שלושת האמגושים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לפי הברית החדשה והמסורת הנוצרית הגיעו שלושה אמגושים (או שלושת המגים) לבית לחם, לסגוד לישו, "מלך היהודים", לאחר לידתו.
תוכן עניינים |
[עריכה] שלושת האמגושים בברית החדשה
הגעת שלושת האמגושים מוזכרת רק בבשורה על-פי מתי ונעדרת מספרי הבשורה הסינופטים האחרים. וכך תואר המעשה אצל מתי:
| "ויהי בימי הורדוס המלך כאשר נולד ישוע בבית-לחם יהודה ויבאו מגושים מארץ מזרח ירושלים: ויאמרו איה מלך היהודים אשר ילד כי ראינו את-כוכבו במזרח ונבא להשתחות לו: ויהי כשמע הורדוס המלך את-דבריהם ויחרד הוא וכל-ירושלים עמו: ויקהל את-כל-ראשי הכהנים וסופרי העם וישאל אתם לאמר איפה יולד המשיח: ויאמרו לו בבית-לחם יהודה כי-כן כתוב ביד הנביא: ואתה בית-לחם ארץ יהודה אינך צעיר באלפי יהודה כי ממך יצא מושל אשר ירעה את-עמי ישראל: אז קרא הורדוס למגושים בסתר ויחקר לדעת העת אשר נראה הכוכב: וישלחם בית-לחם ויאמר לכו חקרו היטב על-דבר הנער והיה כי-תמצאון אתו והגדתם לי ואבאה להשתחות-לו גם-אני: ויהי כשמעם את-דברי המלך וילכו והנה הכוכב אשר-ראו במזרח הלך לפניהם עד אשר-בא ויעמד ממעל לאשר-היה שם הילד: ויראו את-הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד-מאד: ויבאו הביתה וימצאו את-הילד עם-מרים אמו ויפלו על-פניהם וישתחוו-לו ויפתחו את-אוצרותם ויקריבו לו מנחה זהב ולבונה ומר: ויצוו בחלום לבלתי שוב אל-הורדוס וילכו בדרך אחר אל-ארצם" | ||
| -- הבשורה על-פי מתי, ב', 1-12 | ||
[עריכה] על זהותם של האמגושים
האמגושים היו שבט עתיק במדי, שבטרם נכבשה בידי הפרסים האחמנים בשנת 550 לפנה"ס, נשאו בתפקידים דתיים שונים. לאחר מכן הם קיבלו על עצמם את האמונה הזורואסטרית ושימשו ככוהנים והיו בעלי ידע באסטרולוגיה. האמגושים המתוארים בברית החדשה הם האמגושים הידועים ביותר בהיסטוריה, ולפי הבשורה הם הגיעו מהמזרח תוך שהם עוקבים ומונחים בידי כוכב בית לחם אשר הוליכם אל מחוז חפצם. הבשורה אינה מציינת מהיכן בדיוק הגיעו האמגושים, אולם בתודעה הנוצרית התקבעה זהותם כפרסית או פרתית, ובאומנות הביזנטית הם תוארו במלבושים פרסיים אופיניים. גרסאות אחרות טענו כי מקורם של האמגושים היה מבבל, ונקודה מעניינת נוספת היא שהברית אינה נוקבת במספרם, אך במסורת הנוצרית נתקבע זה על שלושה החל במאה ה-3, ככל הנראה בשל כך שנזכרו שלוש מתנות שנשאו עימם - "זהב ולבונה ומור".
בשפות אירופה התקבע שמם של האמגושים במספר אופנים. "Maguš" או "Magupati" (היינו "כהן-אדון") בפרסית התגלגל ליוונית בצורת "μάγος" (רבים "μάγοι") ומשם ללטינית "Magus" (ברבים "Magi"). ממילה זו באו מאוחר יותר המילה "מאגיה" (כישוף) ומילים רבות נוספות בשפות אירופה שלהן משמעויות דומות (לדוגמה באנגלית Magic, Magician וכיוצ"ב). המקור למושג "אמגושים" בעברית הוא בתקופת התלמוד, וזו באה מיוונית וציינה את הכת הפרסית המיסטית הנ"ל.
בתחילת המאה ה-6 כבר תוארו שלושת האמגושים לא ככוהנים או כחכמים אלא כמלכים. באיטלקית מכונים האמגושים בשם "I Re Magi", היינו "המלכים האמגושיים", ובגרמנית הם נקראים בפשטות "Heilige Drei Könige", היינו, "שלושת המלכים הקדושים". באנגלית נוהג בדרך כלל הכינוי "Three Wise Men" (שלושת החכמים), לצידם של "The Three Kings" ("שלושת המלכים") או "Kings from the east" ("שלושת מלכי המזרח").
בכנסייה המערבית התקבעו שמותיהם של שלושת האמגושים במאה ה-8 והם קאספר (או גאספר), מלכיור ובלשצאר. כנסיות אחרות העניקו להם שמות שונים כמו הור, קרסודאן ובסאנאטר בכנסייה האתיופית או קאגבה, באדאדאחארידה ובאדאדילמה בכנסייה הארמנית. ברי ששמות אלה אינם פרסיים ואין להם משמעות בפרסית, למעט גאספר שהוראתו היא "בעל האוצר", ואף היה מלך פרסי בשם דומה במאה ה-1. מאידך, בכנסייה הסורית נתנו לשלושת האמגושים שמות בעלי צליל ומשמעות פרסיים, אך ברור שאין בכך כדי להוכיח את אמינותם. שמותיהם לפי גרסה זו היו לארוואנדאד, גושנאסאף והורמיסדאס.
בכל אופן, לאחר שסגדו לבן האלוהים, שבו שלושת האמגושים למזרח ולא נזכרו שוב בברית החדשה. מרקו פולו טען כי בהיותו בעיר סאווה, דרומית לטהרן בשנת 1270, הצביעו בפניו על שלושת קבריהם של האמגושים, וציינו באוזניו כי מעיר זו יצאו השלושה לדרכם לארץ ישראל. לפי המסורת שמורים שרידיהם של שלושת האמגושים בקתדרלת קלן בגרמניה שנבנתה כדי לאחסנם. אלה הובאו לפי המסורת על ידי הלנה הקדושה מארץ ישראל לאיה סופיה בקונסטנטינופול, ומשם הגיעו למילאנו. הקיסר פרידריך ברברוסה, ראש הקיסרות הרומית הקדושה, הביאם ממילאנו לקלן ומסרם לארכיבישוף של קלן ב-1164. לשרידים הייתה חשיבות דתית עצומה ואפשר היה לסמוך עליהם שימשכו צליינים מכל ארצות הנצרות. די היה בכך כדי להצדיק את הקמת הקתדרלה, והשרידים מונחים לפי האמונה בסרקופג מוזהב הקרוי על שמם (Dreikönigsschrein).
[עריכה] האירוע במסורת הנוצרית
רוב הכנסייות הנוצריות מתייחסות אל שלושת האמגושים כאל שלושת בעלי הסמכות (מלכים, כוהנים או חכמים) שסגדו לאדון לראשונה, ועל כן נחשב האירוע להתגלותו של האחרון בפני גויי העולם. האירוע מונצח בדרך כלל בחג ההתגלות ב-6 בינואר, אם כי הכנסייה הארמנית מציינת אותו בחג המולד עצמו, דהיינו, ב-25 בדצמבר.
במעמדם של שלושת האמגושים חלה התפתחות כבר בתקופת הנצרות הקדומה והם הועלו כאמור מדרגת אסטרולוגים, קוסמים או חכמים לדרגת מלכים, וזאת כדי להתאים את המעמד לאמור בתנ"ך בספר ישעיהו:
| "וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ". | ||
| -- ישעיהו, נ', ג' | ||
או בתהילים:
| "מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים, מִנְחָה יָשִׁיבוּ". | ||
| -- תהילים ע"ב, י' | ||
אולם לפי דעה אחרת, קרה הדבר לאחר תקופתו של הקיסר קונסטנטינוס, ובמטרה להאדיר את שמם של המלכים הנוצריים וליצור קרבה בינם לבין ישו. בכל אופן, בתחילת המאה ה-6 כבר התבסס מעמדם של האמגושים כמלכים.
[עריכה] האמגושים באומנות
[עריכה] באומנות הדתית
"סגידת האמגושים" או "הסגידה" הייתה אחד מהנושאים הפופולריים באמנות הדתית הנוצרית, ומצאה ביטוי בכל סוגי האומנות הפלסטית - ציור, פרסקות, פסיפסים, פיסול, ויטראז'ים ועוד. הכנסייה אהבה את הנושא שכן הוא המחיש את רעיון מלכותו של ישו כבר מיום לידתו, ו"מסעם של האמגושים" (ראו ציור מאת ג'יימס טיסוט), "האמגושים בפני הורדוס" (ראו תמונת זכוכית צבועה) או "חלום האמגושים" היו נושאים שזכו לפחות תשומת לב.
בתחילה תוארו האמגושים בפרופיל כשהם צועדים בשורה ואוחזים את מתנותיהם בידיהם השלוחות לפנים. הם הולבשו בבגדים פרסיים, במכנסיים ובמצנפת פריגית אדומה (ראו לדוגמה בפסיפס מבזיליקת סנט אפולינרה נואובו ברוונה), והעמדה זו של האמגושים חיכתה סצינות שתיארו ברברים המביאים מנחה לקיסר או לשליט. במאה ה-10 נראו לראשונה כתרים לרשיהם של האמגושים, ומלבושיהם הותאמו לתקופת היצירה ואיבדו כל קשר לאופנה שנהגה במזרח הקדום. מאפיין נוסף שאומץ עם השנים היה להציג את שלושת האמגושים כבני גילאים שונים וכמייצגים את שלושת שלבי חייו של האדם (ראו לדוגמה פסל בקתדרלת שטרסבורג). עוד התפתחות בתיאורם של האמגושים נגעה למוצאם. החל במאה ה-12, ובצפון אירופה מהמאה ה-15, הוצג בלשצאר, הצעיר מבין השלושה, כמורי כהה, ואילו קאספר הזקן, הולבש בבגדים מזרחיים (ראו לדוגמה בפסל המודרני בברזיל).
במאה ה-14 החלו אומנים לפאר את בגדיהם ואת מתנותיהם של שלושת האמגושים, ואט אט הפכה "הסגידה" לאירוע פומבי רב-קהל המתואר באופן מורכב לפרטי פרטים. לעתים שולבו האמגושים באירוע לידתו של ישו, ומורכבותו של המעמד והפאר בו תואר עמדו בניגוד לסגידת הרועים הנזכרת בבשורה על-פי לוקאס (ב', 15-20). מקומם של בעלי החיים לא נפקד מהאירוע ובין אלה נמנים שוורים, סוסים, גמלים, כלבים, בזים, טווסים ועוד.
[עריכה] באומנות אחרת
סיפור המעשה מוצג באופן קומי ומזווית שונה לחלוטין בסרט בריאן כוכב עליון שהוא פרודיה על חיי הצלוב. הסרט נפתח בלידתו של בריאן בבית הנמצא כנראה ברחוב בו נולד גם ישו. שלושת האמגושים נכנסים בתחילה בטעות לבית אמו של בריאן ומעניקים לה את מתנותיהם, אך כעבור דקות ספורות הם חוזרים לקחת אותן כדי לתיתם לאם הנכונה. אימו של בריאן אינה בתולה חסודה, אלא זונה חמדנית, חשדנית ובורה:
אימו של בריאן: (צורחת בבהלה) מי אתם?
האמגוש הראשון: אנו שלושה חכמים.
אימו של בריאן: מה?
האמגוש השני: אנו שלושה חכמים.
אימו של בריאן: טוב, מה אתם בדיוק מזדחלים מסביב לרפת בשתיים לפנות בוקר? לי זה לא נראה חכם במיוחד.
האמגוש השלישי: אנו אסטרולוגים.
האמגוש השני: באנו מהמזרח.
אימו של בריאן: זו בדיחה או משהו?
האמגוש הראשון: אנו רוצים לסגוד לעולל.
האמגוש השני: עלינו לחלוק לו כבוד.
אימו של בריאן: כבוד? אתם שתויים, זה מגעיל! החוצה! מיד, החוצה! מתפרצים לכאן עם מעשיות על מגידי עתידות מזרחיים. קדימה. החוצה!
האמגוש הראשון: לא, לא עלינו לראות אותו.
אימו של בריאן: לכו תסגדו לפרחח של מישהו אחר! קדימה!
האמגוש השני: כוכב הובילנו.
אימו של בריאן: הבקבוק הוביל אתכם, ככה זה נראה. החוצה!
האמגוש השלישי: אנו חייבים לראותו. הבאנו מתנות.
אימו של בריאן: החוצה!
האמגושים: זהב, לבונה ומור.
אימו של בריאן: נו, אז למה לא אמרתם? הוא כאן...
...
אימו של בריאן: אז, אתם אסטרולוגים, אה? טוב, אז מה הוא בכלל?
האמגושים: הממ?
אימו של בריאן: איזה מזל הוא?
האמגוש הראשון: גדי.
אימו של בריאן: גדי, אה? איך הם בכלל?
האמגוש השני: הוא בן האלוהים... משיחינו.
האמגוש הראשון: מלך היהודים.
אימו של בריאן: ואלה כולם בני מזל גדי, אה?
האמגוש השלישי: לא, לא - זה רק הוא.
אימו של בריאן: אה, בדיוק התכוונתי לומר, אחרת היו מלא כאלה.[1]
במשחק המחשב כרונו טריגר מ-1995 מופיעות שלוש דמויות משנה הנושאות את שמותיהם של שלושת האמגושים ומסייעות לדמויות האחרות. כך גם במשחק קסנוגירז מ-1998 ובאנימה נאון ג'נסיס אוונגליון. שלושת האמגושים נזכרו גם בספרו של אומברטו אקו באודולינו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אהרון לירון, "הנצרות וארץ הקודש" - הוצאת צ'ריקובר, 1997 ISBN 965-16-0109-4.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שלושת האמגושים |
