גזע (אדם)

המונח גזע, כאשר הוא מיוחס לבני אדם, הוא מונח מסַווג שנעשה בו שימוש לחלוקת האנושות לקבוצות בעלות זיקה של מוצא משותף, על בסיס תפיסה שמקורה בהבניה חברתית מוחלטת; וללא-בסיס מדעי או עובדתי לכך (ראו: פסאודו-מדע).

לרוב נעשית החלוקה על בסיס מאפיינים פנוטיפיים מובחנים כדוגמת מראה חיצוני (גם אם מדובר באנשים ממוצא מעורב או רב-גזעי, כגון שחורים, לבנים, וצבעונים). עם זאת, קיימות גם חלוקות אחרות לגזעים אנושיים המתבססות על עקרונות מגוונים, כגון על בסיס גאוגרפי (אירופיים, אפריקאים או אסיאתיים); שבטי (כגון צ'ירוקי או זולו); משפחות לשוניות (כגון סלביות, לטיניות, הודו-אירופיות או שמיות); השתייכות לקבוצת מיעוט אנדוגמית (כגון יהודים או בני רומה); מאפיינים ביולוגיים (כגון סוג דם או היקף הגולגולת); ומאפיינים גנטיים.

תאוריות מוקדמות על אודות החלוקה האנושית לגזעים התבססו על מאפיינים פנוטיפיים כוללניים, כגון צבע עור. הן לא התבססו על מובחנות ביולוגית גנטית, שכן נוצרו שנים רבות לפני תחילת פיתוחו של מדע הגנטיקה. כך, למשל, אפריקאי ויליד אוסטרלי נחשבו על ידי בלומנבך כשייכים ל"גזע השחור" אף על פי שבמוצאם הם אינם קרובים זה לזה יותר משאר האנשים. הגדרות מאוחרות יותר הצביעו על מאפיינים ביולוגיים תורשתיים, שאינם חיצוניים בהכרח, כמופיעים בתדירות גבוהה יותר בקרב קבוצות אוכלוסייה מסוימות יותר מאשר באחרות, כבסיס לחלוקה לגזעים.

החל ממחצית המאה ה-20, בעקבות השפעתן ההרסנית של תורות גזע שונות, נמצא השימוש במונח גזע תחת מתקפה. הביקורת המוקדמת התמקדה בטענה שיותר משהמונח מציין מהות כלשהי של "גזע", הוא משקף תהליך היסטורי של הבניה חברתית. היינו, לדעת המבקרים, החלוקה לגזעים היא מלאכותית ומסתמכת על מאפיינים חיצוניים חסרי חשיבות. בהמשך מחקר גנטי חשף שאכן חלוקת הגזעים המקובלת נטולת כל תוקף. לגזעים בבני אדם אין ממשות ביולוגית, הם תוצר של טבע האדם, ומאפיינים תרבותיים סביבתיים, חברתיים והיסטוריים.

לפי גילוי דעת של האגודה האמריקאית של אנתרופולוגים פיזיים:

גזעים טהורים, במובן של אוכלוסיות הומוגניות מבחינה גנטית, אינם קיימים במין האנושי בימינו וגם אין הוכחה כי הם התקיימו אי פעם בעבר.

— הצהרה של האגודה באתרה

עם ריצוף גנום האדם התגלה שהשונות הגנטית בתוך אפריקה גדולה הרבה יותר מאשר מחוץ לאפריקה, ועל כן אם ניתן לחלק את מין האדם לגזעים, זו הייתה חלוקה בין קבוצות בתוך אפריקה ולא קבוצות חוץ-אפריקאיות. גילוי נוסף הוא שבמיון על פי תכונות שאינן נראות, למשל סוגי דם, מתקבלת חלוקה שונה לחלוטין מאשר חלוקה על פי צבע עור. יתר על כן השונות הגנטית במין הומו סאפיינס נמוכה מאד, נטולת משמעות מול השונות במינים אחרים המחולקים לגזעים.

על פי הפסיכולוגיה האבולוציונית הסיבה לחלוקה על פי צבע עור טבועה בנפש האדם: הצורך באבחנה בין "אנחנו" ל"הם", וצבע עור פשוט קל לראות.

אטימולוגיה

האטימולוגיה של המונח המשמש בשפות אירופה לגזע אינה ודאית. (באנגלית ובצרפתית: race; בגרמנית: rasse; בספרדית: raza). יש המצביעים על המילה הערבית "ראס", שמשמעותה "ראש", אך גם "מקור", או על המילה הלטינית "שורש" (radix). סביר יותר כי המקור הוא המילה הלטינית ratio, שאחד משימושיה היה "איכות" או "אופן".

לפי פרשנות חלופית, במאה ה-16 נהוג היה לכתוב בצרפתית עתיקה rasse ובאיטלקית razza. ההשערה היא כי המקור למילים אלו הוא המילה הלטינית generatio שמשמעותה "הולדה" או המקור שממנו נולדים. יתר על כן, ניתן להצביע על קשר למילה הלטינית gens, שמשמעותה שבט, עם ושושלת, וכן על המילה genus שמשמעותה הוא לידה, מקור, משפחה והורשה. מקור מילה זו ביוונית: γένος.

לפי אפשרות אחרת, המקור הוא המילה reiza בגרמנית עתיקה, שמשמעותה קו או סימן (זהו גם מקורה של המילה האנגלית write), כלומר קו המסמן תורשה או שושלת.

המילה העברית "גזע" במשמעות זו התחדשה בעת החדשה, על פי השימוש שלה במקורות לציון משפחה או שלשלת יוחסין (למשל ישעיהו יא: "ויצא חוטר מגזע ישי"). שימוש זה הוא בעצמו שימוש מושאל מן המשמעות הבוטנית של "גזע".

שימושים ראשונים לפני העת החדשה

העת העתיקה

שימושים מוקדמים לחלוקת האנושות לקטגוריות "גזעיות" שונות ניתן למצוא כבר בספר השערים, טקסט מקודש במצרים העתיקה, המתייג ארבע קבוצות שמקובל לזהות כיום כ"מצרים", "שמיים/כנענים", "לובים" ו"נובים". יוונים ורומאים הסבירו את השונות החיצונית בין בני אדם באמצעות מיתולוגיה וכן בהסברים של דטרמיניזם סביבתי, קרי השפעת האקלים על הופעתם החיצונית של בני אדם. בתרבויות הקלאסיות הוענקה חשיבות רבה יותר להשתייכות משפחתית או שבטית מאשר להופעה חיצונית, ועל סממנים חיצוניים ניתן היה להתגבר באמצעות אימוץ של נורמות חברתיות ותרבותיות.

שלהי ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת

הפרשנות ההגמונית להבדלים בין קבוצות אנושיות בימי הביניים הייתה פרשנות תאולוגית. הגנאלוגיות התנ"כיות על בריאת העולם ועל תפוצת האנושות שמקורה באדם הראשון שימשו מקור מוסמך כהסבר לגיוון האנושי והבדלים הנראים לעין בין בני אדם שונים הובנו כחלק מהתוכנית האלוהית הנסתרת או כתוצאה מהשפעה סביבתית. בשלב מחשבתי זה עדיין לא נעשה שימוש במונח "גזע" לתיאור הקבוצות האנושיות השונות.

המונח "גזע" החל להופיע בשפות האירופיות בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה המוקדמת. המונח נכנס לשימוש בשפה האיטלקית כבר במאה ה-14, לצרפתית במאה ה-15 ולאנגלית במאה ה-16. משמעות המונח באותה התקופה לא הייתה אחידה, ולצד משמעותו העיקרית כ"מוצא משותף" נעשה בו גם שימוש לציון קבוצות בעלות דמיון או מכנה משותף כלשהו ללא כל טענה למוצא משותף. קבוצות כאלו היו יכולות להיות מורכבות מדור או מאנשים בעלי אותו המקצוע. בשנת 1678, למשל, כתב ג'ון באניין "על דרכם וגזעם של צדיקים". שימושים חלופיים אלו היו קיימים באנגלית עד למאה ה-19, אולם מאוחר יותר לא נעשה עוד שימוש במונח במובן זה.

בשתי הממלכות ששכנו בחצי האי האיברי, ספרד ופורטוגל, הונהגו חוקים שאכפו את טוהר הדם, להפרדה בין "נוצרים חדשים" ו"נוצרים ישנים". על אף שהריבוד האמור התייחס, לכאורה, לדת, הרי שלמעשה נקבעה השייכות לקטגוריות השונות באמצעות מוצא. עם זאת, לא נעשה שימוש במונח "גזע" לציון קבוצות אלו. בנוסף, היחס בתרבות ההיספנית למערכת הקסטה, קטגוריות חברתיות-תרבותיות-משפטיות להן יתייחסו מאוחר יותר כגזעים, או כתוצאה של יחסים בין-גזעיים, כגון מולאטים, אינדיאנים ולבנים - היה דינמי. כלומר, מוצא לא נחשב כקבוע והיה בר שינוי, הן באמצעות הכרה חברתית והן באמצעות הליך רשמי וביורוקרטי שאישר את שינוי המעמד.

בשנת 1681 כתב ג'ון לוק על "אומות או גזעים של בני אדם", אך היה זה הצרפתי פרנסואה ברניה (Bernier) אשר השתמש בשנת 1684 במונח לראשונה לשם "חלוקה חדשה של הארץ לפי המינים או הגזעים השונים של בני אדם היושבים בה". בעזרת מאפיינים פנוטיפיים מובהקים, כגון צבע עור, השיער, מבנה הפנים ואחרים, חילק ברנייה את האנושות, באופן כללי, לחמישה גזעים: תושבי אירופה וצפון אפריקה, רוב תושבי אסיה המערבית וחלק מתושבי אסיה הדרומית-מזרחית וכן האינדיאנים ילידי האמריקות; תושבי אפריקה שמדרום לסהרה; תושבי מזרח אסיה ומרכזה, הפיליפינים ויושבי רוסיה המרכזית; הלאפים; וה"שחורים" יושבי כף התקווה הטובה (כנראה הבושמנים).

בשיח העממי עדיין נפוצה למדי ההשקפה כי גזעים לא רק שמתארים מגוון אנושי, אלא גם מסבירים אותו. את השקפה זו ניתן לתמצת בהיגיון כי אנשים שנראים שונה שייכים לגזעים שונים, והם שונים מכיוון שהם שייכים לגזעים שונים. ברבוג'אני (Barbujani) מסביר כי אמונה זו מבוססת על תצפית אמפירית ועל הנחה מוקדמת. התצפית היא כי בין אנשים הקרובים זה לזה מבחינה ביולוגית יש דמיון חיצוני מסוים, והנחה היא כי מינים מתחלקים באופן טבעי בחלוקת משנה לקבוצות של יחידים הדומים זה לזה מכיוון שהם קרובים זה לזה מבחינה גנטית, הוא הם משתייכים לאותו הגזע. תאוריה זו אינה מבוססת בהכרח על מחקר מדעי. בתוך האקדמיה ניתן לציין את מחקריו של ארנסט מאייר, מהביולוגים האבולוציונים המובילים במאה ה-20, הטוען כי בבואנו לחקור את האבולוציה יש לקחת בחשבון גורמים כגון בידוד מבחינת התרבות. גם קרלטון קון (Carleton Coon), בספרו משנת 1962: "מקור הגזעים" , טוען לקיומם של גזעים ואף מכיר בחלוקת הגזע הקווקזי לתתי גזעים.

תאוריות מדעיות במאות ה-18 וה-19 ועליית האסכולה הביולוגית

במרוצת המאה ה-18 הפכו ההבדלים בין קבוצות אנושיות למושא למחקר מדעי. במחצית הראשונה של המאה ה-18 נעשו מספר ניסיונות נוספים לחלק את האנושות לגזעים בצורה מדעית, אם כי חיבורים אלו נפלו בתיאורם מזה של ברנייה. ריצ'רד ברדלי (Bradly) הציע בשנת 1721 חלוקה לחמישה "מינים" על פי צבע עור וצורת השיער ושיער הפנים; בשנת 1740 הציע קארולוס ליניאוס חלוקה גאוגרפית לארבעה גזעים (אותה שיכלל מאוחר יותר לשבעה גזעים); ובשנת 1749 הציע בופון חלוקה לשישה גזעים, שההבדלים ביניהם נובעים בעיקר, אך לא רק, מהשפעת האקלים על צבע העור והשפעת התזונה על מבנה הגוף. לא היו אלו ההצעות היחידות.

מנגד היה מיעוט מקרב המדענים שעמד על דעתו שכלל אין משמעות לחלוקת מין האדם לגזעים, כדוגמת האתנולוג אדולף בסטיאן.

האסכולה הבלשנית

ערך מורחב – שפות הודו-אירופיות

מקורן של שפות הודו-אירופיות לפי ההיפותזה הקורגנית (3500 לפני הספירה) מקורן של שפות הודו-אירופיות לפי ההיפותזה הקורגנית (2500 לפני הספירה) מקורן של שפות הודו-אירופיות לפי ההיפותזה הקורגנית (1500 לפני הספירה) מקורן של שפות הודו-אירופיות לפי ההיפותזה הקורגנית (500 לפני הספירה) מקורן של שפות הודו-אירופיות לפי ההיפותזה הקורגנית (500 לספירה) ישנן 5 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

אחד הקריטריונים שהופעלו לחקירה מדעית אודות חלוקת בני האדם לגזעים היה הקריטריון הבלשני. כבר בשנת 1647 הציע ההולנדי מרקוס זוריוס ואן בוקסהורן (van Boxhorn) את האפשרות כי לשפות הודו-אירופיות יש מקור סקיתי משותף, אולם הצעתו לא הכתה הדים. ההיפותזה הוצעה שוב על ידי סר ויליאם ג'ונס, כאשר הוא שם לב לאוצר המילים ולמבנה התחבירי המשותף של הסנסקריט, הלטינית, היוונית והפרסית. השוואה מערכתית של השפות האלה ושל שפות עתיקות אחרות שנערכה בידי פראנץ בופ תמכה בתאוריה, וה"דקדוק ההשוואתי" של בופ, שהופיע בין 1833 ל-1852, נחשב כנקודת ההתחלה של המחקר האינדו-אירופי כתחום אקדמי. מאוחר יותר הוצעו היפותזות אחרות בנוגע למקור השפות ההודו-אירופיות.

אותו מקור משותף משוער כונה במהלך המאה ה-19 בשם "ארי" מהמילה המשותפת לאבסטן וסנסקריט, "אָרְיָה" (Arya) שפירושה "אדם אציל", שכן האינדו-איראנים היו דובריה העתיקים ביותר הידועים של השפות ההודו-אירופיות. עם זאת, המונח התייחס גם לדוברי השפות ההודו-אירופיות בכללם, ובהם רומאים, יוונים, גרמאנים, קלטים וסלאבים. במהלך המאה ה-19, ובעיקר לאחר תרומתו של הצרפתי ארתור דה גובינו במחצית המאה, הפכה הקטגוריה הבלשנית לקטגוריה גזעית ונולד המונח "הגזע הארי" (ראו בהמשך). בסוף המאה ה-20 הראה המחקר הגנטי כי אכן קיימת שונות גנטית ניכרת לאורך מחסומי הגירה תרבותיים, לצד מחסומי הגירה אחרים, ובראשם אזורי שינויים לשוניים. (ראו כאן להרחבה). להוציא את תרומתו של הקריטריון הבלשני להולדת המונח "הגזע הארי", ובעקבות כך להשפעתו המכרעת של מושג ה"גזע" בחיים הפוליטיים והחברתיים, תרומתו למחקר המדעי אודות חלוקת האנושות לגזעים לא הייתה רבה, והייתה זו הפרשנות הביולוגית ששלטה בכיפת המחקר המדעי על חלוקת האנושות לגזעים.

האסכולה הסביבתית-גאוגרפית

במרוצת המאה ה-18 הייתה מקובלת ביותר גישה אותה ניתן לכנות כ"תאוריה הסביבתית-גאוגרפית". המדענים שהרכיבו את האסכולה הזו האמינו במוצא המשותף של כל בני האדם מהאדם הראשון, ועל כן נאלצו למצוא הסברים אחרים להבדלים הניכרים לעין בין קבוצות שונות של בני אדם. מכיוון שכך הם ייחסו את ההבדלים הללו להשפעות סביבתיות שונות, כגון אקלים, תזונה או חשיפה לאור השמש. מטבע הדברים מאפיינים סביבתיים שכאלו היו נתונים לשינוי על בסיס גאוגרפי.

מסקנה הנובעת מטענתה המרכזית של אסכולה זו היא כי ההבדלים בין בני האדם ניתנים להשפעה ולשינוי. כך, למשל, האמין בופו כי ההבדלים בין הגזעים עתידים להיעלם בהדרגתיות, אם התנאים היוצרים את ההבדלים ביניהם, קרי אקלים ותזונה, ייעלמו גם כן, או אם נסיבות אחרות ישפיעו על אופן פעולתם. למעשה, כוחה ההסברי של אסכולה זו היה חזק עד כדי כך שהיו שהציעו את האפשרות כי צבע עורם של האפריקנים ומאפייניהם הפיזיים לא היו תורשתיים כלל. בארצות הברית טען, למשל, סמואל סטנהופ סמית' (Stanhope Smith) כי עור בעל צבע כהה אינו אלא תופעה הדומה לנמשים, וכי עם חשיפה מספקת לשמש, גם אנשים בעלי צבע עור בהיר יהפכו לבעלי צבע עור כהה. לטענתו השינוי יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, ולראיה הוא הביא את המקרה של הנרי מוס (Moss), עבד אפריקני מווירג'יניה, שכפי הנראה סבל מאובדן פיגמנטציה לאחר שעבר לצפון ארצות הברית. בהסתמכו על אותו המקרה טען בנג'מין ראש (Rush) בכינוס החברה הפילוסופית האמריקאית (American Philosophical Society) בשנת 1797 כי צבע עור שחור אינו אלא מחלה הדומה לצרעת. על אף טענות כגון אלו, ראו מרבית תומכי האסכולה הסביבתית-גאוגרפית קשר בין השפעות סביבתיות ותורשה.

שתי התורות ההתפתחותיות החשובות ביותר במאה ה-19 ולאחר מכן, אשר היו חלוקות ביניהן בנושאים רבים, הלאמארקיזם מבית מדרשו של ז'אן-בטיסט דה לאמארק ותורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין, הסכימו ביניהן על כוחה של הסביבה בהשפעה על תכונות מורשות של אורגניזמים. אין להבין מכך כי סוגיית הגזע לא הייתה חשובה באותה התקופה. נהפוך הוא, כמעט כל מדעני האבולוציה, כמו גם כמעט כל מדעני החברה בסוף המאה ה-19 האמינו כי מושג הגזע הוא חשוב ומרכזי להבנת האנושות.

שני ההוגים הבולטים והמשפיעים ביותר, אולי, אשר השתייכו לאסכולה הסביבתית-גאוגרפית היו קארולוס ליניאוס ויוהאן פרידריך בלומנבאך.

חלוקתו של ליניאוס

השוודי קארולוס ליניאוס היה מייסד שיטת המיון המדעית המודרנית לעולם החי. בתוקף תחומי עניינו ועיסוקו עסק גם בסיווג המין האנושי. תחילה חילק לינאוס את האנושות לארבעה גזעים לפי יבשות: אמריקנוס, אסיאטיקוס, אפריקנוס וארופיאנוס, ולאחר מכן הוסיף לחלוקה הגאוגרפית גם מאפיינים של צבע עור. חלוקה זו לא הייתה היררכית בתחילה, כלומר לא ייחסה עדיפות לאחד ממיני האדם, אולם מאוחר יותר היא כן ייחסה תכונות אופי וכישורים לבני גזעים שונים, כמו רשלנות ואדישות אצל האפריקאים, נטייה לכעס אצל האמריקנים ואצילות וכושר המצאה לאירופאים. עם ייחוס תכונות אופי וכישורים אלו לגזעים הפכה חלוקה זו להיררכית ונעשה בה שימוש להצדקת העבדות והקולוניאליזם. ייחוס זה של תכונות אופי, כישורים ומאפיינים פסיכולוגיים לגזעים לא היה ייחודי ללינאוס, וגם בופו, בן זמנו, תמך בקיומם של אותם הקשרים.

בשנת 1763 שיכלל לינאוס בחיבורו "Amoenitates academicae" את חלוקתו והוסיף לארבעת הגזעים שכבר סיווג שלושה נוספים: האדם "דמוי האדם" (Homo anthropomorpha) שכלל יצורים מיתולוגיים, כגון הסטיר וההידרה, שבקיומם האמין וטען שהם קרובי משפחה של האדם; את "האדם הפראי" (Homo ferus), ילדי הפרא שגודלו בטבע בידי בעלי חיים ללא כל קשר לבני אדם; וכן את "האדם המפלצתי" (Homo monstrosous) בו נכללו, למשל, "הענק הפטגוני" ו"הגמד האלפיני".

חלוקתו של בלומנבאך

חלוקת האנושות לגזעים על פי בלומנבאך. מקרא: קווקאזי (אפור); מונגולי (צהוב); אתיופי (שחור); אמריקאי (אדום); מלאי (חום)

בשנת 1775 הציע הגרמני יוהאן פרידריך בלומנבאך חלוקה חדשה של האנושות לארבעה גזעים. שש שנים לאחר מכן הוסיף קבוצה חמישית ובשנת 1795 קרא לקבוצות בשמות:

• הגזע הקווקאזי, או "האדם הלבן", הכולל את מרבית תושבי אירופה ואת תושבי מערב אסיה.
• הגזע המונגולי, או "האדם הצהוב", הכולל את תושבי אסיה מזרחית להרי אורל, סין, יפן, וכו'.
• הגזע האתיופי, או "האדם השחור", הכולל את מרבית אפריקה (למעט צפונה), אוסטרליה, גינאה החדשה, ואיים אחרים באוקיינוס השקט.
• הגזע האמריקאי, או "האדם האדום", הכולל את האינדיאנים של האמריקות (לא כולל את האסקימואים).
• הגזע המלאי, או "האדם החום", הכולל את תושבי האיים של דרום-מזרח אסיה (קמבודיה, תאילנד, אינדונזיה, מלזיה, הפיליפינים וכו').

בלומנבאך, שהיה הומניסט ומתנגד לעבדות, טען כי האנושות ייחודית ומיוחדת ומשתייכת לבדה לקבוצת "בעלי שתי הידיים" (bimanus). הוא גם הדגיש כי בין הגזעים השונים קיימת רציפות וכן "גוני ביניים", ועל כן לא ניתן להבחין במובהק במעברים בין קבוצה לקבוצה. לבסוף, בלומנבאך עסק אך ורק בחלוקה העיקרית של המין האנושי, והכיר בקיומן של מחלקות משניות בתוך ובין גזעים אלו. חשיבותה הרבה של הצעתו נובעת מההגמוניה לה זכתה זמן רב, מחותמה האיתן על המינוח עד לתחילת המאה ה-20, ומכך שהיא הניחה, למעשה, את הבסיס למחקר המדעי אודות הגזעים האנושיים. רבים משתמשים בחלוקה זו, ולו כבסיס לחלוקות מתוחכמות יותר, עד היום.

עליית האסכולה הביולוגית

קרבת מוצא בין גזעים שונים של האדם על פי ביומטריה מולקולרית.

בעקבותיו של בלומנבאך ניסו חוקרים רבים לחדד את חלוקתו, לשפרה, להבחין בקבוצות ביניים בה או להציע לה חלופות. במערב פותחו שיטות מדעיות שונות, כגון הסומאטומטריה (מדידת הגוף) והקראניומטריה (מדידת הגולגולת). אלו הוכנסו לשימוש וחברו יחדיו ליציקת תוכן זואולוגי-מדעי לשימוש במונח "גזע". חלוקות שונות התבססו על צורת השער וצבעו, יחסים בין חלקי גוף שונים (כגון רוחב החוטם וגובהו), צורת אגן העצמות או גודל השיניים וכדומה.

לקראת סוף המאה התפתחה גם תפיסה דינמית של גזע, בניגוד לזו הסטאטית של טיפוס קבוע. לפי תורה זו גזעים חדשים נוצרו מגזעים קיימים, גזעים נעלמו ואחרים התמזגו זה עם זה, כל זאת בעיקר בעקבות השפעות סביבתיות. אחת ממקדמיה של תפיסה זו היה חוקר הטבע האנגלי צ'ארלס דרווין, שהראה בספרו החשוב "מוצא המינים" כי אין בטבע טיפוסים קבועים. דרווין האמין כי גזעים, או תת-מינים, הם קטגוריות גאוגרפיות.

ככל שהחלוקה הפכה מדעית יותר כך גם נתרבו מספר הקבוצות האנושיות המובחנות שהחלוקות השונות התיימרו להבחין בהן. כך, למשל, הציע הרוסי ז'וזף דניקר בשנת 1889 (ובמהדורה מתוקנת בשנת 1900) לא פחות מ-29 גזעים, ששמונה מהם נחלקו לגזעי משנה, אשר קובצו יחדיו לשש קבוצות גדולות.

בשנת 1900 נתגלה דבר קיומם של סוגי דם. מכיוון שסוג הדם נקבע באמצעות תורשה ונמצא כי בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות מתקיימת שכיחות שונה של סוגי דם הרי שנפתח פתח לחקירה מדעית של הקבוצות האנושיות שלא בהתבסס על מאפיינים פיזיולוגיים בלבד.

את השיח המדעי אודות "גזע", כפי שהתפתח החל מסוף המאה ה-18 ועד לכמחצית המאה ה-20, ניתן לכנות בשם "האסכולה הביולוגית". את עיקר השקפתם של מדעני האסכולה על מושג הגזע ניתן לסכם בשתי נקודות עיקריות: ראשית, גזעים הם מחלקות (מלשון "חלוקה") אובייקטיביות וטבעיות של האנושות; ושנית, כתוצאה מכך "גזע" הוא קטגוריה מדעית מועילה בה ניתן להשתמש להסביר ולנבא התנהגות אינדוידואלית וקבוצתית. לשתי נקודות אלו ניתן להוסיף בהסתייגות מה נקודה שלישית, לפיה יש זיקה חזקה בין גזעים ביולוגיים ותופעות אנושיות אחרות (כגון יחסים בינאישיים ותרבות, ובהרחבה, הצלחה חומרית של אוכלוסיות). ההסתייגות נובעת מכך שלא כל המדענים תמכו באמיתותה של נקודה זו, אם כי היא אכן הייתה מקובלת למדי.

בעיות וירידת קרנה של האסכולה הביולוגית

על אף התקדמות המחקר המדעי לא הצליחה האסכולה הביולוגית להגיע לדבר הסכמה בדבר אופן חלוקת האנושות לגזעים ובדבר מספר הגזעים הקיימים. גם מבחינה טקסונומית קיימת מחלוקת לגבי אופן סיווג הקבוצות האנושיות השונות בהווה ובעבר והקשרים ביניהן. לבסוף, לפי הידוע לנו כיום אין התאמה בין תכונות חיצוניות הנראות לעין, שעליהן התבססו מירב החלוקות הביולוגיות של האנושות לגזעים עד כה, לבין תכונות תורשתיות שונות כגון סוג הדם ומחלות תורשתיות מסוימות.

עם התקדמות המחקר הגנטי הסתבר שהשונות הגנטית במין האדם קטנה מאוד, ורוב השונות הגנטית קיימת באפריקה. ממצאים אלו פסלו למעשה חלוקה ביולוגית לגזעים והותירו רק חלוקה תרבותית.

כתוצאה מבעיות אלו ואחרות חלוקת האנושות לגזעים לפי אמות מידה פיזיולוגיות אינה מקובלת כיום באקדמיה. עם זאת השקפה זו על קיומם ועל מהותם של גזעים אנושיים עדיין נפוצה למדי ופופולרית, בעיקר מחוץ לכותלי האוניברסיטה והשיח המדעי.

תורות גזע וגזענות

ערך מורחב – גזענות

השאיפה המדעית והאנושית לקיטלוג וסיווג של קבוצות אנושיות טומנת בחובה את הסכנה, אם כי לא את הוודאות, שבייחוס קנה מידה ערכי והיררכי לקטגוריות המוגדרות. בנוסף, קיימת הסכנה שבניצול לרעה של מושג הגזע להצדקה של אי שוויון חברתי או תרבותי.

עליית הגזענות המדעית

איור מטעה מתוך Indigenous races of the earth משנת 1857, המצביע על דמיון במבנה הגולגולת כדי לטעון כי מקומם של ה"שחורים" הוא בין ה"לבנים" לבין השימפנזים. שימו לב לזוויות האיור השונות של הגולגולות ה"לבנות" ואלו ה"שחורות"

ערך מורחב – גזענות מדעית

השימושים הראשונים בידע המדעי אודות גזע ליצירת תורות גזעניות, קרי ייחוס מטען תרבותי, ערכי, מוסרי או אינטלקטואלי, על כל המשתמע מכך, לגזע, קשורים הדוקות במפגש בין אירופאים לשאינם אירופאים וכן לסוגיית העבדות. כבר במאה ה-18 יחס הפילוסוף האנגלי דייוויד יום עליונות תרבותית ל"גזע הלבן". כאמור לעיל, גם לינאוס ייחס תכונות אופי וכישורים לגזעי האדם השונים, והציב אותם במערכת היררכית בהתאם לכך. בשנת 1774 כתב אדוארד לונג את ספרו המשפיע "היסטוריה של ג'מייקה" בו טען כי "שחורים" ו"לבנים" הם מינים נבדלים בהתבסס על מאפיינים פיזיים ותרבותיים גם יחד טען לונג כי ה"שחורים" הם בעלי אינטליגנציה פחותה, מחוסרי תרבות, אמנות או מדע, וכי הם לוקים במיניות מוגברת ואכזריות לילדים.

עליית הלאומיות, התפשטות הקולוניאליזם האירופי והתקדמות המחקר המדעי הביאו לעלייתו של תחום ידע פסבדו מדעי שסיווג את האנושות לגזעים, ייחס להם תכונות וכישורים, והציב אותם בצורה היררכית. בדיעבד ובאופן אנכרוניסטי הוחל המונח גזענות מדעית על תורות אלו. ההבנה המוקדמת יותר של מושג הגזע כמציין שוויון, אופטימיזם וצעידה מתמדת לעבר השלמות התחלפה למשמעות שוביניסטית, תחרותית, אימפריאליסטית, פסימית וגזענית.

התחום המדעי שתרם, אולי, ביותר לשינוי זה הוא הגאולוגיה. השתכללות הידע אודות הזמן הגאולוגי נתנה פרספקטיבה חדשה לטענות הקודמות בדבר היווצרותם של גזעים ממוצא אנושי משותף ועל יכולתם של שינויים סביבתיים להשפיע על שינויים תורשתיים שונים. מוביליות בין גזעים או שינוי בתכונות גזעיות עדיין הייתה אפשרית, אולם כעת ברור היה כי לא מדובר בשינוי בן מספר דורות, אלא בין אלפי שנים ואף למעלה מכך. ההבדלים שיוחסו לגזעים שונים הפכו לנידונים במושגים של קידמה בת אלפי שנים של גזע אחד על משנהו, והסיכוי לצמצום הפער נראה קלוש מתמיד.

הגזענות המדעית היוותה את התשתית להתפתחותן של תורות גזע שונות. תורות אלו טענו לקשר הדוק בין הממצאים הפסבדו מדעיים לבין המציאות החברתית.

דרוויניזם חברתי

ערך מורחב – דרוויניזם חברתי

במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הגה הרברט ספנסר את תאוריית הדרוויניזם החברתי. תאוריה זו, שהפכה מקובלת ונפוצה בחלקים נרחבים של העולם המערבי, השתמשה בתאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין, כפי שהוצגה בספרו מוצא המינים (1859), כמטפורה ליחסים בין עמים וקהילות של בני אדם. התאוריה גורסת כי יש הקבלה בין התפתחות האורגניזם החי לבין התפתחות המערכת החברתית, וכי אפשר להקביל את התפתחות המינים הביולוגיים תוך תחרות בין מינים אחרים על משאבים טבעיים, להתפתחותן של אומות וקהילות תוך תחרות באומות ובקהילות אחרות. גם טענתו של דרווין בדבר הברירה הטבעית, שהתפרשה כיכולתם של המינים ה"חזקים" לשרוד בטבע (למעשה, דרווין דיבר על כושר ההישרדות של המינים המותאמים יותר לסביבתם), הועברה לתחום החברתי.

התאוריה הנורדית והגירה לעולם החדש

ערך מורחב – התאוריה הנורדית

מפה של מדיסון גרנט משנת 1916. מתארת את "התפלגות הגזעים של אירופה". מקרא: גזע נורדי (אדום); גזע אלפיני (ירוק); גזע ים-תיכוני (צהוב)

התאוריה הנורדית טענה לעליונות גזעית של הצפון אירופאים, שהיוו "גזע עליון" הודות לתכונתם התורשתית למנהיגות. התאוריה הייתה רבת השפעה במערב אירופה ובארצות הברית בראשית המאה ה-20 וכן השפיעה עמוקות על תורת הגזע הנאצית. במסגרת התאוריה חילק ויליאם ז. ריפלי בשנת 1899 (Ripley) את "הגזע הקווקזי" לשלושה "תתי גזעים" בעלי מאפיינים חיצוניים שונים ותפוצה גאוגרפית מסוימת: נורדים, אלפינים וים-תיכוניים.

התאוריה התפתחה בעיקר בעקבות עליית כוחן הכלכלי והפוליטי של מדינות מערב אירופה וצפונה, שתרמה להשמעות טענות בדבר עליונותן. עם זאת היו מי שערערו על ההיררכיה שבמודל הנורדי לאור הישגיהם המפוארים של עמי העולם העתיק על חופי הים התיכון.

לתאוריה הנורדית קשר הדוק עם סוגיית מכסות ההגירה לעולם החדש בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. שורשים להשפעה זאת ניתן לראות כבר במחצית המאה ה-18 בהבחנתו של המדינאי האמריקאי החשוב בנג'מין פרנקלין בין אירופאים "לבנים" ל"כהים", וקריאתו להעדפת גרמנים צפוניים ואנגלים "לבנים" על פני גרמנים דרומיים, רוסים, צרפתים, ספרדים, שוודים ואיטלקים "כהים".

לאור שינויים פוליטיים, כלכליים וחברתיים באירופה השתנתה הדמוגרפיה של המהגרים לארצות ההגירה הגדולות באמריקה, בראשן ארצות הברית, ברזיל וארגנטינה. הגירה מוגברת ממזרח אירופה, בחלקה הגדול של יהודים, ומדרום אירופה, בעיקר של קתולים, לא נראתה בעין יפה. מדינות היעד, שחששו משינויים אלו ומהתמורות העלולות להתחולל בעקבותיהם במרקם התרבותי והדתי המקומי, אכפו מכסות הגירה לפי מדינות, לשימור המצב הקיים.

בארצות הברית היה זה מדיסון גראנט (Grant) שקידם את רעיון ה"נורדיזם" כנימוק למדיניות הגירה בשנות ה-20 של המאה ה-20. ספרו רב ההשפעה The Passing of the Great Race משנת 1916 תרם לחקיקת חוק ההגירה של 1924, אשר הציב מכסות הגירה לארצות הברית לפי מדינות, בהתאמה להתפלגות המהגרים באוכלוסייה כפי שנרשמה במפקד האוכלוסין של שנת 1890. החוק נועד לצמצם הגירה מדרום אירופה ומזרחה, להפסיק את ההגירה ממזרח אסיה ומהודו, להגביל את ההגירה מאמריקה הלטינית ולהעדיף הגירה מערב אירופאית. השפל הכלכלי הגדול והגירה פנימית של אמריקאים-אפריקאים רבים מדרום ארצות הברית לצפונה שינו את המרקם הדמוגרפי של ארצות הברית ויצרו מודל "דו גזעי" של "שחורים" אל מול "לבנים". לאור שינויים אלו ירדה קרנו של ה"נורדיזם" בארצות הברית וההבחנה בין סוגים שונים של "לבנים" איבדה מחשיבותה.

הגזע הארי

ערך מורחב – הגזע הארי

תנופה משמעותית קיבלה התאוריה הנורדית באמצע המאה ה-19, עם עליית רעיון הגזע הארי, שטען לעליונות העמים הדוברים שפות הודו-אירופיות הודות לתרומתם המכרעת להתפתחות האנושות. ההוגה המרכזי של רעיון זה היה ארתור דה גובינו, שפיתח אותו בספרו רב ההשפעה "המסה על אי השוויון בין גזעי האדם" משנת 1854. דה גובינו לא טען, אמנם, לזהות בין הארים לנורדים, אולם הוא טען כי הגרמנים הם הייצוג המודרני הטוב ביותר של הארים, וכי הם החיו את אירופה לאחר נפילת האימפריה הרומית, אשר מנהיגותה "הדלדלה גזעית". לקראת סוף המאה ה-19 היו שטענו כי מקורו של הגזע הארי אינו מהודו ומרכז אסיה, כמשתמע מהגדרתו הראשונית, אלא בצפון אירופה עצמה, וכי הוא מאופיין בצבע עור בהיר ובשיער בלונדיני.

בשנת 1899 הוציא לאור בשפה הגרמנית יוסטון סטיוארט צ'מברלין, גרמנופיל בריטי, את ספרו המפורסם "יסודות המאה ה-19" (Die Grundlagen des Neunzehnten Jahrhundrets). בספרו זה העמיד צ'מברלין את ההיסטוריה האירופית כמאבק בין "הגזע הארי" ל"גזע השמי".

תורת הגזע הנאצית

ערך מורחב – תורת הגזע הנאצית

אולי המוכרת מבין תורות הגזע וההרסנית ביותר מביניהן היא תורת הגזע שהגה אדולף היטלר ואשר היוותה את אחד מהמקורות האידאולוגיים של הנאציזם. בספרו "מיין קמפף" פרש היטלר את משנתו הגזענית אשר התבססה על יצירת היררכיה גזעית בקרב בני האדם שבראשה עמדו בני הגזע הארי והעמים הנורדים. היטלר קרא לקידומו של עימות בין הגזעים, בהתאם לעקרונות הדרוויניזם החברתי על מנת להשמיד את "הגזע השמי" הנחות ביותר ולשעבד את בני "הגזע הסלאבי" תאוריה זו חוללה את השואה ואת השמדת כשליש מבני העם היהודי כמו גם מיליוני בני אדם נוספים.

ביקורת, היסטוריזציה והבניה חברתית של מושג ה"גזע"

את הביקורת על השימושים השונים במונח "גזע", ובעיקר כנגד "האסכולה הביולוגית", ניתן לחלק באופן גס לביקורת "פנימית", המכירה בקיומם של גזעים אך מייחסת לקיום זה משמעות שונה, אשר הושמעה בעיקר, אך לא רק, לפני מלחמת העולם השנייה; סוג שני של ביקורת מצביע על כשלים מתודולוגיים באופן ייצור הידע המדעי אודות גזעים; ולבסוף, ביקורת הכופרת בעצם ממשות המושג "גזע", ועל אף שהיו מי שהעלו טענות אלו כבר במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, הרי שביקורת זו הפכה למרכזית רק במחצית השנייה של המאה ה-20.

ביקורת "פנימית"

ביקורות על גזענות מדעית, על תורות גזע שונות ובכלל על רעיון ייחוס היררכיה כלשהי לגזעים במין האנושי התמקדה, לרוב, באחת משלוש טענות: ראשית, על ידי ייחוס תכונות חיוביות לקטגוריות שאינן אירופאיות, כמו מושג הפרא האציל. שיטת טיעון זו קיבלה את הקשר שבין תכונות וכישורים לגזעים, אולם כפרה במשמעות הקשר וייחסה לגזעים השונים תכונות וערך מוסרי אחר; שנית על ידי טענה להשפעת דטרמיניזם סביבתי ליצירת השונות האנושית, ובכך להניח כי שינוי גאוגרפי עשוי להשפיע, ולו לאחר מספר דורות, על מאפיינים המשמשים לסיווג גזעי. טענה זו התמקדה, אם כך, בשאלת משקל התורשה לעומת המרכיבים הסביבתיים; ושלישית בטיעונים תאולוגיים המצביעים על גנאלוגיות תנ"כיות כמקור לשוויון בין הגזעים.

כאמור, על אף שהחלוקות הראשוניות של האנושות לגזעים על פי אמות מידה ביולוגיות לא טענו להיררכיה בין הקטגוריות הגזעיות, הרי שהתפתחות השימוש המושג לקראת סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הובילו להיווצרותן של תורות גזע שונות. כתוצאה מכך נוצרו תאוריות גזע חלופיות, שעל אף שהן מכירות בקיומם של גזעים, הם מייחסות לקיום זה משמעות אחרת, אינקלוסיבית ולא אקסקלוסיבית.

בשנת 1925 פרסם המקסיקני חוסה וסקונסלוס קלדרון את ספרו החשוב "הגזע הקוסמי". בספרו טבע וסקונסלוס את המונח הגזע הקוסמי, אשר ייחס את המידות התרומיות של המקסיקנים למוצאם הגזעי המעורב. לדידו של וסקונסלוס עירוב הגזעים היה מקור להשבחה, ולא להתנוונות, כפי שמקובל היה לטעון באותם הימים.

בשנת 1933 פרסם הסוציולוג הברזילאי החשוב ז'ילברטו פריירה את ספרו רב ההשפעה הבית הגדול ומגורי העבדים. בספרו זה תרם פריירה רבות למיתוס קיומה של דמוקרטיה גזעית בברזיל. רעיון הדמוקרטיה הגזעית הכיר, אמנם, לא רק בקיומם של גזעים אנושיים, אלא גם בעליונותו של הגזע הלבן, אולם בדומה לרעיון "הגזע הקוסמי" של וסקונסלוס הוא ראה בנישואי התערובת תופעה חיובית ובעירוב הגזעים כתוצאה רצויה.

ביקורת מתודולוגית

מפת התפלגות צבע עור של "אוכלוסיות ילידיות", על פי הסולם הכרומטי של פון לושאן. נוצרה בידי רנאטו ביאסוטי (Biasutti) בשנות ה-30.

כבר במהלך שנות ה-20 החלה להישמע ביקורת על אופן ייצור הידע המדעי אודות הבדלים בין הגזעים האנושיים. תחילה הופיעה הביקורת המתודולוגית, אשר הראתה, למשל, כי מבחני מנת משכל שונים לא היו אלא מבחנים שמדדו בקיאות ברקע תרבותי מסוים. כך, מהגרים חדשים הוציאו בעקביות ציונים נמוכים יותר ממקומיים ותיקים. תוצאות אלו יוחסו בידי הבוחנים למוצא גזעי, אולם לטענת מבקריהם הן שיקפו את דעותיהן המוקדמות יותר מאשר את הממצאים.

דוגמה לבעיה מתודולוגית אחרת ניתן לראות בביקורת על השימוש בסולם הכרומטי של פון לושאן, שיטה שהייתה נפוצה למדי במחצית הראשונה של המאה ה-20 במחקרים מדעיים על גזע. בשיטת מדידת צבע העור זו התגלו בעיות, שכן התוצאה הייתה בלתי עקבית, כתוצאה משיקול דעת סובייקטיבי של כל מתבונן.

בו בזמן החלה לגבור בהדרגה השפעתו של האנתרופולוג התרבותי פרנץ בועז. בועז הצביע על כשלים מתודולוגיים אלו ואחרים, וביקר את אנשי האסכולה הביולוגית כמי שדעותיהם הפוליטיות והאידאולוגיות משפיעות על מסקנותיהם יותר מאשר אבחנותיהם. היו אלו זרעי הספק במידת מדעיותה של "האסכולה הביולוגית".

היסטוריזציה והבניה חברתית

עם עליית האידאולוגיה הנאצית החל ממחצית שנות ה-30 התפרסם מספר לא מבוטל של עבודות בידי מדענים שביקרו את השימוש ב"גזע" להצדקת פוליטיקה של "עליונים" ו"נחותים." אחד החשובים שבפרסומים אלו היה ספרם של ג'וליאן האקסלי (Huxley) ואלפרד האדון (Haddon) משנת 1935 שנקרא "אנו האירופאים: סקר אודות בעיות 'גזעיות'" (We Europeans: A Survey of "Racial" Problems). בספרם זה טענו האקסלי והאדון כי גנטיקה של אוכלוסיות מאפשרת הגדרה מוגבלת ביותר של גזעים, במקרה הטוב. ספר פופולרי נוסף היה "גזעי המין האנושי" (The Races of Mankind) מאת רות בנדיקט (Benedict) וג'נה ולטפיש (Weltfish) בו טענו המחברות כי על אף קיומם של הבדלים גזעיים מסוימים, אלו היו שטחיים בלבד, אשר לא הצדיקו פעולה פוליטית כל שהיא.

אחרי מלחמת העולם השנייה, בה נחשפו לעיני כל התוצאות הנוראות של יישומה של תורת הגזע הנאצית ושואת היהודים, גברה הביקורת על תורות הגזע השונות בפרט ועל הגזענות המדעית בכלל. לאחר המלחמה החל תהליך עולמי של דה-קולוניזציה שתרם גם הוא לערעור על העליונות האירופית ולבחינה מחדש של יסודות הקולוניאליזם. בשנת 1952 פרסם קלוד לוי-שטראוס, אנתרופולוג צרפתי, את ספרו "גזע והיסטוריה" (Race and History). מעל דפי הספר העביר לוי-שטראוס ביקורת על התפיסה הביולוגית של הגזע וקרא לקידום יחסיות תרבותית, גישה המבקשת לבחון וללמוד קבוצות אנושיות ללא שיפוט ערכי.

לפי הגישה התרבותית לגזע, לו ניתן היה לבודד את מרכיב הגזע לחלוטין, כלומר ליצור סביבה בה כל התנאים זהים להוציא את הגזע, הרי שבני כל הגזעים היו גדלים ומתפתחים בה בצורה דומה למדי. למשל, לו תינוק אירופאי, בן ל"גזע הקווקזי" היה מוחלף מיד עם לידתו וגדל בקרב צאצאיהם של עבדים אפריקנים בברזיל, הרי שהוא היה מגלה את אותם כישורי מקצב ותנועה כמוהם. ילדים להורים נבערים ואנלפבתים יכולים באמצעות השכלה להגיע להישגים מופלאים, ללא כל קשר לגזעם.

בארצות הברית הביא מאבקם של האמריקאים-אפריקאים כנגד ההפרדה הגזעית ולמען זכויות האזרח לשינוי עמוק בסוציולוגיה של האקדמיה שבא לידי ביטוי בכניסת נשים ובני מיעוטים אתניים שונים למוסדות אלו. בו בזמן הובילו אירועי שנות ה-60 הסוערות למגמות חדשות באקדמיה בכלל, ועם התבגרות אותו הדור והתבססותו באקדמיה התפתחו תאוריות ביקורתיות כגון פוסט מודרניזם, פוסט סטרוקטורליזם ודקונסטרוקציה. מכלול שינויים אלו פתחו פתח לביקורת חדשה וחריפה יותר על מושג הגזע, אשר לא התמקדה, כבעבר, בערכם או בתכונותיהם של גזעים שונים, אלא כפרה בעצם קיומם של גזעים בכלל. ביקורת זו מתמקדת בכשלים עקרוניים בהגדרת גזע מחד, ובהיסטוריזציה והצבעה על ההבניה החברתית של מושג הגזע מאידך.

בסוף שנות ה-70 היה זה מישל פוקו אשר טען כי גזע במובנו הביולוגי אינו ממשות אותה מגלים המדענים, אלא תוצר של השיח המדעי. בספרו "יש להגן על החברה" (Society Must be Defended) איתר פוקו את שורשי השיח ההיסטורי והפוליטי אודות "מאבק גזעי" למהפכה המהוללת של שנת 1688 באנגליה ובצרפת. לטענתו, במהלך עימות זה ערכים פוליטיים יוחסו לקבוצות מוצא שונות, כגון סקסונים, נורמנים, פרנקים ואחרים. כך נוצרה "היסטוריה עממית" המבוססת על זהות אתנית, בניגוד לשיח החוקי והפילוסופי הקלאסי אודות ריבונות. באנגליה נעשה שימוש בתפיסה זו לתבוע זכויות טבעיות ולהתנגד למלוכה. גם בצרפת נעשו שימושים שונים באותו השיח. במהלך המאה ה-19, טוען פוקו, התפתח השיח הקיים בשני כיוונים שונים. מחד השתמשו מרקסיסטים בשיח ההיסטורי והפוליטי והחליפו את המושג המהותני "גזע" במושג ההיסטורי והחברתי של מאבק מעמדי. מאידך, אומץ מושג הגזע בסוף המאה ה-19 בידי ביולוגים ואאוגניקאים גזעניים, שנתנו לו את המשמעות המודרנית של "גזע ביולוגי", שבתורו השתלב ב"גזענות מדינתית." העתקה זו של השיח מהווה את אחת מאבני היסוד בהגותו של פוקו: השיח אינו תוצאה של הנושא שנידון, נהפוך הוא, ה"נושא" מובנה בידי השיח.

בשנת 1990 לקחה ברברה פילדס את הביקורת אודות השימוש במושג הגזע צעד נוסף קדימה. לטענתה, לא רק שלגזע אין קיום ביולוגי ממשי, והוא אינו אלא תוצאה של הבניה חברתית, אין לו גם קיום עצמאי משלו כמושג בעל היסטוריה. לשיטתה של פילדס החשיבה בקטגוריות של גזע אינה אלא אמצעי להסביר ולהצדיק מציאות של ניצול ושיעבוד. לדידה לא רק שהקטגוריזציה לגזעים, ולמעשה ייחוס תכונה זו לאפריקנים בלבד, שימשה להצדקת העבדות במציאות היסטורית בה בני אדם שועבדו לחלוטין לשם הפקת רווח מכוח עבודתם, אלא שגם בהווה חשיבה בקטגוריות שכאלו אינה אלא אמצעי להשלטת סדר במציאות חברתית מורכבת. למונח גזע אין קיום משל עצמו, והוא ממשיך להיות רלוונטי משום שמשתמשים בו, גם אם מתוך כוונות נאצלות. כך גם הבורים, הגזענים ואנשי האקדמיה חוקרי הניצול והאפליה הגזעית כולם כאחד חוטאים בהסתמכותם על אותן הנחות מוקדמות בדבר קיומם של גזעים.

שינויים טרמינולוגיים ומונחים חדשים

כבר ב-1935 טענו האקסלי (Huxley) והאדסון (Hadson) כי יש לזנוח לחלוטין את מונח ה"גזע" ביחס לקבוצות אנושיות ובמקומו יש להשתמש ב"קבוצה" (אתנית). אולם ביקורת זו הקדימה את זמנה והשינוי לו קראו האקסלי והאדסון צבר תאוצה רק במחצית השנייה של המאה ה-20. כתוצאה מהתגברות הביקורת על השימושים השונים במונח "גזע", ועוד יותר על עצם קיומם הממשי של גזעים בקרב בני האדם, חל שינוי חד במידת השימוש במונח בכלל. דוגמה מאירת עיניים לשינוי ניתן לראות במספר הצהרות של אונסק"ו הקשורות בריבוי האנושי ובשינוי שחל בהן במרוצת הזמן בנוגע לשימוש במושג ובהגדרתו.

בשנת 1950, בהצהרה אודות "שאלת הגזע" (The Race Question), קבע אונסק"ו כי "גזע, מנקודת מבט ביולוגית, ניתן להגדרה כאחת מהקבוצות המרכיבה את מין ההומו ספיאנס". בהצהרה הוגדרו 3 "מחלקות" רחבות:

• קווקזואידים - לבני-עור כביכול, שם הקבוצה לקוח מחבל הקווקז;
• נגרואידים - שחורי-עור כביכול, שם הקבוצה נגזר מהמילה "שחור" בשפות שונות;
• מונגולואידים - צהובי-עור ואדומי-עור כביכול, שם הקבוצה לקוח מהעם המונגולי.

בהצהרה נטען גם כי "כיום מקובל להכיר בכך כי אין ביכולתם של מבחני אינטליגנציה בפני עצמם לאפשר לנו להבחין בבטחה בין מה שהוא תוצאה של יכולת מולדת ומה שהוא תוצאה של השפעות סביבתיות, אימון וחינוך." על אף שתוכן ההצהרה שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, ניתן לראות בבירור כי ההצהרה מצדדת בעצם קיומם של גזעים.

בשנת 1978 פרסם אונסק"ו הצהרה דומה: "הצהרת אונסק"ו אודות גזע וגזענות" (UNESCO Declaration on Race and Racial Prejudice). בהצהרה זו נטען כי אף גזע אינו עליון על פני גזע אחר, ובשונה מההצהרה הקודמת משנת 1950, ההצהרה הנוכחית כמעט ולא הסתמכה על מדע, אלא העדיפה להסתמך על "עקרונות מוסריים ואתיים של אנושיות." הגישה לסוגיית הגזע בהצהרה זו זהה לזו המובעת ב"אמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית" שקיבלה העצרת הכללית של האו"ם כבר בשנת 1966.

בשנת 2001 פרסם אונסק"ו "הצהרה כלל-עולמית על גיוון תרבותי" (Universal Declaration on Cultural Diversity). ההצהרה אינה מזכירה גזע מכל וכל ואינה משתמשת במדע כהצדקה תומכת להשקפותיה על גיוון תרבותי. ברור כי בהשקפות אודות גזעים אנושיים, או לפחות בשפה שבה נעשה שימוש בשיח אודות גזע, חל שינוי עמוק לכיוון של מיעוט השימוש במונח.

למרות התמעטות השימוש במונח "גזע" בדיסציפלינות שונות באקדמיה, עדיין נותר הצורך המחקרי לקטגוריה אשר תתווך בין הפרט לבין המין האנושי כולו. שני מושגים שבהם נעשה שימוש גובר הם "אוכלוסייה", או "קבוצת מוצא" לתיאור קבוצות אנושיות המקובצות מבחינה ביולוגית מחד, ו"קבוצה אתנית" או "אתניות" לתיאור קבוצות אנושיות המקובצות מכורח מאפיינים תרבותיים שונים.

המונח "אוכלוסייה" בהקשר זה אינו גלגול תקין פוליטית של המונח הוותיק ממנו "גזע". המונח אוכלוסייה מציין קבוצה סטטיסטית הנוצרת מבחירה של משתנים מסוימים, ללא העדפה מוקדמת למשתנים כלשהם. הגישה התומכת במעבר לשימוש במונח "אוכלוסייה" אינה מתכחשת להבדלים הפיזיים הקיימים בין בני אדם שונים, אך היא טוענת כי התפיסות המוקדמות יותר של מושג ה"גזע" אינן יעילות בהסברת הבדלים אלו באופן מדעי. לטענתם, ידיעת "גזעו" של יחיד אינה מסייעת בניבוי מאפיינים ביולוגיים, פרט לאותם המאפיינים שנבחרו מראש כדי להגדיר את הקטגוריה הגזעית. למשל, ידיעת צבע עורו של אדם מסוים, מאפיין בו נעשה שימוש נפוץ בעבר בהגדרת גזע, אינה מסייעת בניבוי של סוג הדם שלו. שנית, שוני חיצוני בין בני אדם בא לידי ביטוי באופן הדרגתי על פני אזורים גאוגרפיים שונים, ולא באופן מוחלט לפי קווי חלוקה גזעיים. שלישית, כל ניסיון בעבר להגדרת גזעים אנושיים כלשהם לא הצליח להגיע לכלל הסכמה והיה שנוי במחלוקת עזה, ועל כן אינו מועיל. לבסוף, אם מקבלים את הטענה כי גזע אינו אלה תוצר של הבניה חברתית, הרי שהוא אינו מועיל כאמצעי לבחינת החלוקה עצמה, כלומר ה"גזעים" שנוצרו באמצעות החלוקה. ניתן ללמוד אך ורק את השיח שכונן את הקטגוריה, וזאת בכלים היסטוריים וסוציולוגיים.

תרומת המחקר הגנטי

ערך מורחב – גנטיקה

המהדורה השביעית של A Dictionary of Genetics משנת 2006 מגדירה גזע כ:

קבוצת תת-מין ייחודית מבחינה פנוטיפית ו/או גאוגרפית, המורכבת מיחידים המאכלסים אזור גאוגרפי ו/או אקולוגי מוגדר, ואשר להם מאפיינים פנוטיפיים ותדירויות גנטיות המבדילים אותן מקבוצות אחרות שכאלו. מספר הקבוצות הגזעיות בהן ניתן להכיר במין הוא בדרך כלל שרירותי אך מתאים למטרות הנחקרות.

—

הגדרה זו מכילה את שתי הנקודות החשובות בנוגע לתרומת המחקר הגנטי לסוגיית הגזע בבני אדם. מחד, מצביעה ההגדרה על היכולת המדעית לסווג בני אדם לקבוצות בצורה אמינה, ומאידך מצביעה על כך שאין מדובר ב"גילוי" של קבוצות שהיו קיימות מלכתחילה, אלא בהבניה מדעית של קטגוריה לצורך מסוים, דוגמת פיתוח תרופה למחלה תורשתית. שני מאפיינים אלו יוצגו ביתר פירוט בשורות הבאות.

מינים טבעיים הם רב-גוניים מבחינה גנטית בשתי דרכים שונות, אם כי קשורות זו לזו: יחידים שונים בתוך קבוצה מסוימת עשויים לשאת אללים שונים של אותו אזור כרומוזומלי (רב-גוניות בתוך הקבוצה), וקבוצות מסוימות יכולות להיות מאופיינות באללים שונים (שלעיתים אינם קיימים בקבוצות אחרות), או בהתפלגות שונה של תדירויות אותם האללים (רב-גוניות בין קבוצות). רב-גוניות בין קבוצות נובעת ממוטציות חדשות המתרחשות בקבוצות שונות באקראי ומתפשטות בקרב אותה הקבוצה, או מהעדפה אבולוציונית של תכונות מסוימות בתנאי מחיה שונים. מידת ההבדלים בין הקבוצות מושפעת מההיסטוריה של הקבוצות השונות וכוללת אלמנטים כהגירה, בידוד גאוגרפי, "צוואר בקבוק" בהתפתחות האוכלוסייה וכדומה. כאשר עיקר הרב-גוניות הגנטית מופיעה בין קבוצות, ניתן לרוב לשייך פריט יחיד לקבוצה מסוימת על בסיס מאפייניו הגנטיים, במידה רבה של ביטחון סטטיסטי. כאשר קבוצות שונות מאכלסות אזורים גאוגרפיים נבדלים, נהוג להגדירם כתת-מין או כ"גזעים". בהתאם לכך הגדירו ווגל (Vogel) ומוטולסקי (Motulsky) בשנת 1986 גזע כ:"אוכלוסייה גדולה של פרטים, שמקטע משמעותי מהגנים שלהם משותף, וניתן לייחד אותו מגזע אחר באמצעות מאגר הגנים המשותף שלו." למעשה, מדע הגנטיקה מכיר בקיומם של מספר אינסופי של קבוצות אוכלוסייה בתוך המין האנושי, המאופיינות והמוגדרות באמצעות מרכיבים גנטיים שונים.

באמצעות השוואה של תדירות הופעת שינויים קטנים ברצף ה-DNA, הקרויים פולימורפיזמים, הראו מדענים כי אכן ניתן לחלק את האנושות, ברזולוציות שונות, לקבוצות מוצא שונות. החלוקה בעיקרה מקבילה לחלוקה לפי מוצא גאוגרפי ונעשית באמצעים סטטיסטיים.

מרבית רצף ה-DNA אינו רצף מקודד (כלומר גנים או אזורי בקרה שלהם), ועל כן פולימורפיזמים המופיעים ברצפים שאינם מקודדים, אינם משפיעים על תכונות כלשהן. פולימורפיזמים המופיעים בתוך גנים, יכולים לשנות את צורת הביטוי של התכונה וליצור שוני בין בני אדם ובין אוכלוסיות. למרות זאת, השוואת קבוצות מוצא שנוצרו באמצעות ניתוח גנטי לקבוצות אנושיות המסווגות כ"גזע" בשיח העממי המקובל על פי גוון העור ותווי הפנים (כגון "הגזע השחור"), העלתה כי קשר זה אינו חזק באופן עקבי. בשיח המחקרי הגנטי לא נפוץ השימוש במונח "גזע", ומקובל להתייחס לקבוצות האנושיות כ"אוכלוסיות" או כ"קבוצות מוצא" או "קבוצות אתניות".

שונות גנטית ברמת החלבון והרצף הגנטי

סליל DNA. לא ניתן להבחין בגנים השונים, שכן אין ביניהם כל הפרדה פיזית

עם התקדמות מדע הגנטיקה בעשורים האחרונים של המאה ה-20, בעיקר עם התקדמות פרויקט גנום האדם, ובמיוחד לאחר סיומו בשנת 2003, הועמדו לרשות המדע כלים חדשים לסיווג האנושות לקבוצות אשר חבריהן קרובים מבחינה גנטית אלו לאלו. היה זה ליוונטין (Lewontin) שכימת לראשונה את השונות הגנטית בין ובתוך קבוצות אנושיות שונות בשנת 1972. מחקרו התמקד ברמת החלבון ובדק שונות גנטית לפי 17 מקטעים גנטיים שונים בקרב שבע קבוצות אנושיות: חמשת הגזעים שהגדיר בלומנבאך, להם הוסיף את האוסטרלים ואת הדרום אסיאתים כשתי קבוצות נוספות. המחקר העלה כי ברמת החלבון, השונות בין שבע הקבוצות הייתה קטנה מ-10% מכלל השונות הגנטית בקרב המין האנושי כולו. ממחקרו הסיק ליוונטין כי לחלוקת האנושות לגזעים אין משמעות גנטית או טקסונומית. מסקנתו זו נתונה הייתה לביקורת חריפה שהתמקדה בשאלה האם נכון לבחון את השונות הגנטית בחלבונים דווקא, שכן רק חלק קטן מכלל המטען הגנטי האנושי, ה-DNA, מתרגם לחלבונים. מחקרים מאוחרים יותר אישרו את ממצאיו של ליוונטין בנוגע לחלבונים.

על אף הביקורת על ליוונטין הופיע המחקר הגלובלי הראשון על שונות ב-DNA רק כרבע מאה מאוחר יותר. בשנת 1997 בדקו ברבוג'אני (Barbujani) ועמיתיו את השונות הגנטית של 16 קבוצות אוכלוסייה, בהתבסס על 109 מקטעי DNA שונים. קבוצות האוכלוסייה שנבדקו נבחרו במכוון מכל רחבי העולם, תוך הימנעות מבחינת אוכלוסיות השוכנות באזורים גאוגרפיים מתווכים בין אוכלוסיות, זאת על מנת להגדיל את השוני בין הקבוצות הנבדקות. המחקר העלה כי בקרב חברי אותה קבוצה קיימת שונות גנטית גדולה ביותר. כן נצפתה שונות מובהקת בכשליש מהמקטעים בין אוכלוסיות השוכנות ביבשות שונות. מחקרים דומים נוספים נעשו בעקבות זה הראשון ומכולם עולה אותה המסקנה. ברבוג'אני עצמו ניסח את הממצאים כך: "אם נקבע שרירותית את המספר 100 כמייצג את השוני הגנטי הממוצע בין שני בני אדם המרוחקים זה מזה עד מאוד, השוני בין בני חברי אותה הקבוצה יהיה בסביבות 85, ולא 10 או 40, כמו שנראה כי הגדרות מוקדמות יותר לגזע רמזו.

שונות גנטית במרחב הגאוגרפי

השונות הקטנה בין קבוצות והשונות הגדולה בתוך קבוצות אין משמעותה שהקבוצות אינן נבדלות זו מזו. גם השונות בתוך הקבוצות וגם השונות ההדדית ביניהן, מובהקות מבחינה סטטיסטית. המחקר העולמי מראה כי הן תדירויות של אללים והן מקטעי DNA משתנים בצורה שאינה מקרית במרחב, כשהם יוצרים לעיתים קרובות מדרגים לרוחבן של יבשות שלמות. בנוסף, ניתן לזהות שינוי גנטי חריף, או גבולות גנטיים, במקביל למחסומי הגירה שונים, בין אם טבעיים (רכסי הרים, ימים או אוקיינוסים), ובין אם תרבותיים (ובמיוחד גבולות בין שפות). עם זאת לעיתים רחוקות גבולות גנטיים אלו תוחמים קבוצה אנושית מסוימת. כך גם איתורו של גבול גאוגרפי ברור בו מסתיימת קבוצה אחת ומתחילה אחר אינו אפשרי.

שונות גנטית בבני אדם לעומת בעלי חיים אחרים

לאור הממצאים אודות השונות הגנטית הנמוכה בין קבוצות אנושיות שונות והשונות הגנטית הגבוהה בתוך קבוצות שונות, ממצאים שהביאו, כאמור, מספר חוקרים להסיק כי מבחינה גנטית אין קיום לגזעים בקרב בני אדם במובן בו נהוג היה להגדירם על פי בית מדרשה של האסכולה הביולוגית במחצית הראשונה של המאה ה-20, נשאלת השאלה במה שונים בני האדם משאר בעלי החיים, אם בכלל.

מחקרים שונים, אם כי לא רבים, הראו כי אכן המצב בקרב בני אדם ייחודי, וכי המין האנושי הוא אחיד למדי, באופן יחסי. כך, למשל, זבוב הפירות, הדרוזופילה מסוג ה - Drosophila pseudoobscura מגלה שונות גנטית בנוקלאוטידים שלו ברמה העולה פי-10 מזו של בני אדם. השוואת השונות הגנטית בקרב בני אדם לזו בקרב 12 יונקים גדולים וניידים ביותר העלתה כי שניים בלבד, בופלו מזרח אפריקני וסוג של אנטילופה קניתית, הראו שונות גנטית נמוכה יותר מבני אדם. שני בעלי חיים אלו אינם מצויים על פני העולם כולו, כבני האדם, אלא מצויים באזורים גאוגרפיים מוגבלים. כל שאר המינים שנבחנו, ביניהם פילים, צבאים וזאבים מצויים, הראו שונות גנטית גבוהה, או אף גבוהה ביותר, בין קבוצות בתוך המין, או בין גזעים.

מחקר שבדק שונות גנטית בגנום המיטוכונדריאלי בקרב חמישה סוגים של הומינואידים (דמויי אדם) ובני אדם התגלה כי השונות הקטנה ביותר הייתה בקרב בני אדם ובקרב שימפנזה ננסי, המתגורר גם הוא בשטח גאוגרפי מוגבל. מאידך, שימפנזה מצוי, אורנגאוטן ובמיוחד גורילה הראו שוני גנטי גדול ביותר. למעשה, השוני הגדול ביותר שנחקר עד כה בגנום המיטוכונדריאלי בקרב בני אדם נמצא כבעל שונות נמוכה יותר מהשונות בקרב שני פרטים אקראיים של גורילה ממישוריה של מערב אפריקה.

מוצא האדם

מפת הגירת המין האנושי אל מחוץ ליבשת אפריקה לפי ניתוח גנטי של מיטוכונדריה. התמצאות: הקוטב הצפוני נמצא במרכז ואפריקה, מקור ההגירה, בחלק העליון של התמונה; מקרא: המספרים מייצגים זמן באלפי שנים לפני ההווה

שאלת מוצא האדם מסועפת ורחבה, אולם חלק ממנה נוגע לשאלת הקשר בין גזע וגנטיקה, שכן השונות הגנטית הנמוכה בקרב בני אדם דורשת הסבר לאופן בו באה לידי קיום. שונות גנטית נמוכה זו מצביעה על שני תהליכים התפתחותיים הקשורים זה בזה:

• יכולת פיזור גבוהה (על ידי הגירה ותקשורת) שהובילה להגבלת הבידוד של אוכלוסיות (גם אם מרוחקות גאוגרפית);
• או מקור משותף קרוב למדי בזמן, שלא אפשר היווצרות שונות גנטית משמעותית דיה.

את התופעה של שונות גנטית נמוכה יחסית מנסים להסביר במסגרת שתי תאוריות מרכזיות: "תיאורית ההתפתחות האנושית מרובת האזורים" (Multiregional theory of human evolution) ותאוריית "היציאה מאפריקה" (Out-of-Africa), מלכתחילה היה ברור שייתכן שמדובר בשילוב שתי ההיפתזות.

בשנת 1962 טען קון כי לפני כ-700,000 שנים היה ההומו ארקטוס מחולק לחמש חלוקות משנה גאוגרפיות. מכל אחת מקבוצות אלו התפתחו, אליבא דקון, גזעים שונים של האדם הנבון. תאוריה זו איננה מקובלת כיום, אולם הרעיון כי השונות האנושית העכשווית מקורה לפני הופעתו האנטומית של האדם הנבון היא עדיין חלק מ"תיאורית ההתפתחות האנושית מרובת האזורים".

התאוריה החלופית, תאוריית "היציאה מאפריקה", גורסת כי עד לפני זמן לא רב שכנה האנושות כולה ביבשת אפריקה. כאשר אותם אבות קדמונים משותפים החלו את תהליך נדידתם אל מחוץ לאפריקה לאירואסיה ואוסטרליה לפני כ-100,000 שנים, הם החליפו את האוכלוסייה הקודמת של הומו ארקטוס, ובאירופה את האדם הניאנדרתלי, מבלי להתערבב בהם. תאוריה זו הוכחה במחקרי ריצוף גנטי, אך הדבר אינו שולל תרומה משמעותית של התפתחות מרובת אזורים.

המחקר המודרני בתחום הגנטיקה האבולוציונית תומך בתאוריית "היציאה מאפריקה" לאור מספר ממצאים: ראשית, השונות הגנטית גדולה באפריקה עצמה יותר מאשר בכל יבשת אחרת; שנית, השונות הגנטית בתוך אוכלוסיות קטנה ככל שמתרחקים מאפריקה; ושלישית, לפי "תיאורית ההתפתחות האנושית מרובת האזורים" האדם הניאנדרתלי הוא אביהם הקדמון של האירופאים, ושלהם בלבד, אולם מקטע ה DNA היחיד שהופק עד כה מאדם ניאדרטלי אינו דומה במיוחד ל DNA אנושי, ואין לו שום קרבה מיוחדת לרצפים אירופאיים.

מסתבר כי הגדרתם של ווגל ומוטולסקי לגזע במובן הגנטי ("אוכלוסייה גדולה של פרטים, שמקטע משמעותי מהגנים שלהם משותף, וניתן לייחד אותו מגזע אחר באמצעות מאגר הגנים המשותף שלו") בעייתית ואינה מיטיבה לתאר את מבנה האוכלוסייה האנושית. זאת לאור העובדה כי מרבית המחקרים הגנטיים סותרים את הטענה כי ניתן לשייך את מרבית בני המין האנושי לקבוצה גאוגרפית-יבשתית כלשהי או לקבוצה גזעית כלשהי על בסיס מידע גנטי, או כי ניתן לסווג את המין האנושי למספר קבוצות גזעיות מוגדרות. עם זאת, קיימת טענה שאין בידי הידוע לנו כיום כדי לשלול את האפשרות כי בעתיד תימצא הוכחה לכך שהמין האנושי אכן מתחלק בחלוקת משנה לגזעים. על חלוקה זו, אם תתבצע, להתחיל במיון גזעי אדם באפריקה שמדרום לסהרה, בה השונות הגנטית גדולה יחסית.

ראו גם

• אתניות
• הבניה חברתית
• גזענות
• גזע (ביולוגיה)
• גנטיקה
• גני חיות אנושיים
• פרויקט הגנוגרפיה
• אבולוציה של האדם
• אנתרופולוגיה פיזית

לקריאה נוספת

• מייקל ג' במשד וסטיב א' אולסון, "האם קיימים גזעים?", Scientific American ישראל, 10 (2004): 20 – 27 (אותו ניתן למצוא גם בגרסה מקוונת כאן)

• "Race", A Dictionary of Genetics edited by Robert C. King, William D. Stansfield and Pamela K. Mulligan, Oxford University Press, 7th Edition, 2006, pp. 368 - 369.
• "Language, Race and Ethnicity", Dictionary of Race and Ethnic Relations, edited by Ellis Cashmore (Routledge: London and New York), 1996, 4th ed., p. 198 - 201
• "Race", Dictionary of Race, Ethnicity and Culture, edited by Guido Bolaffi et. el., (SAGE Publications: London), 2003, p. 239 - 245
• Banton, Michael, "The Idiom of Race: A Critique of Presentism", Theories of Race and Racism: A Reader, edited by John Solomos and Les Back, (Routledge: London and New York), 2000, p. 51 - 63
• Banton, Michael, "Race - as classification", Dictionary of Race and Ethnic Relations, edited by Ellis Cashmore (Routledge: London and New York), 1996, 4th ed., p. 294 - 296
• Barbujani, G., "Race: Genetic Aspects", International Encyclopedia of the social & Behavioral Sciences, edited by Neil J. Smelser and Paul B. Baltes, (Elsevier: Amsterdam, Paris, New York, Oxford, Shannon, singapore, Tokyo) 2001, Volume 19, p. 12,694 - 12,700
• Fields, Barbara J., "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118 ( לגרסה מקוונת של המאמר ראו כאן)
• Franklin, Benjamin, Observations Concerning the Increase of Mankind, Peopling of Countries, etc., 1751. (לגרסה מקוונת ראו כאן)
• Harris, Marvin, "Race", International Encyclopedia of the Social Sciences, edited by David L. Silis, The Macmillan Company & The Free Press, Volume 13, p. 263 - 267
• Todorov, Tzvetan, On Human Diversity: Nationalism, Racism, and Exoticism in French Thought, (Harvard University Press: Cambridge, MA), 1993.
• Twinam, Ann, Public Lives Private Secrets: Gender, Honor, Sexuality, and Illegitimacy in Colonial Spanish America, (Stanford University Press: Stanford, CA), 1999

קישורים חיצוניים

• הערך גזע באנציקלופדיה של סטנפורד
• גילוי דעת על היבטים ביולוגיים של גזע של האגודה האמריקאית של אנתרופולוגים פיזיים
• סטפן פוקאר, טענות מגלה הד-נ-א על נחיתות השחורים כבר הופרכו בעבר, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2007 (מקור: Le Monde)
• איימי הרמון, מדענים חוששים: התפתחויות בחקר הגנטי יעוררו גל גזענות, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2007 (מקור: New York Times)
• מאמר בכתב העת המדעי Genome Biology התומך בשימוש במונח "גזע" לצרכים רפואיים - Neil Risch, Esteban Burchard, Elad Ziv and Hua Tang, "Categorization of humans in biomedical research: genes, race and disease", Genome Biology 2002, 3.
• סנאית גיסיס, ‏מבוכות הגזע, אודיסאה 15, אפריל 2012
• אבי בליזובסקי‏, מדענים: האנושות מחולקת ל-5 קבוצות מבחינה גנטית, באתר וואלה, 27 בדצמבר 2002
• סיינטיפיק אמריקן, האם קיימים גזעים אנושיים?, באתר ynet, 17 בדצמבר 2006
• גזע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גזע, דף שער בספרייה הלאומית