לדלג לתוכן

דנובה

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נהר דנובה
גשר מריה-ואלריה על הדנובה המחבר בין הונגריה ובין סלובקיה
גשר מריה-ואלריה על הדנובה המחבר בין הונגריה ובין סלובקיה
גשר מריה-ואלריה על הדנובה המחבר בין הונגריה ובין סלובקיה
מידע כללי
אורך 2,852 ק"מ
ספיקה ממוצעת 6,700 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 795,686 קמ"ר
מוצא בריגאך (48°6′24″N 8°16′51″E), ברג (48°5′44″N 8°9′18″E) עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה מוצא הנהר 925 מטרים
יובלים יובלי הדנובה
שפך הים השחור (45°13′3″N 29°45′41″E) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות באגן הניקוז רומניהרומניה רומניה (29% מהאגן)
הונגריההונגריה הונגריה (11.6%)
סרביהסרביה סרביה (10.2%)
אוסטריהאוסטריה אוסטריה (10%)
גרמניהגרמניה גרמניה (7%)
בולגריהבולגריה בולגריה (5.9%)
סלובקיהסלובקיה סלובקיה (5.9%)
בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה (4.6%)
קרואטיהקרואטיה קרואטיה (4.4%)
אוקראינהאוקראינה אוקראינה (3.8%)
צ'כיהצ'כיה צ'כיה (2.9%)
סלובניהסלובניה סלובניה (2%)
מולדובהמולדובה מולדובה (1.6%)
מונטנגרומונטנגרו מונטנגרו (0.9%)
שווייץשווייץ שווייץ (0.2%)
איטליהאיטליה איטליה
פוליןפולין פולין
אלבניהאלבניה אלבניה
מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית[1]

למעלה: נהר הדנובה, מודגש, ויובליו
למטה: אגני הניקוז של יובלי הדנובה העיקריים לפי מדינות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מקום המפגש בין נחל הברג ונחל הבריגאך בקרבת העיירה דונאושינגן

דַנוּבָּה (בגרמנית: Donau; ברומנית: Dunăre; בהונגרית: Duna; בבולגרית: Дунав; בסרבו-קרואטית: Dunav; בסלובקית: Dunaj; באוקראינית: Дунай) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורך הדנובה תלוי בקביעת נקודת המוצא – מהעיירה דונאושינגן, מקום המפגש בין נחל הברג ונחל הבריגאך האורך הוא 2,852 ק"מ וממוצא הברג האורך הוא 3,019 ק"מ. אורך הנהר וגם רוחבו הצטמצמו במהלך מאתיים השנים האחרונות כתוצאה מפעולות אנושיות[2].

נהר הדנובה הוא החלק המרכזי במערך של תעלות מים חפורות המאפשרות שיט רצוף מקונסטנצה שברומניה ועד רוטרדם שבהולנד תוך חציית אירופה.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבים היוונים הקדומים הנהר מכונה איסטרוס (Ἴστρος), היסטר, דאנאיסטר ובכתבים הלטיניים בשם דאנוביוס (Danuvius).

השם דאנוביוס הוא אחד ממספר שמות נהר אירופיים שמקורם במילה הפרוטו-הודו-אירופאית דאנו (da-nu), שמשמעה "נהר". שמות אחרים של נהרות באירופה, הנגזרים מאותו השורש, הם: נהר דווינה, נהר דון, נהר סוורסקי דונץ, נהר דנייפר, נהר דניסטר ונהר דונסה. בשפה הסנסקריטית ריגוודית, "דאנו" פירושו "נוזל" או "ירידה". באווסטית, פירוש המילה הוא "נהר".

במיתולוגיה יוונית איסטרוס הוא בנם של טתיס ושל אוקיינוס. משמו הרומי של הנהר נגזר גם השם דנוביוס (Danuvius)[3], שמו של אל נהר הדנובה הרומי.

השמות האלה גרמו גם לאי הבנות – באגדה על הפלגת הארגונאוטים בחיפוש אחר גיזת הזהב מסופר שהם הפליגו מהים השחור במעלה ה"איסטרוס" וחזרו באמצעות נתיב אחר של הנהר אל הים התיכון. דיודורוס סיקולוס הבין כבר במאה הראשונה, שמדובר בטעות והעלה את ההשערה שהיה בלבול בין "איסטרוס" ובין חבל הארץ הקרוי איסטריה.

תיאור הנהר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין מתמזג עם הדנובה במבט מהאוויר

הדנובה נובע באזור היער השחור בגרמניה ונשפך לים השחור דרך כמה זרועות העוברות בצורת דלתה בתחום רומניה ואוקראינה. הנהר עובר דרך 10 מדינות, כשהוא מתפצל ומתאחד שוב ושוב ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, ברטיסלאבה, בודפשט ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

הנהר יצר מעבר נוח, שעודד התיישבות על גדותיו. הנהר עובר בדרכו הרים, רמות ומישורים ומשקה שטח של 805,300 קילומטרים רבועים המהווים 8% משטח יבשת אירופה. שרשראות ההרים מחלקות את הנהר לשלושה מקטעים נבדלים, האזור האלפיני, האזור הפאנוני והאזור הקרפטי עד הים השחור. אורך המקטע האלפיני הוא בן 1,060 קילומטרים, מהמקורות ועד ברטיסלבה ומתאפיין בערוצים צרים ועמוקים וגדות תלולות. רוחב הדנובה עד אולם נע בין 20 ובין 100 מטרים; רוחבה מאולם עד וינה נע בין 100 ובין 350 מטרים ומהירות הזרימה נעה בין 1 ל-2.8 מטרים בשנייה[4]. המקטע הפאנוני, באורך 725 קילומטרים, הוא מברטיסלבה ועד שערי הברזל והמקטע האחרון, הקרפטי, בן 1,075 קילומטרים, כולל את כל הדרך משערי הברזל ועד השפך בים השחור. קטע הנהר באזור גבול רומניה והונגריה נקרא קלחות הדנובה.

במקטע העליון הדנובה מקבל את מימיהם של יובלים אלפיניים, כשהשופע ביניהם הוא האין, שמגיע מהרי שווייץ לדנובה עם ספיקה של 810 מטרים מעוקבים בשנייה, ספיקה שעולה על תפוקת הדנובה עצמה, שתפוקתה כאן היא רק 660 מטרים מעוקבים בשנייה. מכאן הדנובה מקבל אופי של נהר ואחרי אולם העומק המינימלי מאפשר כבר שיט נהרות.

בברטיסלבה חודר הדנובה למישור ההונגרי הקטן וכאן מתפצל הנהר לשלוש זרועות, בצפון הדנובה הקטנה ובדרום מוסון הדנובה. בהמשך מתאחדות הזרועות בחזרה עם הדנובה. בין הזרוע הדרומית ובין הדנובה נוצר כך האי זיגטקוז ובין הזרוע הצפונית והדנובה נוצר אי השיפון הגדול. באזור זה הדנובה נעה במתינות, במהירות של 0.3 עד 1.1 מטר בשנייה. אחרי בודפשט הדנובה חודר למישור הפאנוני, שבו הוא קולט את מימיהם של יובלים גדולים ושופעים: דראווה, טיסה וסאווה.

מאז 1992 מחובר הדנובה לנהר המיין (נהר) דרך תעלת מיין–דנובה, ובכך מחבר את הים השחור למערב אירופה.

היובלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדנובה באולם
איים וגשרים בדנובה באזור וינה
הדנובה בברטיסלבה, בירת סלובקיה
דנובה בברטיסלבה

במהלך דרכו מהמוצא ועד השפך בים השחור הדנובה פוגש וקולט את מימיהם של יותר מ-300 יובלים. בטבלה המוצגת, כאן, למטה, יפורטו היובלים שאורכם מעל 140 קילומטרים. הטבלה מוגשת לפי סדר היובלים מהמוצא ועד השפך.

שם היובל גדה מרחק מהשפך
(ק"מ)		 אורך היובל
(ק"מ)		 ספיקה
(מ"ק/שנייה)		 הערות
אילר ימין 2587.9 147 71
לך (נהר) ימין 2496.4 264 114
אלטמול שמאל 2411.6 220 16
נאב (נחל) שמאל 2385.3 165 50
רגן שמאל 2379.2 169 40
איזר (נהר בגרמניה) ימין 2281.7 295 175
אין (נהר) ימין 2225.2 518 738
טראון (נהר) ימין 2125 153 135
אנס (נהר) ימין 2111.8 254 195
קאמפ (נהר) שמאל 1985 153 9
מוראבה שמאל 1880.3 358 109
לייתה ימין 1830 180 10
ראבה (נהר) ימין 1794 250 18
ואה (נהר) שמאל 1765 403 152
הרון שמאל 1716 298 55
איפל שמאל 1708.2 233 21
דראווה ימין 1382.5 749 670
טיסה (נהר) שמאל 1214.5 1308 813 הארוך ביותר
סאווה ימין 1170 945 1722 השופע ביותר
טימיש שמאל 1150 359 47
מוראבה הגדולה ימין 1104.5 185 255
טימוק הגדול ימין 845.7 203 24
ז'יו שמאל 691.6 331 94
איסקר (נהר) ימין 637 368 54
אולט (נהר) שמאל 600.6 737 90
יאנטרה ימין 536.7 285 47
ודאה שמאל 530 224 12
ארג'ש (נהר) שמאל 432 327 73
יאלומיצה שמאל 231.1 417 40
סירט (נהר) שמאל 155.1 596 230
פרוט (נהר) שמאל 134.1 953 110

ערים גדולות שהדנובה עובר דרכן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרכו עובר נהר הדנובה בקרבתם של יישובים רבים, חלקם ממש על גדותיו, חלקם בעלי נמלים בהם עוגנים כלי שיט השטים במימי הדנובה, חלקם בעלי תעשייה הנעזרת במי הדנובה או משווקת את תוצרתה בעזרת כלי שיט המפליגים במי הדנובה. ברשימה המופיעה כאן, למטה, מופיעות הערים הגדולות ביותר לפי מיקומם, בתחילה הקרובות יותר למוצא הנהר ובהמשך הקרובות יותר לשפך הנהר.

מפת אירופה עם מסלול הדנובה

גבולות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיות נהר הדנובה מכשול טבעי משמעותי למעבר בני אדם הוא שימש ועדיין משמש גם כגבול מדיני בין מדינות שונות. כשהנהר מפריד בין שתי מדינות, הגבול אמור לעבור במרכז הנהר, במרחק שווה משתי הגדות. איים בנהר משתייכים לריבון על הגדה הקרובה יותר. הדנובה מהווה גבול בין סלובקיה ובין הונגריה, באזור בו היא מתפצלת לשלוש זרועות היוצרות שני איים גדולים, האחד, אי השיפון הגדול, בסלובקיה והשני, זיגטקוז, בהונגריה.

במאות הראשונות של הספירה הנוצרית הדנובה היווה הגבול הצפוני של האימפריה הרומית[5].

פליטים מארצות אחרות מנסים לחצות את גבולות אירופה בשיט על הדנובה[6]. ניסיונות של פליטים "לגנוב" את הגבול באזור הדנובה מסתיימים לעיתים בטביעת המנסים[7][8].

מחלוקת הגבולות בין קרואטיה ובין סרביה באזור הדנובה. הכיסים הצהובים הם תחת שליטה סרבית ונתבעים על ידי הקרואטים. הכיסים הירוקים הם תחת שליטה קרואטית ואף צד לא תובע אותם לעצמו.

המחלוקת בין סרביה ובין קרואטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין סרביה ובין קרואטיה יש מחלוקות בנוגע לגבול באזור בו עוברת הדנובה – הן חלוקות על הגבול המסומן על ידי הנהר, כי הנהר שינה את מסלולו בעקבות עבודות הנדסיות במאה ה-19, לכן יש מסלול נוכחי ומסלול קודם. סרביה מתעקשת על המסלול הנוכחי של הדנובה וקרואטיה תובעת את הגבול על פי המסלול הישן יותר של הדנובה, גבול שהיה בין שתי המדינות בתוך הפדרציה היוגוסלבית, לפני התפרקות יוגוסלביה ומלחמת העצמאות של קרואטיה.

סכסוך הגבולות כולל גם שני איים על הדנובה, ווקובאר ושרנגרד. שני האיים נושאים שמות של שני יישובים קרואטיים סמוכים, אבל נמצאים תחת שליטה סרבית. קרואטיה טוענת לריבונות עליהם על פי פסיקה של ועדת תיווך אירופית[9] וסרביה טוענת לבעלות עליהם על פי קרבתם לגדה הסרבית.

ליברלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקת הגבולות בין סרביה ובין קרואטיה יצרה כמה כיסים טריטוריאליים שנויים במחלוקת, משני צידי הגבול בין שתי המדינות. על הכיסים הצהובים (ראו תרשים בצד שמאל) יש תביעות משני הצדדים. על הכיסים הירוקים אין תביעות כלל, כי לפי הטענות הסרביות טריטוריות אלה שייכות לקרואטיה ולפי הטענות הקרואטיות הן שייכות לסרביה. התנערות שתי המדינות מתביעת טריטוריות אלה יצרה טרה נוליוס. הפוליטיקאי הצ'כי Vit Jedlika ניצל וקום זה והכריז על חצי אי בדנובה כמדינה לכאורה בשם "ליברלנד" (השם המלא בצ'כית הוא: Svobodná Republika Liberland), מדינה ללא אוכלוסייה, שאף מדינה אחרת לא הכירה בקיומה[10].

ממלכת אנקלווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדוגמה של ליברלנד, בטריטוריות של יוגוסלביה לשעבר, הוכרזה עוד מדינה לכאורה, "ממלכת אנקלווה" (Kingdom of Enclava). המדינה הוכרזה על ידי הפולני פיוטר וורז'ינקיביץ' וידידיו, ששהו באפריל 2015 בסלובניה. ההכרזה הייתה תחילה לגבי טרה נוליוס בגבול קרואטיה עם סלובניה ובהמשך הכלילו בטריטוריה של ממלכת אנקלווה גם את כיס מספר 1 (ראו תרשים) על חוף הדנובה, בגבול עם סרביה[11].

אונגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדוגמה של ליברלנד, במאי 2015, בסופיה שבבולגריה, הכריזו אזרחים בולגרים והונגרים על הקמת אונגל (השם המלא בבולגרית הוא: Eкологично Дунавско Княжество Онгъл), מדינה לכאורה באותן טריטוריות של טרה נוליוס. הם הכריזו על משטר של מונרכיה אבסולוטית. גם מדינה זו לא זכתה להכרה של אף מדינה אחרת[12].

גבולות רומניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנסיכויות הדנובה זכו בעצמאותן, היווה דנובה הגבול בינן ובין האימפריה העות'מאנית. לאחר שגם סרביה ובולגריה זכו לעצמאותן, הדנובה סימנה חלק מהגבול בין סרביה ובין רומניה וחלק גדול מהגבול בין בולגריה ובין רומניה. הזרוע המזרחית של שפך הדנובה היוותה גבול בין רומניה ובין האימפריה הרוסית ולאחר מכן בין רומניה ובין ברית המועצות. לאחר התפרקות ברית המועצות היא מהווה גבול בין אוקראינה ובין רומניה. נהר הפרוט, יובל של הדנובה, מהווה גבול בין רומניה ובין מולדובה. הבדלים במיסוי בין המדינות יוצרים פיתוי להברחת סחורות מעבר לגבול, כמו הברחת סיגריות ממולדובה לרומניה[13].

שינוי גבולות כדי להגיע לדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קבלת עצמאותה חיפשה מולדובה פתרון לכך שאין לה יציאה לים. ב-23 באוקטובר 1992 נערך פרוטוקול בין שתי המדינות, מולדובה ואוקראינה וב-1999 חתמו, הפוליטיקאי המולדובני וסילי שובה והאוקראיני פטרו פורושנקו, על הסכם בו מולדובה מעבירה לאוקראינה שטחים בקרבת הדניסטר בגודל של 10.5 קילומטרים רבועים, שטחים הכוללים את אזור הכביש האוקראיני ובתמורה מעבירה אוקראינה לידי מולדובה שטח דומה באזור ג'יורג'יולשט על חוף הפרוט בשפך שלו לדנובה, בקרבת הגבול הרומני, שטח הכולל חוף, שנוצל בהמשך לבניית נמל ג'יורג'יולשט, הנמל המולדבי היחיד, אליו יכולות להגיע ספינות ים[14].

איים בדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדל הדנובה באי הדנובה. וינה, אוסטריה

השטח המכוסה במי הדנובה גדול למדי, אף על פי שהוא קטן או גדל בהתאם לספיקת הנהר ויובליו. בשטח הזה יש 912 איים עם שטח מצטבר של 138,000 הקטרים[15]. האיים מתחילים להופיע כשהזרם מתרחב ועוצמתו יורדת. מספר האיים משתנה בהתמדה, כי זרם הנהר מכרסם בחופי האיים עד כדי הריסתם הגמורה של איים מסוימים ובו זמנית מביא סחופת, שמרחיבה איים קיימים או אפילו יוצרת איים חדשים. תהליכים אלה גורמים לכך שחופי האיים גבוהים מהקרקע בתוך האי, שם נוצרים מקווי מים ותעלות המוצפים בעת עליית מי הדנובה.

בחלק מהאיים, דוגמת האי צ'פל, יש מתיישבים וברבים מהם יש צמחייה ובעלי חיים. אדה קלה היה אי על הדנובה בדרום מערב רומניה, בסמוך לגבול עם סרביה. אורך האי היה כ-1.7 קילומטרים ורוחבו 500 מטר. במסגרת בניית אגם הצבירה עבור תחנות הכוח ההידרו-חשמליות של רומניה וסרביה (בתחילה יוגוסלביה) בשערי הברזל הוצף האי. על האי חיו, לפני הצפתו, כ-600 תושבים, מרביתם ממוצא טורקי, שהתפרנסו מגידול עצי פרי וורדים, מהם הופקו שמן ורדים ובושם ורדים, תיירות ומסחר. התושבים פונו ופוצו חלקית. חלקם עקרו לאי שימיאן הקרוב, חלקם עברו לדוברוג'ה וחלקם היגרו לטורקיה. מבנים היסטוריים וקברים הועברו לאי שימיאן בכוונה להפכו לאתר תיירות[16].

כפי שפעולות האדם הביאו להיעלמות האי אדה קלה, פעולות אדם אחרות גם יצרו איים, כמו במקרה של אי הדנובה, שנוצר בעקבות עבודות חפירה, שנועדו למנוע הצפות של הדנובה.

על האי הגדול של בראילה יש את החווה החקלאית הגדולה ביותר באירופה וגם המתקדמת ביותר[17].

בתקופות שפל בשפיעת הדנובה מופיעים איים חוליים קטנים מול גאלאץ. אורך האי הגדול כ-300 מטר ורוחבו עשרה מטרים. במזג אוויר מתאים תושבי האזור מפליגים בסירות אל האי, משתזפים שם ועוסקים בדיג[18].

החי והצומח באיי הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחיית איי הדנובה מתאפיינת בעמידות להצפות. העץ הנפוץ ביותר הוא ערבה לבנה (Salix alba) והשני הוא צפצפה שחורה (Populus nigra) ויש גם מינים נוספים של צפצפות ואולמוס לבן ועוד. יש גם שיחים שונים ומטפסים כמו גפן בר. באיים צומחים עשבים רבים ומגוונים החובבים רטיבות.

איי הדנובה מארחים כ-1,100 זנים של יצורים חיים, מתוכם 770 זני חסרי חוליות, כולל 35 זני חלזונות. כ-65 זני דגים חיים בתעלות ובביצות שבאיים. לכך יש להוסיף 10 זני דו-חיים ושמונה זני זוחלים. האיים משחקים תפקיד חשוב עבור 160 זני עופות המשתמשים בהם לצורכי קינון, תחנות נדידה וגם שהיה חורפית. על האיים חיים גם 26 זני יונקים שונים הכוללים מכרסמים, לוטרות, אייל הסבך, שועלים, חתולי בר, חמוס מבאיש ועטלפים[19].

גשרי הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחזור של גשר טראיאנוס

רוחב הדנובה מחייב קיומם של גשרים לצורכי מעבר מגדה אחת לשנייה. המעבר דרוש לצרכים אזרחיים, כמו מסחר וביקורים, אך גם לצרכים צבאים, כמו מעבר צבאות ואספקה עבורם. הגשר הראשון על הדנובה, המוזכר על ידי הרודוטוס בהיסטוריה, הוא גשר האוניות, שנוצר עבור דריווש הראשון, בעת מלחמתו נגד הסקיתים[20].

ערך מורחב – גשר טראיאנוס

לאחר המלחמה הראשונה של האימפריה הרומית בממלכת דאקיה יזם טראיאנוס בניית גשר על הדנובה, גשר טראיאנוס, שנבנה על ידי אפולודורוס מדמשק ושימש את הצבא הרומאי במלחמה השנייה נגד ממלכת דאקיה. הגשר היה באורך 1135 מטרים ושרידים ממנו קיימים עדיין[21]. מאז אפולודורוס אדריכלים רבים בנו גשרים מעל הדנובה, כדי לאפשר מעבר מגדה אחת לרעותה. בשנת 328, בהוראת קונסטנטינוס הגדול, נבנה מעל הדנובה הגשר הגדול ביותר בעולם העתיק, גשר קונסטנטין הגדול[22].

גשר מעל הדנובה בבירת אוסטריה, וינה
רכבת נוסעת על גשר מעל הדנובה בבירת אוסטריה, וינה

הגשרים בבודפשט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיכר אדם קלארק, גשר השלשלאות שמעל הדנובה, פשט ובזיליקת אישטוון הקדוש. מבט מראש הפוניקולר המוביל לגבעת המצודה שבבודה

בודפשט, בירת הונגריה, היא, אחרי וינה, הגדולה בערים דרכן עוברת הדנובה ומשום כך מודגש בה הצורך בגשרים. בין צדה המערבי והמזרחי של הדנובה, בעבר שתי ערים נפרדות, שנקראו "בודה" ו"פשט", מחברים 15 גשרים. במרכזה של בודפשט ארבעה גשרים היסטוריים, המהווים עורק תחבורה מרכזי בעיר ואף שכיות חמדה תיירותיות[23].

הגשרים מופיעים לפי הסדר מצפון לדרום.

גשר מרגיט (Margit híd)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גשר מרגיט

הגשר, שנבנה בשנת 1876, מחבר את האי מרגיט עם בודה ופשט. בתחילה נבנה הגשר ללא גישה לאי, אך זו נוספה בשנת 1900.

גשר השלשלאות (Lánchíd)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גשר השלשלאות
גשר השלשלאות

גשר השלשלאות (Lánchíd) גשר הקבע הראשון על פני הדנובה נבנה בין 1839 ל-1849. הגשר תוכנן בידי האנגלי ויליאם טירני קלארק, ונבנה בידי המהנדס האנגלי אדם קלארק. בשני קצות הגשר פסלי אריות מעוטרים. במהלך מלחמת העולם השנייה פוצץ הגשר, אך נבנה מחדש בשנת 1949. הגשר מוביל אל מנהרה החצובה בהר מתחת לגבעת המצודה, ואורכה 350 מטר. המנהרה נפתחה בשנת 1856. בכיכר אדם קלארק שליד הגשר, נמצא מונומנט בגובה שלושה מטרים העשוי אבן גיר בצורת הספרה 0 – זהו קילומטר אפס של בודפשט ושל הונגריה כולה. מראהו של הגשר, כאשר מצדו האחד גבעת המצודה והמונומנטים הלאומיים שעליה, ומצדו השני בניין הפרלמנט, הוא אחד המראות היפים בבודפשט.

גשר ארז'בט (אליזבת)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גשר אליזבת

גשר ארז'בט (Erzsébet híd) קרוי על שמה של מלכת הונגריה, אליזבת (סיסי) שנרצחה בשנת 1898. פסלה של סיסי ניצב בצדו המערבי של הגשר. הגשר נבנה בשנת 1903 ובעת בנייתו היה הגשר הארוך בעולם שאינו נסמך על עמודי תמיכה במרכזו. במלחמת העולם השנייה פוצץ הגשר ונהרס, אך תוכנן מחדש ונבנה שוב בשנת 1964.

גשר החירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גשר החירות

גשר החירות (Szabadság híd) נבנה בשנת 1896 לרגל חגיגות אלף השנים לכיבושה של הונגריה בידי המדיארים. במקור נקרא הגשר על שם הקיסר פרנץ יוזף, שגם חנך אותו. מצדו האחד השוק המקורה של בודפשט, ומצדו השני גבעת גלרט. גם גשר זה נהרס בזמן מלחמת העולם השנייה ונבנה מחדש.

הגשרים ברומניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מראה של גשר המלך קרול הראשון בשנת 1902
ערך מורחב – גשר המלך קרול הראשון

ברומניה הוקם לראשונה גשר מעל הדנובה לקראת סוף המאה ה-19 וזה היה גשר המלך קרול הראשון, בזמנו הגשר הארוך ביותר באירופה[24].

גשרי הדנובה במלחמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחר ההיסטוריה שימשו הגשרים מעל הדנובה לצורכי מלחמה, חלקם גשרים בנויים, כמו גשר טראיאנוס וחלקם גשרים מאולתרים, גשרי אוניות או סירות, שאפשרו העברת כוחות מגדה אחת לגדה השנייה. המלחמה הייתה זרז לבניית גשרים, אך גם להריסתם, כשצורכי הלוחמים מצד זה או אחר הכתיבו זאת, כדי למנוע או להכביד על תנועות צבא של האויב.

בתחילת מלחמת העולם השנייה צורכי המלחמה הובילו לבניית גשר מעל הדנובה – בין טורנו מגורלה הרומנית ובין ניקופול הבולגרית (שתי המדינות היו בנות ברית של גרמניה הנאצית) בנה צבא גרמניה, במרץ 1941, גשר שנועד להעברת הצבא הגרמני לכיוון גבול יוון, כדי לקחת חלק במבצע מריטה[25].

גשר המלך קרול הראשון נפגע במהלך שתי מלחמות העולם. גשר המלך קרול הראשון מורכב משני גשרים נבדלים, האחד מעל האפיק הראשי של הדנובה והשני מעל זרוע בורצ'אה, בביצת יאלומיצה. במלחמת העולם הראשונה, הצבא הרומני, שנסוג מפני הצבא הגרמני, חיבל בגשרים - הם תוקנו לאחר המלחמה. במלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הגשרים הופצצו על ידי מטוסים סובייטים ונפגעו קשה – לקח ארבעה חודשים להשיב אותם לתפעול[26].

בשנת 1999, עקב הפצצת והריסת שלושה גשרים בנובי סאד על ידי כוחות נאט"ו, במסגרת מבצע כוח מאוחד, נפגעה קשות התעבורה בנהר הדנובה בתחומי סרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002[27].

התעלות שמתחברות לדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתיב השיט המבוסס על הדנובה והחוצה את אירופה מקונסטנצה עד רוטרדם

תעלת מיין-דנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תעלת מיין-דנובה
תעלת מיין-דנובה

תעלת מיין–דנובה, המכונה גם בשם "תעלת אירופה", היא תעלה חפורה בבוואריה, באורך 171 קילומטרים, המחברת החל מ-1992, את הנהרות מיין ודנובה במסלול המאפשר שיט נהרות. התעלה הזאת היא חלק מדרך השיט החוצה את אירופה מרוטרדם עד קונסטנצה.

תעלת דנובה–הים השחור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תעלת דנובה–הים השחור

תעלת דנובה–הים השחור, המכונה ברומניה גם בשם "Magistrala Albastră" ("הדרך המהירה הכחולה")[28], היא תעלה חפורה המתפצלת לשתי זרועות, ממערב למזרח, באורך 95.6 קילומטרים, 64.2 קילומטרים בזרוע הראשית ועוד 31.2 קילומטרים בזרוע המתפצלת מהזרוע הראשית. התעלה מתאימה לשיט נהרות, מקשרת את נמל צ'רנוודה שעל הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב) עם נמל קונסטנצה בים השחור ומקצרת בכ-400 קילומטרים את אורך ההפלגה הדרושה כדי להגיע מהדנובה לים השחור. התעלה מחברת את נתיבי השיט האירופיים עם הים השחור, ויוצרת נתיב שיט רצוף מקונסטנצה שעל הים השחור עד רוטרדם שלחוף הים הצפוני ולאוקיינוס האטלנטי.

ניקולאה צ'אושסקו חונך את תעלת-דנובה הים השחור, משמאלו רעיתו, אלנה צ'אושסקו ומאחוריו בנו, ניקו צ'אושסקו

עבודות חפירת התעלה החלו ב-1949 ונפסקו ב-1953 לאחר מות יוסיף סטלין. ב-1976, ביוזמת ניקולאה צ'אושסקו, חודשו העבודות לפי תוכנית חדשה, והסתיימו בתעלה הראשית ב-26 במאי 1984. העבודות ליצירת הזרוע הנוספת בוצעו בין 1984 לבין 1987[29]. ההשקעה בעבודות הייתה כשני מיליארד דולר, ועל פי ההערכות, החזרתה הייתה צפויה תוך 50 שנה. ההכנסות השנתיות מניצול התעלה מניבות כשלושה מיליון אירו, ולפי נתון זה, החזרת ההשקעה תושלם לאחר 600 שנה.

במהלך העבודות נחפרו 294,000,000 מטרים מעוקבים של אדמה בתעלה הראשית ועוד 87,000,000 מטרים מעוקבים בתעלה הצפונית, סך הכל 25,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת סואץ ו-140,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת פנמה.

תעלת דנובה–הים השחור (אוקראינה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תעלת דנובה–הים השחור (אוקראינה)

תעלת דנובה–הים השחור הידועה גם כתעלת ביסטרי היא תעלת שיט חפורה בשטח אוקראיני המאפשרת שיט בין הדנובה ובין הים השחור.

התעלה, שעבודות לחפירתה התחילו ב-2004, היא בת 162 קילומטרים ומיועדת לכלי שיט עם שוקע של עד 7,2 מטרים. התעלה מתחרה מסחרית בתעלת סולינה הסמוכה, ברומניה, לכן חפירתה הובילה למתיחויות בין שתי המדינות.

תעלת דנובה-בוקרשט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תעלת דנובה-בוקרשט

תעלת דנובה-בוקרשט הייתה פרויקט שנועד לאפשר שיט נהרות מבוקרשט לים השחור דרך הדנובה.

העבודות לביצוע הפרויקט החלו ב-1986, אך ב-1989, לאחר המהפכה הרומנית, נפסקו לחלוטין, אף על פי שכבר בוצעו 70% מהפרויקט. קיימים נימוקים למען חידוש העבודות וגם נגד החידוש ובמהלך השנים נגנבו לוחות בטון ופריטים שונים וחלקים אחרים ניזוקו. ההתנגדות העיקרית נובעת מזיהוי הפרויקט עם המשטר הקומוניסטי מלפני המהפכה[30].

תוכניות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות נוספות ראו את התועלת, שניתן להפיק מחפירת תעלות לקיצור או יצירת נתיבי שיט שיתחברו לדנובה והחלו לתכנן פרויקטים נוספים.

בולגריה מתכננת תעלה שתחבר בין הנמל שלה, רוסה, על הדנובה ובין נמלה ורנה, בים השחור, תעלה, שתחסוך את המעבר דרך רומניה ותקצר את הדרך עבור הספינות[31].

סין, המייצאת סחורות רבות לאזור, מתכננת חפירת תעלות, שיחברו את הדנובה עם הים האגאי, תעלה שתחבר את בלגרד, בירת סרביה עם הנמל היווני סלוניקי. מעבר שיט כזה ייתר את המעבר בים השחור וברומניה ויחסוך זמן והוצאות[32].

ההידרולוגיה של הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק העליון של הדנובה מימיה מחלחלים לקרקע ולעיתים, במיוחד בתקופות שחונות, היא נעלמת לחלוטין. המים התת-קרקעיים נובעים מחדש במעין Aachtopf, במרחק של כ-14 קילומטר מהדנובה, ומשם זורמים אל הנחל Aach, יובל קטן של הריין, נהר הזורם אל הים הצפוני.

בגלל מיקומו מושפע נהר הדנובה מאקלים ממוזג אוקייני מהמערב, אקלים ממוזג קונטיננטלי ממזרח והשפעות בלטיות מהצפון. שילוב זה מוביל לרמות שונות של מפלס פני המים וספיקה משתנה במהלך השנה. שפע המים נוצר באביב, כשהשלגים נמסים ויורד גשם רב, אולם בחלק העליון והאמצעי של הדנובה העונה הזאת מתרחשת בחודשים מרץ ואפריל בעוד שבחלק התחתון של הדנובה, זה קורה בחודש מאי. בקטעים מסוימים הדנובה קופא בחורפים קשים.

הדנובה מזרים בממוצע לים השחור 67,000,000 טונות סחף בשנה[33], סחף שממנו נבנתה דלתת הדנובה במהלך 10,000 שנים וכל שנה היא גדלה ב-40 מטרים רבועים בממוצע על חשבון הים[34].

רתיחת מי הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים, בתנאי מזג אוויר מיוחדים, עולים ענני אדי מים מעל הדנובה ויוצרים רושם של רתיחת מי הדנובה. התופעה הנדירה נובעת מהפרשי טמפרטורה גדולים בין מי הדנובה והאוויר מעל הדנובה. ב-31 בינואר 2014 באזור גאלאץ נרשמה טמפרטורה של 16- מעלות צלזיוס בעוד שמי הדנובה היו בטמפרטורה של 0 מעלות צלזיוס – בנסיבות אלה נוצרה תופעת ה"רתיחה", נוצרו ענני אדים מעל מי הדנובה. התופעה אינה מסכנת את השיט[35].

השיט על הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטר השיט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדנובה מחברת ארצות רבות עם משטרים שונים. ההסדרה הבינלאומית של השיט על הדנובה החלה עם הסכם בלגרד (1616), שעל פיו האימפריה העות'מאנית הכירה בזכות מלוכת הבסבורג להשיט ספינות בחלקן האמצעי והתחתון של הדנובה, חלקים שהיו תחת שלטון עות'מאני. ב-1774, בעקבות הסכם קוצ'וק קאינרג'ה, גם האימפריה הרוסית זכתה להשיט ספינות על הדנובה[36].

הוועדה האירופאית לדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הוועדה האירופאית לדנובה
היכל הוועדה בעיר הנמל סולינה, ברומניה

הוועדה האירופאית לדנובה זו ועדה בינלאומית, שהוקמה לאחר מלחמת קרים, במסגרת חוזה פריז (1856) ונועדה להסדיר את השיט והמסחר לאורך הדנובה. מושב הוועדה נקבע בגאלאץ ושני מושבים נוספים בסולינה ובטולצ'אה.

על הוועדה הוטל להכשיר את נתיבי השיט של הדנובה התחתונה (מבראילה עד הים השחור) למעבר אוניות ים, כדי שניתן יהיה להוביל בהן את הדגנים מרומניה לארצות מערב אירופה, שם היה ביקוש גדול לחיטה מרומניה, מבלי להעבירם מספינה לספינה, תהליך שעיכב וייקר את הסחר בדגנים[37].

ב-18 באוגוסט 1948 התכנסו בבלגרד נציגי ברית המועצות, אוקראינה, בולגריה, הונגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה וחתמו על הסכמת בלגרד, שקבעה את משטר השיט על הדנובה בשטחן של המדינות החתומות[38]. נספח של האמנה אפשר לאוסטריה להצטרף. מגרמניה נמנעה ההצטרפות בגלל התנגדות ברית המועצות, לכן היא הצטרפה רק במרץ 1998.

מכשולי שיט בדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחסום קרח על נהר הדנובה בגשר בווינה, אוסטריה

השיט מהים השחור ועד בראילה מכונה "השיט הימי" ומבראילה במעלה הנהר זה שיט נהרות. השיט הימי מיועד לספינות ים עם שוקע של עד שבעה מטרים ושיט הנהרות מיועד לכלי שיט עם שוקע של עד שלושה מטרים. יש מקטעים בנהר בהם מצטמצם עומק המים, במיוחד בעונות מסוימות, בגלל הסחף הממלא את ערוץ הנחל והשלטונות צריכים לדאוג לעבודות לשימור עומק הנהר, כדי לאפשר את השיט. בעונות מסוימות, במיוחד בתקופות שחונות, יורד מפלס הדנובה ויכול לגרום לבעיות ואפילו להיתקעות כלי שיט. בסוף יולי 2015 נתקעו כך 60 כלי שיט בגלל ירידת מפלס המים[39]. באוגוסט 2018 נתקעו בווינה 20 ספינות עם תיירים בגלל ירידת מפלס המים, ירידה שסיכנה את הספינות[40].

מכשול נוסף הוא קפיאת הנהר בחורף. הקיפאון נמשך בדרך כלל בין 35 ל-45 ימים בשנה, אך היו שנים בהן התמשך הקיפאון 60 ואפילו 100 ימים[41]. בתקופת ההקפאה ובתקופת הפשרת הקרח עלולים להיווצר מחסומי קרח.

לצורכי שבירת הקרח ופתיחת נתיבי שיט בדנובה נעשה שימוש בספינת הגרר "פרסאוס" (Perseus). לאחר תפעול של יותר מעשרים שנה הספינה זקוקה לשיפוץ כללי, שיאפשר לה תפקוד לעוד עשרים שנה[42].

הטבעת הצי הגרמני ליד החוף הסרבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים 6 ו-7 בספטמבר 1944, בהוראת האדמירל הגרמני פאול-וילי זיב, הוטבעו ספינות צי הים השחור וצי הדנובה הגרמניות בקרבת הכפר הסרבי פראהובו, קרוב למיקום הנוכחי של שערי הברזל II. שיירת כלי שיט של 150 עד 200 ספינות, שלא היו מסוגלות להמשיך את הנסיגה במעלה הדנובה מבלי ליפול לידי הצבא האדום, שכבר שלט על שערי הברזל, שוקעו בתוך מי הנהר. לפני כן נתנו לתושבי הכפר לבזוז מכלי השיט כל מה יכלו לקחת ולאחר מכן פוצצו אותם.

לאחר המלחמה פונו כמה ספינות, שהפריעו לנתיב השיט. שינויי האקלים גורמים לירידה במפלס מי הדנובה ומשום כך הספינות הטבועות מפריעות יותר ויותר לשיט ויש תוכניות לפינויין[43][44].

שערי הברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שערי הברזל

שערי הברזל הוא שמו של קטע מתוואי הדנובה, באורך 134 קילומטרים, במפגש הרי הקרפטים עם הרי הבלקנים, בגבול רומניה עם סרביה – בעבר אזור זה היה תחת שלטון של האימפריה האוסטרו-הונגרית.

שערי הברזל הוא קניון שחצב נהר הדנובה בסלעי ההרים בדרכו אל הים השחור. המעבר צר ושימש בימי קדם מקום נוח להציב בו מארבי שודדים לעוברי הדרך וגם למארבים צבאיים נגד פולשים. הקיסר הרומי טיבריוס דאג לחציבת דרך באורך 210 מטר בגדה הימנית של הקניון וכך ניתן היה להעביר כלי שיט בנהר בעזרת בהמות שמשכו אותם.

הקניון היה זרוע סלעים רבים, שסיכנו מאוד את המפליגים בנהר. במהלך המאה ה-19, החל מ-1834, פעלה ממשלת הונגריה לפינוי מסלול שיט על ידי פיצוץ הסלעים בנתיב השיט. היוזמה התחדשה לקראת סוף המאה והגיעה לסיומה ב-1895. ב-1896 הגיע למקום פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה לחנוכת מסלול השיט, שעלה לאוצר ההונגרי יותר מעשרים מיליוני פלורינים, ולכבודו הגיעו גם קרול הראשון, מלך רומניה ומילאן הראשון, מלך סרביה. בנתיב השיט המשופר גדלה מאוד תנועת האוניות[45].

בתקופה המודרנית הוקמו במקום סכרים עבור תחנות הכוח ההידרואלקטריות שערי הברזל I ושערי הברזל II המשותפות לרומניה ולסרביה (בעבר יוגוסלביה). בקטע הסרבי של הקניון יש פארק לאומי בשם "דרדפ".

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 נבנתה במקום תחנת כוח הידרואלקטרית בשם שערי הברזל I ובעקבות בנייתה הוצף האי אדה קלה ותושביו פונו לאזורים אחרים. במורד הדנובה, במרחק של כ-80 קילומטרים, הוקמה בהמשך שערי הברזל II, תחנת כוח הידרואלקטרית נוספת, קטנה יותר, עם פחות מרבע מהכוח של התחנה הראשונה.

הדלתה של הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הדלתה של הדנובה
ההתפתחות ההיסטורית של דלתת הדנובה

הדלתה של הדנובה היא דלתה הממוקמת במחוזות טולצ'ה ברומניה ומחוז אודסקאיה באוקראינה, שעל שפת הים השחור, היא הדלתה הגדולה ביותר (3,446 קמ"ר) והשמורה ביותר באירופה.

דלתת הדנובה המודרנית החלה להיווצר לאחר שנת 4000 לפנה"ס במפרץ של הים השחור, כאשר הים עלה למפלסו הנוכחי. מחסום חולי חסם את שפך הדנובה שבו בנה הנהר את הדלתה שלו. עם מילוי השפך במשקעים, התקדמה הדלתה אל מחוץ למחסום זה לאחר שנת 3500 לפנה"ס ויצרה כמה זרועות: תעלת גאורגה הקדוש הראשונה (3500 – 1600 לפנה"ס), תעלת סולינה (1600 לפנה"ס), תעלת גאורגה הקדוש השנייה (0 לפנה"ס) ותעלת קיליה (1600 לפנה"ס). כמה זרועות פנימיות נוספות נבנו באגמים ובלגונות הגובלות בדלתה של הדנובה מצפון (קיליה הראשונה והשנייה) ולכיוון דרום (דונאבץ).

הסחף המתמיד המגיע לדלתה מרחיב אותה ללא הפסק ונוטה לחסום את דרכי השיט בזרועותיה. כדי להתגבר על קשיי השיט דרך הדלתה של הדנובה נחפרו תעלת דנובה–הים השחור ותעלת דנובה–הים השחור (אוקראינה).

דלתת הדנובה מאוכלסת בדלילות רבה, לכן היא מאוד מתאימה לשימור צמחייה ובעלי חיים. ב-1991 הוכרזה דלתת הדנובה אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו[46] ונקבעה כשמורה של הביוספרה ופארק לאומי.

  • תמונות מהדלתה של הדנובה:

החשיבות הכלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"נהר הדנובה", טען נפולאון בונפרטה, "הוא מלך נהרות אירופה"[47] וכראוי לתואר כזה, הדנובה אכן חשובה מאוד לתושבי מרכז ומזרח אירופה בדרכים רבות ושונות.

מי שתייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי הדנובה ויובליה מהווים את מקור מי השתייה של כ-10 מיליון בני אדם המתגוררים ביישובים באגן ההיקוות שלה. נכון לשנת 2004, כשליש ממי השתייה באזור שטוטגרט ומחוז דנובה עילית במדינת באדן-וירטמברג בגרמניה, מקורם במי הדנובה המטוהרים, ובשיעור נמוך יותר בערים נוספות לאורכה כגון אולם ופסאו. באוסטריה ובהונגריה נעשה שימוש מועט במי הדנובה לצורכי שתייה בעיקר בגלל הצורך בטיהור מסיבי שלהם. ברומניה רק באזורים מעטים, בהם רמת הזיהום נמוכה, ניתן להשתמש במי הדנובה לשתייה.

תובלה ומסחר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדנובה משמשת כנתיב תובלה חשוב. פתיחת תעלת מיין-דנובה, איפשרה יצירת קשר תעבורתי על גבי ספינות בין הים השחור לבין מערב אירופה ונמל רוטרדם. תוכניות לשיפור התעבורה בנתיב המים הכרוכות בפעולות בינוי בהיקפים נרחבים, נתקלות בהתנגדויות של ארגוני איכות הסביבה.

לפני הופעת ספינות הקיטור היה קושי בפני התעבורה במעלה הנהר, כנגד הזרם, במיוחד בקטעים, דוגמת שערי הברזל, שם אפילו ספינות הקיטור הראשונות עברו את הקטע בחמש דקות עם הזרם ובשעה כנגד הזרם[41]. ספינת הקיטור הראשונה שטה על הדנובה ב-1830 ומ-1831 כבר שטה בקביעות תוך הובלת נוסעים וסחורות.

התעבורה בנתיב הדנובה אינה חסרת סכנות, כך היה למשל בטביעת הספינה מוגושואיה[48].

בחלק התחתון של הדנובה, בסרביה, בבולגריה וברומניה יש גם תופעות של שוד ימי[49]. רשויות בולגריות התלוננו על גניבות, שבוצעו בספינות בולגריות בלילה, כשעגנו באזורים רומניים. רשויות רומניות ענו, שזה נובע במידה רבה מכך שהספינות עוגנות מחוץ לנמלים, כדי להימנע מתשלום מיסי הנמל[50].

תיירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ

בכל המדינות אשר לאורך הדנובה מפוזרים אזורים בעלי משמעות תיירותית כגון אזורי נופש, שמורות טבע ופארקים לאומיים. לאורך גדת הנהר, נמתח לאורך כ-2,900 קילומטר, "שביל האופניים של הדנובה" המהווה נקודת משיכה תיירותית חשובה.

רוכבי אופניים על גדת הדנובה באזור לינץ באוסטריה

הדנובה מאפשר שיט עליו ובשיט תיירותי הספינה משמשת כמלון צף הנע מאתר לאתר[51]. מעל 400 ספינות משמשות לטיולי שיט של כ-50.000 תיירים כל שנה. השיט התיירותי עלול להיות מסוכן, כך למשל קרה, כשספינה באורך 27 מטרים עם שני סיפונים, שהובילה 35 תיירים דרום קוריאנים באזור בודפשט, התהפכה וטבעה תוך שבע שניות. 26 תיירים ושני אנשי צוות טבעו ו-4 הוכרזו נעדרים[52][53].

באזור גאלאץ, בקרבת שפך הפרוט, שוכן האי פרוט, שמורת טבע, שמאוכלסת על ידי סוסים פראים. בעלי סירות מציעים שיט לאי תמורת תשלום[54].

אנרגיה הידרואלקטרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרם האדיר של מי הדנובה מנוצל במקומות מסוימים ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית, אנרגיה זולה יחסית ומתחדשת. הפוטנציאל של הדנובה ביצירת אנרגיה הידרואלקטרית מוערך ב-42 מיליארדי קילווטים, המיוצרים ב-45 תחנות כוח. בהווה פועלת תחנת כוח אחת באזור הגרמני, אחת נוספת באזור הגרמני-אוסטרי, 11 בתחומי אוסטריה, 2 באזור הרומני-סרבי ואחת נוספת נמצאת בשלבי הקמה באזור הסלובקי-הונגרי[55].

תחנת הכוח ההידרואלקטרית שערי הברזל II בסרביה

חמש מדינות משתמשות בדנובה כמקור אנרגיה משמעותי: גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, סרביה ורומניה. בגרמניה נבנו תחנות כוח הידרואלקטריות בסוף המאה ה-19, במיוחד באזור הדנובה העליונה אך גם ליד אולם. באוסטריה בניית תחנת הכוח ההידרואלקטרית הראשונה מתוארכת רק בשנת 1953. באוסטריה תחתית, בה חיים 1,6 מיליון תושבים, שני שלישים כמעט מצריכת החשמל מסופקים על ידי הדנובה[56]. בסלובקיה, הכוח ההידרואלקטרי מהווה 16% מכלל הייצור, מקור האנרגיה השני בחשיבותו אחרי הפחם. מרבית האנרגיה הזו מופקת על ידי תחנת הכוח Gabčíkovo-Nagymaros, שתוכננה בתחילה להיות מופעלת בשיתוף פעולה עם הונגריה, אך הונגריה נסוגה מחלקה בפרויקט ובין שתי המדינות קיימת מחלוקת לא פתורה.

תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה באירופה היא תחנת הכוח שערי הברזל I, אשר לאחר שמונה שנות בנייה מופעלת בשיתוף מאז 1972 על ידי סרביה (בעבר יוגוסלביה) ורומניה. שתי המדינות מפיקות כוח הידרואלקטרי גם מתחנת הכוח שערי הברזל II.

אנרגיה גרעינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי הדנובה משמשים גם לתפעול תחנות כוח גרעיניות. בתהליך המרת האנרגיה הגרעינית לאנרגיה חשמלית דרוש נוזל קירור שיעביר את החום הנוצר בתוך הכור הגרעיני אל מחוץ לכור – בדרך כלל משתמשים במים, הרבה מים.

בבולגריה, על גדת הדנובה, בקרבת העיר קוזלודוי, בקרבת הגבול הרומני, הוקמה עוד בשנות ה-70 תחנת כוח גרעינית המשתמשת במי הדנובה.

תחנת כוח גרעינית נוספת הוקמה ברומניה, ליד נמל הדנובה צ'רנוודה, שגם היא משתמשת במי הדנובה ומספקת כ-20% מצורכי האנרגיה החשמלית של רומניה.

החי והצומח באגן הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באגן הדנובה ובמיוחד בדלתת הדנובה יש כאלפיים מיני צמחים וכ-5,000 מיני בעלי חיים, מתוכם 41 מיני יונקים, 180 מיני עופות, 100 מיני דגים, 8 מיני זוחלים ו-12 מיני דו-חיים[57].

דיג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיג בדנובה

הדיג בדנובה, אשר היווה מקור פרנסה עיקרי ובעל ערך כלכלי חשוב לתושבים המתגוררים לאורכו בימי הביניים, איבד מחשיבותו וכיום רק דייגים מעטים מתפרנסים ממנו בנקודות מסוימות לאורכו ובאזור הדלתה של הדנובה, שם הוא מגלם עדיין ערך כלכלי. הדיג הספורטיבי מפותח וזוכה לפופולריות, כולל תחרויות מסוקרות בטלוויזיה. כדי להגן על המגוון יש מגבלות חוקיות לגבי צורות הדיג וכמות הדגה המותרת באיסוף.

הדגה בנהר מושפעת מהמתרחש באגן הניקוז של הדנובה, כך למשל, הייתה פגיעה קשה בדגה בנהר בגלל דליפת הציאניד בבאיה מארה בשנת 2000, דליפה שעברה ממאגר מים לנחל מקומי, משם לסומש, מהסומש לטיסה ומטיסה לדנובה וגרמה להרעלת דגים גדולה מאוד ברומניה, בהונגריה וביוגוסלביה[58]. פגיעה אקולוגית משמעותית נוספת הייתה ב-2010, בגלל התאונה במפעל האלומיניום של אייקה, שכתוצאה ממנה זוהמו מי הדנובה[59].

מקרל הים השחור עולה במעלה הנהרות הנשפכים לים השחור, כולל הדנובה, כדי להטיל ביצים וזו הזדמנות לדייגים. פסטיבל המקרלים מתנהל החל משנת 2000 ביום ראשון של הפרחים. ב-2017 נחוג הפסטיבל ה-16 ביום 9 באפריל, על המישור התחתון של טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ[60].

באזור גאלאץ, באוגוסט 2013, פרופסור מיכאי קאדינויו הצליח לדוג שפמנון אירופי באורך שניים וחצי מטר ובמשקל 115 קילוגרם[61].

הדג הגדול ביותר, שתועדה לכידתו בדנובה, הוא בלוגה, שנדוג על ידי קבוצת עיתונאים בריטיים ב-1962, בדלתה של הדנובה – משקל הדג עלה על 900 קילוגרמים[62].

החדקניים בדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנים שונים של חדקניים, שמהם מפיקים קוויאר, חיו בים השחור ועלו במעלה הנהרות, כולל הדנובה, לשם הטלת ביצים. החדקנים שחו במעלה הדנובה עד רגנסבורג שבגרמניה. הסכרים שנבנו על הדנובה ומבנים אחרים המיועדים למנוע הצפות, מונעים מהחדקנים את מסעם במעלה הנהר. בשרם הטעים של החדקנים והקוויאר, שהפך לאוכל יוקרתי מבוקש על ידי אנשים עשירים, גרמו לדיג אינטנסיבי של חדקנים, דיג שגרם להתמעטות הדגה, היעלמותם של כמה זנים והכנסת יתר הזנים לרשימת בעלי החיים בסכנת הכחדה. ב-1975 רומניה ייצאה 5 טונות קוויאר שחור בשנה.

ב-2006 אסרה רומניה את דיג החדקנים לחלוטין והאריכה את האיסור עד 2021. בולגריה ואוקראינה נקטו בצעדים דומים, כדי להציל את ששת זני החדקנים, שנותרו בדנובה ולנסות לשקם את תפוצתם. החדקן האטלנטי וזנים נוספים נכחדו לגמרי באזור הים השחור והדנובה. חרף האיסור יש עדיין בראקונז', דיג לא חוקי של חדקנים.

האיחוד האירופי ורומניה השקיעו שמונה עשר מיליוני יורו במאמצים לחידוש אוכלוסיית החדקנים בדנובה. הקרן העולמית לשימור חיות הבר תרמה למאמץ החיית אוכלוסיית החדקנים 20.000 דגיגים, ששוחררו למי הדנובה[63][64],

גידול גפני היין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק הדנובה הוא גם אזור גידול גפן היין. האזור שמייצר את היינות האיכותיים ביותר הוא ואכאו, באוסטריה, שם גדלים בעיקר ענבי גרינר ולטלינר, ריזלינג ושרדונה[65].

בהונגריה מגדלים גפנים כמעט לכל אורכו של נהר הדנובה בין וישגראד לגבול הדרומי של המדינה. בירת היין ההונגרי היא ואץ. בתקופה הסוציאליסטית, יינות הונגריים, שפעם היו מפורסמים, איבדו הרבה מאיכותם אבל מאז שנות התשעים הכרם ההונגרי מתאושש.

גם גרמניה מייצרת מעט יין ליד באך, בין רגנסבורג לשטראובינג. זה קוריוז חסר משמעות כלכלית, אך זה השריד התרבותי האחרון, שהיה פעם חי מאוד, של יין בווארי שיובא על ידי הרומאים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים לבסס את שלטונו במוקדון וביוון, יצא אלכסנדר מוקדון בשנת 335 לפנה"ס למסעות מלחמה נגד התראקים, שהתחילו לחרחר מלחמה בגבולו הצפוני. הוא חצה את הרי הבלקן והכניע את הטריבאלים, אחד משבטי התראקים. אלכסנדר המשיך צפונה לעבר נהר הדנובה ואף הצליח לעבור אותו בעזרת סירות מקומיות עשויות מגזעי עצים. הוא חדר אל ארץ התראקים עם צבא, וניצח בנקל את הצבא התראקי, שכלל 4,000 רוכבים ו-10,000 רגלים. המוקדונים רדפו אחר התראקים הנמלטים, נכנסו לעירם ובזזו אותה. פקודיו של אלכסנדר, מלאגרוס ופיליפוס, נשלחו חזרה עם השלל בעוד שאלכסנדר נשאר במקום עם צבאו, הרס את העיר עד היסוד, והקריב קורבנות הודיה לזאוס, להרקולס ולאל הנהר שאפשר לו לצלוח את הדנובה. מבצע זה הרתיע את השבטים הברברים מצפון למוקדון, והבטיח בכך את גבולה הצפוני של מוקדון מפלישות עתידיות.

גשר טראיאנוס בתבליט על עמוד טראיאנוס

במשך יותר מ-2,000 שנה שימש נהר הדנובה כאמצעי לתעבורת צבאות. גם האימפריה הרומית, אשר במאות הראשונות לספירת הנוצרים היה נהר הדנובה גבולה הצפוני, עשתה בו שימוש. מאוחר יותר חצו את נהר הדנובה הגותים, הסלאבים, ההונים ושבטים אחרים בדרכם אל תוך האימפריה הרומית.

מקורות יוונים-ביזנטים שונים תיארו בשנים 1047-1046 ששבטי הפצ'נגים חצו את הדנובה הקפואה עם הבהמות שלהם (אחד המקורות אף מעריך את מספרם בכ-600,000 איש). תיאורים אלו מעלים אפשרויות היסטוריות שונות, ביניהן עדות אפשרית לקיצוניות עזה במיוחד של מזג האוויר באזור באותן השנים, וכן חיזוק אפשרי להשערות לפיהן אגדות שונות על חציית הדנובה ברגל – אשר מזוהות עם ההונים ונחשבות למיתוסים – אולי נכונות בחלקן[66].

הצלבנים עשו שימוש בנהר הדנובה במהלך מסעות הצלב על מנת לנוע מהר יותר אל עבר ירושלים. בשלהי ימי הביניים השתמשו אף הטורקים העות'מאנים בנהר הדנובה להקלת גיחותיהם במסעות כיבושיהם בדרום-מזרח אירופה ובמרכז אירופה עד שנבלמו במערכה על וינה בשנת 1683 אשר לאחריה לא היוו עוד איום על מרכז אירופה.

במאה ה-19 נחתמו הסכמים רבים על מנת למנוע ממדינה כלשהי להשיג שליטה רבה מדי על נהר הדנובה. באותה התקופה נחלשה השפעת האימפריה העות'מאנית בבלקן ואילו השפעת האימפריה הרוסית עלתה, על כן, פעלו מדינות אירופה החזקות למנוע השתלטות רוסית על שפך נהר הדנובה. בשנת 1856 נחתם חוזה פריז שסיים את מלחמת קרים, הוראת החוזה הייתה שוועדה בינלאומית תפקח על השימוש בשפך נהר הדנובה לים השחור. ב-1890 ביצעה אוסטריה עבודות שיפור באזור הקרוי בשם "שער הברזל", המצוי כיום בגבול שבין רומניה לסרביה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועדת הפיקוח על נהר הדנובה אושרה מחדש בחוזה ורסאי.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפיקוח על נהר הדנובה לא התאפשר בגלל חלוקת אירופה למזרח ומערב על ידי מדיניות מסך הברזל של הסובייטים כפי שהטיב לתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל.

בתחילת שנות ה-90 סלובקיה היטתה חלק מנהר הדנובה ל"סכר גאבציקובה" על מנת להפיק חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית, מה שעורר משבר עם הונגריה על קו הגבול ביניהן, משבר שיושב רק באופן חלקי. סכר זה היה פרויקט משותף של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה אך הונגריה ואוסטריה נמנעו מלהשתתף בפרויקט עקב לחצים מצד קבוצות התומכות באיכות הסביבה וצ'כיה פרשה לאחר הפילוג בינה ובין סלובקיה.

ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרויקט הגרמני "תעלת מיין-דנובה", מה שיצר נתיב מים באורך 3,500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.

מערת וטרני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכניסה למערת וטרני

באזור שערי הברזל, ליתר דיוק במקום המכונה "קאזאנלה" יש לא מעט מערות וצוקים. בהר "צ'יוקארול מארה" יש מערה נודעת, שהגישה אליה אפשרית רק מהמים, "מערת וטרני" המכונה גם בשמות "מערת פינזה קורי" או "מערת פיסקאבארה". המערה, שאורכה 173 מטרים ומתנשאת 70 מטר מעל הקרקע, שימשה, בגלל המיקום המיוחד, בזמנים שונים, כמוצב של כוחות צבא והשם "וטרני" הוא שמו של פרידריקו וטרני, גנרל אוסטרי ממוצא איטלקי, שציווה ב-1691 על ביצור המקום. המערה יכולה להכיל 250 אנשים ובמרכזה יש באר, שנחפרה על ידי שבויים עות'מאניים[67].

אגדות רבות נקשרות במערה ובאוצרות, שהוטמנו בה על פי אותן אגדות, לכן ביקרו בה לא מעט מחפשי אוצרות וחלקם מצאו שם את מותם[68].

המעבר מתחת לדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסייה המבוצרת פרצ'יסטה הקדושה מגאלאץ, שמתחתה, על פי האגדות, נמצא הפתח למעבר מתחת לדנובה

באזור גאלאץ מתהלכות אגדות על מעבר סודי מתחת לנהר הדנובה. לדברי האגדות הבויארים המקומיים חפרו מעבר תת-קרקעי היוצא מתחת לכנסייה, עובר מתחת לדנובה ומגיע לגדה השנייה. המעבר, שנחפר במאה ה-17, נועד להברחת הרכוש היקר מפני בוזזים עות'מאנים או טטרים ואחרים. על פי האגדות הפתחים של המעבר נחסמו משני הצדדים.

לדברי מנהל המוזיאון המקומי של גאלאץ אין יסוד של ממש לאגדות והן כנראה נובעות מהעובדה שהתגלה בעבר מעבר תת-קרקעי באורך של כ-300 מטרים בין שתי כנסיות בגאלאץ[69].

נפט רומני שט אל גרמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה הנאצית נזקקה מאוד לייבוא נפט מרומניה – הנפט הרומני סיפק שליש מצרכיה במלחמת העולם השנייה. הנפט הובל בכלי שיט במעלה הדנובה, מרומניה עד כגרמניה. לא רק נפט, גם דגנים ומוצרים נוספים עשו את הדרך הזאת[70]. בריטניה עשתה ככל יכולתה למנוע או לפחות לפגוע בקווי אספקה אלה. מאפריל עד אוקטובר 1944 הטילו מפציצים בריטיים מוקשים ימיים למי הדנובה, כדי לפגוע בשיט בה[71]. חרף השנים הרבות שחלפו מאז עדיין מופיעים מפעם לפעם במי הדנובה מוקשים מאותה תקופה[72].

השלכת יהודים לדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטת "נעליים על הדנובה" לזכר הקורבנות היהודים שנורו על גדות הדנובה בידי אנשי צלב החץ ההונגרים בסוף מלחמת העולם השנייה וגופותיהם הושלכו למי הדנובה

בימי מלחמת העולם השנייה, ב-21 בינואר 1942, הוטל עוצר בנובי סאד, וחיילי צבא הונגריה הטילו סגר על העיר. בפעולות בתוך העיר השתתפו חיילים, כוחות ז'נדרמריה ומשטרה הונגריים. בשלב הראשון פרצו הכוחות ההונגריים באופן אקראי לבתי יהודים וסרבים והוציאו אותם להורג ביריות. בהמשך, ב-23 בינואר, ביימו הכוחות ההונגריים תקרית אש, וכפועל יוצא ממנה, 500 סרבים וכ-800 מיהודי העיר הוצעדו אל חוף הרחצה העירוני "שטראנד" אשר לגדת הדנובה בקור של מינוס 20oc, סודרו בשורות, נורו למוות, וגופותיהם הושלכו אל הדנובה. בסך הכל נרצחו בנובי סאד 1,120 מבני הקהילה היהודית, 800 סרבים ו-60 אזרחים בני לאומים שונים[73][74].

בעקבות מקרים חוזרים ונשנים שבהם הציף הדנובה את רחובות בודפשט, נבנו רציפי אבן משני צדי הנהר בגובה של כשלושה-ארבעה מטרים. בתקופת שלטונם של אנשי "צלב החץ" בהונגריה הובאו יהודים והועמדו על רציפים אלו, כשפניהם אל המים, ונורו בגבם. גופות המתים נפלו אל המים ונסחפו בזרם, מבלי שהובאו לקבורה. בהמשך ביקשו הרוצחים לחסוך בתחמושת, ולכן קשרו את היהודים זה לזה, הוסיפו אבנים ומשקולות, וירו רק בחלק מהם. כך נפלו כולם אל המים, והחיים טבעו אף הם. פעולות הירי נמשכו כמה חודשים, עד נפילת בודפשט בידי ברית המועצות, במהלך ינואר 1945. גם אז המשיכו אנשי צלב החץ במעשי הירי, ואלה הופסקו רק לאחר המלחמה. לפי הערכות נהרגו במהלך הקרב על בודפשט לבדה 15,000 יהודים ומתוכם כ-7,000 הוצאו להורג והושלכו לתוך הדנובה[75]. נעליים על הדנובה היא אנדרטה ייחודית שהוקמה בשנת 2005 על גדות נהר הדנובה בבודפשט. האנדרטה מנציחה את מאות היהודים שנרצחו בידי גדודי צלב החץ ההונגרים, לאחר שנורו והושלכו למי הנהר בעת שואת יהודי הונגריה בשנים 1944–1945[76].

יום הדנובה הבינלאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שנה, החל משנת 2004, ביום 29 ביוני, חוגגים את היום הבינלאומי של הדנובה. החגיגות נערכות תחת פיקוח הוועדה הבינלאומית להגנת הדנובה. התאריך הזה נבחר לזכר אירוע החתימה על ההסכמה לשיתוף פעולה והגנה על הדנובה של הארצות השוכנות על חופיה. האירוע נערך בסופיה, בולגריה, ב-29 ביוני 1994[77].

בתרבות ובאמנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עטיפת הספר "ספן הדנובה" של ז'ול ורן במהדורה הצרפתית

תמונות של הדנובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דנובה
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: מסלול הטיול במורד נהר הדנובה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דנובה

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Countries of the Danube River Basin (באנגלית)
  2. ^ Dunărea s-a micșorat în ultimele două secole! De ce dispare încet, încet al doilea cel mai lung fluviu din Europa? (ברומנית)
  3. ^ Dictionnaire latin-français Gaffiot, édition 2000, article « Danubius, עמוד 471. (בצרפתית)
  4. ^ Dunărea (ברומנית)
  5. ^ Frontiers of the Roman Empire – The Danube Limes (Bulgaria) (באנגלית)
  6. ^ Peste 20 de migranți au trecut ilegal Dunărea într-o barcă. Printre ei se află 12 copii (ברומנית)
  7. ^ 7 migranți din Siria s-au înecat în Dunăre încercând să treacă ilegal granița! (ברומנית)
  8. ^ Cadavre aduse de Dunăre la mal, în Mehedinţi. Tragedia uriaşă petrecută la graniţa României (ברומנית)
  9. ^ The Opinions of the Badinter Arbitration Committee: A Second Breath for the Self-Determination of Peoples (באנגלית)
  10. ^ Micronation Liberland: A Danube peninsula declares its independence (באנגלית)
  11. ^ Polish tourists proclaim new state - 'Kingdom of Enclava' (באנגלית)
  12. ^ Обявяване на Манифест за създаването на първото в света екологично княжество – Екологично дунавско княжество „Онгъл” (בבולגרית)
  13. ^ „Piraţi” de Prut şi Dunăre, la judecată (ברומנית)
  14. ^ TRATATUL de frontieră cu Ucraina şi Protocolul său adiţional (ברומנית)
  15. ^ Dunărea a generat 11 insule sălbatice mai mari de 5 hectare în zona Deltei (ברומנית)
  16. ^ Insula Ada - Kaleh, un ostrov mitologic distrus de civilizaţie (ברומנית)
  17. ^ Insula mare a Brăilei va fi exploatată de un șeic arab (ברומנית)
  18. ^ În dreptul oraşului Galaţi a apărut o INSULĂ pe Dunăre. Noua atracţie le pune probleme navigatorilor, nevoiţi să ocolească câteva sute de metri (ברומנית)
  19. ^ Flora şi fauna ostroavelor de pe Dunăre (ברומנית)
  20. ^ Darius I si geto-dacii (ברומנית)
  21. ^ Secretele podului lui Apolodor din Damasc peste Dunăre. Cum au reuşit romanii să devieze cursul fluviului acum 2000 de ani (ברומנית)
  22. ^ Podul lui Constantin cel Mare de la Sucidava- cel mai lung pod din Antichitate (ברומנית)
  23. ^ The eight famous bridges of Budapest (באנגלית)
  24. ^ Anghel Saligny, inginerul care a testat cu preţul vieţii podul de la Cernavodă (ברומנית)
  25. ^ Cum arăta podul peste Dunăre construit de Wehrmacht pentru operațiunea Marița (ברומנית)
  26. ^ Cele cinci tentative eșuate de a distruge cu bombe podul de la Cernavodă (ברומנית)
  27. ^ NATO bombs destroy Danube River bridge (באנגלית)
  28. ^ Canalul Dunăre – Marea Neagră, 30 de ani de la inaugurare. Magistrala Albastră, construită cu sacrificiul deţinuţilor politici (ברומנית)
  29. ^ Cum a fost construit Canalul Dunăre-Marea Neagră. Secretele Magistralei Albastre dezvăluite de inginerul care a proiectat măreţul proiect comunist (ברומנית)
  30. ^ Canalul broastelor (ברומנית)
  31. ^ RoB - Varna to Ruse Navigable Canal - Bulgaria - Project Profile (באנגלית)
  32. ^ Chinezii vor să conecteze Dunărea cu Marea Egee. Care este scopul și de ce România iese în pierdere? (ברומנית)
  33. ^ Regimul hidrologic (ברומנית)
  34. ^ Delta Dunării – curiozități și lucruri pe care nu le știai despre cea mai bine conservată dintre deltele europene (ברומנית)
  35. ^ "Fierbe" Dunărea. Explicaţia unui fenomen rar şi spectaculos (ברומנית)
  36. ^ britannica.com/place/Danube-River (באנגלית)
  37. ^ ISTORIA COMISIEI EUROPENE A DUNARII (ברומנית)
  38. ^ Convenția despre regimul navigației pe Dunăre, semnată la Belgrad la 18 august 1948, împreună cu cele două anexe și protocolul adițional din 18.08.1948 (ברומנית)
  39. ^ 60 de nave au rămas blocate pe Dunăre, din cauza nivelului scăzut al fluviului (ברומנית)
  40. ^ Dunărea a scăzut. 20 de nave de croazieră sunt blocate la Viena (ברומנית)
  41. ^ 1 2 ז'אן ברט, "ספר הדנובה" (ברומנית)
  42. ^ Singurul spărgător de gheaţă de pe Dunăre are nevoie de reparații (ברומנית)
  43. ^ Alte deutsche Kriegsschiffe behindern Donau-Schifffahrt (בגרמנית)
  44. ^ Flota nazistă scufundată în Dunăre: o bombă ecologică de aproape 70 de ani (ברומנית)
  45. ^ Stâncile Franz Joseph: Un dar de alianță militară, politică și economică (ברומנית)
  46. ^ Danube Delta (באנגלית)
  47. ^ Dunărea, "regele fluviilor din Europa" (ברומנית)
  48. ^ Titanicul românesc. 25 de ani de la scufundarea navei Mogoşoaia. Mărturia unui supravieţuitor: „Vasul s-a scufundat în câteva minute“ (ברומנית)
  49. ^ Pirates on the lower Danube (באנגלית)
  50. ^ Piraţi pe Dunăre! (ברומנית)
  51. ^ שייט על הדנובה בספינת נהר
  52. ^ Croaziera morţii pe Dunăre (ברומנית)
  53. ^ שבועיים אחרי האסון: ארבע גופות נוספות והספינה הטובעת הוצאו מהדנובה
  54. ^ Plimbari cu barca pe Dunare in Galati (ברומנית)
  55. ^ Dunărea – “Patrimoniul natural, cultural al generaţiilor viitoare” (ברומנית)
  56. ^ Dunărea, una dintre principalele surse de electricitate a celui mai mare stat din Austria (ברומנית)
  57. ^ Dunărea – coloana vertebrală a Europei (ברומנית)
  58. ^ Vă mai aduceţi aminte de scurgerea de cianură de la Baia Mare? (ברומנית)
  59. ^ Amendă de peste 470 de milioane de euro pentru compania ungară MAL (ברומנית)
  60. ^ Festivalul scrumbiei (ברומנית)
  61. ^ Cei mai mari peşti pescuiţi în Dunăre. Recordul este deţinut de un morun care cântărea peste 900 de kilograme adev.ro/nv3crj (ברומנית)
  62. ^ Cei mai mari peşti pescuiţi în Dunăre. Recordul este deţinut de un morun care cântărea peste 900 de kilograme (ברומנית)
  63. ^ Decimated Danube: Sturgeon Revival Efforts Neglect Roots of Poaching (באנגלית)
  64. ^ Danube River Sturgeons Victims of Illegal Caviar Trade (באנגלית)
  65. ^ Le Danube (בצרפתית)
  66. ^ היסטוריה ושינויי אקלים - שיעור 5, דקה 1:12:45
  67. ^ DUNĂREA LA CAZANE ŞI LEGENDA GROTEI SĂPATĂ DE APELE FLUVIULUI (ברומנית)
  68. ^ Dunare si istorie – Pestera Veterani, una din cele mai importante pesteri ale Cazanelor Dunarii (ברומנית)
  69. ^ Tunelul pe sub Dunăre, prin care boierii fugeau din calea năvălirilor otomane (ברומנית)
  70. ^ Gheorghe Buzatu, Istoria petrolului (ברומנית)
  71. ^ Weapons and Warfare (באנגלית)
  72. ^ Două mine din al Doilea Război Mondial au apărut pe Dunăre. Autoritățile române și ucrainiene intervin pentru înlăturarea pericolului (ברומנית)
  73. ^ הקהילה היהודית בנובי סאד, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 191
  74. ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, עמודים 366-359.
  75. ^ Bătălia Budapestei, Stalingradul de la Dunăre (ברומנית)
  76. ^ Part of Holocaust Memorial Exhibit Stolen From Banks of Danube (באנגלית)
  77. ^ Este Ziua Internațională a Dunării. 9 curiozități despre fluviul care străbate zece țări (ברומנית)
  78. ^ גלי עוגת דנובה (דונובל) - 4 מתכונים
  79. ^ ניגון קל"א בספר הניגונים
  80. ^ ספר הניגונים ח"א עמוד נט, סא. תורה אור פרשת תולדות, ד"ה מים רבים
  81. ^ דנובה עגבניות: מאפיינים, תיאור מגוון, ביקורות, פרודוקטיביות
  82. ^ Hahn-Hahn grófnő pillantása – lefelé a Dunán – (בהונגרית)
  83. ^ By the Danube (באנגלית)
  84. ^ The Danube Exodus 1998 (באנגלית)
  85. ^ Ştefan şi Dunărea (ברומנית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דנובה&oldid=39638662"