יורם שפטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


יורם שֶפְטֶל (נולד ב-15 בינואר 1949 בתל אביב) הוא עורך דין ושדרן רדיו ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל גדל בתל אביב, בן לאב מהנדס כימי ואם מורה יוצאי אירופה. אביו היה תעשיין אמיד בעל מפעל לשפתונים שייצא למדינות ערב עובדה שהייתה בעוכריו עם פרוץ מלחמת 1948 עת חדלו לקוחותיו הערביים מלעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות והוא פשט את הרגל[1]. למד בבית ספר תל נורדוי עד אמצע כיתה ה', נַשר מלימודיו והשלים את לימודי היסודי בבית חינוך סוציאליסטי לילדי עובדים ע"ש א.ד. גורדון בצפון העיר. בתיכון למד בכיתה ט' בלבד, בעירוני ד' והשלים את הבגרות באופן עצמאי. שירת בצבא ההגנה לישראל בחיל התותחנים ולאחר מכן במסגרת המילואים בעוצבת ברעם (חטיבה 300) משני צידי גבול ישראל-לבנון והמשיך להתנדב לשירות מילואים במסגרת הנח"ל החרדי בגדוד נצח יהודה עד גיל 58.

לאחר שירות החובה שהה באנגליה, שם עבד בבית מסחר יהודי במנצ'סטר.

למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1974-1971 וקיבל רישיון עריכת דין בפברואר 1976. במהלך לימודיו היה סגן יו"ר אגודת הסטודנטים בפקולטה‏[2] וכן היה נציג ועד עובדי הטוטו[3].

שפטל גרוש ומתגורר בקיסריה.

עורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעורך דין צעיר בתחילת דרכו קנה לעצמו שפטל שם, כשייצג במהלך השנים 1981-1980 את המאפיונר היהודי מאיר לנסקי. שפטל הקים, עוד בהיותו סטודנט למשפטים, ועד פעולה למניעת גירושו של לנסקי מישראל‏[4]. בעתירה שהגיש לבג"ץ, לאחר שלנסקי כבר גורש ולאחר ששפטל כבר היה לעו"ד, נדרשה המדינה לפחות לאפשר ללנסקי להיכנס למדינה כתייר, אחת לשנה, לתקופה שלא תעלה על 30 יום. שפטל זכה בעתירתו זו.

בסוף שנות ה-80 שימש שפטל, תחילה יחד עם מרק אוקונור, עו"ד זר, ולאחר מכן לבדו, כסניגורו של ג'ון דמיאניוק. דמיאניוק הועמד לדין באשמת ביצוע פשעי מלחמה במהלך השואה. נטען כנגדו, כי הוא פושע המלחמה "איוואן האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה. טענת ההגנה הייתה כי יש כאן טעות בזיהוי. הרכב מיוחד של בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את דמיאניוק וגזר עליו עונש מוות. הוא ערער באמצעות שפטל לבית המשפט העליון ובשנת 1993 נפסק פה אחד שזיהויו של דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק ועל כן הוא זכאי מחמת הספק. שפטל כתב על השתלשלות הפרשה בישראל את הספר "פרשת דמיאניוק - עלייתו ונפילתו של משפט ראווה"‏[5]. במהלך המשפט הותקף שפטל על ידי אדם שמשפחתו נספתה בשואה והותזה עליו חומצה מלחית בריכוז גבוה, ממנה נכווה בפניו ונפגע חמורות בעינו.

לאורך השנים ביסס שפטל את מעמדו כאחד מעורכי הדין הידועים בישראל בתחומי המשפט הפלילי והמשפט החוקתי. הוא ייצג בין השאר נאשמים הנחשבים לעבריינים בולטים, כגון: יצחק אברג'יל, מאיר אברג'יל וגרגורי לרנר. כמו כן, ייצג את חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ואת נשיא המדינה לשעבר משה קצב בבקשתו לדיון נוסף על ערעורו בגין הרשעתו באונס. ב-2004 נורו יריות לעבר שפטל בעת שנכנס לרכבו. שפטל לא נפגע אך רכבו ניזוק.

באוקטובר 1982 הגיש תלונה במשטרה נגד תיאטרון שהציג את הפטריוט בניגוד לאיסור של המועצה לביקורת סרטים ומחזות, וכן כנגד חברי כנסת שצפו בהצגה‏[6].

בשנים האחרונות הוא נוהג לייצג ללא תמורה מתנחלים מיהודה ושומרון ובעבר גם מרצועת עזה, בעתירות שונות בבג"ץ ואף בבתי משפט רגילים. הוא ייצג את המתנחלים בעתירתם נגד תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ועוד.[דרוש מקור]

דעותיו וסגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל ידוע בדעותיו הימניות הלאומניות ובסגנונו הבוטה, אותן הוא מביע בשידוריו ברדיו. מבחינה אידיאולוגית הוא משייך את עצמו לציונות הרוויזיוניסטית. שפטל נוהג לבקר בחריפות את השמאל הישראלי לדורותיו ולכנות את אנשיו "חזירים אדומים", "עבדיו של הסמרטוט האדום", "יודו-קוויזלינגים", "סרסוריו של האויב הערבי", "האויב האדום מבפנים" ועוד. את הערבים הוא מכנה "ברברים" ו"ג'יהאדו-פשיסטים". את התנועה הלאומית הפלסטינית הוא מחשיב תנועה נאצית, מפני שלדבריו היא נוסדה והונהגה על ידי חאג' אמין אל חוסייני. לאבו מאזן הוא קורא "אבו אדולף מאזן", "שרץ ניאו-נאצי" ו"הדוקטור להכחשת השואה". את תוכנית ההתנתקות הוא מכנה "הגירוש" ואת הסכם אוסלו - "פשע אוסלו" ו"מיזם הרצח הגדול ביותר שנעשה ביהודים מאז השואה". בנוסף הוא מביע סלידה מהומוסקסואליות[7] ומתנגד לקיום מצעד הגאווה בירושלים. בנוסף עו"ד שפטל נוהג לבקר את מערכת המשפט בישראל על אחוז ההרשעות הגבוה בה, ובמיוחד את בית המשפט העליון, שלטענתו, בייחוד מאז אהרן ברק, ניכס לעצמו סמכויות לא לו, תופעה אותה הוא מכנה "הדיקטטורה של בג"ץ".

בולט במיוחד יחסו הביקורתי של שפטל כלפי התקשורת בישראל - שאת אנשיה הוא מכנה "המחבלים התקשורתיים" - בביטוייו התכופים נגד ערוצי הטלוויזיה, העיתונים, וביחסו כלפי תחנת הרדיו גלי צה"ל, אותה הוא נוהג לכנות "תתפע"פ" ו"הבית של המחבלים"‏[8], ביטויים שהובילו את מפקד גל"צ ירון דקל להגיש תלונה לרדיו ללא הפסקה ולרשות השנייה[9].

שפטל תומך נלהב בכלכלת שוק חופשי, דבר המתבטא בדעותיו הליברלית והאנטי סוציאליסטיות, השאופת בהקטנת המעורבות המשלתית בתהליכים כלכלים. מספר פעמים שטח בשידוריו בתחנה "רדיו ללא הפסקה" את דעותיו על מעמד הביניים. לדבריו מצבו הכלכלי של מעמד הביניים בישראל רק הולך ומשתפר מאז הבחירות לכנסת התשיעית ותחילת שילטון הליכוד. בין היתר הוא הביע למשל, התנגדות חריפה למחאת האוהלים ולשביתת הרופאים. שפטל מגבה את השקפתו בהבאת נתונים מגמתים וחד-צדדים מסקרים שונים של הלמ"ס וגורמים אחרים. מצד שני, הוא הביע לא פעם את תמיכתו בזכותם של העובדים להתארגנות לא ממסדית כדי לשמור על זכויותיהם להבדיל מוועדי העובדים הגדולים בחברות הממשלתיות אותם הוא מכנה "חבורה של ביריונים".

על אף ששפטל מגדיר את עצמו אתאיסט, הוא מרבה להשתמש ברטוריקה יהודית דתית ולקיים מנהגים יהודיים. הסיבה לכך, לטענתו, היא שאצל היהודים לא הייתה מעולם הפרדה בין דת ללאום, ולכן היהדות היא חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית היהודית. מסיבה זו הוא גם מתנגד להפרדת הדת מהמדינה בישראל. את היהדות הרפורמית הוא כינה "קבוצה יהודית אנטישמית". בנוסף הוא תומך בהקמת בית המקדש על הר הבית, תוך הריסת המסגדים שעליו.

שפטל מגיש בהתנדבות‏[10] שתי תוכניות בתחנת הרדיו רדיו ללא הפסקה. האחת, הוותיקה, נקראת "יורם שפטל" ובה הוא פורש את משנתו ומשוחח עם מאזינים על מגוון נושאים. כמו כן הוא מקדיש פינה מיוחדת בתוכניתו לשפה העברית העוסקת בביקורת שפה, חידוד וחידוש מילים ומושגים עבריים שהוחלפו במרוצת הזמן במילים לועזיות, בפינה זו הוא מארח את עו"ד אלי וילנר. שמה של התוכנית היה בעבר "שפטל עצבני", אך הנהלת רדיו ללא הפסקה שינתה את השם לבקשתו של נתן זהבי, המנחה תוכנית בשם "זהבי עצבני". התוכנית השנייה, "החיים על פי שפטל", בה פורש שפטל את משנתו ביתר הרחבה, שודרה בעבר בימי ראשון, וכיום מועלית מדי יום חמישי בשעה ארבע אחר הצהריים, לאתר האינטרנט של הרדיו.

בעקבות שידור של נתן זהבי, שבו כינה זהבי את שפטל "אדולף", הגיש שפטל בשנת 2012 תביעת דיבה נגד זהבי. בית המשפט פסק לטובת שפטל, וזהבי חויב לפצותו בסכום של 35,000 ש"ח, בתוספת 10,000 ש"ח הוצאות משפט.‏[11]

מאזין ששוחח עם שפטל בתוכניתו וספג ממנו כינויי גנאי ("אדם חצוף, בריון לשוני, רמאי פתולוגי, פנאט שמאלי קיצוני...") הגיש בשנת 2013 תביעת דיבה נגד שפטל. בית משפט השלום דחה את התביעה, אך בערעור בבית המשפט המחוזי נפסק שעל שפטל לפצות את התובע ב-75,000 ש"ח בתוספת 30,000 ש"ח הוצאות משפט.‏[12] בקשת רשות ערעור של שפטל נדחתה.‏[13]

בפורים 2014, שפטל אמר על מנהיג הציבור החרדי, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן: "יימח שמך וזכרך הרב אהרון שטיינמן, אתה נבל, אתה מבזה את התורה, אתה אדם שפל ובזוי". זאת בעקבות שהלה קילל את חברי הממשלה על הכוונה להטיל סנקציות פליליות על בחורי ישיבות שלא יתגייסו. בעקבות ההתבטאות הקיצונית, דרשו חברי כנסת חרדים לפטרו מהתחנה.

החל מ2014 משמש שפטל כחבר פאנל קבוע בתוכניות האקטואליה של ערוץ 20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]