יהדות שבדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת הגדול של סטוקהולם
בית הכנסת במאלמה
בית הכנסת בגטבורג - 1860
רישיון ליישוב יהודי בשבדיה משנת 1782, כתוב לטינית ושבדית

יהדות שבדיה היא הגדולה מבין ארבע הקהילות היהודיות בסקנדינביה. רובה היום מורכב מצאצאיהם של ניצולי שואה, אולם שורשי הקהילה עתיקים מעט יותר. זרמי היהדות שבה מאוחדים במסגרת "קהילה מאוחדת", בראשות הנשיאה לנה פוסנר-קרסי (Lena Posner-Körösi). נישואי תערובת, בין יהודים ללא-יהודים, מתרחשים בשיעור גבוה במיוחד ונובעים מהאופי החילוני של המדינה. הקהילה היהודית בשבדיה מונה כשמונה עשר אלף נפש, כאשר מחציתה מתגוררת בעיר הבירה סטוקהולם - בה מצויים שלושה בתי כנסת, בית ספר יסודי ותיכון, מוזיאון יהודי ותנועת נוער פעילה, בני עקיבא.

מלבד הקהילה בסטוקהולם, קהילות יהודיות משמעותיות חיות בערים מאלמה וגטבורג, וקהילות קטנות יותר מתקיימות בבורוס ובאופסלה. במאלמה יש בית כנסת אורתודוקסי וקהילה פעילה שלה גן ילדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-17 עד המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1680 התיר קרל האחד עשר, מלך שבדיה ליהודים להתיישב בשבדיה, אך בשנת 1685, נוכח התנגדות התושבים המקומיים, נדרשו היהודים לעזוב את המדינה תוך 14 יום. הסיבה הייתה חשש מהשפעת הדת היהודית על המאמינים הנוצרים. בכנסייה הלותרנית בסטוקהולם נמצא רישום משנת 1681, לפיו 28 יהודים, בני המשפחות ישראל, מנדל ומוזס יעקב, הוטבלו לנצרות בנוכחות המלך.

הנוכחות הרשמית של היהודים בשבדיה החלה בשנת 1772. סמסון אפרים (Samson Efraim) ובנו הגיעו לגטבורג ולסטוקהולם למטרות מסחריות. אנשי עסקים נוספים הגיעו לשבדיה, מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית, שלה היה מונופול על כל המסחר של אירופה עם הודו המזרחית. ב-1773 הורשו היהודים לקחת חלק בשווקים של העיר גטבורג. - במקביל, התקיימה קהילה יהודית קטנה בסטוקהולם, גם קודם לשנה זו.

בשנת 1774 הגיע לשבדיה אהרון אייזיק, חרט וגַּלָּף במקצועו, מגרמניה. הוא קיבל אישור לישיבת קבע, בתנאי שיקבל על עצמו את דת הנצרות. לפי מסורות בקהילה הוא השיב: "לא אמיר את דתי בעד כל הזהב בעולם". תגובתו הרשימה את ראש העירייה של סטוקהולם והוא הציע לו להגיש מחאה חריפה למלך שבדיה גוסטב השלישי. המלך אישר לאייזיק אזרחות שבדית ואפילו התיר לו להביא לעיר משפחות יהודיות נוספות עד אשר יימנו מספר האנשים הדרושים למניין, במטרה לאפשר קיום תפילה יהודית בציבור.

הקהילה רכשה אדמה לבית קברות והקימה חברה קדישא. יהודי שבדיה הביאו לארצם רב אשר שימש גם מורה לבניהם. בשנת 1779 הורשו יהודים לשבת בסטוקהולם, גטבורג ונורשפינג.

רק בשנת 1782 בוטלה החובה להתנצר כתנאי להתיישבות יהודית בשבדיה. בשנה זו פורסמו תקנות שקבעו כי יהודים יוכלו לעסוק רק במקצועות מסוימים, שלא נשלטו על ידי הגילדות. כן הותר להם להקים בית כנסת ולקיים תפילה בציבור.

האמנציפציה ביהדות שבדיה החלה בשנת 1838. קרל הארבעה עשר, מלך שבדיה העניק ליהודים זכויות אזרחיות במעמד של אזרחי מדינה והם הוגדרו בתור "שבדים בני דת משה". בשנת 1870 קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא, בדומה לשאר יהודי אירופה. בשנת 1840 מנו יהודי שבדיה 900 נפש. עם זאת רק בשנת 1951 הוסרה ההגבלה האחרונה שעוד חלה על היהודים, והם הורשו לקבל משרות ציבוריות. במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הגיעו לשבדיה יהודים מרוסיה ומפולין וכך מנתה קהילת יהודי שבדיה כ-6,500 נפש בשנת 1920.

השואה פסחה על יהדות שבדיה הודות להיותה של הממלכה מדינה נייטרלית במלחמת העולם השנייה. בניגוד לגישה שבה נקטה שבדיה טרם המלחמה, כאשר אסרה על אלפי הפליטים היהודים להיכנס אליה, במהלכה ולאחריה היא שינתה את גישתה. יהודי שבדיה היו מעורבים בעת המלחמה במאמצים להצלת יהודים מנורבגיה, מדנמרק ומהונגריה, במסגרת פעולת ההצלה של הדיפלומט השבדי בבודפשט, ראול ולנברג, הנמנה עם חסידי אומות העולם, והרוזן פולקה ברנדוט, אשר בעצמו היה אנטישמי.

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה התיישבו בשבדיה כשבעת אלפים ניצולים ממחנות ריכוז. הגירה זו הכפילה את האוכלוסייה היהודית השבדית. בשנת 1956 הגיעו אליה יהודים מהונגריה ובשנת 1968 מפולין. בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הצטרפו גם יהודים מחבר המדינות וממדינת ישראל.

שיעור נישואי התערובת בקרב יהדות שבדיה גבוה; לא מעט בשל העובדה ששבדיה היא מדינה חילונית מאוד. היהודים, המהווים חמישית האחוז מאוכלוסיית המדינה, מהווים חלק מהחברה ומהתרבות השבדיות.

הקהילה היהודית בסטוקהולם היא קהילה מאוחדת: אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים. בתי הכנסת נמצאים תחת חסות ארגון גג אחד: "המועצה הרשמית של הקהילות היהודיות בשבדיה", תחת נשיא אחד ומוסדות מאוחדים. ההבדל מתבטא רק בבית כנסת ורב נפרדים. נוסח התפילה, המקובל בכל קהילות סקנדינביה, הוא נוסח אלטונה מאשכנז. האורתודוקסים המעטים בשבדיה קיבלו את דעתו של הרב עזריאל הילדסהיימר, מראשי היהדות האורתודוקסית בגרמניה וממבשרי האורתודוקסיה המודרנית, שלפיה "מותר לקיים אחדות קהילתית בין יהודים רפורמים ליהודים אורתודוקסים במצבים שבהם אפשר להבטיח את שלמות העמדה האורתודוקסית".

ב-1883 התמנה הרב גוטליב קליין (1852-1914), יליד הונגריה ובוגר ישיבת אייזנשטט ובית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, לרבה הראשי של שטוקהולם. קליין היה רפורמי והושפע רבות מאברהם גייגר.‏[1] מי שירש אותו היה מרדכי אהרנפרייז, שהחזיק בתפקיד עד 1948. הוא הוחלף בידי הרב קורט וילהלם, יוצא מגדבורג, שהוסמך בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובבית המדרש לרבנים באמריקה. עם פטירת הלה ב-1965 בא במקומו מורטון נארו, קונסרבטיבי מארצות הברית. הוא כיום מבכירי הרבנים בצפון אירופה. את עבודת הדוקטורט שלו כתב על ההיסטוריה הציונית בשבדיה. בית-הכנסת הגדול בשטוקהולם חבר ב"מסורתי עולמי", הגוף הקונסרבטיבי הבינלאומי. רב הקהילה ורב בית הכנסת הגדול הוא הרב דוד לזר; הרב יצחק נחמן הוא רב הקהילה האורתודוקסית.

מוסדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העלמין היהודי קרונוברג - בקונגסהולמן, סטוקהולם - פעל בין 1787 ו-1857

בסטוקהולם פועל בית ספר יסודי, "הלל", במתכונת רגילה של לימודי חול ולימודי מסורת. בית הספר התיכון פועל בתוך בית ספר תיכון עירוני ויש בו ארבע כיתות יהודיות. היהודים לומדים בכיתות נפרדות את כל המקצועות, כאשר לרשותם עומד חדר אוכל כשר במשך כל ימות השנה. התלמידים היהודים אינם לומדים בשבת ובמועדי ישראל. היתרון בהסדר זה הוא שהם נהנים מתמיכת המדינה בכל ההוצאות הכרוכות בחינוך הכללי ובחינוך היהודי. כמו כן פועל במקום גן ילדים.

בשבדיה יש נציגות לתנועות ויצו, אמונה ובני ברית. בקרב הנוער, הפעילה ביותר היא תנועת בני עקיבא. התנועה משמשת לא רק כתנועת נוער ציונית, אלא פועלת לקירוב הצעירים לעצם זהותם כיהודים. בית חב"ד פועל בעיר הבירה לאורך כל השנה.

מפעלי התרבות היהודיים העיקריים הם: מוזיאון קטן לאמנות יודאיקה בסטוקהולם, ספרייה ציבורית לנושאי יהדות, בטאון דו-חודשי ושידור רדיו שבועי. אנשי הקהילה מעורבים בפוליטיקה הארצית. ארגון הומו-לסבי יהודי-שבדי, GALEJ ‏(Gay & Lesbian jews), פעל לפנים ונכון לתחילת העשור השני של המאה ה-21 הוא אינו פעיל במיוחד.

בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר הבירה סטוקהולם שלושה בתי כנסת. הגדול ביותר הוא הקונסרבטיבי, המכונה בית הכנסת הגדול. שני בתי הכנסת הקטנים יותר הם אורתודוקסיים – עדת ישראל ועדת ישורון.

בית הכנסת הגדול נחנך בשנת 1870. בסגנונו ובממדיו ממשיך בית הכנסת הגדול בסטוקהולם מסורת של בתי כנסת מונומנטליים שנבנו באירופה, ביניהם בתי כנסת בולטים במיוחד כגון בית הכנסת היילברון, סגנון בנייה שהזכיר את סגנון הבנייה הממלוכית או ארמון אלהמברה. בית הכנסת נחרב באירועי ליל הבדולח ב-1938. התפילות בו בערבי שבת, בשבתות וחגים נעשית בלוויית נגינת עוגב (על ידי נגן שאינו יהודי), ובשירת מקהלה מעורבת. עד שנת 2008 הייתה נהוגה בו ישיבה נפרדת: הגלריות שמורות לנשים, ואילו הצד השמאלי בקומת הקרקע לגברים. בצד הימני מותרת ישיבה מעורבת. כיום בית הכנסת שוויוני לחלוטין. התפילות מסורתיות, ומתקיימות מלבד בשבת וחג גם בימי שני וחמישי.

בבית הכנסת "עדת ישורון" ריהוט, תיבה וארון קודש שעמדו בעבר בבית כנסת קטן בהמבורג. המבנה שרד בליל הבדולח, כאשר נשרפו והושחתו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה.

שחיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבדיה חל איסור על שחיטה כשרה, בדומה לאיסור על שחיטת חלאל. בני הקהילה המעוניינים בבשר כשר נדרשים לפיכך לייבאו מארצות אחרות באירופה. הקהילה היהודית מקיימת מאמצים גדולים כדי להביא לשינוי החוק בפרלמנט ולהתיר את השחיטה; אחת הדרכים לכך, היא קואליציה ההולכת ונרקמת בין היהודים לבין המוסלמים בנושא זה.

אליהו בירנבוים אשר ביקר בקהילה ביולי 2008 מצטט במאמרו את תשובת נשיאת הקהילה בסטוקהולם לשאלה, מדוע שינוי חוק השחיטה כה חשוב בעיניה, והאם אכן הקהילה מתכוננת להפעיל מערכת של שחיטה מקומית אם החוק יאושר. היא השיבה: "אינני בטוחה שנתחיל לשחוט בשבדיה, אבל כיהודים גאים שחיים בעולם חופשי ודמוקרטי, אני לא מוכנה לוותר על כך שנוכל לחיות כבני חורין במדינה זו ולשחוט לפי רצוננו וראות עינינו, הן במחשבה והן במעשה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יהדות אירופה

אוסטריהאוקראינהאוזבקיסטןאזרבייג'ןאיטליהאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנד ·הונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשבדיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזמזרח אירופה
אירופה
  1. ^ ראו אודותיו בביוגרפיה הלאומית הנורדית.