הפקר בית דין הפקר
בהלכה, הפקר בית דין - הפקר הוא כלל המופיע בתלמוד בהתבסס על המשנה והמקרא,[1] ולפיו בית דין יכול להפקיר רכוש מבעליו ללא הצדקה משפטית-פורמלית, לפי ראות עיניו, בשיטה מקובצת בכתובות ג. הביא בשם התרא"ש שדין זה שייך רק שהיה פשיעה של האדם שממנו מפקיעים.
הר"ן הסביר על פי כלל זה את האפשרות של דיינים שאינם סמוכים לדון חלק מדיני ממונות.
תוקף הכלל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכלל זה תוצאות מרחיקות לכת, שכן על פיו ניתן פורמלית לעקור דברים להם תוקף מהתורה, באמצעות שינוי המצב הממוני שעליו חל דין התורה. לדוגמה: לפי אחת השיטות, הפקעת קידושי כסף על ידי בית דין נעשית באמצעות הפקרת הכסף עמו קידש הבעל את האשה, וכך מתברר שהקידושין כלל לא חלו, כיוון שהאשה התקדשה בכסף שלא היה שייך לאיש המקדש. כמו כן חז"ל יכולים מתוקף דין זה לשנות את דיני הירושה הרגילים של התורה.
פרטי הכלל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהות הכלל ישנם מחלוקות באחרונים בנוגע לכמה מהם:
- ישנו דיון הלכתי בראשונים בשאלה האם בית דין יכול להעביר חפץ מאדם אחד לאחר, או שבכוחו רק להוציא חפץ להפקר.[2] השיטה מקובצת מסביר, כי כוח בית הדין להפקיר דבר מסוים, עדיין אינו מקנה אותה להם, אלא בית הדין רק מפקיר את החפץ מבעליו הראשונים, ונותן רשות לשני לקנות את החפץ.[3]
- דיון נוסף עוסק בשאלה האם מעשה קנין שתוקן על ידי חכמים ותקפו רק מדרבנן, יהווה קנין גם לגבי דינים מדאורייתא מכח הפקר בית דין, כך שאפשר יהיה למשל לקדש בו אשה.[4]
בתקופה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלל זה אף אפשר להצדיק את התקנת תקנות הקהל בקהילות היהודיות מבחינה הלכתית. הצדקה זו נעשתה באמצעות מספר היקשים. ראשית, ל"בית דין" יכולת להחליט דברים שלא מתוקף דין קבוע - הפקרת רכוש מהווה רק דוגמה לכך. שנית, בית דין הוא דוגמה למוסד המוסכם על הקהילה ומכאן ניתן לומר שנבחרי הקהילה אף הם עונים על קריטריון זה ועל כן יכולים להוסיף דין על הכתוב בתורה. זאת, כל עוד אינם עוברים על איסורים מפורשים שכתובים בתורה (מלבד התנאות על דיני ממון, אשר מותרות). כך גם בפסיקה הישראלית כלל זה הוזכר בין השאר כהצדקה לפעול לפנים משורת הדין[5].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "הפקר בית דין", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא הפקר בית דין הפקר, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה, מסכת שקלים, פרק א', משנה ב'; תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ט, עמוד ב'.
- ^ ראו מחלוקת "קצות החושן" ו"נתיבות המשפט" ("קצות החושן", סימן רל"ה, סעיף ד'; "נתיבות המשפט", סימן רל"ה, סעיף י"ג).
- ^ שיטה מקובצת בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק', עמוד א', ראו את מלוא דבריו בערך קניין הילוך#דרך הרבים.
- ^ ראו "קצות החושן", סימן קצ"ד, סעיף ג'.
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 290-291: "הפקר בית דין הפקר" - כלל המסייע לעשיית צדק ומניעת פרצות ותקלות. אתר דעת
| המשפט העברי | ||
|---|---|---|
| בית דין והדיינים | סמיכת זקנים • ערכאות של גויים • איגרות בית דין • איסור הטיית משפט • איסור שוחד • כבוד הבריות במשפט העברי | |
| סדר הדין | לא תגורו מפני איש • בצדק תשפוט עמיתך • דרישה וחקירה • דין מרומה • אנן סהדי | |
| תובע ונתבע | כתב סירוב • הודאת בעל דין | |
| דיני ראיות | עדות • כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד • עדים זוממים • פסולי עדות • לא תישא שמע שווא • אין עד נעשה דיין • נמצא אחד קרוב או פסול • שטר • סימנים • קול | |
| דיני טענות | טענת ברי • ברי ושמא • ספק וודאי • קים לי • מרא קמא • כופר הכל • מודה במקצת • מיגו • טענו חיטין והודה לו בשעורין • טוען וחוזר וטוען • הוחזק כפרן | |
| פסק בית דין | הכרעת רוב בדיינים • המוציא מחברו עליו הראיה • יחלוקו • יהא מונח עד שיבוא אליהו • כל דאלים גבר • שודא דדייני • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיה • הפקר בית דין הפקר • חזקת ממון • תפיסה • גוד או איגוד | |
.jpg){kind=small}