מילאן (כדורגל)

**מילאן (כדורגל)**
מידע כללי
כינוי	Rossoneri (אדומים-שחורים)
תאריך ייסוד	16 בדצמבר 1899
אצטדיון	ג'וזפה מיאצה, סן סירו, מילאנו (85,700)
בעלי הקבוצה	{{{בעלים}}}
נשיא	סילביו ברלוסקוני
יו"ר	{{{יו"ר}}}
מנכ"ל	{{{מנכ"ל}}}
מאמן	קרלו אנצ'לוטי
ליגה	סרייה A
תארים
מספר אליפויות	17
מספר גביעים	5
תארים אחרים	{{{תואר אחר}}}
תלבושת

	תלבושת בית

	תלבושת חוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מילאן (איטלקית: AC Milan; שם מלא: Associazione Calcio Milan - "אסוצ'אציונה קאלצ'ו מילאן") הוא מועדון כדורגל איטלקי ממילאנו הנחשב לאחד המועדונים המפוארים, המצליחים והגדולים בעולם. מחוץ לאיטליה מילאן זכתה ב-18 תארים רשמיים באירופה ובעולם, יותר מכל מועדון אחר. המועדון נוסד ב-1899 על ידי אלפרד אדוארדס, גולה בריטי. מאז שנות השמונים עומד בראשו סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת וראש ממשלת איטליה. צבעי הקבוצה הם האדום והשחור.

[עריכה] היסטוריה

מועדון הכדורגל של מילאן נוסד ב-16 בדצמבר 1899 על ידי אלפרד אדוארדס ושמו הראשון היה "מועדון הקריקט והכדורגל מילאן". אדוארדס, סגן הקונסול הבריטי בעיר לשעבר ודמות מוכרת בחברה הגבוהה בה, שימש כנשיאו הראשון של המועדון. בתחילת הדרך הייתה למועדון אף נבחרת קריקט.

לכבודו של אדוארדס נקרא המועדון מילאן, כשם העיר באנגלית, ולא מילאנו, כפי שהיא נקראת באיטלקית (ראוי לציין שכיום הוגים האיטלקים את שם המועדון עם הטעם על ההברה הראשונה, שלא כמו בהגייה האנגלית של שם העיר). הצבעים הרשמיים של המועדון היו אדום ושחור.

מועדון הכדורגל מילאן הפך לאחד הבולטים באיטליה תוך שנים ספורות. כבר בשנת 1900 זכה המועדון בפרס "מדלית המלך" ובשנים 1901, 1906 ו-1907 זכה המועדון באליפות הליגה הלאומית. זכיית המועדון באליפות הליגה בשנת 1901 קטעה שרשרת של אליפויות בהן זכתה קבוצת גנואה.

סגל מילאן באליפותה השנייה

בשנת 1908 פרצה מחלוקת במועדון, על רקע החתמת שחקנים זרים ומן המועדון פרשה קבוצה "פרוגרסיבית" אשר הקימה את מועדון אינטר מילאנו. בשנת 1916 זכתה הקבוצה בגביע הפדרלי, שהוא מפעל איטלקי לאומי אשר בא במקומם של משחקי הליגה אשר הושעו עקב מלחמת העולם הראשונה. זכייה זו לא הוכרה למועדון כזכייה באליפות.

בשנת 1919 שינה המועדון את שמו ונקרא מאותה עת "מועדון הכדורגל מילאן". בשנות עשרים והשלושים של המאה העשרים לא הצליח המועדון לשוב ולהוביל את הליגה האיטלקית ובדרך כלל מוקם במרכז הטבלה, אף שלאורך כל התקופה המשיך להשתתף בליגה העליונה באיטליה.

בשנת 1938 שונה שמו של המועדון בהחלטת השלטונות הפשיסטיים ונקרא Associazione Calcio Milano, אולם שם זה שונה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה ומאז ועד היום הוא Associazione Calcio Milan.

[עריכה] שנות החמישים

שחקני מילאן בשנת 1951, אז זכתה באליפותה הרביעית

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נמנה מועדון מילאן עם שלושת המועדונים הבולטים בליגה האיטלקית וזכה באליפות הליגה בשנת 1951, לראשונה מאז 1907. בלטו בקבוצה שלושה שחקנים שבדיים, אשר זכו עם נבחרתם הלאומית במדליית זהב אולימפית: גונאר גרן, גונאר נורדהאל ונילס לידהולם. בין השחקנים האיטלקיים שבלטו בקבוצה באותה עת היו: לורנצו בופון וצ'זארה מלדיני (אביו של פאולו מלדיני המשחק בקבוצה בתחילת המאה ה-21).

המשחק הבולט ביותר של המועדון באותה תקופה היה זה שבו הביס המועדון את קבוצת יובנטוס בתוצאה 7-1 בטורינו ב-5 בפברואר 1950. משחק בו הבקיע השבדי גונאר נורדהאל שלושער.

המועדון זכה באליפות הליגה האיטלקית אף בשנים 1955, 1957 ו-1959 וכן זכה פעמיים בגביע הלטיני בשנים 1951 ו-1956. החל מעונת המשחקים 1947/1948 ועד לעונת 1956/1957 סיימה הקבוצה את הליגה בין שלושת המקומות הראשונים.

[עריכה] שנות השישים

בעונת המשחקים 1961/1962 שבה מילאן וכבשה את אליפות הליגה. את הקבוצה ניהל באותה עת נראו רוקו, מאמן כדורגל חדשני, הידוע כמי שהביא לאיטליה את מערך המשחק קטנאצ'ו. בקבוצה שיחקו אותה עת ג'יאני ריברה הצעיר וחוזה אלטפיני. בעונת המשחקים 1962/1963 זכתה מילאן לראשונה ב"גביע אירופה" (אשר נודע לימים כליגת האלופות) כאשר ניצחה את בנפיקה בתוצאה 2-1. הייתה זו הפעם הראשונה שבה זכתה קבוצה איטלקית במפעל זה.

למרות זאת הצלחתה של מילאן בשנות השישים הייתה צנועה יחסית, בעיקר הודות לתחרות העזה מצידה של אינטר מילאנו בראשות הלניו הררה. בעונת 1967/1968 כבשה מילאן את אליפות הליגה פעם נוספת, הרבה בזכות השחקן פיארינו פרטי, אשר היה מלך השערים בליגה באותה עונה. עוד זכתה הקבוצה באותה עונה בגביע אירופה למחזיקות גביע כאשר גברה על המבורג. בעונת 1968/1969 זכתה הקבוצה פעם נוספת ב"גביע אירופה", כאשר ניצחה 4-1 את אייאקס אמסטרדם וכן זכתה לראשונה בהגביע הביניבשתי (Intercontinental Cup), לאחר שגברה על קבוצת אסטודיאנטס דה לה פלטה מארגנטינה בסיכום שני משחקים (1-2, 3-0).

[עריכה] שנות השבעים

במהלך שנות השבעים ידעה מילאן הצלחה צנועה, שכללה גביע אירופה למחזיקות ושלושה גביעי איטליה; אולם המטרה האמיתית הייתה האליפות העשירית שהייתה מזכה את מילאן בכוכב מעל סמל הקבוצה. בסופו של דבר באה האליפות המיוחלת בעונת 1978/1979.

בסוף עונת 1979/1980 הורדה מילאן לליגה השנייה בעקבות פרשת שחיתות.

[עריכה] שנות השמונים ואילך

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

לאחר עונה טובה בליגה השנייה חזרה מילאן לליגה הראשונה, אולם שם חוותה את העונה הגרועה ביותר בתולדותיה ונשרה לליגה השנייה. שוב הצליחה לשוב לליגה הראשונה בתום עונה אחת בלבד. באותה תקופה נקלעה מילאן לקשיים כלכליים שבאו לידי ביטוי גם בחוסר הצלחה מקצועית. בסופו של דבר, בשנת 1986, קנה את מילאן סילביו ברלוסקוני.

בזכות כספו וניהולו הייתה מילאן לאחד המועדונים המצליחים ביותר בעולם, ואולי אף למצליח ביותר, בתקופת בעלותו: בתקופה זו הופיעה מילאן ב-8 משחקי גמר של גביע האלופות, וניצחה ב-5 מהם (לשם השוואה, נכון לשנת 2007 יש רק שלושה מועדונים שזכו בגביע האלופות יותר מ-4 פעמים במשך כל תולדות המפעל. השניים האחרים, מלבד מילאן, הם ריאל מדריד וליברפול). כמו כן זכתה 7 פעמים באליפות איטליה. ביחד עם התארים מהשנים הקודמות ותארים נוספים מתקופת ברלוסקוני, צבר המועדון מספר תארים בינלאומיים רב יותר מכל מועדון כדורגל אחר בעולם.

פעמיים במשך תקופת בעלותו של ברלוסקוני העמיד מועדון מילאן קבוצה שהייתה במשך כמה שנים הדומיננטית בכדורגל האירופי: בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, תחת הדרכתו של אריגו סאקי (ובהמשך - פאביו קאפלו) ובכיכובם של שלושת ההולנדים (ון באסטן, חוליט ורייקארד), ושוב בתחילת המאה העשרים ואחת, תחת הדרכתו של קרלו אנצ'לוטי.

בעונת 2002/2003, זכתה מילאן בליגת האלופות לאחר ניצחון בגמר על יובנטוס בפנדלים.

בשנת 2005, הגיעה מילאן לגמר ליגת האלופות יחד עם ליברפול. מילאן, שהייתה פייבוריטית, כבר הובילה 3-0 במחצית המשחק אך קאמבק מדהים של ליברפול הביא לשוויון 3-3 בתום 90 הדקות ולניצחונם של האנגלים בפנדלים. משחק זה נחשב לאחד המשחקים הגדולים בתולדות ליגת האלופות.

בשנת 2007, "נקמה" מילאן בליברפול כשניצחה אותה בגמר ליגת האלופות 2-1. באותה שנה זכתה גם באליפות העולם לקבוצות לאחר ניצחון בגמר על הקבוצה הארגנטינאית בוקה ג'וניורס 4-2, בגמר שנערך ביפן באצטדיון יוקוהומה. בכך הייתה לקבוצה האירופאית הראשונה שזוכה במפעל.

[עריכה] תלבושת, סמל ובעלים

תלבושתה המסורתית של מילאן

תלבושת הקבוצה היא בצבעים אדום-שחור (מכנסיים בצבע לבן) ומייצגים את ההתלהבות ואת האש שבאנשיי הקבוצה שגרמו ליריבים לפחד לשחק נגדם. את תלבושות הקבוצה מייצרת ענקית הספורט הגרמנית אדידס. חברת אדידס מספקת בנוסף לקבוצה את כל הדברים כולל כדורים וציוד וכו'. לפני כן עשתה זאת חברת הספורט האיטלקית לוטו. סמל הקבוצה מייצג את שנת ייסודה, את צבעי הקבוצה ואת הדגל של עיריית מילאנו בעבר. בעל הקבוצה כיום הוא סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת בקנה מידה עולמי והאיש העשיר ביותר באיטליה. כיום מכהן כראש ממשלת איטליה. הספונסרית הראשית של הקבוצה כיום היא ענקית ההימורים באינטרנט (און-ליין) - בווין (BWIN) האוסטרית. לפני כן, במשך 12 שנה הייתה הספונסרית הראשית חברת המכוניות "אופל".

ב15.7.08 עבר למילאן אחד משחקני הכדורגל הגדולים בימינו, רונאלדיניו, תמורת 16.5 מיליון יורו.

[עריכה] אצטדיון

אצטדיונה של הקבוצה הוא הג'וזפה מיאצה, סן סירו, והיא חולקת אותו עם יריביתה העירונית אינטר מילאנו. האצטדיון קרוי על שם שחקן העבר ג'וזפה מיאצה ששיחק בשני המועדונים. סן סירו הוא שם האזור במילאנו שבו נמצא האצטדיון. תכולתו של האצטדיון היא 85,700 מקומות ישיבה. ב-19 בדצמבר 2005 הודיע נשיא הקבוצה אדריאנו גליאני שמילאן פועלת לעזיבת האצטדיון ולהקמת אצטדיון חדש שיהיה מיועד לכדורגל בלבד (כיום מכיל הקומפלקס של האצטדיון גם היפודרום למרוצי סוסים) וייקרא על שם הספונסר שיהיה לקבוצה בעתיד.

[עריכה] מתקן האימונים

מילאנלו - זהו מתקן האימונים של הקבוצה, ממוקם מחוץ לעיר (כ-50 קילומטר ממילאנו). המתקן הוקם בתוך שנתיים, בשנים 1961-1963, ומשמש מאז כמתקן אימונים ברמה עולמית. גם כיום הוא נחשב לאחד ממתקני האימונים המפותחים, היעילים והטובים ביותר בעולם. המילאנלו מכיל 46 חדרים עם 56 מיטות. לסילביו ברלוסקוני יש חדר משלו במתחם. 14 מחברי הצוות המקצועי בקבוצה מועסקים גם במילאנלו.

[עריכה] שחקנים בולטים בתולדות המועדון

[עריכה] נשיאי המועדון

[עריכה] שיאי מועדון

הופעות במסגרת אירופאית של המועדון: 300 הופעות באירופה.
הופעות סה"כ בכל המסגרות של שחקן בודד: פאולו מאלדיני (1000 הופעות).
הופעות בליגה של שחקן בודד: פאולו מאלדיני (600 הופעות).
שערים סה"כ של שחקן בודד: גאנר נורדהל (1949-1956)- (221 שערים ב- 268 הופעות). מקום שני: אנדריי שבצ'נקו (178 שערים ב- 291 הופעות).

[עריכה] תארים

סרייה א', אליפות הליגה האיטלקית: 17 פעמים: 1901, 1906, 1907, 1951, 1955, 1957, 1959, 1962, 1968, 1979, 1988, 1992, 1993, 1994, 1996, 1999, 2004.
קופה איטליה, הגביע האיטלקי: 5 פעמים: 1967, 1972, 1973, 1977, 2003.
ליגת האלופות: 7 פעמים: 1963, 1969, 1989, 1990, 1994, 2003, 2007.
הסופר קאפ האיטלקי: 5 פעמים: 1988, 1992, 1993, 1994, 2004.
גביע אירופה למחזיקות גביע: 2 פעמים: 1968, 1973.
הסופר קאפ האירופי: 6 פעמים: 1989, 1990, 1994, 2003, 2007, 2008.
הגביע הביניבשתי: 3 פעמים: 1969, 1989, 1990.
אליפות העולם לקבוצות: פעם אחת: 2007.
הגביע הלטיני: פעמיים: 1951, 1956.

[עריכה] משחקי גמר של גביע האלופות

1958 - בריסל: מילאן 3-2 ריאל מדריד (הארכה).
1963 - לונדון: מילאן 1-2 בנפיקה ליסבון.
1969 - מדריד: מילאן 1-4 אייאקס אמסטרדם.
1989 - ברצלונה: מילאן 0-4 סטיאווה בוקרשט.
1990 - וינה: מילאן 0-1 בנפיקה ליסבון.
1993 - מינכן: מילאן 1-0 מארסיי.
1995 - וינה: מילאן 1-0 אייאקס אמסטרדם.
2003 - מנצ'סטר: מילאן 0-0 יובנטוס (2-3 למילאן בפנדלים).
2005 - איסטנבול: מילאן 3-3 ליברפול (3-2 לליברפול בפנדלים).
2007 - אתונה: מילאן 1-2 ליברפול.

[עריכה] סגל הקבוצה

נכון ל-28 במאי 2008:

מס'	עמדה	שם
1	שוער	דידה
2	מגן	קאפו
3	בלם	פאולו מלדיני (קפטן)
4	בלם	קאחה קאלאדזה
5	קשר	אמרסון
7	חלוץ	פאטו
8	קשר	ג'נארו גאטוזו
9	חלוץ	פיליפו אינזאגי
10	קשר	קלארנס סיידורף
13	בלם	אלסנדרו נסטה
16	שוער	ז'ליקו קאלאץ'
17	מגן	דאריו שימיץ'
18	קשר	מארק יאנקולובסקי
19	מגן	ג'וזפה פאבאלי
20	קשר	יוהן גורקוף

מס'	עמדה	שם
21	קשר	אנדראה פירלו
22	קשר	קאקה
23	קשר	מאסימו אמברוזיני
25	מגן	דניאלה בונרה
26	קשר	רונאלדיניו
27	קשר	סרג'יניו
29	שוער	ואלריו פיורי
31	מגן	דז'יגאו
32	קשר	כריסטיאן ברוקי
34	קשר	איברהים בה
43	חלוץ	אלברטו פאלוסקי
44	מגן	מאסימו אודו
99	חלוץ	רונאלדו
	מגן	ג'אנלוקה זמברוטה
	קשר	מת'יו פלאמיני

מציין שחקן שהצטרף בעונה זו למועדון.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מילאן

הליגה הראשונה באיטליה, עונת 2008/09

אינטר • רומא • יובנטוס • פיורנטינה • מילאן • סמפדוריה • אודינזה • נאפולי • אטלנטה • גנואה • פאלרמו • לאציו • סיינה • קליארי • טורינו • רג'ינה • קטאניה • קייבו • בולוניה • לצ'ה

ליגת האלופות - עונת 2007/08
בית א'	בית ב'	בית ג'	בית ד'	בית ה'	בית ו'	בית ז'	בית ח'
ליברפול	צ'לסי	ריאל מדריד	מילאן	ברצלונה	מנצ'סטר יונייטד	אינטר מילאנו	ארסנל
פורטו	ולנסיה	ורדר ברמן	בנפיקה	אולימפיק ליון	רומא	פ.ס.וו. איינדהובן	סביליה
מארסיי	שאלקה 04	לאציו	סלטיק	שטוטגרט	ספורטינג ליסבון	צסק"א מוסקבה	סטיאווה בוקרשט
בשיקטש	רוזנבורג בלקלאב	אולימפיאקוס	שחטאר דונצק	גלאזגו ריינג'רס	דינמו קייב	פנרבחצ'ה	סלביה פראג