תהילים ס"ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים ס"ט

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד.
(ב) הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ.
(ג) טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.
(ד) יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי.
(ה) רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב.
(ו) אֱ‍לֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ.
(ז) אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(ח) כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי.
(ט) מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי.
(י) כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי.
(יא) וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי.
(יב) וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל.
(יג) יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר.
(יד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.
(טו) הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם.
(טז) אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ.
(יז) עֲנֵנִי ה' כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי.
(יח) וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי.
(יט) קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי.
(כ) אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי.
(כא) חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי.
(כב) וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ.
(כג) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ.
(כד) תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד.
(כה) שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם.
(כו) תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב.
(כז) כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ.
(כח) תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ.
(כט) יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ.
(ל) וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי.
(לא) אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה.
(לב) וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס.
(לג) רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם.
(לד) כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה.
(לה) יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם.
(לו) כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ.
(לז) וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ.

תהילים ס"ט הוא המזמור ה-69 בספר תהילים ומיוחס לדוד המלך. המזמור הוא אחד משני המזמורים הפותחים במילים: "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים".[1]

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור ס"ט מורכב משלושים ושבעה פסוקים ומחולק לחמישה חלקים:

א-ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נפתח בקריאת המשורר לאלוהים ובקשה לישועה: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (ב').

המשורר מתאר את צרותיו וממשיך להמשיל אותם לטביעה במים: "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מׇעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי" (ג'). חלקו הראשון של המזמור מסתיים בדברי המשורר כי שונאיו רבים ורודפים אותו ללא סיבה: "רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר" (ה').

ו'-י"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השני של המזמור מתאר המשורר את מצבו הנחות: "אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ" (ו'), עם כך מציג המשורר את החרפות שהוא מקבל עקב נאמנותו לאלוהים: "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנׇכְרִי לִבְנֵי אִמִּי" (ט'), "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי" (י'). המשורר מתאר כי הקושי שלו גדול עד למצב של אבל ובכי: "וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי" (י"א), "וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל" (י"ב).

י"ד-כ"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השלישי של המזמור מקשר המשורר בין שתי הפסקות הקודמות, הוא מתפלל לאלוהים ותחנן לחסד וישועה: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" (י"ד), "הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם" (ט"ו).

המשורר מדגיש כי אלוהים יודע את חרפתו: "אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבׇשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כׇּל צוֹרְרָי" (כ').

כ"ג-כ"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר בקשת המשורר לישועה ותיאור בעיותיו, בחלקו הרביעי של המזמור המשורר ממשיך בפנייתו לאלוהים ומבקש ממנו שיפגע בשונאיו: "יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ" (כ"ג) "תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמׇתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד" (כ"ד).

ל'-ל"ז[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו האחרון של המזמור נפתח בביטחון המשורר באלוהים: "וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי" (ל'), ומשם ממשיך המשורר בהילול אלוהים: "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה" (ל"א).

המזמור נחתם במעין נבואת המשורר: "כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ" (ל"ו) "וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ" (ל"ז).

בתפילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוק י"ד "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" נאמר בתפילת מנחה של שבת אחרי ובא לציון וחצי קדיש לפני הוצאת ספר התורה. מנהג אמירת פסוק י"ד גם בהוצאת ספר תורה בשלוש רגלים, ראש השנה ויום כיפור, הוא מנהג מאוחר שנזכר רק בספר שערי ציון (שער ג).[2]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיקה החסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ס"ט בוויקישיתוף
  • ויקיטקסט תהילים ס"ט, באתר ויקיטקסט
  • YouTube play button icon (2013–2017).svg תהילים פרק ס"ט – חגי בן ארצי, סרטון בערוץ raheli bezalel, באתר יוטיוב (אורך: 43:43)

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ פרקים מ"ה וס"ט
    2. ^ ואני תפילתי, מכללת הרצוג, דעת