רבי חנינא בן תרדיון
 | |
| רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג, מתוך מנורת הכנסת של בנו אלקן | |
| לידה |
המאה ה-1 פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
המאה ה-2 כ"ז בסיון פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| שם מלא | חנינא, חנינה, חנניא, חנניה |
| מקום קבורה | סמוך לציפורי (זיהוי עממי מהמאה ה-18) |
| מדינה |
האימפריה הרומית |
| מקום מגורים | סכנין |
| מקום פעילות | סכנין |
| תקופת הפעילות | הדור השלישי לתנאים |
| השתייכות | חז"ל, תנאים, עשרת הרוגי מלכות |
| תחומי עיסוק | הלכה |
| תפקידים נוספים | ראש בית דין, גבאי צדקה |
| בני דורו | אבא חלפתא, יוסי בן קיסמא |
| אב | תרדיון |
| צאצאים | ברוריה |
| מספר צאצאים | 3 |
| חתנים | רבי מאיר |
רבי חנינא[1] בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו. הוא היה ראש בית דין, אביה של ברוריה וחותנו של רבי מאיר, ואחד מעשרת הרוגי מלכות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שימש כראש בית דין בסכנין והיה חברו של רבי חלפתא.
דמותו ותורתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתלמוד הוא מתואר כגבאי צדקה נאמן, עד כדי כך שהפך לסמל של יושר וחוכמה:
רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניה בן תרדיון.
מותו וגורל משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת גזרות אדריאנוס, רבי חנינא לימד תורה ברבים, והרומאים תפסוהו והרגוהו בשרפה[2]. הוא נמנה עם עשרת הרוגי מלכות[3]. לפי מגילת תענית בתרא, גזר הדין בוצע בכ"ז בסיוון, והיום נקבע לתענית צדיקים[4].
הגמרא מתארת כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו, הניחו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים במים, ובכך מנעו את מותו המהיר. לקריאת תלמידיו כי יפתח את פיו כדי למות מהר יותר, אמר: ”מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני”. לתלמידיו סיפר שהוא רואה ”גווילין נשרפין ואותיות פורחות” (קלף נשרף והאותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות; רמז לו עצמו; השרפה כילתה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח). התליין שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו אם יביאו לחיי עולם הבא אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. רבי חנינא השיבו לחיוב, ואף נשבע לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת ונטל הספוגים וכך מת רבי חנינא מהר יותר, ואף התליין השליך עצמו באש ונשרף. על פי הגמרא יצאה בת קול ואמרה: ”רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי העולם הבא”; ועל כך אמר רבי יהודה הנשיא: ”יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים” (מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א').
גם גורל בני משפחתו היה מר: על אשתו נגזר שתיהרג, ועל בתו השנייה (אחותה של ברוריה) גזרו לישב בקובה של זונות[5]. מסופר גם כי בנו נתפס לליסטות[6] ונהרג על ידי המלכות[7].
הגמרא מסבירה שרבי חנינא נענש על חטא מועט, שהיה הוגה את השם המפורש באותיותיו בפרהסיא, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אף על חטא מועט, וכן בני ביתו נענשו על דבר מועט מפני צידקותם.
קברו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקום קבורתו לא נזכר בספרות חז"ל, אך על פי מסורת עממית מסוף המאה ה-18 קברו מצוי סמוך לציפורי. יעקב ברוך בספרו "חיבת ירושלים" (סביב שנת 1785), כנראה הראשון לתעד מסורת זו[8]:
ר' חנינא בן תרדיון נהרג בעשרים ושבעה בסיון, נשרף וספר תורה עמו. מנוחתו סמוך לציפורי
חוקרי המקומות הקדושים ישראל מאיר גבאי, ישראל הרצברג והארכאולוג ד"ר יוסי סטפנסקי העלו השערה כי נקבר בבית שערים:
מאחר שיש מעט מאד מידע מעולי רגל, לא ניתן לקבוע כלל את מקום קבורת ר' חנינא. אולם אם 'סמוך לציפורי' הכוונה לבית שערים, ייתכן כי המערה בבית שערים בה נמצאה הכתובת 'אנינא' מתייחסת לר' חנינא, אולם אין כל הוכחה לדבר, וייתכן גם כי הכוונה לחנינא בר חמא תלמידו של רבי יהודה הנשיא.
— "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל". כרך א' (מהדורות: 2007, 2011)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב יהודה לייב פישמן מימון (עורך), רבי חנינא בן תרדיון, יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמ' תט"ו–תט"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- בנימין לאו, "רבי חנינא בן תרדיון: גווילין נשרפין ואותיות פורחות", בספרו: חכמים, כרך שני: ימי יבנה עד מרד בר כוכבא, ידיעות ספרים, 2007, עמ' 345–354.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רבי חנינא בן תרדיון", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 508–509, באתר היברובוקס
- רבי חנינא בן תרדיון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שניאור זלמן שכטר, "רבי חנינא בן תרדיון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- "אנחנו דור מעורבב": אביתר בנאי על הקשר עם המקורות - אביתר בנאי והשיר "אותיות פורחות באוויר"
חנינא בן תרדיון תנא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א'.
- ^ ראו: עשרת הרוגי מלכות#זהות עשרת ההרוגים.
- ^ מגילת תענית בתרא; טור, אורח חיים סימן תקפ.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד ב'
- ^ אולי הצטרף למורדים המזוינים נגד השלטון הרומי[דרוש מקור]
- ^ מסכת שמחות סוף פרק יב
- ^ כמו כן, משה טננבוים בספרו "מסעות משה" (סביב שנת 1924 לספירה), מצטט מסורת זו
| עשרת הרוגי מלכות | |
|---|---|
|
