יהדות פורטוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתובה מפורטוגל

יהדות פורטוגל היא קהילה יהודית שהייתה קהילה גדולה ומפוארת שהתקיימה באזור פורטוגל של היום.

תחילת התיישבות בפורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. במאה ה-13 המלך אפונסו השלישי, מלך פורטוגל, הקים חטיבה נפרדת בממשל ליהודים והוא ניסה לנצל את קשריהם הכלכליים הטובים לפיתוח פורטוגל. היהודים הואשמו בהבאת המגפה השחורה אך השלטונות הצליחו למנוע מההמונים לפגוע ביהודים עד לשנת 1449, אז נערכו פרעות קשים ביהודי ליסבון שהיוו את הקהילה הכי גדולה של יהודי פורטוגל.

רדיפות דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות

ב-1492, בעת גירוש היהודים מספרד, חיו בפורטוגל כ-30,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כמיליון תושבים. מגורשי ספרד שהיגרו לפורטוגל שינו את משקלם היהודים באוכלוסייה בצורה משמעותית: ההערכה היא שהקהילה היהודית גדלה בכ-70,000 איש, עד לכ-10% מהאוכלוסייה הפורטוגזית. מתוך המהגרים, שהוגדרו בכלתי חוקיים וכעבדי המלך, הותר רק ל-600 בתי אב להישאר בפורטוגל למשך שנה באופן חוקי, תמורת כופר גדול לשלטון. ילדיהם של אותם יהודים עבדי-המלך נלקחו מהם, בהוראתו של מלך פורטוגל ז'ואו השני, ונשלחו לאי סאו טומה שלחופי אפריקה, שהיה חלק מהאימפריה הפורטוגזית, על מנת שיעבדו במטעי הסוכר שבו. בשנת 1496 נשא המלך מנואל הראשון את איזבל, בתם של פרננדו השני ואיזבלה מלכי ספרד, ובמסגרת הנישואים כפתה המלכה הצעירה על המלך לגרש את היהודים מפורטוגל. באותה תקופה החלה פורטוגל לעלות כמעצמה עולמית, ומנואל היה מעוניין ביכולותיהם, בקשריהם ובכספם של היהודים שבממלכתו. בלחצם של מלכי ספרד ושל שרים בממלכתו הוציא לבסוף מנואל צו גירוש בדצמבר 1496, אך באמצעות שורה של פעולות הפך את הקערה על פיה: הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות (1497), יחד עם חטיפת ילדים נוספים ושורה של הבטחות כלכליות, גרמה לרבים מהיהודים להישאר בפורטוגל, אם כי לא כיהודים. המרתם הגורפת של יהודי פורטוגל לנצרות, בשונה מתהליך הארוך שעברו יהודי ספרד, הביאה לכך שרובם לא אימצו את הנצרות באמת ובתמים אלא המשיכו לשמור על יהדותם, בצורה כזו או אחרת, בסתר, כאנוסים. בשנת 1498 קבע המלך שיהדותם של יהודים שממירים את דתם לנצרות לא תיבדק או תיחשד למשך עשרים השנים הבאות, וב-1499 הוא אסר על יציאת יהודים מפורטוגל.

כתובה מפורטוגל

הטמעתם של יהודי פורטוגל בחברה הנוצרית לא התקבלה בצורה חלקה באוכלוסייה המקומית. משקלם של החברים החדשים באוכלוסייה היה גדול מאוד, ורבים מהם תפסו עמדות כח ושלטון. דרשנים ומטיפים סבבו ברחבי הממלכה ודיברו כנגד הקונברסוס, היהודים שהמירו את דתם, ותלו בהם את צרותיה השונות של פורטוגל. בשנת 1506 היכתה מגפה בליסבון, המלך נמלט אל מחוץ לעיר וההמון הזועם טבח בקהילת הנוצרים החדשים שבעיר. בעקבות הטבח ביטל מנואל את איסור היציאה מפורטוגל.

בשנת 1525 הגיע דוד הראובני לקהילת הנוצרים החדשים בפורטוגל. הוא זכה לתגובות אוהדות בקרב קהילת האנוסים הפורטוגזית, ששימרה מתחת לפני השטח קירבה ליהדות וציפיות משיחיות, ואף נשארה כקהילה מאורגנת ומוכרת, אם כי לא אהודה. הראובני נאלץ לעזוב את פורטוגל לאחר התגיירותו של שלמה מולכו, שהיה מזכירו של המלך מנואל. האינקוויזיציה הפורטוגזית הוקמה בשנת 1536, והחלה להעלות אשמים על המוקד משנת 1540.

יהודים בסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים שם, שחיו כאנוסים, שמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, סלוניקי, אמסטרדם, ברזיל והאימפריה העות'מאנית, וחזרו לדת היהדות. עקב מספרם הקטן יותר הם היו ידועים פחות מיהודי ספרד. האוטו דה פה האחרון נעשה בפורטוגל בשנת 1791 והאינקוויזיציה הסתיימה סופית בשנת 1821.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק לאחר מאות שנים החלו להתגורר באופן פורמלי יהודים בפורטוגל. מתחילת המאה ובמהלך המאה ה-19 החלו להגר לפורטוגל יהודים רבים דוברי ספרדית וחכיתיה מצפון מרוקו, מקהילת טטואן, טנג'יר ומגיברלטר. בשנת 1892 זכתה הקהילה הספרדית - מרוקנית להכרה רשמית כקהילה.

בשנת 1917 עורר גילוי של קהילת צאצאי אנוסים בכפר בלמונטה על ידי יהודי פולני בשם שמואל שוורץ - הד גדול בקרב יהדות העולם.

מי שפעל רבות להשבת צאצאי האנוסים ליהדות היה קצין בצבא פורטוגל - ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (1887 - 1961) שהיה בעצמו בן למשפחת אנוסים, למד יהדות ועברית, התגייר, והקים קהילה יהודית בפורטו ואת בית הכנסת כדורי. מסופר שהיה מסתובב רכוב על סוסו בעיירות ובכפרים בצפון פורטוגל, ותר אחרי צאצאי האנוסים, שגם במאה ה-20 עדיין שמרו על יהדותם בסתר ופחדו לגלות אותה לסביבתם. בתוך מספר שנים גייר כ-9,000 צאצאי אנוסים.

דמות בולטת אחרת ביהדות פורטוגל בעת המודרנית היה הפרופ' משה בן-שבת אמזאלג, כלכלן מפורסם ואיש ציבור שכיהן כנשיא יהדות פורטוגל למשך למעלה מ-50 שנה, עד פטירתו בשנת 1972. משפחת בנסאודה שהגיעה ממרוקו לאיים האזוריים בתחילת המאה ה-19 גם גם כן התבלטה בקהילה היהודית המתחדשת בפורטוגל, תחילה בתחומי המסחר והכלכלה באיים ולאחר מכן באקדמיה ובחיים הציבוריים של המדינה. כך למשל פרופ' אלפרדו בנסאודה ייסד את המכון הטכני הגבוה של ליסבון, אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה הנודעים ביותר בפורטוגל.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו לפורטוגל פליטים רבים, יהודים ולא יהודים, בדרכם מערבה, ובסוף המלחמה היו בה כ-400 יהודים בעלי מעמד תושבי קבע וכ-650 במעמד פליטי מלחמה. לאחר המלחמה היגרו רבים מיהודי פורטוגל ממנה, ועד להתייצבות הפרלמנטרית בשנת 1976 היגרו כ-300 יהודים משטח המדינה.

בשנת 1988 התמנתה קולט אביטל כשגרירת ישראל ראשונה בפורטוגל, ולאחר ששמעה על אנוסים שחיים בפורטוגל, פנתה לרב הראשי לישראל, הראשון לציון אליהו בקשי דורון, ששלח את הרב שלמה סבג להקים להם בית כנסת, ולהשיבם ליהדות.

כיום מעריכים שבפורטוגל כ-750 יהודים, אך במפקד לאומי שנערך שם רשמו עצמם כ-1000 אזרחים כיהודים, כמובן שהמספרים מתעלמים מצאצאי היהודים האנוסים. רוב היהודים מתגוררים בליסבון.

יהודים בולטים ממוצא פורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יום טוב עסיס, משה אורפלי (עורכים), יהדות פורטוגל במוקד - מחקרים על יהודים ויהודים בסתר, הוצאת מאגנס, מרכז דינור לתולדות ישראל, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יהדות אירופה

אוסטריהאוקראינהאוזבקיסטןאזרבייג'ןאיטליהאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנד ·הונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשבדיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזמזרח אירופה
אירופה