5]

המזמור בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוק ה' במזמור משמש את ר' ירמיה בדרשה המופיעה בספרא המפרשת את פעולת ה' בעולם באופן אוניברסלי:

"אשר יעשה אותם האדם" - היה ר' ירמיה אומר, מנין אתה אומר אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".
וכן הוא אומר  "וזאת תורת האדם..." (ספר שמואל ב', פרק ז', פסוק י"ט )- "תורת הכהנים ולוים וישראל" לא נאמר אלא "תורת האדם".
וכן הוא אומר "פתחו שערים..." (ספר ישעיהו, פרק כ"ו, פסוק ב') - "ויבא כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "ויבא גוי צדיק שומר אמונים".
וכן הוא אומר "זה השער לה'..." (ספר תהילים, פרק קי"ח, פסוק כ') - "כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "צדיקים יבואו בו".
וכן הוא אומר "רננו..." (ספר תהילים, פרק ל"ג, פסוק א') - "כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "רננו צדיקים בה' ".
וכן הוא אומר "הטיבה ה'..." (ספר תהילים, פרק קכ"ה, פסוק ד') - "לכהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "הטיבה ה' לטובים" - הא אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול.

ספרא, אחרי מות, פרק יג, יב

הדרשה מציגה אוסף פסוקים שעל פי פרשנותו של ר' ירמיה פונים לכלל האנושות. כך לדוגמה הפסוק "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - לא ישראל, אלא האדם. וכך בפסוקים הבאים הפונים אל "גוי צדיק" ואל צדיקים. את הדרשה חותם פסוק דווקא ממזמור קכ"ה, הפרק הקובע ש"ה' סביב לעמו". ר' ירמיה בוחר את המשך הפרק - "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם" - לא יהודים, לא גויים, אלא טובים וישרים.

המזמור בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשראת המזמור כתב פנחס וובר את השיר "ירושלים הרים סביב לה". את השיר הלחין ירחמיאל ביגון. השיר זכה לביצוע מקהלת פרחי מיאמי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים קכ"ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 12
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אביגדור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 227
  3. ^ רון מרגולין, הדת הפנימית: פנומנולוגיה של חיי הדת הפנימיים והשתקפותם במקורות היהדות מן המקרא עד החסידות, רמת גן, בר-אילן, 2012, עמ' 235
  4. ^ בלהה ניצן, ליטורגיה בקומראן: תפילות קבע, בתוך: מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך ראשון, מנחם קיסטר עורך, ירושלים, יד בן צבי, 2009, עמ' 234
  5. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 268.