ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכנית הגרעין האיראנית מעוררת דאגה רבה בישראל ובמדינות נוספות, עקב החשש שאיראן חותרת ליצירתו של נשק גרעיני, שיהווה איום קיומי על ישראל ועל מדינות נוספות. הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית נועדה לסכל תוכנית זו או לפחות לעכבה. במשך שנים הופעלו נגד איראן לחץ דיפלומטי וסנקציות, לשם ריסון שאיפותיה בתחום זה, ודווח על פעולות חשאיות שונות, בהן חיסול מדעני גרעין ושיבוש פעולתם של מתקנים. בנוסף, אמצעי התקשורת עסקו בהרחבה באפשרות של תקיפת מתקני הגרעין באיראן על ידי ישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות.

מהלכים דיפלומטיים וסנקציות נגד איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת השנים הפעילה ארצות הברית לחץ רב על רוסיה, על סין, על ארגנטינה ועל מדינות נוספות שבהן ניסתה איראן להיעזר במאמציה הגרעיניים. לחץ זה הועיל בחלקו והוביל לעיכובים רבים בתוכנית האיראנית. לאחר גילוים של המרכזים הגרעיניים הנסתרים עלה הלחץ מדרגה, ובשנים האחרונות[דרושה הבהרה] נרתמה גם אירופה לפעילות בנושא, והיא מנהלת את המשא ומתן העיקרי מול האיראנים. איראן עלולה להשיג "קפיצת דרך" במאמציה אם תשיג חומרים גרעיניים מגורמים במדינות ברית המועצות לשעבר.

המשא ומתן של איראן עם מדינות אירופה לא עלה יפה. בעקבות כישלונו ונאומו התוקפני של נשיא איראן באו"ם, הן יזמו את העברת הדיון בנושא איראן למועצת הביטחון[1]. אפשר שזו תטיל על איראן סנקציות שונות, אך סין ורוסיה, מיטיבותיה של תוכנית הגרעין האיראנית, כבר רמזו שהן עלולות להטיל וטו. בכל מקרה אין סיכוי ממשי שמועצת הביטחון תורה על פעילות צבאית נגד איראן. הרעיון כי סנקציות כלכליות יביאו את איראן לוויתור על הפיתוח הגרעיני שלה מוטל בספק[2].

לאחר חודשים של דיונים, החלטות "סנקציות מרוככות"[3] התקבלו במועצת הביטחון ב-23 בדצמבר (מספר 1737), ב-24 במרץ 2007 (מספר 1747) וב-4 במרץ 2008 (מספר 1803)[4] לאור סירובה של איראן לחדול מהעשרת אורניום. בכירי המשטר האיראני טוענים כי מטרת תוכנית הגרעין היא הפקת אנרגיה בלבד; מנהיגי אירופה, ארצות הברית וישראל הביעו ביטחון כי איראן חותרת לפצצה גרעינית. הערכות המודיעין נחלקות בנוגע למועד בו איראן תצליח לייצר מתקן נפץ גרעיני, החל מההערכה הישראלית המחמירה של סוף 2009[5] וכלה בהערכות אמריקניות הדוחות את השגת הפצצה למועד כלשהו בין 2010-2015[6]. המועד הקריטי מבחינת המדינות השואפות למניעת השגת נשק גרעיני על ידי איראן הוא המועד שלאחריו לא יהיה ניתן להשמיד את מפעלי הגרעין האיראניים בהתקפות מן האוויר, הן מבחינת הרמה הטכנולוגית הגבוהה אליה יגיעו האיראנים והן מבחינת פריסת מתקני הגרעין הצבאי השונים באתרים מוגנים רבים ברחבי איראן (ראו גם: ספרו של רונן ברגמן - "נקודת האל-חזור").

מנהיגי מדינות המערב בכנס 20 המדינות המתועשות (G-20), שנערך בעיר קאן שבריביירה הצרפתית, התבטאו נגד תוכנית הגרעין האיראנית אך במונחים של הגברת הסנקציות הכלכליות והמאמצים הדיפלומטיים ולא בנקיטת פעולה צבאית. נשיא ארצות הברית ברק אובמה אמר כי "הלחץ חסר התקדים" (כלכלי ודיפלומטי) על איראן יימשך, וניקולא סרקוזי נשיא צרפת אמר כי "לא יעמדו מנגד אם יישקף איום על קיומה של מדינת ישראל", אך לגבי דרכי הפעולה, ציין כי יש להתמקד בסנקציות נוספות[7].

ב-31 בדצמבר 2011, במסגרת חוק מימון ההגנה הלאומית לשנת תקציב 2012, חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן. החוק כולל סעיף שאמור להעניש כל בנק שנמצא בקשרים עסקיים עם הבנק המרכזי של איראן[8]. ב-23 בינואר 2012 הודיע האיחוד האירופי על הטלת סנקציות קשות על איראן: במסגרת החרם לא ייחתמו חוזים חדשים עם איראן לייבוא נפט ל-27 מדינות האיחוד האירופי, וחוזים קיימים יכובדו רק עד יולי 2012. אחרי מועד זה לא יתאפשר מסחר כלשהו שקשור בנפט עם איראן. המדינות גם יפסיקו לרכוש מוצרים פטרוכימיים מאיראן החל מכשלושה חודשים לאחר מועד הטלת הסנקציות. בנוסף, יוקפאו נכסים של הבנק המרכזי של איראן. לאחר שנודע על הטלת הסנקציות צנח המטבע של איראן בצורה חדה[9]. ב-6 בפברואר 2012 חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו המורה להקפיא את כל נכסי ממשלת איראן המוחזקים בארצות הברית, בהם נכסי הבנק המרכזי של איראן[10].

ב-15 במרץ 2012 האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין בנקאית (סוויפט) ניתקה את קשריה עם כל הבנקים האיראניים שנתונים לעיצומי האיחוד האירופי[11]. עם זאת, בהמשך לצעד מה-31 בדצמבר 2011, פטרה ארצות הברית ב-20 במרץ את המוסדות הפיננסיים של 11 מדינות מהסנקציות על איראן. זאת, למשך תקופה של 180 יום, אז תינתן הערכה מחודשת של פעילותן. מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי רודהם קלינטון ציינה כי 11 המדינות הללו צמצמו "באופן משמעותי" את ייבוא הנפט מאיראן[12]. ב-28 במרץ הטילה מחלקת האוצר של ארצות הברית עיצומים על חברות ואישים הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. העיצומים כוללים הקפאה של נכסי החברות בארצות הברית והטלת איסור על אזרחים אמריקנים ליצור איתן קשר[13].

ב-31 ביולי 2012 הודיע אובמה על הוספת סנקציות נגד בנקים בסין ובעיראק החשודים בסיוע לאיראן לעקיפת הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות שהוטלו עליה, והבהיר כי ארצות הברית תחשוף כל מוסד עסקי שישתף פעולה עם איראן. כמו כן, הודיע אובמה על הרחבת הסנקציות המוטלות על התעשייה הפטרו-כימית באיראן ועל חברת הנפט הלאומית, הבנק המרכזי באיראן, והתומכים בהם, כאשר "אם הממשלה באיראן תמשיך להתריס, אין ספק שארצות הברית וידידותיה תמשכנה בהטלת סנקציות חמורות יותר"[14].

ב-15 באוקטובר 2012 הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות על איראן; פורסם[15][16], כי האיחוד הטיל איסור גורף על העברות פיננסיות לאיראן, מלבד כאלו המיועדות לרכישת מזון ותרופות ולסיוע הומניטרי. בהתאם לסנקציות החדשות, כל חברה באיחוד האירופי שתבקש לבצע עסקה עם חברה איראנית או להעביר כספים לאיראן, תיאלץ לבקש אישור מראש הממשלה של המדינה בה היא נמצאת. בנוסף, תיאסר מכירת מתכות מסוימות לאיראן וייאסר כליל ייבוא גז טבעי מאיראן למדינות האיחוד האירופי.

ב-24 בנובמבר 2013 הודיעו שרי החוץ של שש המעצמות - ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה - כי הצליחו להגיע להסכם הביניים עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. הנשיא אובמה אמר כי ההסכם קוטע את דרכה של איראן לעבר פיתוח פצצה[17].

פעילות חשאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דיווחים באמצעי התקשורת, עיקר המאמץ של ישראל נגד תוכנית הגרעין האיראנית הוטל על "המוסד". סר ג'ון סוירס, ראש סוכנות הביון הבריטית MI6 אמר שגם סוכנים בריטיים פגעו בחתירתה של איראן לנשק גרעיני[18].

על פי הערכות, התקיימה במהלך השנים פעילות חשאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית, שכללה:

  • מכירת מוצרים ומתקנים (כגון צנטריפוגות) פגומים למתקני הגרעין האיראני[19], ושיבוש פעולתם של מתקני גרעין, למשל באמצעות תולעת המחשב "סטוקסנט", שהופעלה נגד הצנטריפוגות בנתנז.
  • עידוד עריקה של מדענים איראנים למערב.

שורת תקלות, פיצוצים והתנקשויות באתרים איראניים ואישים איראניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-2007, ישנם דיווחים על פיצוצים ותקלות באתרים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית, והתנקשויות באישים איראניים הקשורים בתוכנית זו. לדעת מומחים, וכן לדעת בכיר אמריקאי המעורה בחומר המודיעיני[20] בחלק מהמקרים מדובר בפעילות ארגוני ביון של ישראל, ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות. לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן "מלחמות הצללים" (Spies Against Armageddon), חיסולי המדענים היו "פעולות כחול לבן" - כלומר: בוצעו בידי לוחמי המוסד, ולא בידי סוכנים איראניים[21].

בדצמבר 2005 נהרגו 115 אנשי משמרות המהפכה האסלאמית בהתרסקות מטוס הרקולס כאשר היו בדרכם לאימון צבאי בבנדר עבאס. המטוס בו טסו התרסק לתוך בניין בעיר טהרן.

בינואר 2006 נהרג מפקד זרוע היבשה של צבא איראן, בהתרסקות מטוס פלקון במערב המדינה.

בנובמבר 2006 נהרגו 38 בני אדם, מהם 32 אנשי משמרות המפכה, בהתרסקות מטוסם לאחר שהמריא משדה התעופה בטהרן.

  • באוגוסט 2005 אירע פיצוץ בבסיס מרויאן שבמערב איראן. בפיצוץ נפגעו מספר אנשי כוחות הביטחון. לא נמסר מידע רב אודות התקרית. הבסיס נחשב לחלק מתוכנית הגרעין האיראנית ופקחי סבא"א לא הורשו להיכנס אליו בשנת 2012, במהלך ביקור במדינה.
  • בתאריך לא ידוע בשנת 2007 ערק בכיר במשמרות המהפכה, עלי-רזא עסגרי, לשורות גורם מודיעני מערבי, ייתכן אמריקאי. לפי העיתון "סאנדיי טיימס" תואר עסגרי כ"מכרה זהב עבור גורמי מודיעין מערביים". על פי דיווחים שונים נטען כי עסגרי ריגל עבור המערב משנת 2003.
  • באמצע ינואר 2007, הורעל פרופ' ארדשיר חוסיינפור שעבד במתקן להמרת אורניום באספהאן. הסאנדיי טיימס דיווח שסוכני המוסד הם שהרעילו אותו[22]. חוסיינפור זכה ב-2006 בפרס הגבוה ביותר למדע וטכנולוגיה באיראן.
  • ב-26 ביולי 2007 אירע פיצוץ בבסיס צבאי בעיר חלב. כעבור כחודשיים דיווח כתב העת הבריטי לענייני ביטחון "ג'יינס" כי באותו פיצוץ נהרגו בנוסף לקצינים סורים גם עשרות מהנדסים איראנים, וכי הוא אירע במהלך ניסיון להרכיב ראש נפץ כימי על טיל, במסגרת שיתוף פעולה צבאי סורי-איראני[23].
  • ב-15 בנובמבר 2007 אירעה סדרת פיצוצים באתר תעשייה צבאי בעיר פרצ'ין, שם מיוצרים טילי שיהאב[24].
  • ב-25 בפברואר 2008 התרחש פיצוץ עז בעיר תבריז, שבסמוך לעיר שוכנים בסיסים של טילים בליסטיים[25].
  • ב-12 באפריל 2008 נהרגו 12, ויותר ממאתיים נפצעו בפיצוץ בזמן תערוכת נשק[23].
  • ב-12 בינואר 2010 נהרג הפרופסור מסעוד עלי מוחמדי מפיצוץ מטען חבלה במכוניתו בשעה שנכנס לרכב[26]. כעבור שנה הודיעו האיראניים, כי חשפו רשת של המוסד שהייתה אחראית להתנקשות[23].
  • במהלך קיץ 2010 נחשפה תולעת המחשבים סטוקסנט, אשר לפי הודאת מחמוד אחמדינז'אד גרמה נזק לתוכנית הגרעינית של איראן.
  • באוקטובר 2010 אירע פיצוץ בבסיס הטילים "האימאם עלי" שבעיר חוראמבאד, כ-500 ק"מ מטהראן. במקום אוחסנו טילי שיהאב 3. 18 אנשים נהרגו[23].
  • בנובמבר 2010 דווח על התנקשויות של אופנוענים נגד שני מדעני גרעין איראניים. מג'יד שהריארי נהרג, ופריידון עבאסי-דוואני נפצע, בשני אירועים דומים[23].
  • במאי 2011 התפוצץ בית זיקוק בעיר אבאדאן שבדרום-מערב איראן, אדם אחד נהרג ועשרה נפצעו.
  • ביוני 2011 נהרגו 44 בני אדם בהתרסקות מטוס נוסעים מדגם טופולוב-134 ליד העיר פטרוזוודסק בצפון רוסיה. בהמשך קבעה החקירה כי ההתרסקות נגרמה בגלל נווט שיכור. עם זאת, לפי דיווח עיתון "הארץ", על הטיסה היו חמישה מומחים מתעשיית הגרעין הרוסית, שסייעו בבניית הכור הגרעיני האירני ליד בושהר[23].
  • ב-23 ביולי 2011 דווח על התנקשות בדריווש רזאינז'אד, פרופסור לפיזיקה בן 35, שהיה מעורב בתוכנית הגרעין האיראנית[27].
  • באוקטובר 2011 דיווח הניו יורק טיימס, על סוס טרויאני בשם דוקו (Duqu)[28], אשר לפי מומחי חברת האבטחה סימנטק נוצרה בידי יוצרי התולעת סטוקסנט[29][30]. בנובמבר הודו בכירים איראניים כי וירוס חדש תקף אותם[31].
  • ב-12 בנובמבר 2011 אירע פיצוץ רב עוצמה בבסיס של משמרות המהפכה בכפר בידג'נה, כ-45 ק"מ מטהרן[32]. על פי פרסומים שונים שימש הבסיס את החטיבה האחראית על שיגורי הטילים שיהאב 3 ושיהאב 4. העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח כי באתר נערכו ניסויים בטכנולוגיה מתקדמת של שיגור טילים עם דלק מוצק, ופרסם תמונות לוויין שמראות את הנזק הרב שנגרם לבסיס[33]. בפיצוץ נהרגו לפחות 17 אנשים, וביניהם חסן טהרני מוקדם, קצין בדרגה המקבילה לתת-אלוף שהיה מבכירי תוכנית הטילים האיראנית[34]. לדברי ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת-אלוף איתי ברון, הפיצוץ יעכב או יפסיק את פיתוח הטילים באותו אתר[35]. מקור איראני האשים את המוסד בפיצוץ[36].
  • ב-28 בנובמבר 2011 דווח על פיצוץ עז בעיר אספהאן[37]. באזור נמצא מתקן גרעיני להמרת אורניום. לאחר מספר ימים דיווח ה"טיימס" הלונדוני כי תמונות לוויין מראות שהמתקן הגרעיני נפגע בפיצוץ, אך מאוחר יותר פורסם על פי תצלומי לוויין כי המתקן הגרעיני עצמו לא ניזוק, אבל מתקן סמוך ששימש ככל הנראה לאחסון נהרס[38].
  • ב-11 בדצמבר 2011 אירע פיצוץ בחלק סודי של מפעל לייצור פלדה במחוז יאזד במרכז איראן. על אחד מבעלי המפעל מטילה ארצות הברית סנקציות במסגרת הפעולות נגד תוכנית הגרעין האיראנית. דווח על 7 הרוגים בפיצוץ[39].
  • ב-11 בינואר 2012 נהרג מוסטפא אחמדי רושאן, בן 32, מומחה לכימיה ששימש גם כסגן מנהל המתקן להעשרת אורניום בנתאנז בפיצוץ מכונית עמוסת חומרי נפץ סמוך לאוניברסיטה בצפון טהראן[40]. העיתון סאנדיי טיימס תיאר במפורט את מבצע החיסול, וטען כי מדובר בסוכנים ישראלים. הוא גם ציטט מקור ישראלי לפיו מטרת ההתנקשויות אינה לעצור את איראן, כי אם להקשות על איראן לשקם את התוכנית הגרעינית שלה לאחר הפגיעה בה[41].
  • ב-28 במאי 2012 הודיעה איראן שגילתה נוזקה בשם "להבה", שאוספת מידע ממחשביה[42] והודו כי אבד להם מידע רב[43], ושובש ייצוא הנפט שלהם[44].
  • ב-15 באוגוסט 2012 טענה איראן, שאלמונים חיבלו בכבלים המוליכים חשמל למתקני העשרת אורניום בנתאנז ופורדו, על ידי פיצוץ של מטעני חבלה.
  • בספטמבר 2012 האשימה איראן את חברת סימנס הגרמנית, כמי שמכרה לה מוצרים שהכילו חומרי נפץ והיו מיועדים להגיע למתקן בפורדו. איראן סירבה למסור מידע אם נגרם נזק כלשהו במתקן.
  • בליל ה-5 באוקטובר 2014 אירע פיצוץ בבסיס פרצ'ין הכפוף של משרד ההגנה האיראני[45] ולפחות 2 בני אדם נהרגו. בניתוח תמונות לווין של ארגון ה-ISIS האמריקאי נראה כי 2 מבנים (שלא צמודים זה לזה) נחרבו כליל ונזק סביבתי נגרם - מה שמלמד על עוצמת הפיצוץ. גורמי מודיעין העריכו כי איראן מנסה לייצר בבסיס מרעום לביקוע גרעיני - תהליך לקראת היכולת לייצר פצצה גרעינית.
  • בחודש נובמבר 2014 חוסלו 4 מהנדסי גרעין בשכונה בצפון דמשק, 3 מהם היו ככל הנראה סורים ואחד היה בעל אזרחות איראנית

האפשרות הצבאית נגד איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי תקשורת במערב מרבים להעלות ספקולציות לפיהן ישראל תנחית מכה מונעת נגד מתקני גרעין באיראן. גם בישראל יש הצופים התרחשות כזו (למשל רונן ברגמן, העריך בשנת 2012 שהתקיפה תתבצע עוד במהלך אותה שנה. דבר שלא יצא לפועל)[46]. לעומת זאת, יש הסבורים שתסריט זה אינו סביר מכמה טעמים. ראשית, איראן הפיקה את לקחי הפצצת הכור העיראקי ב־1981. אין באיראן כור גרעיני אחד שבו מרוכזים המאמצים הגרעיניים כולם, ומתקניה הגרעיניים הוטמנו בחלקם מתחת לקרקע. שנית, איראן רחוקה מישראל יותר מעיראק. שלישית, יכולת התגמול האיראנית עולה בהרבה על יכולת התגובה שהייתה לעיראק ב-1981.

קיימת גם אפשרות שארצות הברית, בעלת כוח צבאי ואווירי העולה במידה רבה על כוחה של ישראל, תתקוף את איראן. אף שממשלו של ברק אובמה נחשב לזהיר יותר מזה של קודמו ג'ורג' בוש הבן, הצהיר אובמה שלא ישלים עם איראן גרעינית.

היערכות ישראל ליצירת אפשרות צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד ב-1998 טען עיתון קנדי כי ארצות הברית מכרה מטוסי F-15I לישראל כדי שתתקוף את מתקני הגרעין האיראניים[47]. תוכנית ההצטיידות והאימונים של חיל האוויר הישראלי בעשור הראשון של המאה ה-21 כללה היערכות לתקיפה לטווח ארוך, כזו שתאפשר תקיפה של מתקני הגרעין באיראן[48].

עיתון סקוטי טען בנובמבר 2003 כי ישראל הזהירה כי היא מוכנה לנקוט פעולה צבאית חד-צדדית נגד איראן אם הקהילה הבינלאומית לא תעצור את פיתוח הנשק הגרעיני במתקני האנרגיה הגרעינית של איראן[49]. העיתון ציטט את שר הביטחון שאול מופז, שאמר: "ישראל לא תהיה מוכנה לסבול בשום אופן קיומו של נשק גרעיני ברשותה של איראן".

לדברי העיתון "סאנדיי טיימס", בתחילת 2005 התקבלה על ידי הקבינט הביטחוני, בראשות אריאל שרון, החלטה עקרונית על תקיפת מתקני גרעין באיראן, אם ייכשלו המאמצים הדיפלומטיים[50]. בתחילת 2007 דיווח העיתון על תוכנית ישראלית לתקיפת מתקני הגרעין באיראן בנשק גרעיני טקטי[51].

הכתב המדיני של "מעריב", בן כספית, דיווח ביולי 2011 כי כשנכנס ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לתפקידו, הוצגה בפניו (בסדרת פגישות שנמשכו בסך הכל עשרים שעות) "אופציה מפוארת", שזרעיה ניטעו עוד בימי קודמיו. לדברי אחד מעוזריו של ראש הממשלה, "עיניו של נתניהו נצצו" כששמע את הסקירה על האופציה הצבאית[52].

לפי הערכות שפורסמו בעיתונים, לישראל שתי אופציות עיקריות לתקיפה:

  • תקיפה באמצעות מטוסי חיל האוויר[53].
  • תקיפה באמצעות טילים בליסטיים מדגם "יריחו 3". יתרונה של אופציה זו על פני קודמתה הוא שאין בה סיכון של חיי טייסים[54], אך הועלו ספקות האם היא מסוגלת לספק פגיעה בדיוק הנדרש[55].

שר הביטחון של ישראל, אהוד ברק, ציין כי: "על הגרעין האיראני מתנהל דיון ציבורי מזה שנים בישראל, ישנם אינסוף ראיונות ודיונים ציבוריים, אנחנו לא מסתירים את מחשבותינו. עם זאת, יש סוגיות מבצעיות שלא דנים בהן באופן ציבורי, כי אז לא ניתן יהיה לבצע אותן"[56].

במסמך שדלף בשנת 2011 במסגרת מסמכי ויקיליקס נטען כי ישראל תתקשה לתקוף את תוכנית הגרעין. במסמך, שנכתב במקור בשנת 2005, העלתה ארצות הברית טענות רבות שיקשו על ישראל לתקוף ולפגוע משמעותית בתוכנית הגרעין האיראנית:

  • לא כל המתקנים ידועים לישראל ולעולם המערבי
  • איראן פיזרה את המתקנים בכל הארץ כדי להקשות על מתקפה
  • תקיפה עשויה רק לעכב במעט את הפיתוח הגרעיני
  • תקיפה תעלה סיבוכים חדשים (התערבות של מדינות נוספות במצב)
  • איראן עשויה להגיב
  • נדרש תיאום עם האמריקאים (מכיוון שהם שלטו במרחב האווירי העירקי נכון לכתיבת המסמך)

ב-28 בפברואר 2012 הדליף האתר ויקיליקס במסמך של חברת ביון אמריקנית נכתב כי ישראל ורוסיה קיימו לפני כמה שנים עסקה, שבמסגרתה סיפקה ישראל לרוסיה צפנים של מל"טים שמכרה לגאורגיה, ובתמורה סיפקה לה מוסקבה צפנים של מערכת הגנה המשמשת את איראן[57].

ב-5 בנובמבר 2012 פורסם בתוכנית הטלוויזיה "עובדה" כי בסיום ישיבת השמינייה שהתקיימה בשנת 2010, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לרמטכ"ל גבי אשכנזי ולראש המוסד מאיר דגן לדרוך את מערכת הביטחון לקראת אפשרות תקיפת הגרעין באיראן. לפי התחקיר, אשכנזי ודגן התנגדו לכך משום שראו בדריכה זו יצירת עובדות בשטח שעלולות להוביל למלחמה עם איראן, בעוד שלשם יציאה למלחמה יש צורך באישור הקבינט או הממשלה. ברק סבר לעומתם, כי מתן הוראה לעבור למצב כוננות אין משמעותה יציאה למלחמה. עוד טען ברק כי באותה ישיבה השיב אשכנזי שאין לצבא את היכולת המבצעית הנדרשת לתקיפה באיראן, טענה שהוכחשה על ידי האחרון[58]. בינואר 2013 טען ראש השב"כ באותה תקופה יובל דיסקין כי גם הוא התנגד לפקודת הדריכה, וכי הישיבה לא התנהלה בפורום השמינייה אלא בפורום מצומצם יותר, בניסיון לעקוף את השמינייה[59]. באפריל אותה שנה אישש את האירוע מי שהיה ראש המוסד בעת התרחשותו, מאיר דגן, שציין כי "בהיסטוריה שלנו אני לא בטוח שהיה מצב [קודם] שבו הדרג המדיני חשב א', וכל הדרג המקצועי חשב אחרת[60].

בפברואר 2015 כתב הפרשן דן מרגלית בעיתון ישראל היום כי ההכנות לתקיפה באיראן בתקופת נתניהו וברק לא היו אלא הונאה, שמטרתה הייתה לגרום לקהילה הבינלאומית להחריף את הסנקציות על איראן[61].

באוגוסט 2015 שודרו בערוץ 2 הקלטות של אהוד ברק שנערכו על ידי דני דור ואילן כפיר, בהן התייחס לשלוש הזדמנויות שונות לתקיפה באיראן, אותן ביקש לקדם עם נתניהו. תחילה ברק התייחס לתוכנית התקיפה משנת 2010 שנחשפה ב"עובדה" (לעיל), וחזר על תגובת אשכנזי לפיה לצה"ל אין את היכולת המבצעית הדרושה. לאחר מכן פירט תכנון של תקיפה נוספת ב-2011, שלא יצאה לפועל בגלל התנגדות השרים משה יעלון ויובל שטייניץ, ותכנון של תקיפה נוספת ב-2012 שנדחתה בשל תרגיל צבאי של ארצות הברית באזור[62].

על פי רביב דרוקר, תקיפה ישראלית לא מסוגלת לחסל את פרויקט הגרעין האיראני, ולכן ברק ונתניהו גיבשו תפיסה מבצעית של תקיפה ישראלית אפשרית, המבוססת על תזה לפיה תקיפה כזאת תגרור את ארצות הברית למלחמה. לתפיסה זו התנגדו רבים בישראל וגם בארצות הברית, ביניהם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש שסירב לספק לישראל פצצות חודרות בונקרים בשנת 2008[63].

באוקטובר 2015 פרסם הוול סטריט ג'ורנל שבשנת 2012 ישראל ביצעה טיסת מבחן במסגרתו מטוס ישראלי חדר לשטח איראן. זאת כחלק מתקיפה אפשרית של מתקן להעשרה גרעינית בפורדו.[64] מטוסי תובלה היו צפוים לחדור לשטח איראן, ולהנחית צוותי קומנדו בסמוך למתקן הגרעין בפורדו, במטרה שיפוצצו את דלתות הכניסה, יפשטו על האתר ויפגעו מבפנים.[65]

תגובה אפשרית של איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכון בולט הכרוך בתקיפה צבאית של מתקני הגרעין באיראן הוא תגובתה של איראן. במהלך השנים הבטיחו דוברים איראנים פעמים רבות תגובה חמורה לתקיפת ארצם[66].

ההערכה היא שבתגובתם ייעשה שימוש בטילים ארוכי טווח. לאיראנים, לפי ההערכה המקובלת, יש כ-100 טילי שיהאב 3, בעלי טווח המגיע לישראל. מערכת הביטחון הישראלית הצהירה בעבר שהטיל נגד טילים "חץ 2" מסוגל ליירט את השיהאב, אך ההערכה המקובלת היא שלא תהיה 100 אחוז הגנה, ויהיו טילים שיפגעו בישראל, במקרה של תקיפתה בטילי שיהאב. בנוסף, הערכות גורסות שסביר להניח שהאיראנים יפעילו נגד ישראל ירי רקטות על ידי ארגונים כגון חזבאללה מלבנון וחמאס מרצועת עזה, כתגובה לתקיפה ישראלית.

שר הביטחון של ישראל, אהוד ברק, שלל בתוקף את התחזיות לפיהן תקיפה באיראן תביא למספר גדול מאוד של הרוגים בישראל[67].

הדיון בישראל בנוגע לתקיפת מתקני הגרעין באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניתוח האופציה הצבאית של ישראל, טען אפרים קם בשנת 2004 כי: "על ישראל להניח למערכת הבינלאומית למצות עד תום את הסיכויים שבמהלכים המדיניים לעצירת התוכנית הגרעינית של איראן, ולהותיר את נקיטת הצעד הצבאי כאמצעי אחרון בלבד". הוא הוסיף כי: "ניתוח זה אינו מבקש לפסול מראש את נקיטת הדרך הצבאית בידי ישראל כאופציה לעצירת החתירה של איראן לנשק גרעיני. קיום אופציה זו עשוי להיות חשוב גם לשם הכבדת הלחץ המדיני על איראן. אולם ניתוח זה מציע שורה של תנאים, שהשגת מטרות הפעולה הצבאית תהיה תלויה במילויָם, ושבלי התקיימותם מוטב אולי לוותר על הפעולה"[68].

בתחילת שנת 2011, לאחר פרישתו מראשות "המוסד", העריך מאיר דגן שאיראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני שנת 2015[69], ובהמשך יצא בתוקף נגד תקיפה ישראלית באיראן[70]. לדברי פרשנים שונים, התנגדו גם ראשי גופים ביטחוניים אחרים לתקיפה ישראלית באיראן[71].

באוקטובר 2011 יצא העיתון "ידיעות אחרונות" בקמפיין נמרץ נגד תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן. לדברי העיתון, החלטה על התקיפה התקבלה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, חרף חוות דעתם הסותרת של ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה. העיתון העריך שתקיפה ישראלית לא תחסל את תוכנית הגרעין האיראנית, אלא רק תעכב אותה ב-4-3 שנים, ותביא לתגובה קשה של איראן נגד ישראל, כמו גם לתגובה בינלאומית קשה[72]. פרשניו הבולטים של העיתון (נחום ברנע, דניאל פרידמן, איתן הבר, רונן ברגמן ואמנון אברמוביץ') פרסמו מאמרים במשך ימים אחדים, בהם הטיפו כנגד תקיפה ישראלית. העיתון גייס למטרה זו גם את המשוררת ויסלבה שימבורסקה, ופרסם חמישה בתים משירה "סוף והתחלה"[73], הפותח במילים: "אחרי כל מלחמה / מישהו חייב לנקות". אתר ynet, הנמנה אף הוא על קבוצת ידיעות אחרונות, פרסם מאמר דעה מאת אורי בר-יוסף, היוצא גם הוא כנגד התוכנית[74].

"הארץ" הצטרף לקמפיין כנגד התקיפה הישראלית. פרשן "הארץ" לענייני ביטחון, אמיר אורן, קרא לנשיא המדינה שמעון פרס להשמיע את קולו נגד תקיפה באיראן[75], ובהמשך פורסמו מאמרי דעה נגד התקיפה מאת ספי רכלבסקי[76] וראובן פדהצור[77].

בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי "איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו"[78]. יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, קראה לנתניהו להקשיב לראשי מערכת הביטחון[79]. יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', אמרה כי דבריו של נתניהו "נשמעים כמו הכנת הקרקע להרפתקה מופקרת ומגלומנית", והוסיפה: "מראש אנחנו מתרים בך, אדוני ראש הממשלה, וגם בך, שר הביטחון אהוד ברק – היזהרו"[80].

ב-4 בנובמבר 2011 אמר נשיא מדינת ישראל שמעון פרס על אפשרות התקיפה הצבאית נגד מתקני הגרעין באיראן: "אני מעריך שהיא אפשרית. שירותי הביון מסתכלים על מחוגי השעון ומזהירים את המנהיגים שלא נותר הרבה זמן, אך אינני בטוח שהם כבר קיבלו את המסקנות בעניין". פרס הדגיש כי חובתה העיקרית של ישראל היא לדרוש ממדינות העולם לקיים את הבטחתן לשים קץ לתוכנית הגרעין האיראנית. בתשובה לשאלה על תסריט שבמסגרתו תתקבל ההכרעה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, שיביאו אותה לאישור הממשלה, השיב פרס כי "אני מניח שיכבדו את הסדר ואת החוקה. הם מוכרחים לנהוג לפי החוק ואני מעריך שכך יעשו"[81].

באפריל 2012 הביע ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, התנגדות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן בידי ישראל, וציין: "הרבה מאוד מומחים אומרים כבר לאורך הרבה שנים שאחת התוצאות של תקיפה ישראלית באיראן יכולה להיות האצה דרמטית של תוכנית הגרעין האיראנית. דהיינו, מה שהאיראנים מעדיפים לעשות היום לאט ובשקט, תהיה להם לגיטימציה לעשות מהר ותוך פרק זמן הרבה יותר קצר". את דבריו ליווה בביקורת חריפה על יכולתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק להוביל תקיפה כזו[82].

ביולי 2012 התייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו להתנגדות לתקיפה שמייחסים בתקשורת לרמטכ"ל, לראש השב"כ ולראש המוסד: "הדיון הזה לא אחראי והוא פוגע בביטחון המדינה... אני שומע את הערכותיהם בחדרים סגורים. הדיון התקשורתי שכאילו משקף את עמדתם הוא לא אחראי והוא פוגע בביטחון המדינה. הדיון הראוי מתקיים מאחורי דלתיים סגורות בנושא רגיש כזה ויש הרבה היבטים שלא מגיעים בכלל, הדיון בחוץ הוא מאוד לא ראוי ומאוד שטחי... בדמוקרטיה הישראלית, כמו בכל דמוקרטיה, מי שקובע זה הדרג המדיני, ומי שמבצע זה הדרג המקצועי. אני עדיין לא קיבלתי החלטה"[83].

בקיץ 2012 פרסם העיתונאי ארי שביט בעיתון "הארץ" סדרת ראיונות עם אישים ישראלים בסוגיית תקיפת מתקני הגרעין באיראן. התראיינו בסדרה: משה יעלון, השר לעניינים אסטרטגיים[84], אלוף (מיל.) פרופ' יצחק בן ישראל[85], פרופ' יחזקאל דרור[86], עוזי ארד, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר[87], גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר[88] ועמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר[89]. שמם של שני מרואיינים לא פורסם בעיתון, אך ניתנו רמזים שאפשרו לזהותם ללא קושי: יונה אטינגר, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר[90], ואהוד ברק, שר הביטחון[91].

התייחסות עולמית לאפשרות של תקיפה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשש מפני תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן הביא להתייחסות של מדינות רבות ששללו תקיפה כזו. דוגמאות אחדות:

  • גורם בכיר בכוחות המזוינים של ארצות הברית אמר בתחילת נובמבר 2011 לרשת הטלוויזיה CNN, כי המודיעין האמריקני וצבא ארצות הברית האיצו את "דריכותם" מול איראן וישראל לאור אפשרות לתקיפה ישראלית ללא התראה מוקדמת, ובתשובה לשאלה האם הפנטגון מודאג מתקיפה אפשרית שכזו, ענה אותו גורם "לחלוטין"[92].
  • בנובמבר 2011 הזהיר שר החוץ הצרפתי, אלן ז'ופה שתקיפת מתקני הגרעין באיראן עלולה לערער את האזור כולו[93].
  • בפברואר 2012 טען מיכאיל אוליאנוב, איש משרד החוץ הרוסי, שאמירותיה של ישראל בעניין הגרעין האיראני "מגבירות את המתיחות ועלולות להוביל למהלכים צבאיים, שיהיו בעלות תוצאות הרות אסון"[94].
  • בעת ביקור של שר הביטחון, אהוד ברק, ביפן, הזהירו ראש ממשלת יפן, יושיהיקו נודה, מפני תקיפת מתקני הגרעין באיראן[95].
  • בראיון לרשת CNN בפברואר 2012 אמר יושב ראש המטות המשולבים, מרטין דמפסי, שתקיפה ישראלית באיראן "לא תשיג את המטרות ארוכות הטווח ותערער את היציבות"[96].

ארצות הברית וצרפת בראשות סרקוזי[97] הודיעו שתעמודנה לצד ישראל אם איראן תאיים עליה אך יחד עם זאת, היו בכירים שאמרו כי ארצות הברית לא תפעל נגד איראן מבלי שתהיה פגיעה איראנית בארצות הברית עצמה[98].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רויטרס, סוכנות הגרעין: מועצת הביטחון תדון בגרעין האיראני, באתר ynet, 24 בספטמבר 2005
  2. ^ הטיימס: "סנקציות נוספות לא ישפיעו על איראן"
  3. ^ ראו כתבת הניו יורק טיימס מה-29 בנובמבר 2006: Iran Resolution, Still Not Final, Drops Mention of Sanctions.
  4. ^ ברק רבידאכזבה בי-ם: הסנקציות על איראן ריקות מתוכן, באתר הארץ, 3 במרץ 2008.
  5. ^ אמיר אורןרשמו לפניכם: דצמבר 2009, איראן גרעינית, באתר הארץ, 14/11/2008
  6. ^ הערכת המודיעין הלאומית האמריקנית (NIE) הכוללת את הערכת 16 סוכנויות המודיעין של ארצות הברית מדצמבר 2007. ה-INR (סוכנות המודיעין של מחלקת המדינה) העריך כי איראן לא תצליח להשיג פצצה במסלול העשרת האורניום עד 2013 בשל קשיים טכניים. כל הסוכנויות העריכו כי איראן לא תצליח לייצר מספיק חומר בקיע על בסיס מסלול הפלוטוניום בשביל פצצה גרעינית לפני 2015. ראו את המסקנות של הערכת המודיעין הלאומית ב Iran: Nuclear Intentions and Capabilities
  7. ^ ‫סוכנויות הידיעות, סרקוזי: נתערב אם איראן תאיים על ישראל, באתר nrg‏, 4 בנובמבר 2011‬
  8. ^ נטשה מוזגוביהאובמה חתם על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן, באתר הארץ, 31.12.2011
  9. ^ סוכנויות הידיעותהאיחוד האירופי הסכים על אמברגו על איראן; הריאל צנח ב-10%, באתר TheMarker‏, 23/1/2012
  10. ^ יצחק בן-חורין, אובמה הקפיא נכסים של ממשלת איראן בארצות הברית, באתר ynet, 6 בפברואר 2012
  11. ^ אטילה שומפלבי ויצחק בן-חורין, איראן נותקה מהמסלקה: "מחיר על הסירוב לציית", באתר ynet, 15 במרץ 2012
  12. ^ נטשה מוזגוביהארצות הברית פוטרת 11 מדינות מהסנקציות על איראן, באתר הארץ, 20 במרץ 2012
  13. ^ דו"ח הקונגרס: "תקיפה באיראן - לא יעילה", באתר גלי צה"ל, 28 במרץ 2012
  14. ^ סוכנויות הידיעות, אובמה הטיל עוד סנקציות על איראן, באתר nrg‏, 31 ביולי 2012
  15. ^ סוכנויות הידיעות, אירופה בסנקציות על איראן, וירוס חדש התגלה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2012
  16. ^ ברק רבידהאיחוד האירופי החליט על סבב סנקציות נוסף נגד איראן, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2012
  17. ^ ליאור זילברשטיין, ז'נבה, יצחק בן-חורין, וושינגטון, ורויטרס, היסטוריה בז'נבה: איראן והמעצמות הגיעו להסכם, באתר ynet, 24 בנובמבר 2013
  18. ^ ראש הביון הבריטי: נשק גרעיני איראני עד 2014, באתר ynet, 13 ביולי 2012
  19. ^ יוסי מלמןצנטריפוגות פגומות נגד הגרעין האיראני, באתר הארץ, 26.9.2010
  20. ^ Has a War With Iran Already Begun? ,
  21. ^ דן רביב ויוסי מלמן, Are Israeli Agents Assassinating Iranian Scientists? A New Book Argues, דיילי ביסט, 7 ביולי 2012
  22. ^ מיכאל בר-זוהר ונסים משעל, המוסד המבצעים הגדולים, פרק ראשון
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 23.5 מי מתנכל לאירנים? שרשרת של אירועים מסתוריים, באתר וואלה! NEWS‏, 13 בנובמבר 2011
  24. ^ יוסי מלמן, הארץ‏, דיווח: סדרת פיצוצים אירעה באתר תעשייה צבאי באיראן, באתר וואלה! NEWS
  25. ^ איראן: פיצוץ עז בטבריז, באתר nrg
  26. ^ יוסי מלמןמדען גרעין איראני בכיר נהרג בפיצוץ בטהראן, באתר הארץ, 13 בינואר 2010
  27. ^ אי פי, דיווח באיראן: מדען גרעין נוסף חוסל, באתר הארץ, 23 ביולי 2011
    יוסי מלמןמדען גרעין איראני נורה למוות בידי אופנוענים ליד ביתו בטהראן, באתר הארץ, 24 ביולי 2011
  28. ^ New Malicious Program by Creators of Stuxnet Is Suspected
  29. ^ רויטרסהשלטונות פשטו על השרת, ויוצרי Duqu עברו דירה לבלגיה, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
  30. ^ עודד ירון, מה הקשר בין דקסטר לווירוס Duqu שפגע באיראן, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2011
  31. ^ יוסי מלמןאיראן הודתה: תקף אותנו וירוס חדש, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2011
  32. ^ ג'קי חורי, יוסי מלמן ואבי שרף, 17 הרוגים בפיצוץ רב עוצמה בבסיס של משמרות המהפכה באיראן, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2011
  33. ^ ניו יורק טיימסבסיס ניסוי הטילים המרכזי של איראן נמחק לחלוטין, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2011
  34. ^ יוסי מלמןהקצין שנהרג בפיצוץ - מבכירי תוכנית הטילים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2011
  35. ^ מורן אזולאי, אמ"ן: הפיצוץ באיראן פוגע במסלול פיתוח הטילים, באתר ynet, 28 בנובמבר 2011
  36. ^ יוסי מלמןמקור באיראן המקורב לממשל: המוסד אחראי לפיצוץ בבסיס הטילים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2011
  37. ^ יוסי מלמןאיראן: פיצוץ עז החריד את העיר איספהאן, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2011
  38. ^ יוסי מלמןתמונות לוויין מעידות: המתקן הגרעיני באיספהאן נפגע בפיצוץ שלשום, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2011
    אבי שרף, הפיצוץ באיראן: מתקן הגרעין לא נפגע, אך אתר אחסון תת-קרקעי נמחק מעל פני הקרקע, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2011
  39. ^ עוד אירוע מסתורי באיראן: 7 הרוגים בפיצוץ במפעל פלדה, באתר nana10‏, 12 בדצמבר 2011
    נדב איל ואלון בן דוד, דיווח: הפיצוץ במפעל באיראן היה בחלק סודי, המנהל נעצר, באתר nana10‏, 12 בדצמבר 2011
  40. ^ סגן מנהל מתקן העשרת האורניום בנתאנז נהרג בפיצוץ בטהראן, באתר הארץ, 11 בינואר 2012
  41. ^ הסאנדיי טיימס: כך חיסל המוסד את מדען הגרעין האיראני, באתר הארץ, 16 בינואר 2012
    מארי קולווין ועוזי מחניימי, Inside Mossad's war on Tehran, סאנדיי טיימס, 15 בינואר 2012 (באנגלית)
  42. ^ ברברה שרר, איראן טוענת כי חשפה וירוס חדש: "אחד האיומים המורכבים ביותר שנתגלו אי פעם", באתר nana10‏, 28 במאי 2012
  43. ^ אלי לאון, שלמה צזנה ואילן גטניו, ‏איראן: ישראל מאחורי מתקפת וירוס הריגול, באתר ישראל היום, 30 במאי 2012
  44. ^ עודד ירון, איראן מודה: הווירוס גנב מאתנו מידע רב ושיבש את ייצוא הנפט, באתר הארץ, 30 במאי 2012
  45. ^ "האיראנים חוקרים: מה הקשר בין משאית תחמושת של חברה פרטית לפיצוץ בפרצ'ין", 14 באוקטובר 2014, אתר נענע
  46. ^ רונן ברגמן, האם ישראל תתקוף את איראן?, ניו יורק טיימס, 25 בינואר 2012
  47. ^ המאמר מה"טורונטו סאן": ישראל זקוקה למטוסים כדי לתקוף באיראן, מ-5 ביולי 1998
  48. ^ יצחק בן-חורין, דיווח: ישראל ערכה תרגיל המדמה תקיפה באיראן, באתר ynet, 20 ביוני 2008
    ברק רבידדיווח: חיל האוויר ערך תרגיל המדמה פעולה באיראן, באתר הארץ, 22 ביוני 2008
    דיווח: חיל האוויר טס עד גיברלטר לתרגל תקיפה באיראן, באתר הארץ, 3 במאי 2009
    אנשיל פפרחיל האוויר תירגל תקיפה לטווח ארוך, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011
  49. ^ המאמר בעיתון Scotsman: "ישראל מאיימת לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים", מ-23 בנובמבר 2003
  50. ^ דיווח: ישראל אישרה עקרונית תקיפת מתקני גרעין באיראן, באתר ynet, 13 במרץ 2005
  51. ^ דודי כהן, דיווח: ישראל מתכננת תקיפה גרעינית באיראן, באתר ynet, 7 בינואר 2007
  52. ^ אופציית ברק, באתר nrg‏, 3 ביולי 2011
  53. ^ יצחק בן-חורין, דיווח: ישראל ערכה תרגיל המדמה תקיפה באיראן, באתר ynet, 20 ביוני 2008
  54. ^ מחקר: לישראל יכולת להשמיד הגרעין באיראן, באתר nrg‏, 17 במרץ 2009
  55. ^ ראובן פדהצורמסמך: כך, בדיוק, תיראה ההתקפה הישראלית על מתקני הגרעין של איראן, באתר הארץ, 15 במאי 2009
  56. ^ ברק: לא מסתירים את מחשבותינו על איראן, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2011
  57. ^ 'רוסיה העבירה לישראל קודים של מערכת איראנית', באתר ynet, 28 בפברואר 2012
  58. ^ אילנה דיין גלעד טוקטלי נעמה פרי, ‏נתניהו: לא נשים את המפתחות אצל האמריקנים, באתר ‏mako‏‏, ‏5 בנובמבר 2012‏
  59. ^ דרור מורה, ‏"נתניהו פוחד, מזגזג, לא לוקח אחריות. האינטרס האישי בא לפני לאינטרס הלאומי", באתר "ידיעות אחרונות", 4 בינואר 2013
  60. ^ אילנה דיין |, ‏מאיר דגן: "השמועות על מותי מוקדמות ומוגזמות", באתר ‏mako‏‏, ‏29 באפריל 2013‏.
  61. ^ דן מרגלית, ‏האיום האיראני: איך להילחם בפשרה המסוכנת, באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2015
  62. ^ "הארץ", ברק: נתניהו ואני החלטנו לתקוף באיראן ב-2011, אבל שטייניץ ויעלון התחרטו, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2015.
  63. ^ רביב דרוקרקשקוש התקיפה, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2015.
  64. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, דיווח: "מטוס ישראלי חדר לאיראן ב-2012", באתר ynet, 23 באוקטובר 2015
  65. ^ סוכנויות הידיעות‏, גורמי ממשל בארצות הברית: מטוסים ישראליים חדרו לשטח איראן ב-2012, באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוקטובר 2015
  66. ^ שר ההגנה שמחאני, 1998
    יוסי מלמן‏, איראן: נגיב בחומרה על מתקפה נגד מתקני הגרעין, באתר וואלה! NEWS‏, 23 בספטמבר 2004
    אירן מאיימת: נגיב בחומרה אם נותקף, באתר וואלה! NEWS‏, 7 בינואר 2007
    דודי כהן, רמטכ"ל איראן: "עונש מפתיע" לתקיפה ישראלית, באתר ynet, 2 בנובמבר 2011
  67. ^ ברק: הפסטיבל סביב איראן מופקר, בשום תרחיש לא יהיו אפילו 500 הרוגים, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
  68. ^ אפרים קם, בלימת האיום הגרעיני של איראן - האופציה הצבאית, "עדכן אסטרטגי", דצמבר 2004
  69. ^ יוסי מלמןראש המוסד היוצא, מאיר דגן: איראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני אמצע העשור, באתר הארץ, 7 בינואר 2011
  70. ^ יוסי מלמןראש המוסד לשעבר, מאיר דגן: תקיפה באיראן - הדבר הכי מטופש ששמעתי, באתר הארץ, 7 במאי 2011
    עמוס הראלדגן במאמץ לבלום את נתניהו וברק: "איראן רחוקה מפצצה", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
  71. ^ עמוס הראלעננים מתקדרים, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
  72. ^ רונן ברגמן, "תקיפה באיראן: היום שאחרי", "ידיעות אחרונות", 30 באוקטובר 2011
  73. ^ ויסלבה שימבורסקה, סוף והתחלה, תרגום: רפי וייכרט
  74. ^ אורי בר-יוסף, נתניהו וברק - צמד חסר אחריות, באתר ynet, 30 באוקטובר 2011
  75. ^ אמיר אורןמבצע "קדש" כמשל, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2011
  76. ^ ספי רכלבסקילפני תקיפת איראן, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2011
  77. ^ ראובן פדהצורמפקד חיל האוויר, המבוגר האחראי, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011
  78. ^ ‫חדשות 2, ‏נתניהו: "אירן גרעינית - איום ישיר וכבד", באתר ‏mako‏‏, ‏31 באוקטובר 2011‏‬
  79. ^ ‫חדשות 2, ‏לבני לנתניהו: "מגיע לנו יותר בכל התחומים", באתר ‏mako‏‏, ‏31 באוקטובר 2011‏‬
  80. ^ שלי בנאום ראשון במליאה כיו"ר מפלגה, משיבה לנתניהו ולבני על נאומיהם, ואומרת: "אנחנו נמצאים בעיצומו של שינוי תפיסתי, חברתי וכלכלי", באתר של שלי יחימוביץ'
  81. ^ ‫nrg מעריב, נשיא המדינה: "גוברת האפשרות למימוש פתרון צבאי באיראן", באתר nrg‏, 4 בנובמבר 2011‬
  82. ^ מורן אזולאי, דיסקין: לא סומך על המשיחים מקיסריה ומאקירוב, באתר ynet, 28 באפריל 2012
  83. ^ שלמה צזנה ויוני הרש, ‏תקיפה? "אני אחליט", באתר ישראל היום, 1 באוגוסט 2012
  84. ^ "עדיף לשלם את המחיר הכבד של מלחמה מאשר לאפשר לאיראן יכולת גרעינית צבאית. מבחינתי זה ברור כשמש", באתר הארץ, 16 ביוני 2012
  85. ^ הדילמה הארורה והגרעין האיראני, באתר הארץ, 24 ביוני 2012
  86. ^ ארי שביטמתקפה ושלום, באתר הארץ, 29 ביוני 2012
  87. ^ ארי שביטהשאלה היא לא האם איראן רציונלית אלא אם ישראל היא כזו, באתר הארץ, 6 ביולי 2012
  88. ^ ארי שביטהסכנות הגלומות בהפצצה ישראלית באיראן, באתר הארץ, 15 ביולי 2012
  89. ^ ארי שביטהגרעין האיראני - עמוס ידלין: הפצצה? לא עכשיו, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012
  90. ^ ארי שביטאיש הצללים שחושב שמוכרחים לתקוף באיראן, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2012
  91. ^ ארי שביטמקבל ההחלטות מתריע: אי אפשר לסמוך על ארצות הברית שתתקוף את איראן בזמן, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2012
  92. ^ ‫סוכנויות הידיעות, "ייתכן שישראל תתקוף באיראן ללא התרעה", באתר nrg‏, 5 בנובמבר 2011‬
  93. ^ רויטרס, צרפת: "תקיפה באיראן תערער את יציבות האזור כולו", באתר nana10‏, 6 בנובמבר 2011‬
  94. ^ רוסיה: "ישראל ממציאה מידע על הגרעין האירני", באתר וואלה! NEWS‏, 9 בפברואר 2012
  95. ^ יפן לברק: אל תתקפו באיראן - זה מעשה מסוכן, באתר ynet, 15 בפברואר 2012
  96. ^ רמטכ"ל ארצות הברית: תקיפה ישראלית לא תשיג היעד, באתר ynet, 18 בפברואר 2012
  97. ^ סרקוזי: לא נעמוד מנגד אם איראן תאיים על ישראל, באתר ynet, 4 בנובמבר 2011
  98. ^ אלי לאון, ‏"הפרשים האמריקנים לא יבואו לעזור לכם", באתר ישראל היום, 21 באוגוסט 2012