יששכר שדמי
 | |
| לידה |
22 בינואר 1922 טבת ה'תרפ"ב  מנחמיה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
28 בספטמבר 2018 (בגיל 96) כ' בתשרי ה'תשע"ט  תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
שדות ים  |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | ישכה |
| השתייכות |
 ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1942–1993 (כ־51 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנהלו הראשון של מגדל שלום | |
  | |
יששכר (ישכה) שדמי (טבת ה'תרפ"ב, 22 בינואר 1922 – כ' בתשרי ה'תשע"ט, 28 בספטמבר 2018) היה מפקד בפלמ"ח ותת-אלוף בצה"ל, מפקד גדוד בחטיבת הראל ובחטיבת הנגב, פיקד על חטיבת גולני ועל החטיבה שבגזרתה בוצע הטבח בכפר קאסם, על חטיבת שריון במלחמת ששת הימים וכסגנו של אלוף פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שדמי נולד בחוות ביתניה שליד מנחמיה, בשם יששכר קרמר, בנו של נחום שדמי, לימים מפקד בכיר ב"הגנה" ובצה"ל. למד בבית הספר החקלאי כדורי יחד עם יצחק רבין ומשה נצר. לאחר לימודיו היה ממייסדי קיבוץ שדות ים. ב-1942 התגייס למשטרת היישובים העבריים ושירת במשמר החופים. ב-1944 סיים קורס מפקדי מחלקות ונשלח לפקד על מחלקת פלמ"ח בבית הערבה שבצפון ים המלח. היה פעיל בנפת שומרון כמפקד החי"ש והמשמר הנע. נעצר פעמיים על ידי הבריטים וישב במעצר בלטרון וברפיח, בתקופת מעצרו חיבר את שיר קיסריה (מתחיל במילים "להיות בני חורין נולדנו"), שהפך לאחד השירים המזוהים עם הפלמ"ח.
במלחמת העצמאות פיקד על פלוגת פלמ"ח בגדודו של אלדד אורבך והשתתף במבצע נחשון. אחר כך שימש כסגן מפקד ומפקד הגדוד החמישי בחטיבת הראל ולחם בקרבות בשייח' ג'ראח, רמת רחל ולטרון. באוקטובר 1948 מונה למפקד הגדוד השביעי של חטיבת הנגב עימה לחם במבצע חורב.
לאחר המלחמה שימש כמדריך בקורס המג"דים הראשון בצה"ל, ב-1950 מונה למפקד הראשי של הקורס ובינואר 1951 למפקד בית הספר לקצינים[1]. באוקטובר 1952 התמנה למפקד פיקוד ההדרכה ובפברואר 1953 קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני. ב-1956 מונה לראש מחלקת הדרכת חיל רגלים במטה הכללי. הוא פיקד על מצעד צה"ל שנערך בחיפה באותה שנה.
במלחמת סיני היה מפקד חטיבה 17 בפיקוד המרכז, עם פרוץ הקרבות נתן פקודה להשליט עוצר בגזרה באחריותו של הממשל הצבאי. חיילי גדוד משמר הגבול, שהיה תחת פיקוד החטיבה, ירו בתושבי כפר קאסם והרגו 43 מהם בתואנה שהפרו את העוצר. במשפט הצבאי שנערך לאחר הטבח, טען בעדותו מפקד הגדוד, שמואל מלינקי, אחד הנאשמים, כי בתדריך שקיבל משדמי לגבי כיצד לנהוג במי שיחזור מהשדות ובכך יפר את העוצר השתמש זה בביטויים ”בלי סנטימנטים, בלי מעצרים, אללה ירחמו”, אותם העביר אחר כך מלינקי לחייליו. לפיכך נערך משפט לשדמי בבית דין צבאי מיוחד, הוא הואשם ב-25 סעיפים של רצח ובשני סעיפים של חריגה מסמכות. סנגורו של שדמי, עורך הדין יעקב סלומון, התמקד בהזמת עדותו המרשיעה של מלינקי[2]. ואכן, בית המשפט לא האמין לעדותו של מלינקי ושדמי זוכה מאשמת הרצח והורשע בסעיפי החריגה מסמכות על כך שנתן פקודה לשמור על העוצר ללא מעצרים, על ידי פתיחה באש כאמצעי יחיד, אולם קבע כי לא פקודה זו גרמה להרג הרב. בנוסף הוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות על שהטיל עוצר בלי לקבל צו מהמושל הצבאי[3]. בראיון בשנת 2017 טען שדמי שהמשפט היה מבוים. לדבריו מטרת קו ההגנה שהוכתב לו הייתה למנוע את התרחבות הפרשה כלפי הדרגים שמעליו בצבא ובממשלה[4].
שדמי המשיך בקריירה צבאית, שירת כעוזר ראש מחלקת ההדרכה לענייני חיל רגלים, עבר הסבה לשריון, בנובמבר 1959 מונה למפקד עוצבת ראם ובאוגוסט 1961 מונה להקים חטיבת שריון חדשה, חטיבה 200 ("אגרוף הברזל"). ב-1963 השתחרר משירות הקבע והמשיך לפקד על החטיבה במילואים.
במלחמת ששת הימים עמד בראש חטיבה 200 שהשתייכה לאוגדה 31 (בפיקוד אברהם יפה) ולחמה בגזרת חצי האי סיני, כבשה את מעבר המיתלה ומעבר הגידי וחסמה בכך את דרך הנסיגה של כוחות צבא מצרים.
ב-1971 מונה לסגן מפקד עוצבת געש בפיקוד הצפון ובמלחמת יום הכיפורים שימש כעוזרו של אלוף פיקוד הצפון יצחק חופי. ביום האחרון של המלחמה נפצע באורח קשה בהתרסקות מסוק.
לאחר החלמתו המשיך לשרת בתפקידים בכירים במילואים, בין השאר כסגן מפקד גיס 446 וקצין קישור באגף המטה של פיקוד הצפון. השתחרר משרות המילואים ב-1993.
כאזרח, מונה למנהלו הראשון של מגדל שלום, ניהל כמה מן הפרויקטים של האחים מאיר וחברות אחזקה פרטיות. בתחום החברתי, התנדב להיות ראש המטה של מבצע ישראל לובשת ניקיון. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 היה פעיל במפלגת העבודה[5] ובסופן היה חבר במועצה הארצית של התנועה הדמוקרטית לשינוי.[6]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לפנינה עד לפטירתה ב-2013, ואב לארבעה. שניים מהם המשיכו את דרכו כקצינים בצה"ל: יפתח, טייס קרב ומפקד טייסת בחיל האוויר שהשתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה, ונטע, בת הזקונים, ששירתה בתפקידים בכירים באמ"ן, במטכ"ל ובמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. נפטר בשנת 2018, והובא למנוחות לצד אשתו בבית העלמין בקיבוץ שדות ים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יששכר שדמי באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, יוני 2024
- יששכר שדמי, באתר הפלמ"ח
- נחמה בר כוכבא בריל, ישכה (יששכר) שדמי - מבכירי המפקדים בשריון, שריון 42, נובמבר 2012, עמ' 62-58, באתר "יד לשריון"
- סיגל ארביטמן, סיכות המ"מ הראשונות, באתר ישראל היום, 7 במרץ 2014
- עופר אדרת, ישכה שדמי, מפקד הגזרה שבה התרחש טבח כפר קאסם, מת בגיל 96, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2018
- אמיר אורן, הלך לעולמו ישכה שדמי, מפקד החטיבה שבגזרתה בוצע טבח כפר קאסם, באתר וואלה, 28 בספטמבר 2018
- מטהרים את השרץ, "העולם הזה", גיליון 2058 מ-9 בפברואר 1977, עמוד 25
יששכר שדמי (1922-2018), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סיגל ארביטמן, סיכות המ"מ הראשונות, באתר ישראל היום, 7 במרץ 2014.
- ^ יעקב סלומון, "בדרכי שלי", הוצאת עידנים, ירושלים, 1980; הפרק "משפטו של אלוף-משנה יששכר שדמי" - עמ' 244-246
- ^ שדמי זוכה מאשמת רצח אך הורשע בחריגה מסמכות, דבר, 27 בפברואר 1959;
פסק הדין במשפטו של אלימ יששכר שדמי, הארץ, 27 בפברואר 1959 - ^
עופר אדרת, "זה היה משפט מכור": הווידוי האחרון של מפקד הגזרה בטבח בכפר קאסם, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2018
- ^ אישי צמרת בעבודה יצטרפו ליזמות של החוג "אתגר", דבר, 24 במרץ 1974
- ^ המועצה הארצית של התנועה הדמוקרטית לשינוי, מעריב, 29 במרץ 1977
- תתי-אלופים בצה"ל
- מפקדי גדודים במלחמת העצמאות
- מפקדי חטיבת גולני
- מפקדי עוצבת ראם
- מפקדי חטיבת עודד
- מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל
- לוחמי הפלמ"ח
- בוגרי בית הספר כדורי
- מורשעים בדין בישראל
- מפקדי פיקוד ההדרכה
- מפקדי חטיבה 5
- מפקדי חטיבת אגרוף הברזל
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- שדות ים: אישים
- אישים הקבורים בשדות ים
- ישראלים שנולדו ב-1922
- ישראלים שנפטרו ב-2018
- מפקדי חטיבות במלחמת סיני
- מפקדי חטיבות במלחמת ששת הימים
- חיילי חטיבת הראל במלחמת העצמאות
- חיילי חטיבת הנגב במלחמת העצמאות
- חיילי חיל הרגלים במלחמת סיני
- חיילי חיל השריון במלחמת ששת הימים