יורם שפטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עו"ד יורם שפטל

יורם שֶפְטֶל (נולד ב-15 בינואר 1949 בתל אביב) הוא עורך דין ושדרן רדיו ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל גדל בתל אביב, בן לאב מהנדס כימי ואם מורה יוצאי אירופה. למד בבית ספר תל נורדוי עד אמצע כיתה ה', נַשר מלימודיו והשלים את לימודי היסודי בבית חינוך סוציאליסטי לילדי עובדים ע"ש א.ד. גורדון בצפון העיר. בתיכון למד בכיתה ט' בלבד, בעירוני ד' והשלים את הבגרות באופן עצמאי. שירת בצבא ההגנה לישראל בחיל התותחנים ולאחר מכן במסגרת המילואים בעוצבת ברעם (חטיבה 300) משני צידי גבול ישראל-לבנון והמשיך להתנדב לשירות מילואים במסגרת הנח"ל החרדי בגדוד נצח יהודה עד גיל 58.

למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1974-1971 וקיבל רישיון עריכת דין בפברואר 1976. במהלך לימודיו היה סגן יו"ר אגודת הסטודנטים בפקולטה‏[1] וכן היה נציג ועד עובדי הטוטו[2].

שפטל גרוש ומתגורר בקיסריה.

עורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעורך דין צעיר בתחילת דרכו קנה לעצמו שפטל שם, כשייצג במהלך השנים 1981-1980 את המאפיונר היהודי מאיר לנסקי. שפטל הקים, עוד בהיותו סטודנט למשפטים, ועד פעולה למניעת גירושו של לנסקי מישראל‏[3]. בעתירה שהגיש לבג"ץ, לאחר שלנסקי כבר גורש ולאחר ששפטל כבר היה לעו"ד, נדרשה המדינה לפחות לאפשר ללנסקי להיכנס למדינה כתייר, אחת לשנה, לתקופה שלא תעלה על 30 יום. שפטל זכה בעתירתו זו.

בסוף שנות ה-80 שימש שפטל, תחילה יחד עם מרק אוקונור, עו"ד זר, ולאחר מכן לבדו, כסניגורו של ג'ון דמיאניוק. דמיאניוק הועמד לדין באשמת ביצוע פשעי מלחמה במהלך השואה. נטען כנגדו, כי הוא פושע המלחמה "איוואן האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה. טענת ההגנה הייתה כי יש כאן טעות בזיהוי. הרכב מיוחד של בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את דמיאניוק וגזר עליו עונש מוות. הוא ערער באמצעות שפטל לבית המשפט העליון ובשנת 1993 נפסק פה אחד שזיהויו של דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק ועל כן הוא זכאי מחמת הספק. שפטל כתב על השתלשלות הפרשה בישראל את הספר "פרשת דמיאניוק - עלייתו ונפילתו של משפט ראווה"‏[4]. במהלך המשפט הותקף שפטל על ידי אדם שמשפחתו נספתה בשואה והותזה עליו חומצה מלחית בריכוז גבוה, ממנה נכווה בפניו ונפגע חמורות בעינו.

לאורך השנים ביסס שפטל את מעמדו כאחד מעורכי הדין העוסקים בתחום המשפט הפלילי והמשפט החוקתי, הידועים בישראל. הוא ייצג בין השאר נאשמים הנחשבים לעבריינים בולטים, כגון: יצחק אברג'יל, מאיר אברג'יל וגרגורי לרנר. כמו כן, ייצג את חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ואת נשיא המדינה לשעבר משה קצב בבקשתו לדיון נוסף על ערעורו בגין הרשעתו באונס. ב-2004 נורו יריות לעבר שפטל בעת שנכנס לרכבו. שפטל לא נפגע אך רכבו ניזוק.

דעותיו וסגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל ידוע בדעותיו הימניות הלאומיות, אותן הוא מביע בשידוריו ברדיו. כך למשל את תוכנית ההתנתקות הוא מכנה "גירוש" ואת הסכם אוסלו - "פשע אוסלו". בנוסף הוא מתנגד להומוסקסואליות[5] ולקיום מצעד הגאווה בירושלים. בנוסף עו"ד שפטל נוהג לבקר את מוסדות השיפוט בישראל ובעיקר בג"ץ ולטענתו בית המשפט העליון ניכס לעצמו סמכויות ביקורת חוקתית לא לו.

שפטל תומך בכלכלה חופשית, דבר המתבטא בדעותיו הליברליות מבחינה כלכלית-חברתית. בין היתר הוא הביע למשל, התנגדות מוחלטת למחאה החברתית של 2011.

באוקטובר 1982 הגיש תלונה במשטרה נגד תיאטרון שהציג את הפטריוט בניגוד לאיסור של המועצה לביקורת סרטים ומחזות, וכן כנגד חברי כנסת שצפו בהצגה‏[6].

בשנים האחרונות הוא נוהג לייצג ללא תמורה מתנחלים מיהודה ושומרון ולשעבר גם מרצועת עזה, בעתירות שונות בבג"ץ ואף בבתי משפט רגילים. הוא ייצג את המתנחלים בעתירתם נגד תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, ועוד.

בולט במיוחד יחסו הביקורתי של שפטל כלפי התקשורת בישראל, בביטוייו התכופים נגד ערוצי הטלוויזיה, וביחסו כלפי תחנת הרדיו גלי צה"ל, אותה הוא נוהג לכנות "הבית של המחבלים התקשורתיים"‏[7], ביטוי שהוביל לאמירות של ירון דקל מנהל תחנת הרדיו גלי צה"ל נגד שפטל וכן בגנות תחנת רדיו ללא הפסקה[8].

שפטל מגיש בהתנדבות‏[9] שתי תוכניות בתחנת הרדיו רדיו ללא הפסקה. האחת, הוותיקה, נקראת "יורם שפטל" ובה הוא פורש את משנתו ומשוחח עם מאזינים על מגוון נושאים. כמו כן הוא מקדיש פינה מיוחדת בתוכניתו לשפה העברית העוסקת בביקורת שפה, חידוד וחידוש מילים ומושגים עבריים שהוחלפו במרוצת הזמן במילים לועזיות, בפינה זו הוא מארח את עו"ד אלי וילנר. שמה של התוכנית היה בעבר "שפטל עצבני", אך הנהלת רדיו ללא הפסקה שינתה את השם לבקשתו של נתן זהבי, המנחה תוכנית בשם "זהבי עצבני". התוכנית השנייה, "החיים על פי שפטל", בה פורש שפטל את משנתו ביתר הרחבה, שודרה בעבר בימי ראשון, וכיום מועלית מדי יום חמישי בשעה ארבע אחר הצהריים, לאתר האינטרנט של הרדיו.

שפטל ידוע בסגנונו הבוטה, כך למשל את אבו מאזן, הוא מכנה "אבו אדולף מאזן", מפני שאבו מאזן עשה דוקטורט שיש בו הכחשת השואה. כלפי אנשי שמאל קיצוני שפטל מטיח לעתים את הכינויים "יודו-קוויזלינג", "חזיר אדום" ו"שרץ סטליניסטי מתועב וטמא" ועוד .‏[10]

בעקבות שידור של נתן זהבי, שבו כינה זהבי את שפטל "אדולף", הגיש שפטל בשנת 2012 תביעת דיבה נגד זהבי. בית המשפט פסק לטובת שפטל, וזהבי חויב לפצותו בסכום של 35,000 ש"ח, בתוספת 10,000 ש"ח הוצאות משפט.‏[10]

מאזין ששוחח עם שפטל בתוכניתו וספג ממנו כינויי גנאי ("אדם חצוף, בריון לשוני, רמאי פתולוגי, פנאט שמאלי קיצוני...") הגיש בשנת 2013 תביעת דיבה נגד שפטל. בית משפט השלום דחה את התביעה, אך בערעור בבית המשפט המחוזי נפסק שעל שפטל לפצות את התובע ב-75,000 ש"ח בתוספת 30,000 ש"ח הוצאות משפט.‏[11] בקשת רשות ערעור של שפטל נדחתה.‏[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]