לדלג לתוכן

יבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יבל
אב למך בן מתושאל עריכת הנתון בוויקינתונים
אם עדה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק רועה צאן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יָבָל הוא דמות מקראית, הוא אחד מבניו של למך בן מתושאל מאשתו עדה. יבל מוזכר בסדר הדורות שבין אדם לנח:

וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.

על יבל נאמר שהיה אבי יושב אוהל ומקנה והכוונה היא לכך שהוא אביהם של יושבי אוהלים ובעלי מקנה. דהיינו, יבל היה זה שהמציא מחדש את שיטת הישיבה באוהלים וגידול הצאן (שכנראה נשכחה לאחר מותו של הבל נטול צאצאים). הכוונה היותו "אבי יושב אוהל ומקנה" היא גם שבניו ובני בניו של יבל הוסיפו לעסוק באומנותו וגם שהוא היה מורה ומייסד מנהגים ושיטות ודרכי חיים למעמד מסוים.[1]

פילון מגבל מספר על אינוס ומאגוס שלפי מסורות הפיניקים המציאו את הישיבה בכפרים ואת גידול הצאן.[1]

אח ליובל ואחיהם למחצה של תובל קין ונעמה, בני אשת אביו השנייה צלה. כמו כן, צאצא של קין, בנו של אדם הראשון.

השם "יבל" נגזר מאותו שורש, שממנו נגזרו שמות אחיו יובל ותובל. הועלתה הצעה לקשור את שמו וכן את "יובל" עם המילה הפיניקית "יבל" הזהה כנראה עם המלה הארמית יובל שמשמעותה - איל, עז ממין זכר, דבר המתאים לתיאורו של יבל כאבי יושב אוהל ומקנה.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג : חבב - יתת, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965, עמ' 451
  2. ^ רן צדוק, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, 1993-1996, עמ' 45