יאשיהו
 | |||||||||||
| יאשיהו קורע את בגדיו עם גילוי ספר התורה. איור מעשה ידי יוליוס שנור פון קרולספלד. | |||||||||||
| לידה |
648 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה  | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
609 לפנה"ס (בגיל 39 בערך) מגידו | ||||||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
| מקום קבורה | ירושלים | ||||||||||
| בת זוג |
חמוטל בת ירמיהו זבודה בת פדיה | ||||||||||
| שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
יאשיהו היה מלך יהודה, בנו של אמון מלך יהודה וידידה בת עדיה. נמשח למלוכה בגיל שמונה, לאחר שאביו נרצח על ידי מתנקש. מלכותו מתוארכת מ-639 לפנה"ס עד ל-609 לפנה"ס (המאה השביעית לפנה"ס).[1] בשל היחלשות האימפריה האשורית, התרחבו ככל הנראה בתקופתו שטחי הממלכה והתחזקה עצמאותה המדינית. הנהיג רפורמה דתית מרחיקת לכת. נהרג בקרב מגידו עם מצרים.
המצב הבין־לאומי: היחלשות אשור
[עריכת קוד מקור | עריכה]נראה כי באותה תקופה החל להיחלש כוחה של האימפריה האשורית, שבראשה עמד המלך אשורבניפל, ובייחוד יכולת השליטה שלו בפרובינציות הרחוקות, ובכללן יהודה. מצרים החלה להתחזק, וכבשה אזורים בפלשת.[2] ייתכן גם כי הסקיתים פלשו מצפון לאזורי סוריה ופלשת.[3][דרוש מקור][מפני ש...] עם מות אשורבניפל בשנת 627 לפנה"ס החל באשור ככל הנראה מאבק ירושה, ובאותה עת מרדה בה בבל, בהנהגתו של נבופלאסר.
על רקע זעזועים אלו, התגברה ביהודה תנועה לשחרור מעולהּ של אשור, לאחר עשרות שנות שיעבוד. השחרור הושג ככל הנראה בהדרגה וללא שפיכות דמים וניכר בשני תחומים: בתחום המדיני – בהתפשטות יהודה על שטחי ממלכת ישראל לשעבר, בשומרון ובגליל; בתחום הדתי – ברפורמה פולחנית שערך יאשיהו.
הרחבת גבולות הממלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספרי התנ"ך השונים אנו למדים על הרחבת גבולות הממלכה בתקופת יאשיהו, לכל אזורי השומרון והגליל.
- ספר מלכים מספר על הריסת אתר הפולחן בבית-אל[4], שנמצא באזורי ממלכת ישראל סמוך לגבול עם יהודה. נראה שעוד קודם לרפורמה חיזק יאשיהו את מעמדו באזור זה.
- לפי ספר דברי הימים, הרפורמה נעשתה לא רק ביהודה כי אם גם בערי מנשה, אפרים ושמעון עד נפתלי.
- אשתו של יאשיהו הייתה "זְבוּדָּה בַת-פְּדָיָה מִן-רוּמָה" שבגליל[5].
- יאשיהו יצא להילחם עם פרעה נכֹה, מלך מצרים, במגידו. אם מניחים שיאשיהו לא היה מסתכן להרחיק מאזורי השפעתו, הרי ששטחי הממלכה הגיעו עד מגידו או בסמוך לה.
- לפי ספר עזרא, חלק מהבאים בראשית שיבת ציון היו יוצאי הערים מכמס, בית-אל והעי, וכן אזור שפלת לוד[6]. מכך ניתן להסיק שטרם החורבן, ואולי בימי יאשיהו, ישבו בני יהודה ובנימין באזורים אלה.
ממצאים ארכאולוגיים אף הם ראיות להתרחבות הממלכה. למשל, נמצאו מבני ביצורים במגידו ובשפלת יהודה, שייתכן שהם קשורים לתקופה זו.
בניגוד לדעה המקובלת כי ממלכת יאשיהו כללה, החל משלב מסוים, גם את כל שטחיה לשעבר של ממלכת ישראל, וממלכה זו זכתה בעצמאות מדינית, ישנם חוקרים הטוענים שמהלכיו הטריטוריאליים של יאשיהו היו מוגבלים ביותר, ואף מעלים ספקות האם יהודה הייתה לממלכה עצמאית בתקופתו[7]. לפי ספר מלכים, טווח הרפורמה הדתית היה "מגבע עד לבאר-שבע"[8]. גבע זוהתה על ידי בנימין מזר כ-20 ק"מ צפונית לירושלים, באזור בית-אל. גם בממצאים הארכאולוגיים אין פריטים יהודאיים מהמאה ה-7 לפנה"ס צפונית לבית-אל. לגבי העצמאות המדינית, ישנה סברה שעם היחלשות אשור הפכה יהודה כפופה למצרים.
הרפורמה: ספר דברים וריכוז הפולחן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רפורמת יאשיהו
המלך יאשיהו נזכר כמי שביצע רפורמה דתית (חזרה בתשובה) רחבת היקף. הרפורמה כללה הפסקת העבודה הזרה ואיסור על פולחן פוליתאיסטי, כמו גם ריכוז הפולחן לה' בבית המקדש בירושלים, תוך הריסת מקומות הפולחן האחרים ברחבי הארץ. הרפורמה החלה בשנה ה-18 למלכותו (622 לפנה"ס) על פי תיאורו של ספר מלכים[9] וספר דברי הימים[10]. בספר דברי הימים מוזכר עוד שלב קדום ברפורמה, עוד לפני מציאת הספר, שהתרחש בשנה ה-12 למלכותו (628 לפנה"ס).[11]
לפי המסופר, הרפורמה כללה הריסת כל המזבחות והבמות לעבודה זרה (אשרה, בעל, מולך); שבירת הפסלים והמסכות ששימשו לפולחן; הוצאת כלי הפולחן שלא שימשו לעבודת ה' מבית המקדש בירושלים, ושריפתם; הפסקת טקסי הפולחן עצמם, ובהם "העברה באש" בגיא בן הינום, ועוד. מהפך זה כלל גם צעד מטמא של שריפת עצמות אדם על גבי המזבח שבנה ירבעם בן נבט בבית אל, ועל גבי הבמות שבממלכת ישראל, והריסתם. בנוסף, טימא והרס יאשיהו גם את הבמות ביהודה שבנה שלמה המלך, והעלה את הכהנים שהקטירו בהן לירושלים – מבלי לשתפם בעבודת הקורבנות, כנראה כדי למנוע מהם להמשיך להקריב בבמות.
מציאת ספר התורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מציאת ספר התורה בימי יאשיהו
לפי המסופר במקרא, מצא הכהן הגדול חלקיהו בן שלום בבית המקדש את "ספר התורה" או "ספר הברית", והעבירוׂ לשפן הסופר, שקראוׂ לפני יאשיהו, אשר קרע את בגדיו ואמר[12]: ”לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.” הוא שלח שליחים לחולדה הנביאה, שבישרה לו שה' יביא על ירושלים את הקללות הכתובות בספר, אך מאחר שהוא עצמו נכנע לפני ה', הגזירות לא יתממשו בימי חייו. יאשיהו לא התייאש וכינס את נציגי העם לירושלים. הספר הוקרא ברבים, ובטקס רב רושם נכרתה הברית מחדש לפני ה', שבה התחייב העם לקיים את הדברים הכתובים בספר שנקרא לפניו, ואחרי כן ביער יאשיהו את הפולחן הפוליתאיסטי מהמקדש ומהממלכה, וחגג את חג הפסח כפי שלא נחוג "מימי השֹפטים".[13]
זהות הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הפרשנות המסורתית, ספר התורה שמצא חלקיהו הכהן הוא ספר תורה, הכולל את חמשה חומשי תורה. ההתרגשות הרבה מגילוי הספר באה משום שהיה זה ספר התורה היחיד שניצל לאחר תקופת אחז ומנשה[14] או מכיוון שהיה זה ספר התורה שנכתב על ידי משה עצמו[15], או מפני שהספר נמצא פתוח בדיוק בנבואות התוכחה בתורה שהתאימו לקורה בזמנם[16].
בביקורת המקרא מקובל כי הספר שנמצא הוא ספר דברים[17] – "משנה תורה". היות שבהסתכלות ביקורתית על המקרא נמצא דמיון (בעיקר במגמות ובדגשים) בין ספר דברים לבין חלק מספר מלכים (בספר דברים הדרישה הראשונית היא השמדת כל מתקני הפולחן הפוליתאיסטי "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם" ולאחר מכן הדרישה השנייה היא לרכז את הפולחן לה' במקום אחד שהוא יבחר "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם, לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה"), התקבלה הנחה שהחלק המוקדם יותר של ספר מלכים נכתב אף הוא בימי יאשיהו.
החוקר הגרמני-שווייצרי וילהלם מרטין לברכט דה וטה, כמו גם חוקרים אחרים, טען כי ספר דברים לא נמצא אלא נכתב בימי יאשיהו על מנת להצדיק את הרפורמה שערך. חוקרים אחרים טענו, בעקבות העובדה שספר דברים מחזק את מעמד בית המקדש והכהנים, שהוא נכתב על ידי הכהנים בתקופת יאשיהו כדי להטות את הכף לכיוונם. לפי גישה זו, מחברי ספר דברים בימי יאשיהו כתבו גם את ספר מלכים לאור חוקי הפולחן שנכתבו על ידם בספר דברים. מקור זה נקרא המקור הדויטרונומיסטי (המקור הדברימי, D) בהשערת התעודות.
על יאשיהו נכתב: "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ".[18] יש המשווים את טחינת האלילים שביצע יאשיהו לטחינת עגל הזהב שנעשתה על ידי משה.[דרוש מקור]
מות יאשיהו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קרב מגידו
המקרא מספר מעט על מות יאשיהו[19], וסביב מותו נוצרו מסורות ופרשנויות שונות.
בשנת 609 לפנה"ס יצא צבא מצרי בפיקוד פרעה נְכֹה השני, לסייע לאשורים במצור על חרן שהייתה בשליטת הבבלים. בעוד נכה צעד בדרך הים צפונה לחרן, הגיע יאשיהו למגידו, הסיבות להגיעו למגידו לא ברורות ושניות במחלוקת, ייתכן שהגיע לבקשת פרעה לחידוש שבועת הוסאל שלו, ייתכן שכדי לנסות ולעצור את הצבא המצרי. ישנן סברות שונות לשאיפותיו ומניעיו; ייתכן שחשש מהתחזקות מחדש של אשור, או של מצרים, או שהיה בן-ברית של הבבלים. ייתכן גם ששאף להילחם במצרים מתוך תקווה שניצחון בקרב ירחיב את שליטתו לאזורים בצפון הארץ שייתכן ועדיין נשלטו ישירות על ידי אשור[20].
בכל מקרה פרעה הרג את יאשיהו במגידו (לפי ספר מלכים) או שהוא נפצע קשה בקרב שהיה שם ומת מיד לאחר כך בירושלים (לפי ספר דברי הימים)
שלושה מבניו של יאשיהו מלכו אחריו: יהואחז (יואחז/שלום), יהויקים (אליקים) וצדקיהו (מתניה).
קינת ירמיהו על יאשיהו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המקרא, בספר דברי הימים (ב), חיבר ירמיהו קינות על יאשיהו (משוער לשנת 609 לפנה"ס). ”וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל-יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל-הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל-יֹאשִׁיָּהוּ עַד-הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל-יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל-הַקִּינוֹת”.[21] יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, אף מעיד לגביה כי בימיו היא הייתה עדיין קיימת: ”ירמיהו כתב עליו (=על יאשיהו) קינה, הקיימת בידינו כיום”.[22]
חז"ל זיהו את הקינה שחיבר ירמיהו על יאשיהו עם מגילת איכה (ראו על כך בהרחבה בערך מגילת איכה). במגילת איכה אין למעשה זיהוי מפורש הקושר אותה לקינה על יאשיהו. חז"ל הציעו מספר רמיזות המכוונות לדעתם ליאשיהו, אולם רמיזות אלו אינן מוכחות. חוקר המקרא שמעון ברנפלד (1924) מצדד בזיהוי החז"לי של מגילת איכה עם אותו ספר קינות המוזכר בדברי הימים, והוא מציע כי מגילת איכה הכילה בתחילה פרקים נוספים שאבדו במרוצת הדורות.[23] לעומתו סבורים אחרים כי "הקינות" בדברי הימים אינן מכוונות לאיכה, והם מציעים כי ייתכן שהן מכוונות לקינות אחרות אפשריות מתוך ספר ירמיהו כמו ירמיהו, כ"ב, י',[24] או לירמיהו, ל', י"ח–כ"א, או שמא הקינות הללו פשוט אבדו.[25] אם כי לגבי אפשרות זו, לפחות בדורו של יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה היא הייתה עדיין קיימת.
בספרות הרבנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התלמוד במסכת תענית[26] מספר שכאשר יאשיהו ניסה לעצור את צבא פרעה מלעבור בארץ ירו על יאשיהו חיצים וניקבוהו ככברה "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד" אולם כשגסס הצדיק עליו את הדין ואמר: "צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי", ואז הובל לקבורה בירושלים. במקומו הומלך בנו, יהואחז.
בספר דברי הימים אומר יאשיהו לכוהני המקדש: "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים (הַמְּבִינִים) לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים ל-ה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".[27]. פירוש רבי עובדיה מברטנורא, מסכת שקלים, פרק ו', משנה א', דורש על פסוק זה "ששם הארון נגנז, שיאשיהו המלך צוה וגנזוהו למטה במטמוניות עקומות ועקלקלות שבנה שלמה בזמן שבנה את הבית וידע שסופו ליחרב. והיינו דכתיב בדברי הימים (ב' ל"ה) ביאשיהו.[28]
בקינות לתשעה באב נמצאת קינה על מותו, שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר ומבוססת על פסוק זה ועל מדרשי חז"ל – הקינה הפותחת במילים "ויקונן ירמיהו על יאשיהו".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק י"ב - "יאשיהו המלך"
- בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ט 2008, כרך ד, יחידה 11: יאשיהו ותקופתו, עמ' 189–329.
- "עם, אומה, מולדת" מאת פרופ' הנרי וסרמן, עם ה' וגוים אחרים, עמ' 34–68, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
עפרי אילני, האם עם ישראל תמיד היה החברה היחידה של אלוהים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2016- ויינפלד משה, הרפורמה של יאשיהו, הספרייה הווירטואלית מט"ח (הקישור אינו פעיל)
- אברהם מלמט, הרקע ההיסטורי להתנגשות בין יאשיהו לפרעה נכו במגידו, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה י"ב, 1975, עמ' 83–90
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרפורמה של יאשיהו במאגר המידע של מקראנט
ד"ר בעז סתוי ויותם שטיינמן, יאשיהו וגילוי ספר התורה: הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי, חלק א', חלק ב', בפודקאסט "עושים תנ"ך", 12 במרץ 2018- יאשיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יאשיהו (מלך יהודה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי שיטת התארוך אצל: חיים תדמור, אנציקלופדיה מקראית כרך ד', מוסד ביאליק, 1962, ערך "כרונולוגיה", עמ' 301–302
- ^ הרודוטוס (ב, 157).
- ^ הרודוטוס (א, 105)
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ט"ו
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ו
- ^ "אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם. אַנְשֵׁי בֵית-אֵל וְהָעָי מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה" (ספר עזרא, פרק ב', פסוקים כ"ז–כ"ח); "בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה" (שם,לג)
- ^ על פי הספר ראשית ישראל, שכתבו פרופ' ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ח'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוקים ד'–י"ט
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוק ח'.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוק ג'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק י"ג
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ג' - ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ב'; והמקבילה בספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוק ח' ואילך.
- ^ רש"י, מהר"י קרא, רד"ק ועוד, בפירושיהם למלכים ב' כ"ב ח'.
- ^ פירוש המלבי"ם, שם.
- ^ שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד), סימן שסז. הסבר זה הוזכר גם בפירוש הרד"ק למלכים ב כב, יא, ובספר העיקרים, כ.
- ^ שלום זמירין, יאשיהו ותקופתו, ירושלים, מאגנס, תשל"ז, עמ' 37
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ה
- ^ מות יאשיהו, באתר מט"ח
- ^ מות יאשיהו במגדו, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק כ"ה
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, כרך עשירי, ה, 1.הנוסח במקור (ביוונית): ”Ἱερεμίας δὲ ὁ προφήτης ἐπικήδειον αὐτοῦ συνέταξε μέλος [θρηνητικόν], ὃ καὶ μέχρι νῦν διαμένει” ([1])
- ^ שמעון ברנפלד, מבוא לכתבי הקודש - מבוא ספרותי היסטורי לכתבי הקודש, כרך ג', הוצאת "דביר", ברלין תרפ"ד 1924, עמ' קלו
- ^ אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.
- ^ [2], [3]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ב, עמוד ב'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק ג'
- ^ קישור למקור
| מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי ישראל ויהודה | ||
|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול • אשבעל • דוד • שלמה | 
|
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיהו • עתליה • יהואש • אמציהו • עוזיהו/עזריהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | |
| מלכי ישראל | ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יואחז • יואש • ירבעם השני • זכריהו • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | |
| בית חשמונאי | ||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | |