דרדעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דרדעים הוא פלג קטן ביהדות תימן שנוסד בעיר צנעא בתחילת המאה העשרים מתוך הזרם הבלדי על ידי הרב יחיא קאפח ותלמידיו.

ההתפלגות הייתה פועל יוצא של המחלוקת בין חברי הקבוצה בעיר צנעא לבין יתר יהודי צנעא.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הקבוצה כינו עצמם בשם "דור דעה" ואילו את המתנגדים להם והלוחמים בהם כינו "עיקשים". מתנגדיהם כינו אותם "דרדעים", מתוך עיוות מכוון של השם, ככינוי גנאי שהשתרש בסופו של דבר.

השקפתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועה זו ביקשה לשחזר את מה שהבינה כתפיסה היהודית המקורית בחיים היהודיים בכללם בהלכה, במחשבת ישראל, בתפילה, בחינוך ועוד. זאת, במטרה לשוב אל היהדות הרבנית "האותנטית" ולתקן כל סטיה ממנה, סטיות שהשתרשו במהלך השנים. המודל שעמד בפניהם של מייסדי התנועה היה זה של הרמב"ם כפי שבא לידי ביטוי בחיבוריו ההלכתיים, בתפיסת העולם הרציונלית בה החזיק, בשיטתו בענייני אמונות ודעות ובאופן בה שילב תורה ומדע.

הדרדעים דוחים את תפיסת העולם הקבלית ושוללים בייחוד את עולמה של הקבלה המעשית הכולל קמיעות, לחשים ועוד - תחום שהתפתח מאוד במאות האחרונות ביהדות תימן.

הדרדעים קיבלו עליהם את שיטת הרמב"ם הלכה למעשה בכל עניין, הן בענייני הלכה ומנהג, הן בפילוסופיה יהודית. נאמנים לשיטתם, בסידוריהם המבוססים על התכלאל הבלדי, השמיטו את מרבית הקטעים שמקורם בקבלה, ואשר נוספו במהלך השנים לסידורי יהודי תימן. הדרדעים נמנעים מלקיים מנהגים המבוססים על פי הקבלה.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור ההתאמה הרבה בין שיטת הרמב"ם בהלכה לבין מנהגיהם הקיימים של יהודי תימן עוד מתקופת הגאונים, בחרו חלקים ניכרים מיהודי תימן לקבל עליהם את הרמב"ם כפוסק עיקרי וכמעט יחיד. סייעו לכך גם קשריו המיוחדים של הרמב"ם עם היהודים בתימן, ופעולותיו להצלתם מגזרות של השלטון המוסלמי."הקבלה" - תורת הסוד היהודית התפשטה בצורתה הזוהרית ובגלגוליה האחרים בהדרגה במהלך ימי הביניים וראשית העת החדשה בכל תפוצות ישראל והגיעה במאה ה16 גם לתימן.

הרב קאפח ותלמידיו טענו כי תורה זו הינה נטע זר במערכת האמונות והדעות המקובלות ביהדות בכלל וביהדות תימן בפרט. את דרך התפשטותה של הקבלה הסבירו הדרדעים כך: במהלך גלות מוזע במאה ה-17 נלקחו מיהודי תימן חלק גדול מספריהם במרמה והועלו באש. עובדה זו הוסיפה למשבר הקיומי והפוליטי גם משבר רוחני. בשובם, הוצעו להם על ידי יהודי מצרים וארץ ישראל, ספרים וסידורים מודפסים,בעלי חזות יפה (עד אז לא הגיעו ספרי הדפוס לתימן)- בשונה מכתבי היד שהכירו שחזותם הייתה פשוטה. הסידורים כללו נוסח שונה משל יהודי תימן, ונכללו בהם תוספות קבליות. בין הספרים שהתקבלו היה גם ספר הזוהר.

לטענת הדרדעים, יופיים של הספרים המודפסים לעומת כתבי היד, הרצון להיות חלק מיהדות ארץ ישראל והעולם,והרעיונות הקבליים משכו את לבם של רוב יהודי תימן. את פעולותיו של הרב יחיא צאלח (המהרי"ץ) במהלך המאה ה-18 תפסו הדרדעים כניסיון למתן השפעה זו על סידור התפילה.

עם התגברות היבטיה המעשיים והשונים של הקבלה לסוגיה בתימן חיבר הרב קאפח את ספרו "מלחמות ה'" ובו הרצה משנתו נגד הקבלה וספר הזוהר ובעד חזרה לרציונליזם המיימוני. מלבד מגמתו לאמץ את שיטת הרמב"ם במחשבה, בהלכה ובתפילה, הרב קאפח ביקש גם לערוך תיקונים במערכת החינוך של יהדות תימן והקים בית ספר בו למדו גם טורקית וחשבון בנוסף ללימודי ה"מארי". פעולותיו ודעותיו של הרב קאפח ששימש כחכם באשי בתימן לזמן קצר, עוררו פולמוס רחב בתימן גופה ואף הגיע עד לרבני ירושלים שנדרשו להתערב בסוגיה.

חכמי תימן השיבו על ספרו של הרב קאפח בחיבור הנקרא "אמונת ה'", בחיבור זה הם השתדלו להשיב אחת לאחת על כל טענותיו של הרב קאפח כנגד ספר הזוהר וטענו כי יסודות הקבלה עתיקים הם בעם ישראל עוד מתקופת התנאים והאמוראים כדוגמת ספרות ההיכלות. יש הטוענים שאת הספר חיבר הרב יוסף צוברי בעזרת רבותיו ובראשם הרב סעיד עוזרי, אולם הפרופסור יוסף טובי הוכיח על פי מכתב מאותה התקופה כי מחבר הספר היה הרב יחיא ערוסי הלוי מרבותיו של הרב צובירי.

בתשובה לחרמות חכמי ירושלים עליו פרסם הרב קאפח חוברת תשובה בשם "עמל ורעות רוח - וחרמות ותשובתם". תוך זמן קצר הפכה מחלוקת זו שראשיתה הייתה "לשם שמיים" לאחת המחלוקות הגדולות שפיצלה עמוקות את יהדות תימן בין ה'עיקשים' לבין ה'דרדעים'. מאמציהם לטעון כי אינם חולקים על עצם קיום "תורת הסוד" אלא רק על היבטים מסוימים - עלו בתוהו.

מחליפת המכתבים‏[1] שבין הרב קאפח לבין הרב קוק עולה כי הרב קוק גילה התנגדות נחרצת לדעותיו של הרב קאפח, אולם התנגדות זו התנהלה בדרך מכובדת כיוון שהוא זיהה כי אין מדובר ב"משכיל" פורק עול, זאת בניגוד לרבני ירושלים שהפגינו כלפיו זלזול ויצאו בחרם כנגד הרב יחיא קאפח והדרדעים. הרב יחיא קאפח לא נשאר חייב, הוא פרסם חרם מטעמו ומטעם רבנים שהיו תלמידיו כנגד רבני ירושלים. למרות ההתנגדות החריפה שהייתה לרב יחיא קאפח בתימן, הוא מעולם לא הוחרם על ידי רבני תימן. המאבקים ההדדיים, ההלשנות לשלטון המוסלמי והאלימות הקשה בין שני המחנות דעכה רק עם עליית יהדות תימן ארצה. עם זאת, המחלוקת נותרה בעינה וגילויי איבה וחשדנות לא נעלמו עד ימים אלה.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של הרב קאפח לא נמצא לתנועה מנהיג רשמי ובולט. בד בבד, זהותם הבדלנית של הדרדעים הלכה ונטשטשה עם השנים הואיל ונושא ההתנגדות הפומבית לקבלה הלך ודעך בהיעדר דמויות בולטות בתנועה שישאו דגל זה. עם זאת, נכדו, חתן פרס ישראל הרב יוסף קאפח, אשר עבודתו התורנית סבבה סביב הרמב"ם, נמנע אמנם מלהצהיר בגלוי על התנערותו מהקבלה, אך נחשב לדמות הבכירה בקרב קבוצה זו עד לפטירתו (2000).

לאחר פטירתו, יש הרואים בתלמידו הרב ד"ר רצון ערוסי, רבה של קריית אונו, את הדמות הבולטת בתנועה הדרדעית, על אף הסתייגותו מהעיסוק בנושא‏[2].

לאחרונה[דרוש מקור] קיימת התעוררות אצל בני נוער המבקשים ללכת בדרך אבותם. מתעוררת מחדש המודעות למסורת אבות בהלכה ובמנהגי העדה על פי תורת הרב יוסף קאפח ומי שמוכר כממשיך דרכו הרב רצון ערוסי.

בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] אף הוקמה קבוצת מתנדבים קטנה המוציאה לאור את הוראותיו של הרב קאפח על ידי הרב ערוסי.

בין פעילויות הקבוצה:

  • הקמת אתר אינטרנט בשם נצח ישראל העוסק במשנת הרמב"ם, מנהגי עדות ישראל ומשפט התורה.
  • הפקת דיסקים של שיעורים בהלכה, הנמסרים בכולל הרב ערוסי בקרית אונו מידי יום ביומו במשך שנים רבות.
  • הוצאת כתב-עת מסורה ליוסף בעריכת יוסף פרחי - העוסק בהגותו של הרב יוסף קאפח.

מספרם של הדרדעים נאמד באלפים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]