לדלג לתוכן

טרנס-פמיניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמל טרנס-פמיניזם

טרנס-פמיניזם, נכתב גם טרנספמיניזם, הוגדר על ידי החוקרת והפעילה אמי קויאמה כתנועה של נשים טרנסיות הרואות את שחרורן קשור במהותו לשחרור כל הנשים ומעבר להן. קויאמה מציינת כי טרנס-פמיניזם היא תנועה שפתוחה גם בפני אנשים אחרים כגון: קווירים, אינטרסקס, גברים טרנסג'נדרים, נשים סיסג'נדריות ואחרים, כבני ברית הרואים את הברית עם נשים טרנסיות כחיוניות לשחרור שלהם עצמם.[1] באופן כללי יותר, הוגדר טרנס-פמיניזם כ"גישה לפמיניזם המונעת על ידי הפוליטיקה הטרנסית".[2]

על פי קויאמה, טרנס-פמיניזם עוסק גם בסוגיות פמיניסטיות "מסורתיות" מפרספקטיבה טרנסג'נדרית, הכוללות דימוי גוף, אלימות נגד נשים, בריאות ובריונות.[1][3]

למרות כניסתו המאוחרת לשימוש כמונח, התקיים טרנס-פמיניזם כבר מאז ראשית הגל השני של הפמיניזם בצורות שונות, בעיקר אצל הוגות כמו סנדי סטון, שנחשבת כמייסדת הלימודים הטרנסג'נדרים האקדמיים, וסילביה ריברה, שהשתתפה במהומות סטונוול והייתה בין מייסדות S. T. A. R‏. ‏(Street Transvestite Action Revolutionaries). הספר הראשון על טרנס-פמיניזם, Trans/Forming Feminisms: Transfeminist Voices Speak Out בעריכת קריסטה סקוט-דיקסון, יצא לאור בשנת 2006.[4][5]

טרנס-פמיניזם משויך בדרך כלל לפמיניזמים של הגל שלישי, והוא קשור קשר הדוק לגישות פמיניסטיות אחרות – במיוחד פמיניזם סקס-פוזיטיב, פמיניזם פוסט-מודרני/פוסט-סטרוקטורליסטי, התאוריה הקווירית, הצטלביות ועוד. גישות אלה של הפמיניזם מייצגות את ההתרחקות מהצפייה החד-צדדית של דיכוי, שבה הגברים הם המדכאים והנשים הן המדוכאות. במקום זאת, גישות פמיניסטיות אלה מכירות בכך שישנן צורות רבות של סקסיזם – כלומר, סטנדרטים כפולים רבים המבוססים על המין, המגדר או המיניות של האדם.[6]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח טרנס-פמיניזם נטבע באתר Transfeminism.org, שהוקם בשנת 2000 כדי לקדם את פרויקט האנתולוגיה הטרנס-פמיניסטית של דיאנה קורבנט ואמי קויאמה. האתר נועד בעיקר להכניס את הרעיון הטרנס-פמיניסטי לאקדמיה, ולמצוא משתתפות בפרויקטים ובנושאים טרנס-פמיניסטיים באמצעות אנתולוגיה בשם זה.[7] קויאמה וקורבנט חיפשו אחר טרנס-פמיניסטיות אחרות והגבירו את הנראות שלהן. האנתולוגיה נועדה להציג את התנועה בפני קהל רחב. באירוע שנערך על ידי אוניברסיטת ייל ובתקצירים הביוגרפים שפורסמו עבורו, ייתכן שהעובדה שהייתה זו קורבנט שהשתמשה במילה (כבר ב-1992) ומעורבותה באתר Transfeminism.org, שהפכו אותה לממציאת המונח. קורבנט עצמה זקפה את ההכרה ותשומת הלב לה זכו האתר והמונח טרנס-פמיניזם לזכות הבנתה של קויאמה באינטרנט.

פטריק קליפיה השתמש במונח ב-1997, ככל הידוע השימוש הראשן בדפוס מחוץ לכתבי עת אקדמיים. ייתכן או אפילו סביר להניח כי המונח נטבע מספר פעמים, בנפרד, לפני שנת 2000 (או אפילו לפני הפעם הראשונה בו נטען שנעשה שימוש במונח, על ידי קורבנט בשנת 1992). המונח נפוץ רק אחרי 1999. ייתכן שג'סיקה חבייר, מכרה של קורבנט, טבעה את המונח באופן עצמאי בסוף 1999, כדי להציג את המאמרים שלה, Passing As Stigma Management ("לעבור כדרך להתמודד עם סטיגמה") ו-Passing as Privilege ("לעבור כפריבילגיה").[8][9] התפוצה הרחבה של "המניפסט הטרנס-פמיניסטי" מאת אמי קויאמה, אותו כתבה סמוך להשקת האתר, והשתתפותה הפעילה בדיונים אקדמיים באינטרנט, סייעו בהפצת המונח.

עקרונות הטרנס-פמיניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לפיו כל הנשים חולקות חוויה אוניברסלית משותפת, אשר רווח בקרב הגל השני, זכה בעשורים האחרונים לביקורת מצד נשים לא לבנות, לסביות ונשים ממעמד הפועלים, בין היתר. נשים מקבוצות מדוכות בצירים נוספים על מגדר טוענות שהצטלבות הדיכויים משפיעה עליהן באופן ייחודי, ושההנחה של חוויית נשים אוניברסלית היא בעצם העלאת חוויית נשים לבנות ממעמד הביניים ומעלה. גם נשים טרנסג'נדריות חוות דיכוי משולב כנשים וכטרנס (טרנסמיזוגיניה). בנוסף, אנשים טרנסג'נדרים רבים מטילים ספק במהותנות המגדר, וקוראים תיגר על המגדר כעובדה ביולוגית. טרנס-פמיניסטיות מתעקשות שיש להכיר בחוויותיהן הייחודיות כחלק מהספרה הפמיניסטית.[10]

טרנס-פמיניזם כולל את כל הנושאים העיקריים של הפמיניזם של הגל השלישי, כולל גיוון, דימוי גוף ופעולה עצמית של נשים. אך טרנס-פמיניזם אינו נוגע רק למיזוג של מאבקים טרנסיים עם פמיניזם, אלא כולל גם ניתוח ביקורתי של הפמיניזם של הגל השני מנקודת המבט של הגל השלישי. כמו כל הפמיניזמים, טרנס-פמיניזם מותח ביקורת על תפיסות מקובלות של גבריות וטוען כי נשים ראויות לשוויון זכויות. לבסוף, טרנס-פמיניזם שותף לעיקרון המאחד פמיניזמים אחרים, כי מגדר הוא הבניה חברתית המשמשת לדיכוי נשים. לכן, עבור רבים, ה"טרנס" ב"טרנסג'נדר" משתמעת כחציית גבולות (transgressiveness), ולאו דווקא חציית חוצץ מגדרי-זהותי.[7][11] ניקולס ברנס אכן מסווג טרנס-פמיניזם כ"פמיניזם המגדיר את המונח 'טרנס' באופן הטרוגני ככל האפשר".[12]

הדרך ללגיטימציה של טרנס-פמיניזם כתנועה הייתה שונה ורבת מכשולים יותר מאשר עבור פמיניזמים אחרים. נשים טרנסיות ושותפיהן נדחקות לשוליים הן בפמיניזם והן במיינסטרים, והן נאלצות להילחם אל הלגיטימיות שלהן ושל חווייתן בשתי החזיתות,[13] ולהוכיח שנשיותן תקפה באותה מידה כמו זו של נשים אחרות, ושפמיניזם יכול לייצג אותן בלי להפסיק להיות פמיניזם.[14]

בהשוואה לפמיניזמים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודות משותפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרון ליבה של הפמיניזם הוא שהביולוגיה אינה, ואסור לה להיות, גורל אחד.[15] הרעיון שלפיו נשים לא צריכות להיות מדוכאות על ידי תפקידי מגדר מסורתיים ממלא תפקיד מרכזי בכל הפמיניזמים. הטרנס-פמיניזם מרחיב הנחת היסוד זו וטוען כי אנשים בכלל לא צריכים להיות מוגבלים על ידי נורמות של מין/מגדר.

באופן מסורתי, פמיניסטיות חקרו את גבולות המשמעות של להיות אישה.[16] טרנס-פמיניסטיות טוענות כי אנשים טרנסג'נדרים ופמיניסטיות סיסג'נדריות מתמודדות באופן דומה נגד ההשקפות הקונבנציונליות של מין ומגדר. תאוריית השחרור הטרנסג'נדרי מציעה לפמיניזם נקודת מבט חדשה, שממנה ניתן לראות את המגדר כהבניה חברתית, ואף מציעה משמעות חדשה של מגדר.[10]

מבקרות טרנס-פמיניסטיות של הזרם המרכזי של הפמיניזם אומרות כי כתנועה ממוסדת, הפמיניזם התנתק מהרעיון הבסיסי שביולוגיה אינה גורל. למעשה, הן טוענות שלפמיניסטיות רבות נוח לגזור גזרה שווה בין מין למגדר ולהתעקש על גורל נתון עבור טרנסג'נדרים, בהתבסס על ביולוגיה ותו לא.[17] הטרנסג'נדריוּת מתנגדת ומערערת על מושג המגדר המקובע, עליו מתבססות הגישות המסורתיות ללימודי נשים.[18]

גם בהתייחסות לאלימות שמכוונת כלפי נשים – סיסג'נדריות וטרנסג'נדריות – יש בסיס משותף בין הפמיניזמים, אך בעוד שגם נשים סיסג'נדריות מתמודדות עם אלימות באופן קבוע, טרנס-פמיניסטיות מבינות את האלימות האנטי טרנסית כסוג של משטור מגדרי, כלומר ניסיון לשמר את נורמה החברתית הקיימת לגבי התאמה בין מין למגדר, ולהגיב באלימות כלפי מי שמתנגד לה או לא תואם אותה.[19]

הבדלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות קווי הדמיון, יש גם הבדלים בין טרנס-פמיניזם לבין צורות רבות אחרות של פמיניזם. לדוגמה, טרנס-פמיניזם עומד בניגוד מוחלט לזרם המרכזי של פמיניזם הגל השני. טרנס-פמיניסטיות מותחות לעיתים קרובות ביקורת על רעיונות של אחיוּת אוניברסלית, ותומכות יותר בהצטלבויות ובהערכת מגוון החוויות של נשים, שאופייניות יותר לזרם המרכזי של הגל השלישי.[6] בהסתמך על ניסיונן המשותף, טרנס-פמיניסטיות רבות קוראות תיגר ישירות על הרעיון, שנשיות היא לחלוטין הבנייה חברתית או לחלוטין ביולוגית. במקום זאת, הן רואות מגדר כמערך רב-פנים של תכונות פנימיות וחברתיות מגוונות. לדוגמה, ישנם גברים/נשים/טרנס/סיסג'נדרים המבטאים את עצמם באופן נשי או גברי באופן מוגבר.[6] מכיוון שהדבר משפיע מאוד על האופן שבו האדם חווה ומבטא את המגדר שלו, וגם את מעמדו בתוך הפטריארכיה, טרנס-פמיניסטיות אלה יטענו שביטוי גברי/נשי זה הוא מושג חשוב, שראוי לחקירה פמיניסטית, שיש להשוותו ולהנגידו הן עם המגדר שהוקצה בלידה, והן עם הזהות המגדרית. כלומר, ביטוי מגדרי (כמו למשל צורת לבוש) משפיע על היחס של החברה כלפי אותו אדם ומעמדו החברתי, לכן חשוב להתייחס גם לביטוי המגדרי (פרפורמנס) ולא רק לזהות.

הפמיניסטיות הטרנסג'נדריות המוקדמות דיברו על הציפייה הבינארית ממין, כלומר – אלה שנולדים ממין זכר צפויים לגדול כדי להזדהות כגבר, להיות גברי בביטוי מגדרי ולהימשך אך ורק לנשים; אלה שנולדים ממין נקבה צפויים לגדול כדי להזדהות כאישה, להיות נשית בביטוי מגדרי ולהימשך באופן בלעדי לגברים.

כל מי שלא מצליח להתאים למודל בינארי מגדרי זה, בין אם הוא אינטרסקס, נערה טומבוי, הומוסקסואלים, אדם טרנסג'נדרי וכדומה – לא תואם את הציפייה החברתית, אם כי בדרכים שונות.

הרעיון לפיו כל מי שלא תואם את הנורמה המגדרית הבינארית הזו נחשב לחריג היה ניסיון ליצור סינתזה בין אקטיביזם פמיניסטי, הומוסקסואלים וטרנסג'נדריות, כי הוא קישר בין טרנסג'נדריות ויתר הקבוצות המוחלשות על בסיס נטייה מינית ועוד פרמטרים. רעיון זה הפך לפופולרי בקרב פמיניסטיות רבות ופעילי להט"ב. הפמיניסטיות הטרנסג'נדריות התמקדו גם באופנים שבהם אנשים טרנסג'נדרים מושפעים על ידי סיסקסיזם ממוסד – צורות של סקסיזם המפרשות את הזהויות המגדריות של אנשים טרנסג'נדרים וביטויים כפחות לגיטימיים מאלו של אנשים סיסג'נדרים. הן בדקו כיצד בסיסקסיזם – או הפועל היוצא שלו, טרנספוביה – ניתן לראות איך אנשים, ארגונים וממשלות מסרבים לעיתים קרובות לכבד את חוויותיהם של אנשים טרנסג'נדרים, וכיצד אנשים טרנסג'נדרים הופכים לעיתים קרובות למטרה להטרדות ולאלימות.

טרנס-פמיניזם מצביע על כך שסיסקסיזם לא מתרחש בתוך בועה. הוא מתרחש בעולם שבו קיימות צורות אחרות של סקסיזם ודיכוי.[20]

אחיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אחיוּת" הוא מונח עיקרי שמפריד בין טרנס-פמיניזם לבין הזרם המרכזי של פמיניזם הגל השני. המושג מעיד על כך שהפטריארכיה והטקטיקות שלה כל כך אוניברסליות, שהחוויות החשובות ביותר של נשים בכל מקום שקולות זו לזו. עם זאת, נשים בחברות מגוונות מבחינה תרבותית, אתנית או כלכלית, נשים צעירות ונערות, נשים עם מוגבלות ואחרות, מתנגדות לרעיון של אחיוּת אוניברסלית והשלכותיה הלוגיות, הכוללות שני רעיונות: הראשון, שלפעול לטובת אישה כלשהי, משמעותו לפעול לטובת כולן כאחת; השני, שבחברה סקסיסטית לכל הנשים יש אותה רמה של כוח לפעול.[21]

התנגדויות אלה למושג האחיות הנשית היו מחוץ לזרם המרכזי מאז הגל השני,[22] וקראו עליו תיגר בצורות רבות לפני שהמונח טרנס-פמיניזם הוטבע. למשל, הספר "להרוג את הגוף השחור"[23] תיאר כיצד תנועות זכויות הרבייה, המיוחסות לתנועות לבנות בפמיניזם, הובילו לפעמים לפגיעה בנשים עניות ובנשות מיעוטים. "גשר זה, שנקרא הגב שלי" בעריכת צ'רי מורגה וגלוריה אנזלדואה,[24] היא אנתולוגיה של כתבים פמיניסטיים מהעולם השלישי, שערערה על הרעיון של שוויון ביחסי כוחות של נשים.

מרחבים פמיניסטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שלרוב לא זכו להכרה, אנשים מהקשת הטרנסג'נדרית היו חלק מתנועות פמיניסטיות גם בעבר.[25] הופעתם של אנשים מהקשת הטרנסג'נדרית בגלוי בחללים פמיניסטיים קראה תיגר על הרעיון שכל הנשים שוות מבחינה חברתית, ערעור המסתמך על ההנחה כי נשים טרנס הן נשים, דבר שלא תמיד נחשב למובן מאליו בתנועות פמיניזם רדיקלי. הדבר הפך טרנס-פמיניסטיות לבעלות בריתן הטבעיות של נשים לא לבנות, למשל, שחוות גזענות בסביבה פמיניסטית לבנה. בעוד ג'ניס ריימונד ופמיניסטיות גל-שני אחרות ניסו להגדיר נשים טרנס כנמצאות מחוץ לפמיניזם, כי הן טענו שהן אינן נשים.[14]

טרנס-פמיניסטיות מדווחות על מצבים רבים שלא נבחנו במיינסטרים הפמיניסטי, שבהם פעולה של אישה אחת לשם העצמה עשויה לפגוע באישה אחרת. לדוגמה, מקלטי נשים שאינם מקבלים נשים טרנסיות, או יועצות אלימות מינית שאינן מוכשרות לטיפול באלימות כלפי נשים טרנסיות ומגבירות את הפגיעה בפונות, ומצבים אחרים שמשפיעים על נשים ספציפית בתחומי גזע או נכות או דיכוי אחר. לכן טרנס-פמיניסטיות מציעות שינויים במרחבים המיועדים לרווחתן וטובתן של נשים, כמו להקים מועצות מייעצות של לקוחות של קווים חמים ומקלטים לנשים, להפסיק את התופעה של התמחויות פמיניסטיות ללא שכר, או בשכר נמוך, לשלב נשים ממעמד העובדים בוועדות מנהלות של ארגונים ללא כוונת רווח, להקצות סכומי כסף המיועדים לסיוע לעובדים טרנסג'נדרים שיש להם בעיות בריאות שאינן טיפוסיות לאנשים סיסג'נדרים, שילוב קריטריונים אנטי-גזעניים ואנטי-דיכויים אחרים בטופסי הערכת עובדים ועוד.[26] המחקר הטרנס-פמיניסטי בנושא של פמיניזם ונכות, פמיניזם ומין, והשילוב בין השלושה הוא פורה במיוחד.[27]

נשיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיות הפכה לסלע מחלוקת בין טרנס-פמיניסטיות לבין פמיניסטיות אחרות. נשים טרנסיות מואשמות תכופות בהגזמה בתכונותיהן הנשיות, אשר לטענת פמיניסטיות אחרות מחזקת ומקבעת סטריאוטיפים מגדריים פוגעניים כלפי כלל הנשים. מקלוסקי, בספרה Crossing, משיבה לסוגיה זו בכך שעבור נשים טרנסיות רבות הקצנת התכונות ה"נשיות" היא צורך הישרדותי, ועדיפה על פני האפשרות האחרת שהיא להירצח בשל ניראות חריגה מבחינה מגדרית.[28] היא טוענת שלנוכח הסכנה של פשעי שנאה וענישה חברתית נגד נשים טרנסיות,[29][30] הצגה חד משמעית של מגדר יכולה להגביר את תחושת הבטיחות של נשים טרנסיות. כל חריגה מהנורמה, אפילו מזערית, בסימני הנשיות הנראים לעין, עלולה להיחשב כבלתי הולמת באורח קיצוני.[31][32] ג'וליה סרנו כתבה בספרה Whipping Girl: A Transsexual Woman on Sexism and the Scapegoating of Femininity שהבעיה היא שבפטריארכיה הנשיות נחשבת לקלת דעת, חלשה ופסיבית, ועל פי וגם פמיניזם גל שני יש למגר תופעה זו, כי היא קיימת רק כדי למשוך ולרצות את תשוקת הגברים ולהשאיר נשים במצב של כפיפות ושעבוד. אך סרנו טוענת שהפמיניסטיות והפעילות הטרנסג'נדריות של ימינו חייבות לפעול לאמץ ולהעצים את הנשיות בכל צורותיה המופלאות, וכי נשיות כזהות וכפרפורמנס היא לגיטימית ושזו הסטיגמה לגביה שצריך למגר.[31]

כמו כן, האשמת נשים טרנסיות בנשיות יתר אינה בהכרח תואמת את המציאות בפועל, מכיוון שייתכן וקיימת דגימה מוטה כהסבר לכך שפמיניסטיות מסוימות מבחינות בביטוי נשי מאוד אצל מספר לא פרופורציונלי של נשים טרנס. אנשים טרנס נתפשים כחריגים במידה מופרכת מנורמות החברה, אשר מניחה כברירת מחדל שכולם סיסג'נדרים. וכך, כאשר אדם נראה כמתאים לנורמות החברתיות, או כמעט מתאים להן, מניחים שאינו טרנסג'נדר. וכאשר רואים מישהו שקשה לסווגו כגבר או אישה, כמעט תמיד אין הצופה מניח שמדובר באדם טרנס. דוגמה לכך היא הדמות "פאט" בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית "סאטרדיי נייט לייב.[33] האפקט הקומי מבוסס על סקרנותן של דמויות אחרות לגבי המגדר של פאט. הם שואלים שאלות מנחות, אך מקובלות מבחינה חברתית, שהתשובה עליהן עשויה להוכיח שפט הוא גבר או שהיא אישה. פאט עונה תמיד בלי לעשות זאת. גם לאחר כמה סיבובים של תשאול כזה, הדמויות לעולם אינן מסיקות שפאט הוא/היא טרנס.[34] ההנחה המתמשכת היא שיש זהות מהותית ובינרית שתהיה נכונה, ורק צריך לחשוף אותה. ואלה הם כללי החברה המנומסת: יהיה זה גס רוח להניח שאדם אחר הוא טרנס. כיוון שהחינוך הזה טבוע עמוק (ולא ניתן לקרוא מחשבות של אחרים), לא ניתן להבחין בכל אדם טרנס בו פוגשים. לכן, הרעיון שבאופן כלשהו, נשים טרנס הן נשיות יותר, הוא קביעה בלתי ניתנת להוכחה, ואולי מבוססת על התמקדות יתר בנשים בעלות ניראות פחות קונבנציונלית שהן לאו דווקא רוב מספרי; קביעה שבדרך כלל באה מצד אלה המבקשים להשמיץ נשים טרנס כחסרות השכלה, בלתי משוחררות מכבלי הפטריארכיה, וכעלולות לשמש ככלי בידי תנועות אנטי-פמיניסטיות.[35][31][14]

נשיות אצל נשים טרנסג'נדריות זוכה ליותר תשומת לב, וסופגת יותר ענישה, מאותן התנהגויות אצל נשים סיסג'נדריות. מוסר כפול זה חושף שההתנהגות עצמה פחות בעייתית בעיני מבקרים רבים, אלא שהבעיה האמיתית בעיניהם היא קיומם של אנשים טרנס, כלומר – שהנשיות מאומצת על ידי מי שהמבקרות רוצות לראות כגברים ולא כנשים.[36][37] ג'וליה סרנו טבעה את המונח "טרנסמיזוגיניה" כדי לתאר את הגישות השליליות מסוג זה שהן ספציפיות לנשים טרנסג'נדריות.[31]

פמיניזם רדיקלי וטרנס-פמיניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אישה מלידה" (womyn born womyn), זו תנועה המאמינה כי מגדר הוא מאפיין הקשור באופן אינהרנטי למין, ואינו ניתן לשינוי, וכי ניתוחים לשינוי מין הם לכן סוג של השחתה גופנית, וצריכים להיות בלתי חוקיים. שילה ג'פריס, פמיניסטית לסבית-רדיקלית ויריבה מובהקת של טרנס-פמיניזם וטרנסג'נדריות בכלל, היא ממובילות תנועה זו.[38] ג'ניס ריימונד, מרי דיילי ואחרות טוענות כי התנועה הפמיניסטית אינה צריכה למקד את האנרגיה שלה בנשים טרנסיות.[39][40][41] מתנגדות התנועה כמו קלסי ברין ג'ונס טוענות, כי הדרת נשים טרנס ממרחבים לנשים בלבד שוללת מהן את זכותן לזהות עצמית, ואת חוויות הטרנסמיזוגיניה שלהן.[42] בעשור השני של המאה ה-21 הוטבע המונח TERF ‏(Trans-Exclusionary Radical Feminists), או "פמיניזם רדיקלי מדיר-טרנסיות" כדי לתאר את הפמיניסטיות שמבקשות לבטל את זהותן ולגיטימיותן של נשים טרנסיות, ולהדיר אותן ממרחבים נשיים ומן הפמיניזם בכלל.

בעוד פמיניסטיות רדיקליות רבות ביטאו השקפות אנטי-טרנסיות, לא כולן ביטלו את הטרנסג'נדריוּת לחלוטין. בספרה "שנאת נשים" (Woman Hating), תוקפת אנדריאה דבורקין, סופרת ופעילה פמיניסטית רדיקלית, את הרדיפה והשנאה של אנשים טרנסג'נדרים ודורשת שניתוחים לשינוי מין לאנשים טרנסג'נדרים יסופקו חינם על ידי החברה. דבורקין טוענת כי "לכל האנשים מהקשת הטרנסג'נדרית יש זכות לשרוד בתנאים שמתאימים להם, כלומר כל טרנסקסואל או טרנסקסואלית זכאים לניתוח לשינוי מין, אשר עליו להיות מסופק על ידי החברה, כאחד מתפקידיה".[43]

נשים טרנסג'נדריות מסוימות נטלו חלק בפמיניזם הלסבי ובפמיניזם הרדיקלי של הגל השני. דוגמה בולטת לכך היא סנדי סטון, פמיניסטית לסבית טרנסית, שעבדה כטכנאית סאונד עבור הקולקטיב הלסבי-פמיניסטי "אוליביה רקורדס". ביוני ויולי 1977, כאשר 22 פמיניסטיות מחו על השתתפותה של סטון, אולביה רקורדס הגנה על העסקתה בטענה כי סטון היא "אישה שנוכל להיות עמה ביחסים של נוחות וביטחון" וכי היא "אולי אפילו אשפית ההנדסה, שנשלחה על ידי האלה, שאותה חיפשנו כל כך הרבה זמן".[44]

נשים טרנסג'נדריות, כמו סנדי סטון, קראו תיגר על התפיסה שהייתה מקובלת בפמיניזם הגל השני, של "האישה הביולוגית". סטון התפטרה ב-1978 כאשר גברה המחלוקת על עבודתה כאישה טרנסית עבור הארגון הלסבי-פמיניסטי.[45] הוויכוח נמשך בספרה של ריימונד The Transsexual Empire: The Making of the She-Male,‏[14] בו הוקדש פרק שלם לביקורת על "הפמיניסטית הלסבית המובנית באופן טרנסג'נדרי". קבוצות כמו "הארגון הלסבי של טורונטו" הנהיגו מדיניות של "נשים מלידה בלבד". ב-1978, בתגובה לבקשה רשמית להצטרף לארגון על ידי לסבית טרנסג'נדרית, התקבלה החלטה בהצבעה להדיר נשים טרנס. במהלך הדיון הבלתי רשמי, הביעו חברות הארגון את זעמן על כך, שמי שהיה לדעתם "יצור-זכר של שינוי מין העז להזדהות כאישה ולסבית". בתגובתן הציבורית, כתבו חברות הארגון: "קולה של אישה לא נשמע כמעט כקולה של אישה – הוא תמיד היה מסונן דרך קולות של גברים. אז הנה בחור בא ואומר, "אני הולך להיות בחורה עכשיו, ולדבר בשם בחורות." אז אנחנו חשבנו, "לא, אתה לא". אדם לא יכול פשוט להצטרף אל המדוכאים בכפייה".[46]

שילה ג'פריס תיארה את הטרנסג'נדריות "כבעייתית ביותר מנקודת מבט פמיניסטית", ואמרה כי "טרנסקסואליות צריכה להיחשב כהפרת זכויות אדם".[47] ב-2014 פרסמה את הספר "מגדר כואב: ניתוח פמיניסטי של הפוליטיקה של הטרנסג'נדריות".

האימפריה הטרנסקסואלית, ספרה של הפמיניסטית הרדיקלית ג'ניס ריימונד משנת 1979, היה ועודנו מעורר מחלוקת בשל גינוי חד-משמעי של ניתוחים טרנסג'נדריים. ריימונד אומרת: "כל הטרנסקסואליות אונסים את גופן של נשים על ידי צמצום הצורה הנשית האמיתית לכדי חפץ, וניכוס הגוף הזה לעצמם... טרנסקסואליות פשוט כורתים את האמצעים הברורים ביותר לפלישה לתוך נשים, כדי שייראו לא-פולשניים".[14] ניתן לראות השפעה ישירה בכך על הופעת הקולות המוקדמים של התנועה הטרנס-פמיניסטית הכוללים את קייט בורנשטיין[48] וסנדי סטון, שמאמרן "האימפריה מכה שנית" (The Empire Strikes Back) היה תגובה ישירה לכתביה הטרנספוביים של ג'ניס ריימונד.[35] במאה ה-21, ניתן לציין את העבודות הטרנס-פמיניסטיות של קריסטה סקוט-דיקסון[4] וג'וליה סרנו. סרנו היא פעילה טרנסג'נדרית פמיניסטית ביסקסואלית, שמתארת מספר רב של מקרי הדרה של נשים טרנסג'נדריות ממרחבים פמיניסטים, וטוענת כי השוליות של נשים טרנסג'נדריות נובעת לעיתים קרובות מהנחת הנחות מסורתית על מגדר ומיניות. הנחות שווא אלה מדביקות תאוריות, אקטיביזם, ארגונים וקהילות – וגרוע מכך, הן מאפשרות לאנשים למחות בצורה נחרצת על צורות מסוימות של סקסיזם, תוך התעלמות, ואפילו הנצחה של צורות אחרות. סרנו דוגלת בגישה חדשה למאבק בסקסיזם הנמנעת ממכשולים אלה ומציעה דרכים חדשות לחשיבה על מגדר, מיניות וסקסיזם המטפחים את ההכללה ולא את הבלעדיות.[49]

אולי סלע המחלוקת הבולט ביותר בין פמיניסטיות גל-שני וטרנס-פמיניסטיות היה "פסטיבל המוזיקה לנשים של מישיגן", שפעל כארבעים שנה, עד שסגר שעריו ב-2015. בתחילת שנות התשעים, סילק הפסטיבל אישה טרנסג'נדרית, ננסי ברקהולדר.[50] מאז, טען הפסטיבל כי הוא מיועד "לנשים מלידה" בלבד. בכלל זה הן קיבלו גברים טרנסג'נדרים לשורותיהן. הקבוצה האקטיביסטית "קאמפ טרנס" הוקמה כדי למחות על המדיניות הטרנספובית של "אישה מלידה", ולפעול למען קבלה גדולה יותר של אנשים טרנס בקהילה הפמיניסטית. פעילים טרנס וטרנס-פמיניסטיות בולטים שהיו מעורבים בקמפ טרנס כללו את ריקי וילצ'ינס, ג'סיקה חאווייר ולזלי פיינברג.[51][52] הפסטיבל שקל לאפשר לנשים טרנס לאחר ניתוח להשתתף, אולם על כך נמתחה ביקורת כאפליה מעמדית, משום שנשים טרנס רבות אינן יכול להרשות לעצמם ניתוח גניטלי.[53]

קימברלי ניקסון היא אישה טרנסג'נדרית שהתנדבה ב-1995 להכשרה כיועצת חירום למקרי אונס במרכז לסיוע לנפגעות אונס בוונקובר שבקנדה. ניקסון גורשה כאשר התגלה היא טרנסג'נדרית. הצוות החליט כי ניקסון כטרנסג'נדרית אינה מסוגלת להבין את חוויותיהן של לקוחות המרכז, וגם דרש מהלקוחות להיות נקבות גנטיות. ניקסון לא הסכימה, חשפה את ההתעללות שעברה בעצמה על ידי בן זוגה, ותבעה את המרכז בטענה לאפליה. עורכי דינה של ניקסון טענו כי לא הייתה כל סיבה לפיטורים, וציטטו את חוויותיה של דיאנה קורבנט, כאישה הטרנסג'נדרית הראשונה שעבדה במקלט לנשים בלבד, נפגעות אלימות. ב-2007 סירב בית המשפט העליון הקנדי לשמוע את ערעורה של ניקסון וסגר את התיק.[54]

סוגיות נוספות בטרנס-פמיניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכללה בפמיניזם של הזרם המרכזי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרנס-פמיניסטיות רבות נאבקות כדי להיכלל במרחבים של הזרם המרכזי של הפמיניזם. קבוצות כמו "הנוקמות הלסביות" קיבלו טרנס-פמיניסטיות, בעוד שקבוצות אחרות דחו אותן. ארגונים פמיניסטיים הכוללים נשים גם הטרוסקסואליות וגם לא-הטרוסקסואליות לעיתים קרובות מסבירים פנים יותר מארגונים הייחודיים ללא-הטרוסקסואליות. סרבנים במיוחד הם מקלטים שבהם נהוגה הפרדה מגדרית ומרכזי התמיכה לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

הכללת גברים טרנסים בטרנס-פמיניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה אם גברים טרנס מקובלים בקבוצה, במקום או באירוע עשויה להיות תלויה בניואנסים של זהות, חברות או יחסים אישיים. קבלתו או דחייתו של גבר תלויה לעיתים קרובות בתרומות העבר שלו לפמיניזם ובידידותו עם חברה בולטת בקבוצה. אין מגמה ברורה לגבי קבלה פמיניסטית של גברים טרנס.[1][55]

דיספוריה מגדרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח דיספוריה מגדרית מתאר את מצבם של אנשים שחווים דיספוריה משמעותית בשל ההמגדר שהוקצה להם בלידה או קיום תפקידי המגדר הקשורים למגדר זה. המונח "הפרעת זהות מגדרית" (GID) משמש גם לעיתים בעיקר באבחון הפורמלי המשמש בין פסיכולוגים ורופאים. הפרעת הזהות המגדרית מסווגת כהפרעה רפואית על ידי ה-ICD-10 CM ו-DSM-4.[56] ה-DSM-5, לעומת זאת, משתמש במושג הפחות פתולוגי "דיספוריה מגדרית". רבים מהאנשים הטרנסג'נדרים, טרנס-פמיניסטיות והחוקרים הרפואיים תומכים בסילוק ה-GID מסיווג ההפרעות הנפשיות מכיוון שהם אומרים שהאבחנה מבצעת פתולוגיזציה של שונות מגדרית, מחזקת את המודל הבינארי של המגדר, ויכולה לגרום לסטיגמות.[57] טרנס-פמיניסטיות רבות ופמיניסטיות מסורתיות מציעות גם את מחיקת האבחנה הזאת, משום שניתן לעשות בה שימוש לרעה על ידי בעלי כוח כמו פתולוגיזציה של זהות טרנסג'נדרית, בעוד הן טוענות כי שונות מגדרית היא זכות בסיסית של כלל האנשים.[58] טרנס-פמיניסטיות התומכות בסיווג ה-GID אומרות שאכן נעשה באבחנה שימוש לרעה בעבר, אך שהפתרון הוא החלת אחריות מקצועית רבה יותר.[59]

סיבה עיקרית להתנגדות למחיקת השיוך להפרעות הנפשיות היא שתיתכן פגיעה באנשים טרנסג'נדרים משום שבמצבים רבים, או במערכות משפטיות רבות, אנשים טרנסג'נדרים יכולים לקבל כיסוי ביטוחי לניתוח או צורות אחרות של רווחה ממסדית רק כתוצאה מהאבחנה. ישנם חוקים נגד אפליה אשר מגנים על אנשים עם מוגבלות המוכרת בחוק, והם חלים על אנשים טרנסג'נדרים רק כל עוד קיימת אבחנה מוצהרת. במקרים אחרים, אנשים טרנסג'נדרים מוגנים על ידי חוקים נגד אפליה על רקע מין או כקטגוריה נפרדת, ושם האבחון אינו תנאי.[60]

ניתוח להתאמה מגדרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הכיוונים של טרנס-פמיניזם דן בניתוחים להתאמה מגדרית ולטענתו, למרות חשיבותו הרבה של ניתוח להתאמה מגדרית בהקשרים בריאותיים ונפשיים לאנשים שונים מהקשת הטרנסג'נדרית, והשפעתו לטובה גם על איכות החיים, חיוני להבין את ההשלכות של ההתמקדות באיברי המין. גישה זו מבקשת להבין את ההתפתחות של הנרטיב הטרנסג'נדרי ואקטיביזם טרנסג'נדרי בעשורים האחרונים, אשר שונים מתחילת הדרך אז ההתמקדות הייתה על שינוי אבסולוטית מזכר לנקבה. בשנים האחרונות יש יותר הכרה ביכולת להכיר בגוף כהשלכה של לחץ חברתי ואידיאליזם מושרש, המאפשרת לנוע מעבר לחומריות ולפתח דרך חדשה לראות גוף ומגדר. לצורך זה, חובה להתנתק מההתמקדות על איברי מין. מבחינה זו, הטרנס-פמיניזם מציע דרך להילחם בהבנה הרפואית של זהות מגדרית ונרטיב טרנסג'נדרי שכיח אשר רק מנציח את המערכת הקפיטליסטית – כלומר, ניתוחים להתאמה מגדרית הם סוג של מוצר צריכה עבור אנשים מהקשת הטרנסג'נדרת, והאג'נדה שמדברת על כך שכל מי שמשתייך לקטגורית טרנס חייב לרצות לשנות את הגוף באופן קבוע ולעבור ניתוח גניטלי פולשני, מדרבנת אנשים טרנסג'נדרים לעבור ניתוחים אלו. על פי גישה זו, חשוב להבהיר שניתוח להתאמה מגדרית הוא אפשרות שקיימת, ואפשרות חשובה, אך שזו לא הדרך היחידה להיות טרנס, ולא דרך שמתאימה לכולם. אחד מעקרונות הטרנס-פמיניזם על פי הסתכלות זו הוא שאין דרך אחת להיות אישה או גבר.[61]

טרנס-פמיניזם בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות טרנס-פמיניסטית בארץ קיימת, אך אין התארגנות מסיבית תחת כותרת זו. עדיין ניתן למצוא דוגמאות של פעילות טרנס-פמיניסטית, לעיתים קרובות בתוך מסגרות אחרות, בין אם תחת מטריית הפעילות הטרנסג'נדרית או זו הפמיניסטית. למשל: הבלוק הטרנסג'נדרי הירוק הוא התארגנות של אנשים מהקשת הטרנסג'נדרית שפועלים למען נראות ברורה ובולטת של הקהילה הטרנסג'נדרית. פעילי הבלוק הטרנסג'נדרי הירוק השתתפו בציון המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, וצעדו בבלוק הירוק עם דגלים טרנסג'נדרים ירוקים (הגרסה הישראלית של הדגל) מכיוון שאלימות נגד טרנסג'נדריות היא אלימות נגד נשים.[62]

דוגמה נוספת של טרנס-פמיניזם בארץ הייתה בצעדת השרמוטות. למשל, בצעדות של 2013 ו-2014 בתל אביב נמנו בין מארגנות הצעדה נשים טרנסג'נדריות וג'נדרקוויריות, וכן בקמפיין של הצעדות, בעיקר זה של 2013 שהיה הנרחב ביותר, הובעו עקרונות הצעדה לפיהן המלחמה באלימות מינית חייבת להכיר, מתוך ראייה הצטלבותית, את ההשפעה הייחודית של תרבות האונס על קבוצות שונות: נשים מזרחיות, סיסג'נדריות, טרנסג'נדריות וג'נדרקוויריות, לסביות, ביסקסואליות, פאנסקסואליות, הטרוסקסואלית, נכות, שמנות, גברים הומוסקסואלים ועוד. צעדת השרמוטות הדגישה באותן שנים את האופן שבו ניתן להיאבק במאבק פמיניסטי משותף בין סיסג'נדריות וטרנסג'נריות, מבלי להתעלם מהסוגיות של כל אחת מהקבוצות.[63]

רוב הפעילות הטרנס-פמיניסטית בישראל מתרחשת ברשת, בין אם בבלוגים או בדפי וקבוצות פייסבוק. דוגמאות כוללות את הבלוגים "רווחים לפני חיים" וה"הפרשדונה", ואת דפי הפייסבוק "שולפת ציפורניים" ו"משפריצות".

למרות הפעילות המצומצמת יחסית של טרנס-פמיניסטיות בארץ, היחסים בין טרנס-פמיניסטיות לפמיניסטיות סיסג'נדריות חוות משברים דומים למחלוקות ההיסטוריות בין פמיניסטיות בארצות הברית. דוגמה לאחד המשברים הגדולים נגעה ישירות בנוכחות בולטת של טרנס-פמיניסטיות בצעדת השרמוטות ב-2013, כאשר אחת מהצועדות כתבה בבלוג שלה שהנוכחות הג'נדרקווירית הבולטת במצעד נטלה ממנה את המקום שלה, ודחקה אותה למקום של בעלת ברית במאבק שהוא שלה. היא ציינה כי "ג'נדרקווירים, טרנסיות, לסביות וביסקסואליות לקחו את הבמה הזו, וזה כאב לי." בנוסף, היא כתבה שההטרדה שהיא עוברת היא אופציונלית עבור אלו שיכולות לבחור לעבור כגברים, ולכן המאבק שלהן לא זהה.[64] המקרה עורר סערה שאף יצרה פיצול בתנועה הפמיניסטית המרושתת, שהייתה אז יחסית בחיתוליה, באופן מקביל לפיצולים בין מחנות "נשים מלידה" ו-TERF לבין נשים טרנס מעשורים קודמים במקומות אחרים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטלים:
פורטל פמיניזם
פורטל להט"ב
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טרנס-פמיניזם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Koyama, Emi., The Transfeminist Manifesto, transfeminism.org.
  2. ^ Trans Bodies, Trans Selves: A Resource for the Transgender Community (Ed_, Trans Bodies, Trans Selves: A Resource for the Transgender Community, Oxford University Press, 2014
  3. ^ (鮎川きお), Kat Callahan. "Trans Feminism: What is It? Is It Necessary?". Powder Room (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2017-05-09. נבדק ב-2017-10-25.
  4. ^ 1 2 Trans/forming feminisms : trans/feminist voices speak out, Toronto: Sumach Press, 2006
  5. ^ "Trans/forming Feminisms", Sumach Press, Archived from the original on March 26, 2009.
  6. ^ 1 2 3 Serano, Julia, "Trans Feminism: There's No Conundrum About It", Ms., April 18, 2012
  7. ^ 1 2 Courvant; Koyama ., Transfeminism.org., Archived from the original on August 16, 2000
  8. ^ Xavier, Jessica, Passing as Stigma Management
  9. ^ Xavier, Jessica, Passing as Privilege
  10. ^ 1 2 Gluckman, R.; Trudeau, M. (2002), "Trans-itioning feminism: the politics of transgender in the reproductive rights movement", The fight for reproductive freedom, pp. 6–8
  11. ^ See the subtitle of the trans community periodical "Chrysalis," which is "The Journal of Transgressive Gender Identities," transfeminism should not be seen as an anti-feminist movement
  12. ^ [China Fictions, English Language: Literary Essays in Diaspora, Memory, Story https://books.google.com/books?id=YY0BpjV4vDYC&pg=PA161&dq=nicholas+birns+transfeminism+transnationalism&hl=en&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=transfeminism%20&f=false], edited by A. Robert Lee, Rodopi Press
  13. ^ Johnson Reagon, B. (1981), Coalition Politics: Turning the Century
  14. ^ 1 2 3 4 5 Raymond, J. (1994), The Transsexual Empire (2nd ed.), Teachers College Press; The second edition includes a new forward that describes her anti-trans work after the publication of her thesis project as the first edition in the late 70s.
  15. ^ The Second Sex, Simone de Beauvoir
  16. ^ Exclusions in feminist thought : challenging the boundaries of womanhood, Brighton [UK]: Sussex Academic Press, 2002
  17. ^ Salamon, Gayle (2008). "Women's Studies on the Edge", p. 117. Duke University Press, Durham. ISBN 978-0-8223-4274-8.
  18. ^ Women's studies on the edge, Durham: Duke University Press, 2008
  19. ^ Gagné, Patricia;, Richard (February 1998). Conformity Pressures and Gender Resistance among Transgendered Individuals., : Press. JSTOR 3097144.
  20. ^ trans-feminism-theres-no-conundrum-about-it
  21. ^ Brendy Lyshaug, Solidarity Without "Sisterhood"? Feminism and the ethics of, Politics & Gender(2006), 2: 77–100 Cambridge University Press
  22. ^ Davis, Angela Y. (Angela Yvonne), 1944-, Women, race & class, 1st Vintage books ed, New York: Vintage Books, 1983, ©1981
  23. ^ Roberts, Dorothy E., 1956-, Killing the black body : race, reproduction, and the meaning of liberty, New York: First Vintage books edition
  24. ^ This bridge called my back : writings by radical women of color, 1st ed, Watertown, Mass.: Persephone Press, 1981
  25. ^ Deke Law, "Evolution" in This is What Lesbian Looks Like, Kris Kleindienst, Firebrand Books, 1999
  26. ^ transfeminism.org
  27. ^ Queer Disability Conference 2002, Disability History
  28. ^ Hill, R. J. (2001), Menacing Feminism, Educating Sisters, archived from the original on March 8, 2008
  29. ^ Meyers, JamieAnn (November 20, 2014). "Transgender Day of Remembrance and the Transgender Movement". The Huffington Post. Retrieved December 14, 2014.
  30. ^ "Trans Murder Monitoring Project. "Transgender Europe. November 17, 2014. Retrieved December 14, 2014.
  31. ^ 1 2 3 4 Serano, Julia (2007). Whipping Girl, A Transsexual Woman on Sexism and the Scapegoating of Femininity.
  32. ^ Courvant, "I Never Thought It Was Activism," 2002b
  33. ^ Saturday Night Live, IMDb
  34. ^ Courvant, 2007
  35. ^ 1 2 Empire Strikes Back, Sandy Stone
  36. ^ Courvant, Diana "Thinking of Privilege" InAnzaldua & Keating 2002, pp. 458–463 .
  37. ^ Valerio, Max Wolf (2002). "Now That You're a White Man". In Anzaldua & Keating 2002, pp. 239–254
  38. ^ "Radical feminists are acting like a cult". The Guardian. May 25, 2012. ISSN 0261-3077.
  39. ^ Raymond, Janice. "Fictions and Facts About "The Transsexual Empire". Janiceraymond.com.
  40. ^ Beyer, Dana (August 8, 2014). "Guess Who's Coming to Dinner" Lesbian Trans Exclusion Gets Noticed. The Huffington Post.
  41. ^ Jeffreys, Sheila. "Transgender Activism: A Lesbian Feminist Perspective". Rape Relief and Women's Shelter.
  42. ^ Jones, Kelsie Brynn (August 2, 2014). "Trans-Exclusionary Radical Feminism: What Exactly Is It, And Why Does It Hurt?". The Huffington Post.
  43. ^ Dworkin, Andrea., Woman hating., [1st ed.], New York,: Dutton, 1974
  44. ^ The transgender studies reader, New York: Routledge, 2006
  45. ^ Sayer, Susan (October 1, 1995). "From Lesbian Nation to Queer Nation". Hecate.
  46. ^ Ross, Becki (1995). The House that Jill Built: A Lesbian Nation in Formation. University of Toronto Press, ISBN 978-0-8020-7479-9
  47. ^ Jeffreys, Sheila (1997). Transgender Activism: A Lesbian Feminist Perspective. "Journal of Lesbian Studies", Vol. 1(3/4) 1997
  48. ^ Bornstein, Kate, 1948-, Gender outlaw : on men, women, and the rest of us, 1st Vintage Books ed, New York: Vintage Books, 1995
  49. ^ Excluded: Making Queer and Feminist Movements More Inclusive., Serano, Julia, 2013
  50. ^ Van Gelder, Lindsy; and Pamela Robin Brandt. "The Girls Next Door: Into the Heart of Lesbian America", p. 73. Simon and Schuster, ISBN 978-0-684-83957-8
  51. ^ Wilchins, Riki (August 14, 2013). "Op-ed: Where 'Don't Ask, Don't Tell' is Alive and Well". The Advocate.
  52. ^ Pratt, Minnie Bruce. "Leslie Feinberg". Mbpratt.com
  53. ^ Sreedhar, Susanne; Hand, Michael (2006). "The Ethics of Exclusion: Gender and Politics at the Michigan Womyn's Music Festival". In Scott-Dixon, Krista. Trans/Forming Feminisms: Trans/Feminist Voices Speak Out. Toronto: Sumach Press. pp. 164–65. ISBN 1-894-54961-9. OCLC 70839321
  54. ^ Background on Nixon v Vancouver Rape Relief, egale.ca, 4 April 2005
  55. ^ Szymanski, Zak (November 10, 2005). Bay Area Reporter "Performances 'Transform' Community".
  56. ^ "Gender identity disorder in adolescence and adulthood". ICD10Data.com.
  57. ^ Newman, L (July 1, 2002). "Sex, Gender and Culture: Issues in the Definition, Assessment and Treatment of Gender Identity Disorder". Clinical Child Psychology and Psychiatry. 7 (3): 352–359. doi:10.1177/1359104502007003004
  58. ^ Hill, R. J. (2001), Menacing Feminism, Educating Sisters (PDF), archived from the original (PDF) on March 8, 2008
  59. ^ Destigmatization Versus Coverage and Access: The Medical Model of Transsexuality, TransAdvocate, April 5th, 2008
  60. ^ Cases Recognizing Protection For Transgender People Under State Sex And Disability Discrimination Provisions, National Center for Lesbian Rights, 3/01/02
  61. ^ genderintransitionspring
  62. ^ דני זאק, ‏נינט טייב מצטרפת לטרנסג'נדריות במאבק באלימות נגד נשים, באתר ‏מאקו‏, 24 בנובמבר 2011
  63. ^ מתוך קמפיין צעדת השרמוטות 2013
  64. ^ "פמיניסטית לבנה מידי", M0re Butter, April 11, 2013
טרנסג'נדריוּת
זהות מגדרית א-בינארי/ג'נדרקוויר (אג'נדר • ביג'נדר • טריג'נדר • פאנג'נדר) • אנדרוגיני • טרנסג'נדר (אישה טרנסית, גבר טרנס, נוער טרנסג'נדרי) • טרנסקסואליות • מגדר שלישי (בורנשה • נזילות מגדרית • היג'רה • ח'נית' • Two-spirit) • סיסג'נדר • קתואי • פאפאפין
היסטוריה מהומות סטונוול • מהומות קפיטריית קומפטון (ארצות הברית)
בריאות דיספוריה מגדרית (בילדים) • היריון טרנסג'נדרי • הסרת שיער • התאמה מגדרית (טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית • ניתוח להתאמה מגדרית) • ייעוד מגדרי
זכויות ומשפט הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית • טרנספוביה (טרנסמיזוגניה • TERF) • אלימות (אלימות נגד להט"ב • Trans panic)
חברה ותרבות אירועים (יום הזיכרון הטרנסג'נדרי • יום הנראות הטרנסג'נדרית הבין-לאומי • מצעד הטרנס • שבוע המודעות הטרנסג'נדרי) • אנשים (א-בינארים) • התאבדויות בני נוער • דת (יהדות) • הדגל הטרנסג'נדרי • חרטה • ייצוג במדיה • ספורט
גישות ותאוריות ביטוי מגדרי • בינאריות מגדרית • דדניימינג • זהות מגדרית • טרנסמיזוגניה • טרנס-פמיניזם • נון-קונפורמיות מגדרית • סיסג'נדריות • קרוס-דרסינג
ראו גם אינטרסקס • מגדר • לימודי מגדר • להט"ב • מין (ייעוד מגדרי) • נטייה מינית
לקטגוריה • לפורטל להט"ב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טרנס-פמיניזם&oldid=39370522"