אסמאעיל הניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסמאעיל הניה
(29 בינואר 1962; מחנה הפליטים שאטי ברצועת עזה) (בן 52)
Ismail Haniyeh.jpg
שם בשפת המקור إسماعيل هنية (ערבית)
מדינה הרשות הפלסטינית
מפלגה חמאס
ראש ממשלת הרשות הפלסטינית ה-5
תקופת כהונה 19 בפברואר 2006 - 14 ביוני 2007[1]
הקודם בתפקיד אחמד קריע
הבא בתפקיד סלאם פיאד

אִסמאעיל עבד א-סלאם אחמד הניהערבית: إسماعيل عبد السلام أحمد هنية) (נולד ב-29 בינואר 1962) היה ראש ממשלת הרשות הפלסטינית ה-5, ולאחר ההפיכה בעזה המשיך לכהן כראש הממשלה של חמאס בפועל ברצועת עזה, וזאת בניגוד להחלטת יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס שמינה כראש ממשלה את סלאם פיאד. הניה הוא אחד מראשי הנהגת ארגון החמאס לאחר חיסול יאסין ורנתיסי ובאפריל 2012 נבחר גם לכהן כראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה.‏[2]

הניה עמד בראש רשימת חמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006. הוא נחשב למנהיג הסיעה המתון יותר מבין מנהיגי החמאס ביחס לישראל, ועם עלייתו לשלטון הוא הכריז כי הוא שואף להפסקת שפיכות הדמים באזור, טענה שהתקבלה בחשדנות בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניה נולד ב-1962 במחנה הפליטים שאטי שברצועת עזה לאב דייג ממשפחה שברחה לשם מ"א-ג'ורה" שליד אשקלון, אביו נפטר בילדותו.

במהלך שנות ה-80 היה פעיל במסגרת מועצת הסטודנטים של האוניברסיטה האסלאמית של עזה, ואף כיהן כיו"ר המועצה למשך שנתיים. במהלך תקופה זו הרבה להתעמת עם מוחמד דחלאן, יו"ר "השביבה" דאז ולימים מבכירי תנועת פת"ח. בשנת 1987 קיבל תואר בספרות ערבית מהאוניברסיטה האסלאמית של עזה. באותה שנה הושם במעצר מנהלי לחצי שנה.

החל מ-1989 ריצה עונש מאסר של שלוש שנים בכלא קציעות. בסיום התקופה גורש לדרום לבנון ב-1992, חזר לעזה כעבור שנה יחד עם יתר 416 המגורשים, והתמנה למזכיר חבר הנאמנים של האוניברסיטה האסלאמית בעזה ולמנהלה האדמיניסטרטיבי. הניה הגיש את מועמדותו לבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית הראשונה, אך פרש מהתמודדות בעקבות לחצים מצד תנועת חמאס.

לאחר שחרורו של שייח' אחמד יאסין מהכלא ב-1997 מונה הניה לראש לשכתו. בספטמבר 2003, בעת ששהה בדירה בעזה עם השייח' יאסין, נפצע הניה קל בזרועו מפצצות שהטיל חיל האוויר, בניסיון לחסל את צמרת החמאס ששהתה בבניין באותו הזמן.

מעמדו של הניה בתנועת החמאס הלך והתחזק במשך האינתיפאדה השנייה בשל קרבתו ליאסין וחיסול מרבית צמרת חמאס על ידי מדינת ישראל. בדצמבר 2005 נבחר לעמוד בראש רשימת חמאס, ובבחירות שהתקיימו ב-25 בינואר 2006 הוביל את התנועה לניצחון על תנועת פת"ח ונבחר לראשות הממשלה של הרשות הפלסטינית החל מ-19 בפברואר 2006.

בתקופתו סבלה הרשות הפלסטינית מחרם כלכלי, עקב היות חמאס ארגון טרור. בדצמבר 2006 נסע הניה לסבב פגישות בעולם הערבי במטרה לגייס כספים. כשחזר, ב-14 בדצמבר 2006, נעשה ניסיון להתנקש בחייו על ידי כמה פעילי פתח. הניה לא נפגע, אך אחד משומריו נהרג ובנו נפצע.‏[3]

בעקבות החרם ועל רקע חטיפת גלעד שליט ואירועים אלימים בין פתח לחמאס, הוחלט על הקמת ממשלת אחדות פלסטינית. ממשלה זו הושבעה בסופו של דבר ב-17 במרץ 2007 והיא הורכבה מנציגי רוב המפלגות הפלסטיניות. בראשה עומד הניה וסגנו הוא עזאם אל-אחמד מפת"ח. הממשלה סירבה להכיר רשמית במדינת ישראל, ועל כן לא זכתה להכרה מצד ממשלת ישראל, בראשותו של אהוד אולמרט. מדינות נוספות בעולם לא הכירו בהנהגת החמאס: מזכ"ל האו"ם באן קי מון סירב להיפגש עם הניה כאשר היה בביקור באזור במרץ 2007. באפריל 2007 סירבה ממשלת הולנד לבקשת הניה להיכנס לתחומה כדי להשתתף בכנס אירופי-פלסטיני, בנימוק שהאיחוד האירופי רואה בחמאס ארגון טרור.

ב-14 ביוני 2007 הודיע נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס על פיטורי הניה מתפקיד ראש הממשלה עקב העימותים ברצועת עזה.‏[4] חמאס סירב לקבל את פיטוריו והניה ממשיך לשלוט ברצועת עזה. בתפקידו זה הוביל את רצועת עזה במבצע עופרת יצוקה, שבמהלכו נהרגו 1,166 פלסטינים, בהם 709 "מחבלים מארגון הטרור חמאס ומקצתם מארגוני טרור נוספים", 162 שלא נקבע שיוכם, 295 הרוגים "בלתי מעורבים", 89 מהם מתחת לגיל 16 ו-49 נשים,‏[5] והוחרבו כל בנייני הממשל, כמו גם בתיהם של פעילי חמאס רבים. הניה עצמו הסתתר במהלך כל המבצע, ולא הופיע בציבור מחשש לחייו, אך הופיע בשני שידורי טלוויזיה בערוץ של החמאס, והכריז "עזה לא תישבר - הניצחון שלנו על הציונים קרוב".‏‏‏[6]

נמנה עם מובילי העסקה לשחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים פלסטינים, בהם 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בתמורה לשחרורו של גלעד שליט. בחגיגות בעזה לרגל השחרור ציין הניה שהעסקה מהווה "נקודת מפנה אסטרטגית במאבק באויב הציוני".‏[7]

ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן הפציץ חיל האוויר את ביתו, אך הניה לא שהה בבית באותה עת ולא נפגע.‏[8]

הניה נשוי ואב ל-13.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוני שקד, אמירה לם, שחר גינוסר, "דוקטור איסמעיל ומיסטר הנייה", מוסף 7 ימים, 9 בינואר 2009, עמודים 27 - 32

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אחמד קריע
ראש ממשלת הרשות הפלסטינית
19 בפברואר 2006 - 14 ביוני 2007
הבא:
סלאם פיאד