ברכת המזון – הבדלי גרסאות
הגהה, עיצוב |
עיצוב, הגהה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ: |
[[קובץ:The National Library of Israel - The Daily Prayers translated from Hebrew to Marathi 1388860 2340601-10-0372 WEB.jpg|250px|ממוזער|פיוטים הפותחים את סדר ברכת המזון בשבת ויום טוב]] |
||
'''בִּרְכַּת הַמָּזוֹן''' היא [[ברכה אחרונה]] הנאמרת על פי ה[[הלכה]] בסיום כל [[סעודה]] בה נאכל [[לחם]] בכמות של לפחות [[כזית]] (מ[[דרבנן|דברי חכמים]]). [[ברכה]] זו היא [[מצווה]] מן התורה, הנלמדת מן הפסוק {{ציטוטון|וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ|{{תנ"ך|דברים|ח|י}}}}. |
'''בִּרְכַּת הַמָּזוֹן''' היא [[ברכה אחרונה]] הנאמרת על פי ה[[הלכה]] בסיום כל [[סעודה]] בה נאכל [[לחם]] בכמות של לפחות [[כזית]] (מ[[דרבנן|דברי חכמים]]). [[ברכה]] זו היא [[מצווה]] מן התורה, הנלמדת מן הפסוק {{ציטוטון|וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ|{{תנ"ך|דברים|ח|י}}}}. |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
===ברכת הזן=== |
===ברכת הזן=== |
||
[[קובץ:The National Library of Israel - The Daily Prayers translated from Hebrew to Marathi 1388864 2340601-10-0376 WEB.jpg|230px|ממוזער|אחרי הזימון: נוסח ברכת הזן, ברכת הארץ ו[[על הניסים]] לחנוכה]] |
|||
תוכנה הוא הודאה ל[[אלוהים (יהדות)|ה']] שמזין את העולם, ונותן לחם לכל חי, וכל השפע שאנו מקבלים הוא רק מה', ולא ממעשה האדם. ו[[יהודים|עם ישראל]] התנסה בזה, בניסיון [[מן|המן]]- שנאמר:<ref>{{תנ"ך|דברים|ח|ב}}</ref> {{ציטוטון|וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא}}. החיים ב[[מדבר]] קשים, אפשר מרוב קשיים להתריס כלפי מעלה, ומנגד, אפשר להתחזק ב[[אמונה]], ולהתבונן בניסים שעל ידם [[הקדוש ברוך הוא]] מקיים את ישראל. הניסיון הקשה ביותר היה קשור לאכילת המן. אדם רגיל לדאוג ליום המחר, לשם כך הוא מכין לעצמו את מזונותיו על ידי מלאכתו בשדה, בחרושת ובמסחר. אולם כל זה לא היה אפשרי במדבר. אפילו לשמור מן מיום אחד למחרתו היה אסור, ואפילו לאכול יותר ממה שאדם נצרך לא היה ניתן, כי כמות המן היתה מוגבלת למה שאדם זקוק לאכול ביום אחד ולא יותר. והיה כל יהודי צריך להאמין בה' שגם מחר יוריד לו מן מהשמיים. מי שלא היה חזק באמונתו, חש תמיד רעב, וכפי שנאמר (שם ג-ד): {{ציטוטון|וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ}}. ועיקר המצווה לברך את ה' כאשר אדם אכל ושבע, שנאמר<ref>{{תנ"ך|דברים|ח|י}}</ref>: {{ציטוטון|וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ}}. מפני שכאשר אדם שבע הוא עלול להתגאות ולשכוח שהכל מאת ה'. |
תוכנה הוא הודאה ל[[אלוהים (יהדות)|ה']] שמזין את העולם, ונותן לחם לכל חי, וכל השפע שאנו מקבלים הוא רק מה', ולא ממעשה האדם. ו[[יהודים|עם ישראל]] התנסה בזה, בניסיון [[מן|המן]]- שנאמר:<ref>{{תנ"ך|דברים|ח|ב}}</ref> {{ציטוטון|וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא}}. החיים ב[[מדבר]] קשים, אפשר מרוב קשיים להתריס כלפי מעלה, ומנגד, אפשר להתחזק ב[[אמונה]], ולהתבונן בניסים שעל ידם [[הקדוש ברוך הוא]] מקיים את ישראל. הניסיון הקשה ביותר היה קשור לאכילת המן. אדם רגיל לדאוג ליום המחר, לשם כך הוא מכין לעצמו את מזונותיו על ידי מלאכתו בשדה, בחרושת ובמסחר. אולם כל זה לא היה אפשרי במדבר. אפילו לשמור מן מיום אחד למחרתו היה אסור, ואפילו לאכול יותר ממה שאדם נצרך לא היה ניתן, כי כמות המן היתה מוגבלת למה שאדם זקוק לאכול ביום אחד ולא יותר. והיה כל יהודי צריך להאמין בה' שגם מחר יוריד לו מן מהשמיים. מי שלא היה חזק באמונתו, חש תמיד רעב, וכפי שנאמר (שם ג-ד): {{ציטוטון|וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ}}. ועיקר המצווה לברך את ה' כאשר אדם אכל ושבע, שנאמר<ref>{{תנ"ך|דברים|ח|י}}</ref>: {{ציטוטון|וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ}}. מפני שכאשר אדם שבע הוא עלול להתגאות ולשכוח שהכל מאת ה'. |
||
===ברכת הארץ=== |
===ברכת הארץ=== |
||
| ⚫ | |||
תוכנה הוא הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה, שנתפסות גם הן כמתנת הבורא. על פי המסורת, ברכת הארץ נתקנה על ידי [[יהושע בן נון]] עם כיבוש ארץ ישראל. |
תוכנה הוא הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה, שנתפסות גם הן כמתנת הבורא. על פי המסורת, ברכת הארץ נתקנה על ידי [[יהושע בן נון]] עם כיבוש ארץ ישראל. |
||
| שורה 39: | שורה 40: | ||
==תוספות לברכה== |
==תוספות לברכה== |
||
[[קובץ:The National Library of Israel - The Daily Prayers translated from Hebrew to Marathi 1388862 2340601-10-0374 WEB.jpg|230px|ממוזער|נוסח זימון]] |
|||
===מים אחרונים=== |
===מים אחרונים=== |
||
{{ערך מורחב|מים אחרונים}} |
{{ערך מורחב|מים אחרונים}} |
||
| שורה 50: | שורה 53: | ||
חובת אמירת זימון לפני הברכה חלה בסעודה שבה סעדו ביחד לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוהינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוהינו" וכו'. |
חובת אמירת זימון לפני הברכה חלה בסעודה שבה סעדו ביחד לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוהינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוהינו" וכו'. |
||
===הוספות |
===הוספות בגוף הברכה=== |
||
| ⚫ | |||
[[קובץ:Agada pour la Paque- avec traductions Judéo-Arabe et Française 515304 0013.tif|250px|ממוזער|ברכת המזון, הגדה תוניסאית]] |
|||
ישנן הוספות מספר לברכה במועדים שונים. |
ישנן הוספות מספר לברכה במועדים שונים. |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
* '''[[על הניסים]]''' - תוספת לברכת הארץ הנאמרת ב[[חנוכה]] וב[[פורים]]. |
* '''[[על הניסים]]''' - תוספת לברכת הארץ הנאמרת ב[[חנוכה]] וב[[פורים]]. |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
===הוספות לאחר הברכה=== |
===הוספות לאחר הברכה=== |
||
רבים נוהגים |
רבים נוהגים לומר לאחר הברכה בקשות רבות המכונות יחד "'''הרחמן'''", מכיוון שכולן פותחות בתואר זה. יש הנוהגים להוסיף אחריהן פסוקים שונים. בין בקשות אלו נהוגה במיוחד '''ברכת האורח''', תוספת שאומרים אורחים ובהם בקשת ברכה לבעלי הבית. רבים חילופי הנוסחאות בין עדות ישראל בברכות הרחמן ובפסוקים שאחריהן. |
||
ב"[[תלמוד תורה|חיידר]]" המסורתי נהגו לסכם את ברכת המזון ב[[יידיש]] ("אלע מאל בענטשן מיר..."). בקרב יוצאי קהילות כורדיסטן בישראל, יש הנוהגים להוסיף בסיום: "ברוך הזן, ברוך שולחן, ברוך משה בן עמרם; הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, להניח ברכ[ת]ו לעולם אמן ואמן". |
ב"[[תלמוד תורה|חיידר]]" המסורתי נהגו לסכם את ברכת המזון ב[[יידיש]] ("אלע מאל בענטשן מיר..."). בקרב יוצאי קהילות כורדיסטן בישראל, יש הנוהגים להוסיף בסיום: "ברוך הזן, ברוך שולחן, ברוך משה בן עמרם; הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, להניח ברכ[ת]ו לעולם אמן ואמן". |
||
גרסה מ־21:25, 27 באוקטובר 2017
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא ברכה אחרונה הנאמרת על פי ההלכה בסיום כל סעודה בה נאכל לחם בכמות של לפחות כזית (מדברי חכמים). ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק ”וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ” (ספר דברים, פרק ח', פסוק י').
ביסוד ברכת המזון עומדת חובת האדם להודות לבוראו על המזון שממנו הוא מתקיים, ולהכיר בכך שהמזון, הגוף והאדמה ניתנים מידי הבורא ובהשגחתו.
הכמות המחייבת בברכה
מהתורה חייב אדם לברך ברכת המזון כאשר אכל ושבע, שנאמר[1]: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ". וחכמים הוסיפו ותקנו, שגם אדם שאכל כ'זית', כיוון שנהנה, יברך את כל ברכת המזון. ואמרו חכמים[2], שטענו המלאכים לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, כתוב בתורתך: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"[3], והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר (במדבר ו, כו): יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ", והם מדקדקים על עצמם ומברכים עד כזית".
כאשר התעורר לאדם ספק אם בירך ברכת המזון על מה שאכל, אם שבע, כיוון שהספק הוא במצווה מהתורה עליו להחמיר ולברך את ברכת המזון. ואם לא שבע, כיוון שהספק במצווה מדברי חכמים, לא יברך[4].
ואם חבירו זוכר שראה אותו מברך, יכול לסמוך עליו[5]. וכן אם הוא יודע בעצמו שהוא רגיל לברך מיד לאחר אכילתו, למרות שאינו זוכר זאת במדויק, יכול לסמוך על החזקה שמן הסתם בירך[6].
לדעת רוב הפוסקים, גם אם אכל מהלחם שיעור כ'זית' בלבד, אם אכל עוד מאכלים, ומכולם יחד נעשה שבע, הרי שהוא חייב לברך ברכת המזון מהתורה.
כמובן שגם נשים חייבות בברכת המזון, אלא שהתעורר ספק האם חיובן מהתורה או מדברי חכמים, שאולי כמו בכמה דברים, יש הבדל בין גברים ונשים, שאצל הגברים הדגש יותר על החובה, ואילו אצל הנשים הדגש יותר על ההתנדבות. אמנם כל הספק הוא רק לגבי השאלה האם נשים חייבות בברכת המזון מהתורה, אבל מדברי חכמים ברור שנשים חייבות כגברים[7].
כמות האכילה המחייבת מן התורה בברכת המזון היא כדי שביעה, דהיינו אכילת לחם בכמות משביעה שהיא כזית לכל הפחות, אומנם עדיף לאכול כביצה[8]. שיעור זה נלמד מהפסוק "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך"[9]. מדרבנן, כל האוכל לחם בשיעור כזית, מתחייב בברכת המזון.
תוכן הברכה
ברכת המזון מורכבת מארבעה חלקים שנקבעו במהלך הדורות. בתורה לא נקבע נוסח מדויק לברכה, אלא הוזכר באופן כללי שתוכן הברכה יהיה הודיה לה' על האוכל ועל נתינת ארץ ישראל לעם ישראל.[10] המקור החשוב ביותר למקורן של הברכות מצוי בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[11]:
אָמַר רַב נַחְמָן:
מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַת הַזַּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מַן;
יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ;
דַּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם: דַּוִד תִּקֵּן "עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ" וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן "עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ".
הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב בְּיָבְנֵה תִּקְּנוּהָ, כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתַר. דּאָמַר רָב מַתְנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתַר לִקְבוּרָה, תִּקְנוּ ביָבְנֵה הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב.
ברכת הזן
תוכנה הוא הודאה לה' שמזין את העולם, ונותן לחם לכל חי, וכל השפע שאנו מקבלים הוא רק מה', ולא ממעשה האדם. ועם ישראל התנסה בזה, בניסיון המן- שנאמר:[12] ”וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא”. החיים במדבר קשים, אפשר מרוב קשיים להתריס כלפי מעלה, ומנגד, אפשר להתחזק באמונה, ולהתבונן בניסים שעל ידם הקדוש ברוך הוא מקיים את ישראל. הניסיון הקשה ביותר היה קשור לאכילת המן. אדם רגיל לדאוג ליום המחר, לשם כך הוא מכין לעצמו את מזונותיו על ידי מלאכתו בשדה, בחרושת ובמסחר. אולם כל זה לא היה אפשרי במדבר. אפילו לשמור מן מיום אחד למחרתו היה אסור, ואפילו לאכול יותר ממה שאדם נצרך לא היה ניתן, כי כמות המן היתה מוגבלת למה שאדם זקוק לאכול ביום אחד ולא יותר. והיה כל יהודי צריך להאמין בה' שגם מחר יוריד לו מן מהשמיים. מי שלא היה חזק באמונתו, חש תמיד רעב, וכפי שנאמר (שם ג-ד): ”וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ”. ועיקר המצווה לברך את ה' כאשר אדם אכל ושבע, שנאמר[13]: ”וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ”. מפני שכאשר אדם שבע הוא עלול להתגאות ולשכוח שהכל מאת ה'.
ברכת הארץ
תוכנה הוא הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה, שנתפסות גם הן כמתנת הבורא. על פי המסורת, ברכת הארץ נתקנה על ידי יהושע בן נון עם כיבוש ארץ ישראל.
ברכת בונה ירושלים
תוכנה של הברכה הוא תפילה על מלכות בית דוד ועל בנין ירושלים ובית המקדש. בזמן קיום הבית התפילה הייתה למען המשך קיומו וקיום שושלת בית דוד, ומעת החורבן התפילה היא למען השבתם של המלכות וירושלים ובית המקדש. הברכה כוללת גם בקשה לפרנסה טובה, ומוסיפים לה תוספות מיוחדות בשבת ומועד (ראו להלן). על פי המסורת, דוד המלך התקין את חלקה הראשון של ברכת בונה ירושלים, ואת חלקה השני התקין בנו, שלמה המלך, שבנה את בית המקדש הראשון.
ברכת הטוב והמטיב
בה מודים לאל על הטבתו עם ישראל. על פי המסורת, ברכת הטוב והמטיב הותקנה על ידי חכמי המשנה לאחר מרד בר כוכבא. הברכה נתקנה כתפילת הודיה ושבח על כך שגופותיהם של הרוגי ביתר, שקבורתם הושהתה, לא העלו סירחון, לא נרקבו ולא נאכלו על ידי בעלי חיים.
תוספות לברכה
מים אחרונים
ערך מורחב – מים אחרונים
מים אחרונים, זהו כינוי להלכה של נטילת ידיים בסוף הסעודה לפני שמברכים ברכת המזון. חיוב זה הותקנה על ידי חכמי המשנה משתי סיבות, ניקיון הידיים לכבוד ברכת המזון. וכן מטעמי בריאות, לנקות את הידיים ממלח סדומית שיכול לסמא את העיניים אם יגע בהן. יש מחלוקת אם גם בזמננו צריך ליטול מים אחרונים. האם כיון שאנחנו אוכלים עם סכו"ם ידינו נקיות, וגם אין משתמשים במלח סדומית אם כן אין צורך ליטול ידיים. או שמא גם כעת הידיים מתלכלכות בשעת אכילה, וכן יש מלחים אחרים עם תכונות של מלח סדומית. לפי הקבלה יש טעמים נוספים ליטול ידיים השייכים גם בזמננו. השולחן ערוך כותב בסימן המדובר[14] ש:”מים אחרונים חובה”, אך בהמשך[15] מוסיף: ”יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים...”.
לפני שנוטלים מים אחרונים, יש שנוהגים לומר את ההלכה הנזכרת בשולחן ערוך: ”מים אחרונים חובה” (אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף א'), וזאת כדי לומר דברי תורה בסעודה.
זימון
- ערך מורחב – זימון
חובת אמירת זימון לפני הברכה חלה בסעודה שבה סעדו ביחד לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוהינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוהינו" וכו'.
הוספות בגוף הברכה
ישנן הוספות מספר לברכה במועדים שונים.
- על הניסים - תוספת לברכת הארץ הנאמרת בחנוכה ובפורים.
- רצה - בשבת נוספה לברכת "בונה ירושלים" לפני "ובנה ירושלים", הוספה הפותחת במילים: "רצה והחליצנו".
- יעלה ויבוא - תוספת לברכת בונה ירושלים במועדים הבאים: ראש חודש, פסח (חג המצות), שבועות, סוכות, שמחת תורה (שמיני עצרת), ראש השנה (מכונה בנוסח התפילה - יום הזיכרון) וכן ביום כיפור למי שנאסר עליו להתענות.
הוספות לאחר הברכה
רבים נוהגים לומר לאחר הברכה בקשות רבות המכונות יחד "הרחמן", מכיוון שכולן פותחות בתואר זה. יש הנוהגים להוסיף אחריהן פסוקים שונים. בין בקשות אלו נהוגה במיוחד ברכת האורח, תוספת שאומרים אורחים ובהם בקשת ברכה לבעלי הבית. רבים חילופי הנוסחאות בין עדות ישראל בברכות הרחמן ובפסוקים שאחריהן.
ב"חיידר" המסורתי נהגו לסכם את ברכת המזון ביידיש ("אלע מאל בענטשן מיר..."). בקרב יוצאי קהילות כורדיסטן בישראל, יש הנוהגים להוסיף בסיום: "ברוך הזן, ברוך שולחן, ברוך משה בן עמרם; הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, להניח ברכ[ת]ו לעולם אמן ואמן".
ברכת המזון על כוס יין
- ערך מורחב – כוס של ברכה
לאחר ברכת המזון יש שנוהגים לברך את ברכת "בורא פרי הגפן" ולשתות כוס של יין. ברכת המזון בה מברכים ברכה זו נקראת "ברכת המזון על הכוס" וכוס היין נקראת "כוס של ברכה".ישנה מחלוקת מתי יש חיוב לעשות כן. ישנם הסוברים שבכל אכילה שמברכים בה ברכת המזון-חובה לברך על "כוס של ברכה". יש דעות לפיהן אין חיוב ו"כוס של ברכה" היא מנהג. למעשה, נוהגים לברך על "כוס של ברכה" בעיקר בעת שמחות.
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, ברכת המזון באתר פניני הלכה
- חלק ממערך שיעור בנושא ברכת המזון באתר דעת
- הלכות ברכת המזון - מאתר ישיבההלכות מים אחרונים וברכת המזון בקיצור שולחן ערוך
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד ב'
- ^ ספר דברים, פרק י', פסוק י"ט
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"ד, סעיף ד'
- ^ מהרש"ם ד, כט
- ^ עפ"י הלק"ט ב, רעח, וע' כף החיים קפד, כא
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"ו, סעיף א' , משנה ברורה, סימן קפ"ז, סעיף קטן ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה, עמוד א'; שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות אהבה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות אהבה, פרק ברכו"ת, הלכות א'–א'.
- ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק י'
- ^ "על הארץ הטובה אשר נתן לך", והכוונה לארץ ישראל, ובפרשיה זו מוזכרים גם שבעת המינים שבהם השתבחה הארץ
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח, עמוד ב'
- ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק ב'
- ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק י'
- ^ או"ח, סימן קפ"א, סעיף א'
- ^ סעיף י'
