תוכנית אפולו – הבדלי גרסאות

תוכנית אפולו באה בעקבות תוכניות חלל קודמות של ארצות הברית: תוכניות [[תוכנית מרקורי|מרקורי]] ו[[תוכנית ג'מיני|ג'מיני]], שהופעלו מסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה־50 של המאה ה־20]]. תוכנית אפולו עצמה, שהופעלה בין 1961 ל־1972, עשתה שימוש ב[[משגר לוויינים|משגרים]] מ[[סטורן (משפחת משגרים)|משפחת משגרי הסטורן]] לשיגור המשימות לחלל. משגרי סטורן ו[[אפולו (חללית)|חלליות אפולו]] שימשו במשימות נוספות לתוכנית אפולו, שכללו שלושה שיגורים במהלך תוכנית [[סקיילאב]] בשנים 1974–1973 ושיגור אחד במהלך תוכנית [[אפולו-סויוז|אפולו־סויוז]] ב־1975.

 

 

תוכנית אפולו השיגה מספר ציוני דרך משמעותיים בתולדות טיסות החלל: היא התוכנית היחידה שבמסגרתה נשלחו בני אדם אל מעבר ל[[מסלול לווייני נמוך]]; [[אפולו 8]] הייתה המשימה המאוישת הראשונה שיצאה ממסלול כדור הארץ והקיפה גרם שמיים אחר מלבד כדור הארץ, ו[[אפולו 17]] היא המשימה המאוישת האחרונה שעשתה זאת. תוכנית אפולו דרבנה פיתוחים טכנולוגיים בתחומים רבים מלבד מתחומי הטילאות וטיסות החלל, כגון [[אווירונאוטיקה]], [[תקשורת]] ו[[מחשב]]ים. כמו כן הציתה התוכנית התעניינות בתחומים [[הנדסה|הנדסיים]] ומדעיים רבים בקרב בני כל הגילאים, והשאירה מתקנים ומכשירים רבים שפותחו במהלך התוכנית כציוני דרך. תאי הפיקוד של חלליות אפולו, עם כלים נוספים ששימשו בתוכנית, מוצגים במוזיאונים בכל רחבי העולם, ביניהם [[מוזיאון האוויר והחלל הלאומי]] ב[[וושינגטון די. סי.]] ובמתקני נאס"א ב[[פלורידה]], [[טקסס]] ו[[אלבמה]].