מרים בן-פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מרים בן פורת)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים בן-פורת
מרים בן-פורת, 1983
מרים בן-פורת, 1983
לידה 26 באפריל 1918
ויטבסק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביולי 2012 (בגיל 94)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שופטת, משפטנית, עורכת דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מבקרת המדינה ה־5
4 ביולי 19884 ביולי 1998
(10 שנים)
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־10
28 בנובמבר 198325 באפריל 1988
(4 שנים ו-21 שבועות)
תחת נשיאת בית המשפט העליון מאיר שמגר
שופטת בית המשפט העליון
1 בנובמבר 19761 בינואר 1988
(11 שנים)
נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים
דצמבר 19751 בנובמבר 1976
(כ־48 שבועות ויום)
תפקידים נוספים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרים בן-פורת (25 בינואר 1918 - 26 ביולי 2012) הייתה שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות התשעים. היא הייתה האישה הראשונה שמלאה את התפקידים האלו במדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן פורת בבית הנשיא בירושלים - מציגה בפני חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל, את דוח המבקר מס' 39, 1989

נולדה בויטבסק (כיום בלארוס) לחיה לבית ריץ ולאליעזר שיינזון, במשפחה בת שבעה ילדים - שלוש בנות וארבעה בנים. אביה היה סוחר ויצרן יליד ליטא. אחותה היא האדריכל בלהה שרגנהיים שהשתתפה בתכנון קמפוס אוניברסיטת בר-אילן בשלביו המוקדמים והתמחתה בנוסף בתכנון בתי כנסת. המשפחה עברה לקובנה שבליטא זמן קצר לאחר לידתה של מרים. בשנת 1936, עלתה בן-פורת לארץ ישראל בגפה.

בשנת 1945 סיימה את לימודי המשפטים והוסמכה כעורכת דין לאחר התמחות במשרדו של יצחק אולשן. בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים כתובעת במחוז תל אביב[1]. היא התקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה במחוז תל אביב ובתפקיד זה הייתה התובעת במשפט של בנק יפת[2], של רוצחי ישראל קסטנר[3] ושל יעקב חרותי[4].

עבודתה כתובעת תוארה על ידי ד"ר יוחנן בדר בעיתון חרות[5]:

"גב' מרים בן־פורת הסבה אליה תשומת לב בהופעותיה. היא הוכיחה ידע משפטי, שליטה בחומר, כשרון, אך יחד עם זאת גילתה יחם חד־צדדי לעניין העומד בפני משפט, במידה אשר איולי מקובלת אצל עורך דין, המייצג אינטרס של קליאנט, אך לא אצל פרקליט מדינה, אשר חובתו לשמור על מידה של אובייקטיביות גם תוך ייצוג התביעה הכללית. יתר על כן: בהופעות אלו גילתה גב' בן־פורת מידת טימפראמיט או עצבנות, תקיפות ואף תוקפנות כלפי הצד שכנגד. וודאי אנשי המשטר והמשטרה ויתר הגורמים המעוניינים בהצלחת התביעה במשפטים אלה, מטעמים פוליטיים או אחרים, החשיבו מאד את עבודתה של הגברת ואף רשמו את נוהגיה וסגנונה לזכותה."

שאול הון תיאר את עבודתה[6]:

"היא משפטנית מעולה ומבריקה, המצטיינת בכושר ביטוי ושכנוע, שולטת בחומר וניחנה בתכונה נדירה: יודעת למצות בלי אריכות יתרה את הנקודות המשפטיות שהן מרכז הדיון."

כשופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1958, התמנתה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. כניסתה לתפקיד לוותה בחרם מצד לשכת עורכי הדין שטענה שמינוייה הוא "מינוי פוליטי" בשעה שיש עורכי דין בעלי ותק רב שלא זכו בתפקיד[7]. יוחנן בדר ציין שמועה שבמקור הייתה בן פורת אמורה להתמנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם בגלל התנגדות גורמים שונים בתל אביב מונתה למחוזי בירושלים, דבר שהעלה את חמת אלו שחיכו לתורם להתמנות לבית המשפט המחוזי בירושלים[5].

בתחילת 1968 עוררה סערה ציבורית כאשר קבעה שהסעיף הדורש את שמירת השבת המופיע בחוזים של הקרן הקיימת לישראל, בטל[8]. בספטמבר 1970 הטיחה ביקורת במינהל מקרקעי ישראל על שלא שילם פיצויים במלוא השווי של קרקעות מופקעות[9]. בשנת 1971 מונתה ליושבת ראש ועדת העררים לחלוקת רישיונות למוניות[10]. בשנת 1974 הייתה אב בית הדין שדן בעניינו של הילריון קפוצ'י[11].

באפריל 1975 החלה לכהן כנשיא-תורן של בית המשפט[12]. בדצמבר 1975 החלה לכהן כנשיאת בית המשפט המחוזי.

במקביל לכס השיפוט, בין השנים 1964–1978, לימדה בן-פורת באוניברסיטה העברית, והגיעה לדרגת פרופסור חבר.

ב-1 בנובמבר 1976, מונתה כשופטת בפועל בבית המשפט העליון[13]. ב-2 במרץ 1977 מונתה במינוי קבע, והייתה לאישה הראשונה בהרכב בית המשפט.

בשנת 1983, עם מינויו של מאיר שמגר לנשיא, התמנתה לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון (תואר אשר שונה בשנת 1984 ל"משנה לנשיא בית המשפט העליון").

היא פרשה מכס השיפוט בשנת 1988, בהגיעה לגיל 70.

השופטת מרים בן-פורת דחתה בקשה למשפט חוזר של עמוס ברנס במרץ 1985, בטענה שברנס לא הציג בפניה כל ראיה חדשה, והיא אף המליצה על טיפול פסיכולוגי: "המוצא ממצב נפשי זה הוא, לדעתי, בקבלת עזרה מתאימה של מומחה לדבר וחבל אם לא יבחר בדרך זו".

כמבקרת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר פרישתה מכס השיפוט, ב-4 ביולי 1988, מונתה לתפקיד מבקר המדינה. היא עמדה בראש מוסד מבקר המדינה במשך עשור, עד 4 ביולי 1998.

בתקופת כהונתה כמבקרת המדינה, היוותה בן-פורת גורם בעל השפעה ופעלה למינהל תקין בכל מוסדות השלטון. היא נחשבה כמי שיצקה תכנים חדשים למוסד המבקר, וכמי שעוררה את המשרד להיות בעל תפקיד אפקטיבי במלחמה בשחיתויות השלטון והמנהל הציבורי. בין היתר, היא אילצה את המפלגות השונות לפרסם את רשימות התורמים להן, וביקרה את צה"ל על כך שמסיכות הגז שחילק ערב מלחמת המפרץ הראשונה לא היו יעילות דיין.

הדו"חות שפירסמה עוררו הד נרחב בציבור, במיוחד הדו"ח של שנת 1992, שצייר תמונה קשה של התנהלות שלטונית מושחתת, מינויים פוליטיים ומתן כספים ייחודיים. דו"ח זה נוצל על ידי מפלגת העבודה בתעמולת הבחירות לכנסת ה-13.

בשנת 1991 הוענק לבן-פורת פרס ישראל למפעל חיים. בשנת 2004 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים".

מרים בן-פורת הלכה לעולמה ב-26 ביולי 2012 בגיל 94. הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים[14].

לבן-פורת ובעלה יוסף הייתה בת אחת, אשר השניים אימצו כאשר הייתה בת 5.

ספרה האוטוביוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדחה משפט הנאשמים ברצח הערבי מרמדן, על המשמר, 23 במרץ 1949
    מנהלת מוסד לחולי רוח נאשמת בגרימת מות 8 מבין החולים, הבוקר, 17 ביולי 1950
  2. ^ החל המשפט נגד "בנק יפת", מעריב, 21 במרץ 1956
  3. ^ הוגש גליון האישום נגד הנאשמים ברצח קסטנר, מעריב, 3 באפריל 1957
  4. ^ ש. בן חיים, החל משפטו של עו"ד חרותי, מעריב, 27 ביוני 1957
  5. ^ 5.0 5.1 יוחנן בדר, כניסת השופטת והחרם של עורכי הדין, חרות, 2 ביוני 1958
  6. ^ שאול הון, אשה - נשיאה, מעריב, 7 בדצמבר 1975
  7. ^ הסת' עוה"ד החרימה כניסת בן פורת לתפקיד שופטת מחוזית, הבוקר, 2 ביוני 1958
  8. ^ יהודה עזריאלי, חופש הפרט ו"סעיף השבת", הצופה, 26 באפריל 1968
  9. ^ ביקורת קשה על מנהל מקרקעי ישראל בפיצויים לבעלי חלקות מופקעות, דבר, 20 בספטמבר 1970
  10. ^ שופטת - יו"ר ועדת עררים לחלוקת רשיונות למוניות, למרחב, 18 במרץ 1971
  11. ^ אבישי אמיר, קאפוצ'י תודתי העמוקה לאחי וידידי יאסר ערפאת, מעריב, 15 בנובמבר 1974
  12. ^ גב' בן פורת נשיא תורן, מעריב, 4 באפריל 1975
  13. ^ עמוס לבב, מ. בן פורת וש. אשר נתמנו שופטים־בפועל בבית המשפט העליון, מעריב, 26 באוקטובר 1976
  14. ^ המצבה ומקום הקבר של מרים בן פורת, באתר "פרויקט גלעד"


מבקרי המדינה Mevaker Symbol.svg
זיגפריד מוזס יצחק ארנסט נבנצל יצחק טוניק יעקב מלץ מרים בן־פורת אליעזר גולדברג מיכה לינדנשטראוס יוסף שפירא
19491961 19611982 19821987 19871988 19881998 19982005 20052012 2012 ואילך