ישראל ביתנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ישראל ביתינו)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל ביתנו
Israelblogo.JPG
אפיון מפלגה ימנית לאומית
אידאולוגיות לאומיות, ציונות רוויזיוניסטית, ליברליזם כלכלי, חילוניות, תוכנית חילופי השטחים
כנסות חמש עשרה (1999) ואילך
ממשלות 29 - 33
אותיות ל
מנהיגים אביגדור ליברמן
מספר מנדטים נוכחי 12
שיא כוחה 15 מנדטים (הכנסת ה-18)
נוצרה מתוך נוצרה כמפלגה עצמאית
שנת ייסוד 1999
התמזגה לתוך האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי ונפרדה, הליכוד - ישראל ביתנו ונפרדה. כיום סיעה עצמאית.

ישראל ביתנו היא מפלגת ימין ציונית בישראל אשר נוסדה ומונהגת בידי אביגדור ליברמן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליל המפלגה בבחירות 1999

ישראל ביתנו הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, לאחר שפרש מהליכוד. עם הקמתה נערכה גם ועידת הייסוד שלה. אליה חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים ישראל בעליה שפרשו ממנה והקימו את סיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת החמש־עשרה שהתקיימו באותה שנה קיבלה 4 מנדטים.

בשנת 2000, התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.

בשנת 2001, חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות). הסיעה החליטה על פרישה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים ושריה התפטרו ב-16 באוקטובר 2001, אך בטרם נכנסה ההתפטרות לתוקף נרצח השר רחבעם זאבי בידי מחבלים וההתפטרות בוטלה. הסיעה, שכעת עמד בראשה ליברמן, פרשה מהממשלה במרץ 2002.

בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם ניתנו לנציגי ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את "ישראל ביתנו" עם 2 מנדטים בלבד.

אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה ישראל ביתנו מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההיגיון שעמד מאחורי הנחה זו הוא, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהלים שונים לגמרי: בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי. בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון תוכנית חילופי השטחים. לקראת הבחירות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הליכוד. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים. ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' מונה לשר התיירות. ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף עוזי לנדאו להנהגת המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות ניבאו לה הסקרים גידול מרשים במספר המנדטים, כאשר אחד הסקרים אף ניבא לה 21 מנדטים. בסופו של דבר זכתה המפלגה ב-15 מנדטים. ב-16 במרץ 2009 חתמה מפלגת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לישראל ביתנו את תיק החוץ לאביגדור ליברמן, ואת התיק לביטחון הפנים (יצחק אהרונוביץ'), את תיק התשתיות הלאומיות (עוזי לנדאו), את תיק התיירות (סטס מיסז'ניקוב) ואת תיק הקליטה (סופה לנדבר). כמו כן מונה מטעם ישראל ביתנו סגן שר במשרד החוץ (דני איילון), והושגו הסכמות בנושאי הדת והמדינה.

בהחלטת הממשלה בעניין העתקת חדר המיון הממוגן בבית החולים ברזילי, כל שרי ישראל ביתנו הצביעו בעד או נמנעו‏[1]. ההחלטה עברה על חודו של קול.

באפריל 2011 התכנסה וועידת המפלגה השלישית בבנייני האומה בירושלים והייתה הראשונה שהייתה פתוחה לתקשורת. על הבמה מאחורי פודיום הנאומים עמדה הכרזה "מילה זו מילה!".‏[2]

ב-25 באוקטובר 2012 הודיעו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן על רשימה משותפת של "הליכוד" ושל "ישראל ביתנו", שנקראה "הליכוד - ישראל ביתנו", לקראת הבחירות לכנסת ה-19. בבחירות זכתה הסיעה המשותפת ב-31 מנדטים, מתוכם 11 מטעם ישראל ביתנו. ב-9 ביולי 2014 פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת ישראל ביתנו חזרה לתפקד כסיעה עצמאית‏[3] כשהיא נותרת בקואליציה. כעבור חודש, עם פרישתו של איש הליכוד כרמל שאמה הכהן עקב מינויו לשגריר ב-OECD נכנס במקומו אלכס מילר ומספר הח"כים מטעם הסיעה עלה ל-12.

מצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה רואה את עצמה כממשיכת דרכו של זאב ז'בוטינסקי, וככזאת שמה דגש על שלושה עקרונות של הציונות שהיא מגדירה כערכי יסוד: עלייה, הגנה על המולדת והתיישבות. המפלגה שמה דגש על החזרת הביטחון האישי לאזרח ולשם כך דוגלת בשימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה של אכיפת החוק והלוחמה בפשע. בנוסף המפלגה שמה דגש על דרישת הצהרת נאמנות מאזרחי ישראל (לרבות ערביי ישראל), תוך תגמול האזרחים הנאמנים למדינה. יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, התבטא מספר פעמים באופן חריף כנגד חברי כנסת מהמפלגות הערביות בטענה שאינם נאמנים למדינה.‏‏‏[4][5]

בנוסף פונה המפלגה לקהל העולים מברית המועצות לשעבר ועוסקת בבעיות הקשורות לקליטת העלייה.

הרעיונות העיקריים במצע המפלגה:

  • להגביר את יציבות המערכת הפוליטית בעזרת שינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית (משטר נשיאותי, חוקה ובית משפט לחוקה). שיטת הבחירות תישאר ארצית-יחסית ולא אזורית-רובנית מפני שרוב הבעיות של מדינת ישראל הן בתחום הכלל-לאומי, ואינן בעיות אזוריות ספציפיות ובנוסף הסיכוי להשיג חלוקה אזורית שתהיה מקובלת על דעת הכל הוא קטן מאוד.
  • להגשים את החזון הציוני על שלושת מרכיביו העיקריים (עלייה, הגנה והתיישבות).
  • להרחיב את התשתיות.
  • להגביר את התחרות ולהאיץ את הצמיחה על ידי ליברליזציה של המשק, להפריט חברות ממשלתיות, להביא לתאגוד עצמאי של שירותים ממשלתיים, לצמצם את הוצאות הממשלה.
  • להבטיח ביטחון אישי לכל אחד מאזרחי המדינה על ידי מיגור הפשע (שהוא "הטרור המסוכן ביותר לחברה הישראלית"), החמרת הענישה, העלאת רמת החינוך, האצת הצמיחה הכלכלית במשק הישראלי, עידוד השקעות חוץ וצמצום בהוצאות הממשלה.
  • תוכנית חילופי השטחים - תוכנית שמטרתה להחליף שטחים בביטחון ולהעביר את הגבול "בינינו ולא בתוכנו". לפי התוכנית, האחריות על שטחים המאוכלסים ברוב ערבי כגון אום אל פאחם במשולש תועבר לרשות הפלסטינית. במקביל, שטחים בתחומי יהודה ושומרון ומעוזי התיישבות יהודית, יצורפו באופן רשמי למדינת ישראל. ההתיישבות הישראלית בגושי ההתנחלויות הגדולים (אריאל, מעלה אדומים, גוש עציון) יעברו לריבונות ישראלית. יחסי הגבול יהיו בשאיפה לגבול פתוח, המאפשר מעבר מבוקר של אנשים וסחורות. מידת הפתיחות תהיה בהתאם לרמת הביטחון שתהיה לישראל.
  • חוק אזרחות חדש, לפיו יהיה על כל אזרח ישראלי להצהיר נאמנות למדינת ישראל ולשרת שרות צבאי או לאומי אלטרנטיבי.
  • שדרוג החינוך והכשרת הטובים ביותר כמורים. יש ליישם שיטת תמרוץ ותגמול למורים לפי מדד הצלחת התלמיד. לעודד הצטיינות ולהעניק פטור משכר לימוד במוסדות אקדמיים לתלמידים המצטיינים באזורי הפיתוח. להטמיע במערכת החינוך תוכנית לימוד ערכית עם דגש על טיפוח התרבות היהודית-ישראלית וחיזוק ערכי הציונות ואהבת המולדת.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף העליון במפלגה הוא ועידת המפלגה שמתכנסת אחת לארבע שנים. בוועידה בוחרים הצירים את מוסדות המפלגה וביניהם בית הדין של המפלגה, הוועדה המתמדת, הוועדה המוניציפלית, מבקר הפנים ויו"ר המרכז.

נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-15 (1999) 4 מנדטים: אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי 3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): אסתרינה טרטמן, יגאל יאסינוב, אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן
  • רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
  • ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן.
  • ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי [2]. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת.
  • ב-1 בפברואר 2006 פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן.
  • יגאל יאסינוב הצטרף לסיעה ב-1 בפברואר 2006 מסיעת שינוי.
הכנסת ה-17 (2006) 11 מנדטים: אביגדור ליברמן, יורי שטרן, ישראל חסון, יוסף שגל, אסתרינה טרטמן, סטס מיסז'ניקוב, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', רוברט אילטוב, אלכס מילר, ליה שמטוב, דוד רותם
הכנסת ה-18 (2009) 15 מנדטים: אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, סטס מיסז'ניקוב, יצחק אהרונוביץ', סופה לנדבר, אורלי לוי, דני אילון, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, פאינה קירשנבאום, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה מטלון, ליה שמטוב ואלכס מילר. רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-19 (2013) במסגרת הליכוד ישראל ביתנו 11 מנדטים (מתוך 31 לרשימה כולה): אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, עוזי לנדאו, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', אורלי לוי, פאינה קירשנבאום, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, שמעון אוחיון, אלכס מילר2
  1. רשימת מועמדים מלאה הכוללת את מועמדי הליכוד ראו כאן.
  2. ב-6 באוגוסט 2014 התפטר כרמל שאמה הכהן מהכנסת לאחר שהתמנה לשגריר ובמקומו נכנס אלכס מילר מישראל ביתנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילנה קוריאל, מה הקשר בין הבחירות בערד לקברים באשקלון?, באתר ynet‏, 22 במרץ 2010
  2. ^ הכריזמה המסתורית של יו"ר ישראל ביתנו, הארץ, 14/4/2011 באוקטובר 25, נתניהו וליברמן הודיעו על איחוד תנועותיהם לקראת הבחירות בינואר 2013.
  3. ^ ועדת הכנסת אישרה את התפלגות סיעת ישראל ביתנו מהליכוד‎, באתר הכנסת
  4. ^ ‏("אתה מחבל" בתגובה לדברי טלב א-סנע) [1]
  5. ^ ‏אביעד גליקמן, ליברמן לא-סנע: נטפל בך כמו במחבל, באתר ynet‏, 20.01.09‏