תימא (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תימא הוא דמות מקראית, בנו של ישמעאל. לתימא היו 11 אחים: נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, משא, דומה, חדד, יטור, נפיש, קדמה ובשמת.[1]

ברשימות בני ישמעאל, נמנה תימא בתוך קבוצת עמים או שבטים שישבו בצפון ערב, בצפון סיני ובמדבר הסורי ערבי.[2][3]

איוב מדבר על "ארחות תימא" ומקבילן ל"הליכות שבא".[4] רש"י אומר על המילים "ארחות תימא" שתימא זאת ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם.[4]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם, יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃"[5]
  • "הִ֭בִּיטוּ אׇרְחֹ֣ות תֵּמָ֑א, הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמֹו׃"[4]
  • "וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃"[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.