מעשה בני האלוהים

The Sons "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה", פסל מ-1923 מאת דניאל צ'סטר פרנץ'.

חטא בני האלוהים או מעשה בני האלוהים ובנות האדם הוא קטע בסיפור המקראי, בספר בראשית פרק ו', פסוקים א'-ד'. לפי הכתוב, "בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים" לקחו להם נשים מבנות-האדם, ובאותה עת הופיעו בארץ "הנפילים" הגיבורים. אלוהים התכעס ואמר "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם", ומיד לאחר מכן מתרחש המבול. הקטע הקצר הוא אחד הפרקים הסתומים והשנויים-במחלוקת ביותר במקרא, גם בשל הקביעה שלאל יש בנים ממש. בימי בית שני המאוחר, פרשנות נפוצה הייתה שמדובר במלאכים שירדו מן השמים ארצה כדי להזדווג עם בנות-האדם. מזיווגים אלו נולדו הנפילים, יצורים על-אנושיים שהיו מנוגדים לבריאה וחוללו מעשי זדון. כדי לבלום אותם, מחה אלוהים את העולם במבול ואסר את המלאכים המורדים עד אחרית הימים, בעוד שנשמות הנפילים, שגופם מת במבול, הפכו לשדים שאחראים על הרשע בעולם. פרשנות זו התבטאה בייחוד בספר חנוך א' אך גם במקורות רבים אחרים. היא עודנה קיימת במסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית, בעיקר במספר מדרשים קטן, באזכורים מפורשים בברית החדשה ובסיפור על הארות ומארות בקוראן. מן המאות הראשונות לספירה הן חז"ל והן אבות הכנסייה דחו בתוקף ראייה זו מסיבות תאולוגיות. הפרשנות היהודית המקובלת מאז, המופיעה למשל בתרגום אונקלוס ואצל הרוב הגדול של הפרשנים, היא ש"בני האלוהים" אינו אלא כינוי לבני אנוש רמי-מעלה שהרבו בניאוף ובזימה ואף חטפו נשים מפשוטות העם, וזהו החטא שהוביל למבול. הפרשנות הנוצרית המקובלת, ככל הנראה מזמנו של יוליוס אפריקנוס במאה הרביעית, היא ש"בני האלוהים" היו צדיקים מבני שת, וחטאם שהוביל למבול היה ניאופיהם עם נשים מרושעות ויודעות כשפים מגזע קין, שהן "בנות האדם" הנזכרות. רק במאה ה-19, עם הופעת המחקר הביקורתי, הפרשנות המלאכית חזרה והועלתה.

תיאור החטא

בסוף פרשת בראשית מופיעה פרשייה המתארת את חטא בני האלוהים, שהוביל להחלטת ה' להחריב את העולם במבול. תיאור החטא מופיע בצורה מעורפלת ומסתורית, מה שהביא לריבוי דעות באשר למהות החטא ולזהות הדמויות המתוארות בהקשר אליו:

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'

הסבר החטא

בתיאור החטא נאמר בתורה: ”וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ”, ממשפט זה לא מבואר מה בדיוק היה חטאם של בני האלוהים עם בנות האדם, שהביא להחלטה הגורלית של ה' להחריב את העולם בעקבות זאת: ”וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ... וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”. ואכן הוצעו כמה הסברים בפרשנות המקרא מה בדיוק היה חטאם של בני האלוהים:

ע"פ רוב המדרשים חטאם היה בגזלת אשת איש מיד בעלה. פרשנות זו מסתייעת בפסוקים בתחילת פרשת נח מהם עולה שרצון ה' להחריב את העולם נבע מחטא ה'חמס' (=גזל) שמילא את הארץ: ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ”. בחלק מהמדרשים מוסף גם חטא משכב זכר ומשכב בהמה, בהם חטאו בני האלוהים. ויש מפרשים שחטאם היה לקיחת נשים בחוזקה באופן כללי, בין בתולות ובין נשואות.

אמנם על פי מדרש פרקי דרבי אליעזר, ומדרשים נוספים שהלכו בעקבותיו, חטאם היה קשור בזנות ובגילוי עריות, ולא בגזלת נשים:

ר' מאיר אומר גלוי ערוה היו מהלכין דורות של קין, האנשים והנשים כבהמה, ומטמאין בכל זנות: איש באמו ובבתו ובאשת אחיו ובאשת רעהו וברחובות וביצר הרע של מחשבת לבם. שנאמר: וירא ה' כי רבה רעת האדם. רבי אומר: המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים ראו את בני דורותיו של קין גלויות בשר ערוה, כוחלות עיניהם כזונות, וטעו אחריהם ולקחו מהן נשים, שנאמר: ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו

— פרקי דר' אליעזר בראשית כב

זהותם של בני האלוהים ובנות האדם

בדבר זהותם של בני האלוהים אשר חטאו בלקיחת בנות האדם קיימות מספר דעות. מרבית הפרשנים מבארים שהמדובר הוא על בני השופטים ובעלי הכח, שניצלו את מעמדם הרם כדי לקחת להם נשים יפות בכח, על פי בחירתם וללא התחשבות ברצונה של האשה או האם היא כבר נשואה: ”ויראו בני האלוהים - אלו בני הדיינין והשרים. תני רבי שמעון בן יוחי: כל פרצה שאינה באה מן הגדולים אינה פרצה” (מדרש לקח טוב בראשית פרק ו פסוק ב). על פי פירוש זה, 'בנות האדם' הכוונה לבנות האדם הרגיל, פשוטי העם.

פירוש נוסף הרווח במדרשים הוא שבני האלוהים אינם אלא מלאכים שירדו מן השמים לארץ, כדי להוכיח לה' שהם אינם חוטאים כמו בני האדם, ולבשו דמות אדם, בשר ודם, והתאוו ליופיין של בנות האדם וחטאו עימן:

כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה, היה הקדוש ברוך הוא מתעצב. מיד עמדו שני מלאכים, שמחזאי ועזאל, ואמרו לפניו: רבונו של עולם, הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך 'מה אנוש כי תזכרנו'! אמר להם: ועולם מה יהא עליו? אמרו לו: רבונו של עולם, היינו מסתפקין בו. אמר להם: גלוי וידוע לפני, אם אתם שרויין בארץ - היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם. אמרו לו: תן לנו רשות ונדור עם הבריות, ותראה איך אנו מקדשין שמך. אמר להם: רדו ותדורו עמהן! מיד קלקלו עם בנות האדם, שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן

— ילקוט שמעוני רמז מד

פירוש זה מבוסס על כך שהמונח 'בני האלוהים' בכל הופעותיו האחרות במקרא, מובנו הוא: 'מלאכים'. רווח נוסף להסבר זה בפסוקי הפרשיה הוא סיבת הולדתם של הנפילים מזיווג של מלאכים עם בנות אדם.

מציאות של יצורי-כלאיים בעלי כוחות על אנושיים הנוצרים מזיווג של כח רוחני עם בן תמותה מצויה גם בספרות חז"ל. כמו בסיפור המובא בתלמוד הבבלי:

אמר רבה: לדידי חזי לי הורמין בר לילית [שם של שד] כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא, ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה [היה השד רץ על שיני החומה, וסמוך לחומה דהר פרש על סוס, והשד השיג אותו במרוצתו]

— תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ע"ג, עמוד א'

הרשב"ם על המקום מבאר: ”שהיה אותו שד מאדם הבא על השידה והיה דר בין האנשים”.

עם זאת, במדרשים אחרים מובאים דבריו של רבי שמעון בר יוחאי שקלל את מי שיפרש את המושג 'בני האלוהים' שבפרשיה זו במובן של מלאכים: ”רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא. רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא [מלאכים]”.

האבן עזרא פירש ש'בני האלוהים' הכוונה לאנשים הבקיאים בחיזוי מערכות הכוכבים והמזלות ('יודעים דעת עליון'), ובחרו להם נשים לפי התאמתן למזלותיהם. פירוש זה מסביר את הולדת ה'נפילים', המכונים במקרא גם 'הגבורים' ו'אנשי השם', מזיווג מותאם זה.

פירוש נוסף של הרא"ש הוא שבני האלוהים הם זרעו של שת, שהיה כשר. ואילו בנות האדם היו מזרעו של קין שקולל על ידי ה', וגם ילדיו היו חוטאים. וכאשר החלו זרעו של שת להתערב בזרעו של קין ולשאת מהם נשים, ואלו קלקלו אותם ולימדום לחטוא, ראה ה' שאין תקנה לעולם אלא בחורבנו.

לעומת זאת, בספר הזוהר מובאת דעה הפוכה, לפיה בניו של קין הם בני האלוהים, שנקראו כך על פי המדרש שהורתו של קין הייתה מכך שהנחש (סמאל בלשון הקבלה) בא על חוה והטיל בה זוהמא, ומזיווג זה נוצר קין שמראהו ומראה זרעו שונה ממראה שאר בני האדם:

ר' חייא אמר: בנוי דקין [בניו של קין] הוו 'בני אלהים', דהא כד אתא סמאל על חוה - אטיל בה זוהמא ואתעברת ואולידת לקין. וחיזו דיליה לא הות דמי לשאר בני נשא [ומראהו שונה משאר בני אדם]. וכל אינון דאתיין מסטרא דיליה - לא הוו אקרון אלא 'בני האלהים'

— ספר הזוהר בראשית דף לז עמוד א

יש המפרש שבני האלוהים הם שֹרים רוחניים של אומות העולם, שהם מלאכים בדרגה נמוכה שמהלכים בארץ ועושים שליחותו של ה' בעולם. וכאשר הזדווגו עם בנות האדם, ייחסו לילדים שנולדו מהם תכונות אלוהיות של אל-מוות, שהביאה לסגידה להם. כנגד תפיסה מוטעית ואלילית זו הביאה התורה מעשה זה כדי להראות שגם על אותם נפילים נגזר למות, ואף בקיצור ימים, כדי שיהיה ברור שאין שום יצור אנושי עם תכונות אלוהיות. לדבריו, סיבת התנגדותם של חלק מחכמי חז"ל (כמו רשב"י, כנזכר) לפרשנות זו של הפסוקים נעוצה בכך שבאותם דורות התרבות היוונית והרומית החיו את רעיון הימצאותן של דמויות אליליות שנוצרו מזיווג בני אלים עם בנות אדם, וכדי לא לעשות שימוש מסוכן בתורה כמקור לכך, נתנו חכמי ישראל פירוש שונה לפסוקים.

הסבר מעט שונה הובא בפירוש המלבי"ם, לפיו תיאור חטא 'בני האלוהים' אינו אלא מיתולוגיה עממית שרווחה באותה תקופה של טרום המבול, הטוענת שקיימים אלים החושקים בבנות יפות ואז עליהן להינשא להם, ומזיווג זה יוולדו הנפילים, שעל פי אמונה זו, הם עצמם אלים. ובחסות אמונה זו היו אנשים לוקחים נשים נשואות לעצמם לנשים:

ידוע בקורות העמים הקדמונים שהיו מאמינים שבני אלהים חושקים את בנות האדם, והיו מהבילים שכשהאשה טובה תמצא חן בעיני בני אלהים - ויבאו אליהן וילדו להם... וספר [הכתוב] שכפי מחשבת הדור ההוא והבליהם אמרו שבני אלהים הם רואים את בנות האדם כשהם טובות, אז ימצאו חן בעיניהם ויקחו להם נשים. שבאופן זה זנו הנשים מתחת בעליהם עם אנשים שההבילו עליהם שהם בני אלהים, וחושקים בהן ויקחו אותן לנשים... לכן הודיע לנו משה רבינו עליו השלום כי הנפילים האלה, שהם הענקים והעריצים שאמרו עליהם העמים בספוריהם שנפלו משמים, והם היו בימים האלה וגם אחרי כן, שאז נמצאו ענקים וגבורי כח נוראים שאמרו על עצמם שהם בני אלהים שנפלו משמים. וע"כ קראן בשם נפילים, ע"ש שנפלו לארץ, והעם התחילו לעבוד אותם, וזה נמשך גם אחרי כן. והם היו בני האלהים שבאו אל בנות האדם וילדו להם, עד שגם הבנים היו נחשבים לאלילים, באשר האמינו שנולדו מבני אלים... וכל הספורים האלה מקורם התחיל מדור המבול ואילך, וזה היה שורש להשחתת האדם ולהעבודות הזרות והנכריות ואמונת שוא והבל אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם, שיראו כי אדם המה ובני תמותה ולא אלהים המה

סיבת העונש

בהתאם לפירושים השונים באשר למהות החטא, מתבארת גם סיבת העונש: לפי הפרשנים המבארים את החטא בגזל נשים, העונש היה על ה'חמס' שעם השנים מילא את הארץ: ”כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ”.

לפי המפרשים את החטא בזנות מלאכים עם בנות אדם, חטא בני האדם היה הפיכת הבנים הנולדים מהם לבעלי כוחות אלוהיים וסגידה להם. או שהעונש היה על מתן הכשר מוסרי לחמס נשים תחת מעטה הצדקה רוחני של מציאות שנקבעה מלמעלה בה בני אלים מחפשים בנות יפות לשאתן לנשים, ואין לבני תמותה להתנגד לכך.

הנפילים

ערך מורחב – נפילים

בפרשיית חטא בני האלוהים מתוארת לידתם של ה'נפילים' מזיווג זה של בני האלוהים עם בנות האדם. הנפילים הם אנשים ענקים בעלי כח רב, המכונים בסוף הפרשיה 'הגבורים' ו'אנשי השם'. בתיאור המרגלים את יושבי הארץ, משתמשים המרגלים במונח 'נפילים' כדי לתאר את שלושת ילידי הענק שבחברון: ”וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם”. תיאור של יצורי-כלאיים בעלי עצמה על-אנושית שנוצרו מזיווג אלים עם בנות אדם נמצא בתרבויות רבות נוספות. וכמבואר בסמוך.

שרידים מקראיים לתופעה

יש המוצאים שרידים מקראיים לתופעת נישואי בעלי הכח והשלטון עם בנות פשוטי העם בכפייה, בסיפורי מקרא נוספים כדוגמת אונס דינה. כך, למשל, כותב הספורנו:

אמנם היה זה (גמול) מורגל אצלם שלקחו ראשי העיר בנות העם בלתי רשות לנשים או לפלגשים, על דרך: ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו

— ספורנו על בראשית פרק ל"ד, פסוק כ"ז

דוגמאות נוספות לנוהל זה ניתן למצוא בסיפור ירידת אברהם ושרה למצרים, שבמהלכו נלקחת שרה אל פרעה שליט מצרים בעל כרחה, בסיפור ירידת אברהם ושרה לגרר, אז נלקחת שרה אל אבימלך, ובירידת יצחק ורבקה לגרר.

במיתולוגיה

רעיון נישואי אלים או בני אלים עם בנות האדם התפתח עם השנים גם בתרבויות אחרות. מן הידועות שבהן היא התרבות היוונית (ואחריה הרומית) שבמיתולוגיה שלה קיימות דמויות שנוצרו מזיווגם של אלים עם בנות תמותה. אחת המפורסמות שבהן היא הדמות האגדית הרקולס, שעל פי המיתולוגיה היוונית נוצר מזיווגם של האליל זאוס עם אלקמנה אשת אמפיטריאון. אמנם כבר קודם התרבות היוונית נמצאו עמים שאימצו את רעיון זיווג הכוחות הרוחניים עם בנות אנוש, הן בדתות המזרח הרחוק, והן בדתות כנעניות כפי שניתן לראות בכתבי אוגרית.

המלבי"ם, בהמשך לדברים שהובאו לעיל, רואה במעשה זה מיתולוגיה קדומה שרווחה בתקופת המקרא, ומבאר שזה היה שורש טעות העבודה הזרה בעולם, וזו הסיבה שה' קיצר ימי חייהם ל-120 שנה, כדי שיידעו הכל שכל הטוענים לאלוהות אינם אלא בני תמותה ככל האדם:

אבל דע שכל הספורים וההגדות האלה שעליהם בנו כהני האליל כל ענייני הע"ז וספורי האלילים והמיטהאלאגיא שלהם הוא הכל שקר וכזב, היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים, רק המה הגבורים אשר מעולם ואנשי השם, שכל גבור שעמד בימים ההם, או איש שעשה לו שם על ידי חכמתו ומעשיו היו מיחסים לו אלהות והיו אומרים שנפל משמים והיו מספרים עליו נפלאות והבלים הרבה, וכל הספורים האלה מקורם התחיל מדור המבול ואילך, וזה היה שורש להשחתת האדם ולהעבודות הזרות והנכריות ואמונת שוא והבל אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם שיראו כי אדם המה ובני תמותה ולא אלהים המה

— מלבי"ם בראשית פרק ו פסוק ד

ההוגה הנאופלאטוני אלכסנדר מליקופוליס (סביב 300 לספירה) ציין בחיבורו כי "מה שנאמר ביצירות שירה על הענקים מהווה מיתוס מוחלט. אלה העוסקים בנושאים כאלה מציעים אותם באלגוריות, מסתירים את רצינות הטיעון באמצעות צורתו של המיתוס. למשל, כאשר ההיסטוריה היהודית מציינת שהמלאכים קיימו יחסי מין עם בנות האדם, אופן ביטוי כזה מורה על תנועת [ירידת] הכוחות המזינים של הנשמה, מלמעלה לכאן למטה".

ראו גם

• המבול
• פרשת בראשית

לקריאה נוספת

• Annette Yoshiko Reed, Fallen Angels and the History of Judaism and Christianity: The Reception of Enochic Literature, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2005.
• Jaap Doedens, The Sons of God in Genesis 6:1-4: Analysis and History of Exegesis, הוצאת בריל, 2019. (ע"ע גם הדיסרטציה עליה מתבסס הספר.)
• גיא דרשן, 'סיפור בני האלהים ובנות האדם (בר' ו 1–4) לאור קטלוג הנשים ההסיודי', שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כג (תשע"ד), עמ' 155–178

קישורים חיצוניים

• מעשה בני האלוהים ובנות האדם, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• בני האלוהים, באתר אספקלריה