נבי סמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבר שמואל הנביא
NebiSamuel2.jpg
מסגד הבנוי על מצודה צלבנית בנבי סמואל, בקריפטה של המסגד נמצא קבר שמיוחס לשמואל הנביא
תאריך פטירה כ"ח באייר
עיר סמוך לירושלים
מיקום פסגת הר צפונית מערבית לירושלים
ידוע כסגולה לבנים צדיקים, ישועות
נבי סמואל באיור משנת 1889
נבי סמואל. מבט מכיוון שדרות מנחם בגין בירושלים. מימין - שכונת רמות
פתח הכניסה הראשי של המסגד, (2007)
המונים עולים לקבר שמואל הנביא ביום ההילולה
ממצאים צלבניים וממלוכים סביב המסגד
נשים בציון הקבר בקומת המרתף (בניגוד למוסלמים, המציגים אותו בקומת הכניסה)

נבי סמואל (מכונה גם: קבר שמואל הנביא בערבית: אַ-נַבִּי צַמְוִיל) הוא אתר המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מצודה צלבנית גדולה, שהשתמרה לגובה של שתי קומות.

האתר משמש כיום כבית כנסת אורתודוקסי, עם חדרי תפילה נפרדים לגברים ונשים, וכן אתר עלייה לרגל של בני הדתות השונות בימי מועד ועלייה לרגל; עבור היהודים בכ"ח באייר הנחשב, על-פי המסורת היהודית, כיום פטירתו של שמואל הנביא.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבי סמואל שוכן בפסגת הר המתנשא לגובה של 884 מטרים מעל פני הים[1][2]. הוא חולש על סביבתו, הכוללת את הכפר אל ג'יב בצפון; שכונת רמות מדרום-מזרח; היישוב גבעת זאב מצפון מערב. מפסגת ההר ניתן לראות את כל ירושלים עד הרי גוש עציון מדרום ודרום גוש דן ממערב.

מגמות בזיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת יהודית קדומה קושרת את האתר לדמותו של שמואל הנביא[3]. האתר מזוהה כיום (2011) עם מצפה,[דרוש מקור] המוזכרת בתנ"ך כעיר בה פעל שמואל הנביא‏[4].

החל מהמאה ה-10, כ-2000 שנה אחרי קבורתו המשוערת של שמואל, זיהו נוסעים נוצרים באתר את קברו של שמואל הנביא. זיהוי זה התקבל גם בקרב היהודים. המקום זוהה עם רמה שבבנימין. ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג', פרק כ"ה, פסוק א', כנראה במאה ה-12. כיום מקובל יותר הזיהוי של רמה עם הכפר א-רם הנמצא מזרחית יותר ליד גבע בנימין[5].

המגמה המקובלת על רוב החוקרים היא ששמואל נקבר בכלל ברמה שבאפרים ולא ברמה שבבנימין[5].

ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים, בעודם עברו דרך רמלה, שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברו מחדש במקום זה, שזוהה על ידם כשילה. מסורת יהודית אחרת זיהתה את נבי סמואל כאתר בנייתו של משכן גבעון; אך הדעה המקובלת היום (2011) היא, כי המשכן שכן בסמוך (בתחום הכפר אל ג'יב).

גם המוסלמים אימצו את מסורת קברו של שמואל הנביא, וכבר ב-985 לספירה הזכיר הגאוגרף המוסלמי הירושלמי אלמקדסי את הכפר "דיר צמויל" על שם הקדוש שמואל בצפון ירושלים‏[6], ונראה שכוונתו לאתר המוכר לנו כיום. שם האתר "נבי סמואל" - "הנביא שמואל" הוא שהשתרש עד ימינו, בעקבות מאות שנים של אחיזה מוסלמית במקום.

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרידים הקדומים ביותר שנתגלו באתר מיוחסים לתקופת בית ראשון, וכוללים טביעות "למלך", "יהד" על ידיות קנקנים מן המאה ה-7 - 6 לפסה"נ, וחרפושית מצרית המיוחסת לשושלת ה-26 במצרים, ערב חורבן בית ראשון. בחפירות הארכאולוגיות נחשפה שכבת חורבן, המתוארכת לשלהי ימי הבית הראשון. בנוסף התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הפרסית, המאות 5-4 לפסה"נ. לאחר מכן נחשף ישוב, המתוארך לתקופה ההלניסטית והחשמונאית. כן נחשפו שרידיו של רובע מגורים גדול, הכולל שתי שורות מבנים מצדיו של רחוב מרכזי; בור מים; ומקווה טהרה חצוב בסלע. המבנים נבנו באבנים גדולות שנחצבו במקום. קירות המבנים שרדו לגובה של כ-4 מטרים. הממצא בתקופה זו כולל חרסים, מטבעות ושאריות מזון. לא נמצאו ממצאים ארכאולוגים מהתקופה שבין אמצע המאה הראשונה לפסה"נ ועד לשלהי המאה ה-5 לספירה.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית, במהלך המאות ה-5 וה-6 לספירה. מתקופה זו נחשפה תעשיית קרמיקה מפותחת מאוד, במקום נחשפו ארבעה כבשני חרס גדולים ותעשייתיים, בנויים בשתי קומות. הכבשנים נבנו ישירות על המבנים מהתקופה החשמונאית. נראה שתעשיית כלי החרס הייתה הגדולה ביותר מצפון לירושלים. ייצור כלי החרס נמשך גם בתקופה האומאית, המוסלמית הקדומה עד למאה ה - 8 לסה"נ. נמצאו טביעות על ידיות קנקנים ביוונית ובערבית המתייחסים לעובדת קיומו של מנזר מהתקופה "דיר מר סמואל". לא התגלו שרידים של מנזר מהתקופה הביזאנטית.

עם התקדשות המקום בקרב הנוצרים בתקופה הביזנטית נבנה, כנראה, במקום מנזר, ששרידיו, כאמור לא התגלו בחפירות הארכאולוגיות.

בתקופה הערבית הקדומה - האומאיית, שימש האתר כמרכז גדול מאוד לייצור כלי חרס, ששימש את כל צפון ירושלים. במקום נחשפו שבעה תנורי חרס משוכללים. מרכז הייצור המשיך לפעול כנראה גם בתקופה הביזאנטית. בתקופה הצלבנית נבנה במקום מנזר - ומצודה. בניית המצודה "מחקה" שכבות קדומות. מסביב למצודה נחצב חפיר רחב ועמוק. השכבות הקדומות נחשפו מחוץ לגבולות המצודה הצלבנית. האתר הגדול שבראשו, כאמור, מצודה גדולה, כולל גם מרחב גדול של מתקנים חקלאיים, מחסנים ובתי מגורים. חשיבותו בתקופה הצלבנית בהיותו נקודת התצפית הראשונה, ממנה יכלו עולי הרגל לעיר הקודש לראות את ירושלים, בצעדם על הדרך הראשית לירושלים מצפון (כביש 443 של ימינו). בשל כך נקרא האתר בשם "הר השמחה" (Montis Gaudii).

לאחר נפילת ארץ ישראל בידי צלאח אל-דין האיובי, הפכה המצודה למסגד, ומסורת קבורת שמואל התחזקה מאוד הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים. אין כמעט עולה רגל יהודי שביקר בארץ באותה עת, שאינו מזכיר את ציון קברו של שמואל הנביא במקום, ולעתים אף את קברם של הוריו – אלקנה וחנה[7].

נראה שבמהלך הדורות פעל במקום (אולי בקומת המסד) בית כנסת, בו הוצג ציון קברו של הנביא על ידי היהודים. מקורות שונים מלמדים כי לא פעם התגלעו חיכוכים ומתחים בין היהודים והמוסלמים אודות זכות האחיזה והביקור במקום. כך למשל אצל רבי יצחק לטיף, שעלה ארצה בשנת 1445, המספר:

פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מליכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא], וחנק לגרונו למחדיל היהודים מלבוא בתפלתו, ואמר לו: "תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד, וערבים מתנדבים ודולקים

– וילנאי, עמ' 428.

המקור הראשון, המתאר פחות או יותר את הנראה היום לעין (מבואה גדולה, וירידה במדרגות אבן אל תוך כוך קבר) הוא רבי משולם מוולטרה, שביקר במקום בשנת 1481. תאוריהם הרבים של עולי הרגל (יהודים, נוצרים, קראים ומוסלמים) מלמדים על מבנה גדול, שהזכויות על אחזקתו נתונות במחלוקת, אך נראה שלכל אורך השנים הותר ליהודים לקיים בו תפילות ולהדליק בו נרות. הקראים אף כתבו תחינה מיוחדת לקבר שמואל הנביא, שנאמרה על ידם בבקרם באתר.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-18, בהתערבות הסולטאן העות'מאני, סולקו היהודים מן המקום, ולא הורשו אף להתפלל בו. מערת הקבורה נאטמה, ובקומת הכניסה של המצודה הצלבנית נבנה מסגד גדול, ובראשו צריח מואזין. יהודים מעטים הורשו לבקר במקום, וגם זאת תמורת תשלום נאה.

בשנת 1886 ביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת נבי סמואל. השם שנבחר ליישוב החדש היה 'רמה', בהתייחס למקום קבורתו של שמואל הנביא, אך הוא נקרא גם 'נחלת ישראל', על שם החברה שרכשה את הקרקע. במשך כחמש שנים נעשו כמה ניסיונות להתיישב בפועל על הקרקע שנרכשה, אך מסיבות ביורוקרטיות הדבר נכשל. בשנת 1895 הצטרפו לגרעין המתיישבים כ-13 משפחות של יהודים יוצאי תימן, שהצליחו להגשים את המפעל ואף לעסוק בחקלאות במקום.

במלחמת העולם הראשונה, במחצית השנייה של נובמבר 1917, נערכו קרבות קשים על הנקודה השלטת בין חיל המשלוח המצרי בדרכו לכיבוש ירושלים ובין הכוח המגן של הצבא העות'מאני. לאחר שהכוח הבריטי הצליח לכבוש את הנקודה, נערכו ב-22 בנובמבר שלוש התקפות נגד של הכוח העות'מאני [8]. לאחר קרבות קשים שלוו בהרעשות ארטילריות כבדות משני הצדדים, נכשל הנסיון הטורקי לכיבוש הנקודה ונפתחה הדרך לכיבוש ירושלים. בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו למבנים בנבי סמואל ובסביבתו מתותחי הלוחמים הבריטים והטורקים ננטש היישוב. בשנת 1921 שבו היהודים לאדמתם, אך מסיבות שונות ננטש היישוב לאחר כמה שנים. בימי המנדט הבריטי המקום היה פתוח למבקרים תמורת תשלום ותשלום נוסף נגבה מהמעוניינים לעלות לצריח. המוסלמים אסרו את הכניסה לחדר בקומה המרכזית ומסיבות בריאותיות נאסרה הכניסה למערה‏[9].


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב נבי סמואל

במלחמת העצמאות במהלך מבצע יבוסי, ניסה גדוד "הפורצים" - הגדוד הרביעי החטיבת הראל של פלמ"ח לכבוש את הכפר. פלוגה בפיקודו של חיים פוזננסקי הסתערה במעלה הגבעה אך נבלמה באבידות כבדות.

בשנות החמישים פעל מן המקום השודד והרוצח מוסטפא סמואלי - בשנת 1953 בוצעה פשיטה על הכפר על ידי אנשי יחידה 101 במטרה לפגוע בסמואלי, וביתו פוצץ.

האתר נכבש על ידי חטיבת הראל במלחמת ששת הימים מידי הלגיון הירדני. בשנת 1971 פונו תושבי המקום הערבים מן המצודה, שטח הכפר הוכלל בגן הלאומי ועל כן נאסרה בניה במקום. במקביל, החלה ירושלים להתרחב צפונה, ובקרבת מקום נבנתה שכונת רמות, המשמרת בשמה את 'רמה'.

טיפוח האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבי סמואל הוכרז כגן לאומי 'נבי סמואל', בתחומו ממזרח שוכן כיום כפר ערבי קטן, הכולל כ-15 בתים 20 משפחות סה"כ 250 נפש. כפר זה שוכן בתחום גדר ההפרדה ואינו מנוהל על ידי הרשות הפלסטינית.

במורדות ההר שוכנת שמורת אלוני שמואל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפת ירושלים, קנה מידה 1:12,500, אגף המדידות, ישראל, 1987.
  2. ^ הגובה הוא 908 מטר מעל פני הים על פי, יצחק מגן (קמ"ט ארכאולוגיה, מפקדת איו"ש), "סיפורו של נבי סמואל", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 14. וגם על פי: אורי ליניאל (מנהל שמורת עין פרת וגן לאומי קבר שמואל הנביא), "קבר שמואל הנביא", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 18. מכל מקום, כיום ברור על בסיס מדידות מדויקות כי בסיס מבנה המסגד נמצא בגובה 884 מ', אם כי במרכזו של המבנה מגיע גובה ההר ל-885 מטרים.
  3. ^ אגרת דרכי ציון ב לרבי עובדיה מברטנורא
  4. ^ ספר שמואל א' ז: ו', ט"ז-י"ז
  5. ^ 5.0 5.1 יואל אליצור, ‏מקור המסורת על 'נבי-סמואל', קתדרה 31, אפריל 1984
  6. ^ זאב וילנאי, יהודה ושומרון, עמ' 420
  7. ^ כך, למשל, תלמידו האלמוני של הרמב"ן בשנת 1272, המזכיר גם את קיומו של מסגד ומעיין סמוך – וילנאי, להלן, עמ' 428.
  8. ^ W. T. Massey, How Jerusalem Was Won, 1919, page 130
  9. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, ‏אוצר זכרונותי, ניו יורק, תר"ץ, עמ' 173, באתר HebrewBooks