אברהם רקנאטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם רקנאטי
Rekanati avraham.jpeg

אברהם רקנאטי, 1956
תאריך לידה 1888
תאריך עלייה 1933
תאריך פטירה 3 במרץ 1980 (בגיל 91 בערך)
כנסות 1
סיעה תנועת החרות
תפקידים בולטים

אברהם שמואל רקנאטי (כ"א בשבט תרמ"ח, 1888ט"ז באדר תש"ם, 3 במרץ 1980) היה ממנהיגי יהדות סלוניקי ואיש ציבור בישראל. נשיא תנועת המזרחי ויו"ר התנועה הרוויזיוניסטית ביוון וחבר הכנסת הראשונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקנאטי נולד בשנת 1888 בסלוניקי לשמואל ובייה. למד ב"תלמוד תורה הגדול" ובתיכון כל ישראל חברים (אליאנס). בהיותו כבן 16 התחיל לכתוב בעיתונות היהודית בלאדינו, ומאוחר יותר ב-1917 יסד (עם חברו יצחק מולכו) את השבועון רב ההשפעה בצרפתית "פרו ישראל" והיה עורכו הראשי כ-10 שנים, כל זמן יציאתו לאור. בד בבד היה כתב בעיתונים "די ולט" ו"ג'ואיש כרוניקל".

פעילותו בקרב הקהילה החלה כאשר נתמנה בשנת 1911 כראש אגודת "מכבי" והפך אותה בהנהגתו מאגודת ספורט לתנועת נוער ובוגרים המונית, שחינכה ללאומיות יהודית גאה ולטיפוח מנהיגות קהילתית צעירה. מאוחר יותר, בשל חילוקי דעות אידאולוגיים, פרש ממכבי והקים את תנועת ה"מזרחי" ואת תנועת הנוער ההמונית "בני מזרחי", שהיו פעילות בחינוך יהודי ועברי, שמירת ערכי היהדות ובעידוד עליה המונית לארץ ישראל.

באותו זמן הקים, במסגרת קשריו האישיים עם ז'בוטינסקי, את סניף התנועה הרוויזיוניסטית ביוון ופעל לשיתוף פעולה בין שתי התנועות העולמיות. ב-1925 נבחר כחבר ההנהלה העולמית של תנועת הציונים הרוויזיוניסטים. במסגרת זו דרש בוועידה העולמית ב-1930 להקים גוף צבאי מחתרתי למאבק נגד השלטון הבריטי בארץ.

ב-1924 פתח במאבק ציבורי ובינלאומי נגד החוק היווני לסגירת בתי המסחר בימי א' בשבוע. השתתף בקונגרסים הציוניים והיה מראשי העושים בפעילות הציונית בעיר במוסדות הציוניים המרכזיים.

ב-1929 נבחר לסגן ראש העיר סלוניקי, ופעל להגנת הזכויות האזרחיות של היהודים.

בעקבות התגברות האנטישמיות ביוון באותן השנים פעל במרץ להגברת העלייה לארץ ישראל וקרא להמוני העם בסלוניקי לעלות בדחיפות לארץ. כתוצאה מפעילות "המזרחי" ויתר המפלגות הציוניות עלו כ-20,000 יהודים מסלוניקי לארץ בין השנים 1930-1937.

הוא עצמו עלה ארצה עם משפחתו ב-1933 וגם כאן לא פסקה פעילותו הציבורית. הוא עזר להעלות בני זוג של עולים שנותרו בסלוניקי, וכן לקליטת עולי סלוניקי בתל אביב.

הוא הקים את ועד השכונות בדרום ת"א (שהיו אז בתחום השיפוט של עיריית יפו הערבית) כשהוא משמש כסגן יו"ר והרב פרנקל כיו"ר. עמד בראש ארגון "הספרדים הלאומיים" והיה גם סגן יו"ר הסתדרות הספרדים בארץ. ב-1934 נבחר כחבר הוועד הפועל של המזרחי בת"א ובמקביל היה פעיל בצמרת המדינית של התנועה הלאומית (הצוהר, הצ"ח, קרן תל-חי) ויסד יחד עם הרב ליסמן, את תנועת "המזרחי המקורי".

ב-1948 נבחר כחבר הכנסת הראשונה וכיהן כיו"ר הוועדה לשירותים ציבוריים. יחד עם חברים נוספים הקים את בית הכנסת "שמחה הדר קודש" בדרום ת"א ואחר כך היה מיוזמי הקמת בית הכנסת הגדול "היכל יהודה" בצפון ת"א (ע"ש אחיו לאון-יהודה רקנאטי).

ב-1952 יזם ועמד בראש הוועד להוצאת ספר "זיכרון שלוניקי" כרך א' וב' – אוצר אנציקלופדי להיסטוריה ולחיים של יהדות סלוניקי, ואף כתב בו כמה מאמרים ורשימות.

רקנאטי היה מראשוני יקירי העיר תל אביב ב-1976.

נפטר ב-1980. אחיו הצעיר הוא ליאון רקנאטי, מייסד בנק דיסקונט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, כרך ד', תשי"א 1959
  • האנציקלופדיה העברית כרך לב (ת'סלוניקי), תשמ"א 1981
  • זיכרון שלוניקי, גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן, כרכים א', ב'. תל אביב תשל"ב-תשמ"ו
  • פנקס הקהילות – יוון, יד ושם תשנ"ט, 1999
  • אברהם העברי: קובץ מוקדש למנהיג והלוחם אברהם ש. רקנטי, לרגל מלאות לו שבעים שנה, וחמישים שנה לפעילותו הציבורית, תל אביב: ועד היובל, תשי"ח.
  • אנציקלופדיה יודאיקה (באנגלית), כרך מילואים 1988/89

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]