עדה (דמות מקראית)

עָדָה אשת לֶמֶך

לֶמֶך שר את שירתו לשתי נשותיו
אב	קֵינָן
בן זוג	לֶמֶך בן מְתוּשָׁאֵל
צאצאים	יָבָל, יוּבָל
מספר צאצאים	2
תקופה	קצת לפני דור המבול
בתנ"ך	בראשית, ד', י"ט–כ"ד

עָדָה היא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית, פרק ד', אשתו של לֶמֶך בן מְתוּשָׁאֵל ואימם של יָבָל ויוּבָל.

אטימולוגיה

פירוש השם עָדָה הוא עדי, תכשיט.

משפחתה

לפי ספר הישר היא הייתה ביתו של קֵינָן ואחותם של מַהֲלַלְאֵל, עֵינָן, מֶָרֶד וצִלָּה. אביה השיא אותה ללֶמֶך יחד עם אחותה, צִלָּה.

חייה

ציור מסביבות שנת 1360, עָדָה מצד שמאל למעלה.

רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ללֶמֶך שתי נשים: ”כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש, משקה כוס של עקרין כדי שתעקר, ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים. וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה” (רש"י, בראשית, ד', י"ט). על עָדָה עצמה מוסיף רש"י: ”היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של סורה” (רש"י, בראשית, ד', י"ט). עם זאת, גם לצִלָּה נולדו שני ילדים, תּוּבַל קַיִן ונַעֲמָה.

חלקה במעשה לֶמֶך

לפי ספר הישר, לאחר שהרג לֶמֶך בשוגג את קַיִן ואת תּוּבַל קַיִן, היא ואחותה רצו להורגו ומאותו יום שנאו אותו. הן נפרדו ממנו, ובעקבות זאת לֶמֶך שר לנשותיו, עָדָה וצִלָּה: ”וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי: כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה:” (בראשית, ד', כ"ג–כ"ד). בסופו של דבר הן שבו אליו בציוויו של אָדָם הראשון.

קישורים חיצוניים

• עדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• עדה במדרש ובאגדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)