מרים בן-פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מרים בן פורת)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבקרת המדינה מרים בן פורת מציגה בפני נשיא המדינה חיים הרצוג את דוח המבקר מס' 39, בבית הנשיא בירושלים, 1989

מרים בן-פורת (26 באפריל 1918 - 26 ביולי 2012), הייתה שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות התשעים. היא הייתה האישה הראשונה שמלאה את התפקידים האלו במדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-פורת (השם המקורי: שיינזון) נולדה בויטבסק, בלארוס (של היום) וגדלה בקובנה שבליטא, ממנה עלתה ארצה בגפה בשנת 1936.

בשנת 1945 סיימה את לימודי המשפטים והוסמכה כעורכת דין לאחר התמחות במשרדו של יצחק אולשן. בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים והתקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה. הופיעה בעיקר במשפטים בבית המשפט העליון. בין השאר הייתה התובעת במשפטו של יעקב חרותי[1].

כשופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1958, התמנתה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים, החל ממאי 1975 החלה לכהן כנשיא-תורן של בית המשפט, ובדצמבר 1975 החלה לכהן כנשיאת בית המשפט המחוזי. במקביל לכס השיפוט, בין השנים 1964–1978, לימדה בן-פורת באוניברסיטה העברית, והגיעה לדרגת פרופסור חבר.

ב-1 בנובמבר 1976, מונתה כשופטת בפועל בבית המשפט העליון. ב-2 במרץ 1977 מונתה במינוי קבע, והייתה לאישה הראשונה בהרכב בית המשפט. בשנת 1983, עם מינויו של מאיר שמגר לנשיא, התמנתה לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון (תואר אשר שונה בשנת 1984 ל"משנה לנשיא בית המשפט העליון"). היא פרשה מכס השיפוט בשנת 1988, עם הגיעה לגיל 70.

כמבקרת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר פרישתה מכס השיפוט, ב-4 ביולי 1988, מונתה לתפקיד מבקר המדינה. היא עמדה בראש מוסד מבקר המדינה במשך עשור, עד 4 ביולי 1998.

בתקופת כהונתה כמבקרת המדינה, היוותה בן-פורת גורם בעל השפעה ופעלה למינהל תקין בכל מוסדות השלטון. היא נחשבה כמי שיצקה תכנים חדשים למוסד המבקר, וכי מי שעוררה את המשרד להיות בעל תפקיד אפקטיבי במלחמה בשחיתויות השלטון והמנהל הציבורי. בין היתר, היא אילצה את המפלגות השונות לפרסם את רשימות התורמים להן, וביקרה את צה"ל על כך שמסיכות הגז שחילק ערב מלחמת המפרץ הראשונה לא היו יעילות דיין. הדו"חות שפירסמה עוררו הד נרחב בציבור, במיוחד הדו"ח של שנת 1992, שצייר תמונה קשה של התנהלות שלטונית מושחתת, מינויים פוליטיים ומתן כספים ייחודיים. דו"ח זה נוצל על ידי מפלגת העבודה בתעמולת הבחירות לכנסת ה-13.

בשנת 1991 הוענק לבן-פורת פרס ישראל למפעל חיים. בשנת 2004 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים".

לבן-פורת בת מאומצת, אך לא היו לה ילדים ביולוגים.

בן-פורת נפטרה ב-26 ביולי 2012, בת 94 הייתה במותה.

ספרה האוטוביוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ש. בן חיים, החל משפטו של עו"ד חרותי, מעריב, 27 ביוני 1957


מבקרי המדינה
זיגפריד מוזס יצחק ארנסט נבנצל יצחק טוניק יעקב מלץ מרים בן־פורת אליעזר גולדברג מיכה לינדנשטראוס יוסף שפירא
19491961 19611982 19821987 19871988 19881998 19982005 20052012 2012 ואילך
דגל ישראל
משנים לנשיאי בית המשפט העליון
משה זמורה · יצחק אולשן · שניאור זלמן חשין · שמעון אגרנט · משה זילברג · יואל זוסמן · משה לנדוי · חיים כהן · יצחק כַּהן · מאיר שמגר · מרים בן פורת · מנחם אלון · אהרן ברק · שלמה לוין · תאודור אור · אליהו מצא · מישאל חשין · אליעזר ריבלין · מרים נאור האומות המאוחדות
יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
מנחם דונקלבלוםיצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןצבי ברנזוןמשה לנדויאלפרד ויתקוןחיים כהןאליהו מנימשה עציונייצחק כהןמאיר שמגרגבריאל בךמרים בן פורתאליעזר גולדברגאברהם חלימהתיאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןדליה דורנריעקב טירקלדורית בינישאליעזר ריבליןאילה פרוקצ'יהמרים נאוראליקים רובינשטיין Knesset building.jpg