תהילים י"ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל: וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ.

א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל: וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ.
ג יוֹם לְיוֹם, יַבִּיעַ אֹמֶר: וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה-דָּעַת.
ד אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים: בְּלִי, נִשְׁמָע קוֹלָם.
ה בְּכָל-הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל, מִלֵּיהֶם;
לַשֶּׁמֶשׁ, שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם.
ו וְהוּא--כְּחָתָן, יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ; יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר, לָרוּץ אֹרַח.
ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מוֹצָאוֹ--וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם; וְאֵין נִסְתָּר, מֵחַמָּתוֹ.
ח תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.
ט פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב; מִצְוַת ה' בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם.
י יִרְאַת יְהוָה, טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד: מִשְׁפְּטֵי-ה' אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.
יא הַנֶּחֱמָדִים - מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב; וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים.
יב גַּם-עַבְדְּךָ, נִזְהָר בָּהֶם; בְּשָׁמְרָם, עֵקֶב רָב.
יג שְׁגִיאוֹת מִי-יָבִין; מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.
יד גַּם מִזֵּדִים, חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ - אַל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתָם;
וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב.
טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ:
ה', צוּרִי וְגֹאֲלִי.

תהילים י"ט הוא המזמור התשעה עשר בתהילים. (מזמור י"ח בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה) בלטינית ידוע מזמור זה בשם: "Caeli enarrant gloriam Dei" (הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל).

מבנה ותוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המחלקים את המזמור לשני חלקים כאשר הפסוק הראשון משמש ככותרת: חלק ראשון פסוקים ב'-ז' וחלק שני מפסוק ח' עד פסוק ט"ו. במזמור זה אין זיקה בין חלקו הראשון לחלקו השני ובין שני החלקים אף קיימים הבדלים רבים, לכן יש שסברו כי מזמור זה מכיל שני מזמורים שקובצו לידי מזמור אחד. חלקו הראשון הוא המנון הודיה לה' אשר השמיים מספרים את כבודו. בחלקו השני משבח משורר התהילים את תורת ישראל ואף שומר על מצוותיה. הפרשנות המסורתית רואה בפרק זה כמזמור שבח לה' בוראו של העולם. חלקו הראשון מחורז. שני הפסוקים הראשונים בנויים מארבע צלעות (ב'-ג' ; ד'-ה' ) שני הפסוקים הבאים בנויים משלוש צלעות ( ו', ז') . המילה שמיים משמשת כמסגרת לחלק זה של המזמור. חלקו השני של המזמור (ח'-ט"ו), בנוי משני בתים מקבילים ( פסוקים ח' ; - י', י"א - י"ד ) ולחרוז החותם את השירה (פסוק ט"ו) כל בית בחלק זה של המזמור הוא בעל שלושה חרוזים הבנויים מארבע צלעות ואילו החרוז המסיים את השירה הוא חרוז הבנוי משלוש צלעות.[1]

ההימנון הבבלי לאל שמש ומזמור י"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירה הבבלית מהללת את אל השמש. השירה הבבלית מתארת באריכות את תפקידו של האל בעולם ואת כבודו הרב. עוד מתארת השירה את שליטתו בעולם החי, את מסירותו גלפי האדם השורה במצוקה ואת הצדק שהוא משליט בעולמו. לשירה הבבלית מוטיבים משותפים, רעיוניים ולשוניים עם מזמור י"ט:[2]

"שמש המאיר ... שמים / ומבהיר החשך ... ממעל ומתחת / קרניך כרשת מכסות / ... קרניך חודרות למקומות ...הארץ / תולה בשמים את חוג הארץ / מדי יום תעבור את הארץ הרחבה, גאות הים, ההרים, ארץ ושמים. יומם לא תחלש ולא יכהו פניך - בלילה תאיר ותלהט, למרחקים אשר לא ידעום ומידות אורך אשר לא יספרום ...

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור זה נאמר כחלק מפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים י"ט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק אבישור, עולם התנ"ך: תהלים א', תל אביב, דודזון עתי, 1996, עמ' 85-84
  2. ^ יצחק אבישור, עולם התנ"ך: תהלים א', תל אביב, דודזון עתי, 1996, עמ' 85-84