קרב משמר העמק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב משמר העמק
עימות: מלחמת העצמאות
תאריך התחלה: 4 באפריל 1948
תאריך סיום: 14 באפריל 1948
מקום: משמר העמק
תוצאה: ניצחון מכריע של כוחות ההגנה וכיבוש הכפרים הערביים באזור.
הצדדים הלוחמים
כוחות ההגנה  כוחות ערביים של צבא ההצלה ולוחמים מקומיים. 
מפקדים
יצחק שדה  פאוזי אל קאוקג'י 
לוחמים יהודיים בשערי משמר העמק
שלט הסבר לרגלי "הר הגעש"
טבלת הסבר על קרב משמר העמק, לרגלי "הר הגעש"

קרב משמר העמק במלחמת העצמאות נערך בתאריכים 4 באפריל 1948 - 14 באפריל 1948 בין כוחות ערביים של צבא ההצלה ולוחמים מקומיים בפיקודו של פאוזי אל קאוקג'י לבין כוחות ההגנה בפיקודו של יצחק שדה. הקרב הסתיים בתבוסת הכוחות הערביים וכיבוש הכפרים הערביים באזור.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ משמר העמק נמצא בשוליים המערבים של עמק יזרעאל על כביש חיפה - ג'נין. הקיבוץ היה מוקף משלושת עבריו בכפרים ערביים שישבו על הגבעות מסביב: אבו שושה, אל-ע'וביה א-תחתא, אל-ע'וביה א-פוקא, נארניה, אבו זריק, אל-מנסי, כופרין ולג'ון. לאחר שנכשל קאוקג'י בהתקפתו על טירת צבי הוא בחר במשמר העמק להתקפה גדולה. משמר העמק היה קיבוץ גדול שאוכלוסייתו מנתה אז כ-600 נפש ששכן סמוך לריכוזי צבא ההצלה ליד ג'נין, הקיבוץ היה מוקף בכפרים ערביים וחלש על ציר ואדי מילח דרכו עברה אז התחבורה היהודית לצפון הארץ. כיבוש משמר העמק היה מקנה לקאוקג'י יוקרה רבה במחנה הערבי ומשמש קרש קפיצה לפריצה מעמק יזרעאל לעבר חיפה.

לשם ביצוע ההתקפה גייס קאוקג'י כוח בסדר גודל של חטיבה. הכוח היה מורכב משני גדודים של צבא ההצלה ולוחמים רבים מכפרי הסביבה. הם הסתייעו בשתי סוללות של תותחי שדה שעד כה לא השתתפו בקרבות בארץ, במרגמות 81 מ"מ ובפלוגה של עשר שיריוניות.

להגנה היו ידיעות מוקדמות אך לא מדויקות, על כוונותיו של קאוקג'י. הקיבוץ לא היו מבוצר והיו בו מבנים בודדים עשויים בטון דק.

בבוקר ה-4 באפריל 1948 הבחינו הרועים של הקיבוץ שיצאו עם העדרים למראה בגבעות, בריכוזי צבא ערבי בכפר מנסי ובמכוניות הסהר האדום הנעות שם. קבוצות אחרות הודיעו לקיבוץ בעזרת רצים-קשרים, על הצבת תותחים ומרגמות וריכוזי אויב בשאר הכפרים. באותה עת היו בקיבוץ 600 נפש מחציתם ילדים. הוכרז מצב חירום. כל העובדים הוחזרו מעבודתם בשדות. הילדים והזקנים הוכנסו למבני הבטון והלוחמים - לעמדות ההגנה.

מערכת משמר העמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 16.50 פתח "צבא ההצלה" בהפגזת תותחים כבדה על הקיבוץ. מספר חברים נהרגו ונגרם נזק רב לבניינים. החשמל נותק ומשק החי נפגע קשה. תחת ההפגזה החלו 400 לוחמים ערבים מלווים בחיפוי אש של שישה משוריינים להתקדם לעבר משמר העמק. באש המגינים נהדפה ההתקפה על גדרות הקיבוץ.

משוריין של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה: פגיון נעוץ במגן דויד

עם רדת החשיכה נסוגו הערבים. הפוגת הלילה נוצלה להתארגנות מחודשת. בלילה הגיעו לקיבוץ דרך שדות עמק יזרעאל מאה לוחמים מחטיבת גולני בפיקודו של מאיר עמית שהצטרפו למגינים ותפסו עמדות סביב לקיבוץ למנוע התקפת פתע‏[1].

למחרת, ב-5 באפריל 1948 התחדשה ההפגזה על הקיבוץ ומספר הנפגעים גדל. באותו יום הגיעה יחידה בריטית לקיבוץ והציעה הפסקת אש ל-24 שעות. בתחילה חשבו שזו יוזמה של הבריטים אבל לאחר כיבוש משטרת לג'ון נמצא מסמך ביומן המשטרה באנגלית: 6/4/1948- "הופיע לויטננט מצבא השחרור עם מכתב רשמי מאת המפקד קאוקג'י שבו הוא מבקש שנישא וניתן עם משמר העמק על הפסקת אש. העברנו את השליח אל מפקדת הצבא הבריטי בג'נין".

חברי הקיבוץ קבלו את ההצעה בעיקר כדי לפנות את הפצועים והילדים. הפצועים פונו באותו לילה דרך קווי הערבים כדי לקבל טיפול מהיר בבית חולים ואילו הילדים פונו למחרת דרך שדות העמק על ידי אנשי הקיבוץ.

בינתיים הכיר הפיקוד העליון של ההגנה בחשיבות המערכה על משמר העמק. יצחק שדה נתמנה למפקד הכוחות באזור וקבע את מפקדתו בבית האבן בג'וערה. שיירת מכוניות עם חמרי ביצור ואספקה ו-50 פועלי סולל בונה הגיעו לקיבוץ והחלו מיד בביצור המקום.

יצחק שדה החל לרכז כוחות לקראת פתיחת התקפה על הכוחות הערביים הצרים על הקיבוץ. למקום הגיע הגדוד הראשון של הפלמ"ח (גדוד העמק) בפיקודו של דן לנר[2] שהופעל לראשונה במסגרת גדודית. למקום הגיעו גם פלוגות מחטיבת כרמלי וחטיבת אלכסנדרוני.

לאחר 24 שעות חזרו הבריטים והציעו להאריך את הפסקת האש. מטרת קאוקג'י הייתה להעביר חלק מכוחותיו לאזור הקרבות בדרך לירושלים. הפעם השיבו חברי הקיבוץ בשלילה.

התקפת הנגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלעד על "הר הגעש" לנופלים בקרב משמר העמק

ב-8 באפריל 1948 פתח שדה בהתקפת נגד. כוחות הפלמ"ח כבשו את רוביה אל פוקה ומשלטים נוספים השולטים על הקיבוץ. הערבים הגיבו בהתקפות נגד. בליל ה-11 באפריל 1948 נכבשו הכפרים אבו שושה ואבו זוריק מצפון למשמר העמק וחודש הקשר עם חיפה. בליל ה-12 באפריל 1948 הגביר שדה את התקפתו וכבש משלטים וכפרים ערבים באזור‏[3]. קאוקג'י הגיב בהתקפת נגד חזקה בסיוע תותחים. כוח ערבי גדול נע בסיוע תותחים מהכפר מנסי למשמר העמק. כוחות הפלמ"ח המתינו במארב ופתחו עליו באש חזקה‏[4]. לקאוקג'י נגרמו 100 נפגעים ותותח שהתפוצץ על תחמושתו.‏[5] לאחר קרב קשה נסוגו כוחות קאוקג'י מהאזור ולמחרת החלה מנוסת ערבים מכל כפרי הסביבה. בתי הכפרים פוצצו וכל השטח ממשמר העמק לצומת מגידו נשאר ריק מערבים.

קאוקג'י תירץ את מפלתו בכך ש"נאלץ להילחם נגד 15,000 לוחמים יהודים בפיקוד גנרל רוסי".

הניצחונות בקרב משמר העמק ובמבצע נחשון שהיו באותו זמן, היוו נקודת מפנה חיובית לטובת הכוח היהודי במלחמת העצמאות‏[6].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גבעה געשית (הר הגעש) במקום המשקיף על הקיבוץ, הוקם גלעד מאבני בזלת ועליו לוח שיש עם שמותיהם של 18 חברי הקיבוץ ולוחמי "ההגנה" שנפלו בקרב משמר העמק במלחמת העצמאות. האתר הורחב אחר-כך לחללי הקיבוץ בכל מערכות ישראל.

מיצג המתאר את הקרב קיים במוזיאון ג'וערה ברמות מנשה. בנוסף, קורס סיור וניווט (סיו"ן) במסגרת של"ח וידיעת הארץ מבצע מדי שנה שיחזור לקרב זה, הנקרא "כיבוש משמר העמק".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950.
  • יוסי ארגמן וברוך רון, ואלה המקומות - 100 אתרי ההגנה, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 2000.
  • עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 104-105.
  2. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 263.
  3. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 218-225.
  4. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 231-236.
  5. ^ ההגנה מסתערת על עמדות התותחים, דבר, 15 באפריל 1948
  6. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 261-263.