הרפתקאות איכבוד ומר טוד
 | |
| מבוסס על |
"הרוח בערבי הנחל" מאת קנת גרהם "האגדה על סליפי הולו" מאת וושינגטון אירווינג |
|---|---|
| בימוי |
קלייד ג'רונימי ג'ק קיני ג'יימס אלגר |
| הופק בידי | וולט דיסני |
| תסריט |
ארדמן פנר, הארי ריבס, הומר ברייטמן, טד סירס, ג'ו רינלדי, וינסטון היבלר, קנת גרהם, וושינגטון אירווינג  |
| עריכה |
ג'ון או. יונג |
| מדבבים |
אריק בלור ג'י פט אומאלי קולין קמפבל קמפבל גרנט ג'ון מקליש קלוד אליסטר בזיל רת'בון בינג קרוסבי |
| מדבבים בעברית |
גרסה ראשונה: אוהד שחר יובל זמיר אלברט כהן שמעון כהן דב רייזר עפרון אטקין יעקב בוך איציק סיידוף אלי גורנשטיין שפרירה זכאי גרסה שנייה: אוהד שחר מורן סופר יובל בינדר ניר רון אליעזר וייס יולי סקר אורי זלצמן אלי לולאי |
| מוזיקה | אוליבר ולאס |
| אנימטור |
פרנק תומאס, Hal King, Harvey Toombs, Hal Ambro, Hugh Fraser, George Rowley, דון לוסק, Jack Boyd, מרק דייוויס, פרד מור, וולפגנג ריית'רמן, אולי ג'ונסטון, John Sibley, מילט קאהל, וורד קימבל, ג'ון לונסברי, Walt Stanchfield |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה | וולט דיסני הפקות |
| חברה מפיצה | RKO Radio Pictures |
| הקרנת בכורה |
 5 באוקטובר 1949 18 בינואר 1970[1] (בכורה בטלוויזיה של הרוח בערבי הנחל)25 בינואר 197124 בנובמבר 2022 (גרסה מדובבת לעברית מלאה, בכורה בדיסני+) |
| משך הקרנה | 68 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט מוזיקלי, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט פנטזיה, סרט אנתולוגיה, סרט ילדים, סרט רוחות רפאים |
| הכנסות | 1.625 מיליון דולר[2] |
| תרגום לעברית | ענבר שי (אולפני אלרום) - האגדה על סליפי הולו |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הרפתקאות איכבוד ומר טוד[3] או הרפתקאות איקבוד ומר קרפד[4] (באנגלית: The Adventures of Ichabod and Mr. Toad) הוא סרט אנתולוגיה מונפש אמריקאי משנת 1949 שהופק על ידי וולט דיסני הפקות, הופץ על ידי RKO Radio Pictures ובוים על ידי קלייד ג'רונימי, ג'ק קיני וג'יימס אלגר עם בן שרפסטין כמפקח הפקה. זהו הסרט ה-11 שהפיקה חברת וולט דיסני, והוא מורכב משני מקטעים: הראשון מבוסס על ספר ילדים משנת 1908 "הרוח בערבי הנחל", מאת הסופר הבריטי קנת גרהם, והשני מבוסס על הסיפור הקצר משנת 1820 של הסופר האמריקאי וושינגטון אירווינג, "האגדה על סליפי הולו".
הסרט הוא האחרון בעידן סרטי החבילה של האולפנים בשנות ה-40, שיצא אחרי "סלודוס אמיגוס" (1942), "שלושת הקבלרוס" (1944), "הבה לי מוזיקה" (1946), "חופשי ומאושר" (1947) ו"עת הזמיר" (1948). דיסני לא הפיקה סרט חבילה נוסף עד מרץ 1977 עם יציאתו של הסרט "הרפתקאותיו של פו הדב".
החל משנת 1955, שני חלקי הסרט הופרדו, ושודרו כחלק מסדרת הטלוויזיה "דיסנילנד". מאוחר יותר הם שווקו ונמכרו בנפרד בווידאו ביתי.
הוא הסרט היחיד של דיסני בכיכובם של בזיל רת'בון ובינג קרוסבי.
מבנה הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכיוון שמקטעי ההנפשה של הסרט מבוססים על יצירות ספרותיות, שניהם מוצגים בסצנות לייב אקשן המתרחשות בספרייה כסיפור מסגרת. המקטע הראשון מוצג ומסופר על ידי בזיל רת'בון, והמקטע השני מוצג ומסופר על ידי בינג קרוסבי. דקה רקורדס הוציאה אלבום בשנת 1949 בשם "Ichabod – The Legend of Sleepy Hollow" בהשתתפותו של קרוסבי כדי להיצמד עם יציאת הסרט.
המקטע הראשון של הסרט מבוסס על הרומן מאת קנת גרהם. העלילה מתרחשת בלונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת בין ה-10 ביוני 1907 ל-1 בינואר 1908. בסרט מובא סיפורו של מר קרפד, קרפד הנוטה ל"צעקה האחרונה" בכל דבר אפשרי. בשל נטייה זו, הוא מוכר בטעות את ביתו לאדם בשם ווינקי בתמורה למכונית, הסחורה החמה ביותר. מאחר שקרפד מוכר את ביתו, עוברת קבוצה של סמורים פושעים לביתו ומסלקת ממנו את קרפד. קרפד פונה לידידיו, עכבר, חולד, מר תחש והסוס סיריל על מנת לתבוע את ווינקי למשפט. במהלך המשפט טוען ווינקי שקרפד בכלל גנב את המכונית וקרפד נזרק לכלא. חבריו משחררים אותו ויוצאים להשיב את ביתו. לאחר קרב בתוך הבית הסמורים וווינקי מובסים. סעודה נערכת לאחר מכן כדי לחגוג את שובו של קרפד לביתו אלא שקרפד אינו נוכח בו משום שרכש את "הצעקה האחרונה" החדשה - אווירון.
הפרוטגוניסט, ג'יי תדיאוס הקרפד, מוצג כהרפתקן חסר תקנה הנוטה ל"צעקה האחרונה" בכל דבר אפשרי ומעולם לא מתעניין מה העלות. למרות שמר קרפד הוא אסקווייר אציל המחזיק בבעלותו את טירת הקרפד המכובדת, הרפתקאותיו והמאניה שלו כלפי אופנות חולפות הביאו אותו לסף פשיטת רגל. כמוצא אחרון, חברו של קרפד, מר מקבדג׳ר (גירית, מצוין בסרט בתור תחש), מתנדב לשמש כמנהל החשבונות של קרפד כדי לעזור לו לשמור על האחוזה שלו, שהיא מקור לגאווה בקהילה.
יום קיץ אחד, מקבדג׳ר מבקש מחבריו הטובים ביותר של קרפד, מר עכבר (נברן מים, בסרט נקרא באופן שגוי 'עכבר מים') וחולד (חפרפרת), לשכנע את קרפד לוותר על השיגעון האחרון שלו - רכיבה פזיזה באזור הכפרי בסוס ועגלה - שעלולה לצבור הרבה מאוד עלויות כספיות ברכוש שניזוק. מר עכבר וחולד מתעמתים עם קרפד, אבל הם לא מצליחים לשנות את דעתו. לאחר מכן, קרפד רואה מכונית ממונעת בפעם הראשונה ומוקסם מהחידוש המופלא, לאחר שהשתלטה עליה "מכונית מאניה".
כדי לשמור על קרפד מצרות ולהגן על טירת הקרפד, מר עכבר וחולד נועלים אותו בחדר. עם זאת, קרפד חומק מהחלון ומאוחר יותר נעצר בידי המשטרה באשמת גנבת רכב. במשפטו, קרפד מייצג את עצמו ומזמן את הסוס שלו, סיריל, כעד ראשון. סיריל מעיד שהמכונית שקרפד הואשם בגניבתה הייתה שייכת לכנופיית סמורים (אשר הם עצמם שדדו אותה, אם כי מר קרפד לא היה מודע לכך). קרפד נכנס לפונדק שבה חנתה המכונית והציעה לקנות את המכונית מאותה החבורה. אך מכיוון שלא היה לקרפד כסף, הוא במקום זאת הציע להחליף את טירת הקרפד במכונית. התובע והשופט מגלים חוסר אמון בהצהרה, אז קרפד קורא למוזג, מר וינקי, שיעיד. עם זאת, כאשר מר קרפד ביקש שיסביר מה קרה בפועל, וינקי טוען במקום זאת שקרפד ניסה למכור לו את המכונית הגנובה. קרפד נמצא אשם במקום ונידון ל-20 שנות מאסר בבניין בית הסוהר. ככל שחלפו החודשים, חבריו של קרפד עושים כל מאמץ לערער על תיק, אך ללא הועיל והתיק לבסוף נסגר.
בערב חג המולד, סיריל מבקר את מר קרפד במסווה של סבתו ועוזר לו להימלט בכך שהוא נותן לו מסווה משני משלו. קרפד רץ לתחנת הרכבת וחוטף קטר קיטור ומסיע אותו מהתחנה לכיוון גדת הנהר, מבלי להיתפס על ידי המשטרה הדולקת אחריו בקטר נוסף, מגיע לביתם של מר עכבר וחולד. בדיוק אז, מר מקבדג׳ר בא לבקר את מר עכבר וחולד ולבשר להם שהוא גילה שווינקי הוא מנהיג כנופיית הסמורים, שהשתלטו על טירת הקרפד, מה שמוכיח שקרפד אכן החליף את אחוזתו במכונית הגנובה; וינקי עצמו מחזיק ברשותו את החוזה. ביודעם שמר קרפד עדיין אשם בעיני החוק והחוזה הנושא את החתימה שלו ושל וינקי יוכיח את חפותו של מר קרפד, הרביעייה מתגנבת לטירת קרפד ומצליחה לגנוב את החוזה בחזרה ולהימלט בעור שיניהם.
לאחר מכן הסרט מסתיים ביום השנה החדשה כאשר מר קרפד זכה לזיכוי וקיבל בחזרה את מעונו בזמן שמשתמע שווינקי והכנופיה נעצרו. בעוד מר מקבדג׳ר, מר עכבר וחולד חוגגים את השנה החדשה עם כוסית לחיי מר קרפד, שלדעתם עבר שינוי מוחלט וזנח את שיגעונותיו, מר קרפד וסיריל חולפים על פניהם בפזיזות על גבי רייט פלייר, כלי טיס בסגנון של האחים רייט משנת 1903; מר קרפד לא באמת עבר שינוי וניהיה "קרפד חדש", אלא רק פיתח מאניה חדשה למטוסים.
הסרט מתחיל עם איכבוד קריין שמגיע לסליפי הולו, ניו יורק, כפר קטן מחוץ לטאריטאון הידוע ברדיפת הרוחות שבו, כדי להיות מנהל בית הספר החדש של העיירה. למרות התנהגותו המוזרה, מראהו וגינוניו הנשיים, איכבוד כובש עד מהרה את ליבן של נשות הכפר ויוצר חברויות טובות עם תלמידיו. ברום בונס, גיבור העיירה ההולל והבריון, עושה כמיטב יכולתו כדי לעולל מעשי קונדס על איכבוד. עם זאת, האחרון טוב מאוד בלהתעלם מההתגרויות הללו. יום אחד, איכבוד פוגש ומתאהב באישה בשם קתרינה, בתו היפה של בלטוס ואן טאסל העשיר וארוסתו הלא רשמית של ברום. למרות האובססיה ליופייה של קתרינה, איכבוד רוצה בעיקר לקחת את הכסף של משפחתה לעצמו. ברום, שמעולם לא נתקל באתגר כזה, ממשיך להתחרות מול מנהל בית הספר על ליבה של קתרינה, אך בכל הזדמנות איכבוד מסיים עם ידו על העליונה. קתרינה, בהחלטה להצית את שלהבת היריבות, מזמינה את איכבוד לאירוע החגיגי השנתי שערך אביה לכבוד חג כל הקדושים, מה שגורם לברום לקנא ולכעוס.
שני היריבים מגיעים למסיבה וברום מנסה נואשות לגרום לאיכבוד לרקוד עם אישה אחרת במקום קתרינה, ומאוחר יותר מנסה לגרום לו ליפול דרך דלת המרתף, אך שני הניסיונות גורמים לתוצאה הפוכה. בזמן שכולם סועדים, ברום מגלה שחולשתו של איכבוד היא אמונות טפלות, הוא מחליט לשיר את סיפורו של הפרש בלי ראש האגדי והמרושע. הפרש כביכול רוכב ביערות המפחידים והאפלים בליל כל הקדושים בכל שנה, מחפש ראש חי שיחליף את זה שאיבד, והדרך היחידה להימלט מרוח רפאים זו היא לחצות את הגשר וכך כוחותיו נמוגים. קתרינה מוצאת את השיר מאוד משעשע ואילו איכבוד, לעומת זאת, מתחיל לחשוש להגנתו ולחייו.
כשהוא רוכב הביתה ממסיבת ליל כל הקדושים, איכבוד נבהל מכל צליל ומחזה שהוא שומע ורואה. בעודו עובר בבית הקברות הישן, איכבוד שומע קולות של דהירת סוס המגיע לעברו, אך מגלה שהקול מושמע על ידי קני סוף סמוכים המתנגשים בבול עץ. הוא והסוס שלו פורצים בצחוק, אך צחוקם נקטע על ידי צחוקו המרושע של הפרש בלי ראש, המניף חרב ורוכב על גבו של סוס שחור. לאחר שנרדף ברחבי היער, איכבוד, נזכר בעצת יריבו, רוכב על פני הגשר כדי לעצור את מרדף הרפאים. אבל כשאיכבוד מסתכל מאחוריו, הפרש אכן עוצר ואינו חוצה את הגשר, אך הוא משליך ג'ק-או-לנטרן היישר על פניו של איכבוד.
למחרת בבוקר, הכובע של איכבוד נמצא בגשר ליד הדלעת המנופצת, אבל למנהל בית הספר עצמו לא היה זכר. זמן קצר לאחר מכן, ברום נושא את קתרינה לאישה. מתחילות להתפשט שמועות שאיכבוד עדיין בחיים, נשוי לאלמנה עשירה במחוז מרוחק עם שבעה ילדים שכולם נראים כמוהו. עם זאת, אנשי סליפי הולו סירבו להאמין לכך כי היו בטוחים שהוא נלקח משם על ידי הפרש בלי ראש.
לאחר מכן הסרט מסתיים בתמונה האחרונה של הפרש צוחק, שנהפך לאיור מתוך הספר שנסגר וחוזר אל המדף, כשהמצלמה מתרחקת ממדפי הספרייה והאורות נכבים לפתע. המספר, מבועת ומפוחד, מסיים את דבריו באומרו: "די, אני מסתלק מכאן!".
מדבבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דמות | מדבב באנגלית | מדבב בעברית בגרסה הראשונה | מדבב בעברית בגרסה השנייה |
|---|---|---|---|
| מספר | בזיל רת'בון | אוהד שחר | |
| מר קרפד | אריק בלור | יובל זמיר | מורן סופר |
| סיריל פראודבוטום | ג'י פט אומאלי | אלברט כהן | יובל בינדר |
| מר מקבדג׳ר | קמפבל גרנט | שמעון כהן | ניר רון |
| מר עכבר | קלוד אליסטר | דב רייזר | אליעזר וייס |
| חולד | קולין קמפבל | עפרון אטקין | יולי סקר |
| שופט | לסלי דניסון | אורי זלצמן | |
| תובע | ג'ון מקליש | יעקב בוך | |
| שוטר | אדמונד סטיבנס | יובל בינדר | |
| וינקי | אלק הרפורד | איציק סיידוף | |
| דוור | ניר רון | ||
| דמויות נוספות | גיל זמק | אוהד שחר | |
בטי ברוס, שרלין לייסי, מרי מודר, מייקל מורגן, סאלי מולר, קולין סליי ופאולין סליי דיבבו את קטע המזמור לחג המולד.[5]
| דמות | מדבב באנגלית | מדבב בעברית בגרסה הראשונה | מדבב בעברית בגרסה השנייה |
|---|---|---|---|
| מספר | בינג קרוסבי | אלי גורנשטיין | אלי לולאי |
| איכבוד קריין | |||
| ברום בונס | יובל בינדר | ||
| קתרינה | ג'י פט אומאלי | שפרירה זכאי |
בדיבוב באנגלית פינטו קולביג (שסיפק את האפקטים הקולים לאיכבוד קריין) תרם את קולו לדמותו של דרדוויל, הסוס של איכבוד, יחד עם קלרנס נאש שגם סיפק את קולו לאבקת שרפה. גלוריה ווד ולולי ג'ין נורמן דיבבו את קטע השירה.[5]
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1938, זמן קצר לאחר יציאתו לאקרנים של "שלגיה ושבעת הגמדים", האנימטורים ג'יימס בודררו וקמפבל גרנט העלו בפני וולט דיסני את הרעיון ליצור סרט באורך מלא על ספר הילדים "הרוח בערבי הנחל" של קנת גרהם מ-1908. בודררו וגרנט הרגישו שאפשר להפיק את "הרוח בערבי הנחל", עם החיות המואנשות שבו, רק באמצעות הנפשה. כדי לשכנע את דיסני לאשר את הסרט, בודררו וגרנט הכינו סליל לייקה(אנ'), ששילב תמונות סטוריבורד עם דיאלוג דיאלוג לא מעובד שבוצע על ידי חברי צוות ההנפשה. דיסני היה סקפטי, והרגיש שזה יהיה "נדוש נורא",[6] אך עם זאת, רכש את הזכויות באפריל באותה שנה. הסרט נועד להיות סרט סיפורי יחיד באורך מלא עם הכותרת בעלת אותו השם.
לאחר מספר עיכובים עקב שכתוב העלילה, ג'יימס אלגר מונה לביים את הסרט. באפריל 1941, העבודה על הסרט החלה לרקום עור וגידים כאשר אנימטורים וכותבים התפנו מעבודתם ב"במבי", שכמעט הושלם. כאשר שביתת האנימטורים של דיסני הסתיימה באוקטובר 1941, ג׳וסף רוזנברג מבנק אוף אמריקה הציב אולטימטום שבו יתיר הגבלת הלוואה על סך 3.5 מיליון דולר, ובתמורה הוא הורה לאולפנים לצמצם את פעולתם להפקת סרטי הנפשה קצרים ולסיים את הסרטים באורך מלא שכבר היו בשלבי הפקה - "דמבו", "במבי" ו"הרוח בערבי הנחל" - אבל לא יעבדו על אף סרט באורך מלא אחר עד שהאחרונים יופצו וירוויחו בחזרה את העלויות שלהם. כתוצאה, הפקות הסרטים באורך מלא של האולפנים, כולל גרסאות מוקדמות של "עליסה בארץ הפלאות" ושל "היפהפייה והיחפן", הומעטו מאוד בזמן ש"הרוח בערבי הנחל" נשארה בהפקה מכיוון שעבודת ההנפשה כבר החלה. עם זאת, לאחר בחינת צילומי ההנפשה, דיסני החליטה לגנוז את הפרויקט תוך החלטה ש"האיכות הייתה הרבה מתחת לסטנדרט הדרוש כדי להצליח בשוק".
הפקת "הרוח בערבי הנחל" החלה מחדש בשנת 1946. לאחר שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה, האנימטור פרנק תומאס אוייש לתפקיד בימוי קטעים נוספים עבור "הרוח בערבי הנחל" לצד ג'יימס אלגר בתקווה להציל את הפרויקט. על פי הוראותיה המחמירות של דיסני, הסרט קוצר לאורך של 25 דקות.[7] עם זאת, הפרויקט נגנז שוב בעקבות פיטורים באוגוסט 1946. בינתיים, בדצמבר 1946, החלה דיסני בהפקה של סרט הנפשה באורך מלא חדש, עיבוד לסיפור הקצר "האגדה על סליפי הולו" של וושינגטון אירווינג, שהיה אמור להיות מבוים על ידי ג'ק קיני וקלייד ג'רונימי.[8]
בערך באותה תקופה, התפתחו תוכניות לשלב את "הרוח בערבי הנחל" עם "האגדה על עמק האושר" ו"הגרמלינים", סיפור מקורי שפותח על ידי הסופר רואלד דאל, לסרט חבילה שכותרתו "Three Fabulous Characters". כאשר "הגרמלינים" לא הצליח להתממש, הכותרת שונתה לשם "Two Fabulous Characters".[9] לאחר מכן, "האגדה על עמק האושר" נחתך מהפרויקט לטובת שילובו עם "בונגו" בו התאחדו שני הסרטים הקצרים לכדי סרט אחד תחת הכותרת "חופשי ומאושר", שיצא בסופו של דבר בשנת 1947.[10] בשלהי 1947, דיסני החליטה לשלב את "האגדה על סליפי הולו" עם "הרוח בערבי הנחל" לסרט חבילה יחיד, שכן אף אחד מהחלקים לא היה ארוך מספיק כדי להיות סרט באורך מלא. הסרט החדש קיבל מאוחר יותר את השם הסופי שלו "הרפתקאות איכבוד ומר קרפד". במרץ 1948, דווח כי בינג קרוסבי נבחר לספק קריינות למקטע של "האגדה על סליפי הולו", בעוד שבזיל רת'בון נבחר לספק את הקריינות למקטע "הרוח בערבי הנחל".[11]
קבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]א. ה. ויילר מהניו יורק טיימס שיבח את הסרט ואמר כי "מר דיסני, בסיוע הצוות שלו, כמו המספרים המושלמים בינג קרוסבי ובזיל רת'בון, וצמד יצירות ספרותיות ותיקות, יצר האספה של יצורים מצוירים, אשר, באופן כללי, יש את המאפיינים השובי לב והקסם האישי של יצירות ידועות כמו מיקי מאוס, דמבו ועוד".[12] הרמן שוינפלד מוראייטי הרגיש שהסרט "מדורג בין הסרטים המצוירים באורך מלא הטובים ביותר שיצאו על ידי אולפני וולט דיסני". על "הרוח בערבי הנחל", הוא העיר כי "יש לו יתרון מתוחכם וסאטירי בקומדיה שלו אשר יגביל את ההערכה אליו לקהל הבוגר בלבד. האגדה של אירווינג, לעומת זאת, מוצגת בהתזות צבע ובהטחות רבות של הומור ואלימות אשר יקסמו באופן מהותי לכל קבוצות גיל. יחד הם מרכיבים חבילה סולידית של בידור מגוון".[13]
מגזין לייף כתב שהעיבוד של דיסני ל"הרוח בערבי הנחל" "משמיט את השירה ואת רוב הדקויות, אבל עדיין יש בו מספיק אקשן לילדים ומספיק שנינות לכולם. הוא זריז ומהנה, ולכל אורך הדרך, אירוני וטוב לב. למרות שהחלק של איכבוד מתוך 'איכבוד ומר טוד' טיפשי ומבולבל, החלק של מר קרפד מספיק טוב כדי לשכנע את מעריצי דיסני שהמאסטר הזקן עדיין יכול להפגין את יכולות הניתור והחיוניות שהיו לו לפני המלחמה".[14] מגזין טיים הרגיש באופן כללי שהסרט הוא "כותרת כפולה שאינה אחידה מאת וולט דיסני, ששילב לכדי סרט אחד שתי קלאסיקות ספרותיות שונות". עם זאת, הוא שיבחו במיוחד את "הרוח בערבי הנחל", וכתב: "ההשתוללות העליזה והמהירה הזו שימשה השראה לכמה מהשרטוטים החדשניים ולסאטירה של דיסני". הוא היה פחות פתוח למקטע של "סליפי הולו", וכתב שזה היה "הכי שטחי של דיסני. שאר הסיפור, העוסק באנשים משונים ואגדיים, הוא תפל ופרוזאי".[15]
היסטוריון ומבקר הקולנוע של דיסני, ליאונרד מלטין, שכתב בספרו "The Disney films", כתב כי הסרט היה "אחד מסרטי ההנפשה באורך מלא המתעתעים ביותר של דיסני: במיוחד 'הרוח בערבי הנחל' שיש בו כמה מהעבודות הטובות ביותר שהאולפן עשה אי פעם".[16] מ. פאוסט מ-Common Sense Media נתן לסרט חמישה מתוך חמישה כוכבים, וציין שהסרט מציג "שני סיפורים קלאסיים המסופרים בסגנון דיסני הטוב ביותר".[17] באתר הביקורות Rotten Tomatoes, יש לסרט דירוג חיובי של 94%, על סמך 16 ביקורות, עם ציון ממוצע של 7.4/10.[18] ב-Metacritic, לסרט יש ציון ממוצע משוקלל של 74 מתוך 100, על בסיס של 5 מבקרים, המציין "ביקורות חיוביות באופן כללי".[19]
הכנסות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט גרף 1,200,000 דולר בהשכרות ביתיות בארצות הברית ובקנדה. במצטבר, הוא הרוויח 1,625,000 דולר בהשכרות ברחבי העולם.[2]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב על הצילום הטוב ביותר בסרט צבעוני.[20]
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות השבעים פוצל הסרט לשני סרטים קצרים, בהתאם לשני חלקיו. כל מקטע הוצג בנפרד. בשנת 1991 דובב חלקו הראשון של הסרט - "הרוח בערבי הנחל" - ויצא בקלטות תחת הלייבל "דיסני מיני קלאסיקס". על מלאכת הדיבוב הייתה אחראית שפרירה זכאי כשעל הניהול המוזיקלי עמל רוני וייס.
בשנת 2004 דובב לעברית חלקו השני של הסרט - "האגדה על סליפי הולו" - והופץ ב-DVD לצד "בן המלך והעני" (שכלל את דיבובו המקורי) כחלק הראשון בסדרת "אגדות דיסני" מתוך שישה חלקים.
הסרט בצורתו האחידה בגרסה העברית מעולם לא יצא רשמית אך הפך להיות פופולרי באתרי הורדות.
ב-24 בנובמבר 2022 עלה הסרט בדיבוב חדש לספק שירותי הזרמת מדיה דיסני+, כאשר מהמדבבים המקוריים נשאר רק אוהד שחר. בגרסה זו במאי הדיבוב היה רועי גבע. את הדיאלוג תרגמה שחר קדוש ואת השירים אסנת גונן, הוא הופק תחת ענבר עזרא באולפני דאבי דאב.
פארקים ואתרי נופש של דיסני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסרט יש נוכחות בחלק מהפארקים ואתרי הנופש של דיסני בעיקר באמצעות מתקנים ומסעדות. יש את בית הקפה סליפי הולו, בעיצוב "האגדה על סליפי הולו", הממוקם בכיכר החירות שבממלכת הקסם, בעוד שהסיפור של "הרוח בערבי הנחל" נוכח במסעדת טירת הקרפד הממוקמת בארץ הפנטזיה שבדיסנילנד פריז. באתר הנופש דיסנילנד, המתקן המסע הפרוע של מר קרפד, הממוקם בארץ הפנטזיה שבפארק דיסנילנד, הוא מבוסס על דמותו של מר קרפד, בעוד התהלוכה Frightfully Fun Parade, שבמהלך ההופעה Oogie Boogie Bash, כוללת את הפרש בלי ראש בההרפתקה הקליפורנית של דיסני. הפרש בלי ראש מופיע גם במתקן במהלך מסיבת ליל כל הקדושים הלא כל כך מפחידה של מיקי בממלכת הקסם שבדיסניוורלד.[21][22][23]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הרפתקאות איכבוד ומר טוד (באנגלית)
"הרפתקאות איכבוד ומר טוד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הרפתקאות איכבוד ומר טוד", באתר נטפליקס
"הרפתקאות איכבוד ומר טוד", באתר AllMovie (באנגלית)
"הרפתקאות איכבוד ומר טוד", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הרפתקאות איכבוד ומר טוד", באתר Metacritic (באנגלית)- "הרפתקאות איכבוד ומר טוד", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "הרפתקאות איכבוד ומר טוד", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"הרפתקאות איכבוד ומר טוד", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "הרפתקאות איכבוד ומר טוד", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ UNKNOWN | דבר | 18 ינואר 1970 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 1 2 Sedgwick, John (1994). "Richard B. Jewell's RKO Film Grosses, 1929–51: The C. J. Trevlin Ledger: A comment". Historical Journal of Film, Radio and Television. 14 (1): 51–8. doi:10.1080/01439689400260041.
- ^ שם הסרט בהפצתו הראשונה - עמ' 22 טור פרסומות 2, מעריב, 22 בינואר 1971
- ^ שמו של הסרט לאחר שדובב בשלמותו בשנת 2022 בשירות של דיסני+
- ^ 1 2 Scott, Keith (3 באוקטובר 2022). Cartoon Voices of the Golden Age, Vol. 2 (באנגלית). BearManor Media. pp. 574–575.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "James Bodero Interview". michaelbarrier.com (ראיון). Interviewed by Milton Gray. נבדק ב-24 בפברואר 2018.
{{cite interview}}: (עזרה) - ^ "Interviews: Frank Thomas and Ollie Johnston (1987)". michaelbarrier.com (ראיון). Interviewed by Michael Barrier. 21 בנובמבר 2014. נבדק ב-24 בפברואר 2018.
{{cite interview}}: (עזרה) - ^ "Interviews: Gerry Geronimi". michaelbarrier.com (ראיון). Interviewed by Michael Barrier. 16 במרץ 2015. נבדק ב-24 בפברואר 2018.
{{cite interview}}: (עזרה) - ^ "Disney Announces Two New Projects". The New York Times. 17 בנובמבר 1947. p. 27. נבדק ב-30 בינואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Story Behind Fun and Fancy Free (VHS) (Documentary film). Walt Disney Home Video. 1997. ארכיון מ-2021-12-12 – via YouTube.
- ^ Brady, Thomas F. (1 במרץ 1948). "Crosby and Disney Close Deal". The New York Times. p. 17. נבדק ב-30 בינואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'The Adventures of Ichabod and Mr. Toad' Sees the Return of Disney to Realm of Pure Animation". The New York Times. 10 באוקטובר 1949. נבדק ב-24 בפברואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Schoenfeld, Herman (24 באוגוסט 1949). "Film Reviews: Adventures of Ichabod and Mr. Toad". Variety: 18. נבדק ב-28 בינואר 2021 – via Internet Archive.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The Remarkable Mr. Toad". Life: 65. 21 בנובמבר 1949. ISSN 0024-3019. נבדק ב-24 בפברואר 2018 – via Google Books.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Cinema: New Pictures". Time. 17 באוקטובר 1949. נבדק ב-24 בפברואר 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Maltin, Leonard (2000). The Disney Films. Disney Editions. pp. 91–92. ISBN 978-0-786885-27-5.
- ^ M. Faust (2 בספטמבר 2010). "The Adventures of Ichabod and Mr. Toad - Movie Review". Common Sense Media. נבדק ב-27 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Adventures of Ichabod and Mr. Toad (1949)". Rotten Tomatoes. Fandango.
- ^ "The Adventures of Ichabod and Mr. Toad". Metacritic. Red Ventures. נבדק ב-30 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Adventures of Ichabod and Mr. Toad, The". Golden Globes. אורכב מ-המקור ב-2 באוגוסט 2012. נבדק ב-8 בספטמבר 2010 – via archive.today.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sleepy Hollow". Walt Disney World (באנגלית). נבדק ב-2021-12-24.
- ^ "Toad Hall Restaurant". Disneyland Paris (באנגלית). נבדק ב-2021-12-24.
- ^ "Mr. Toad's Wild Ride". Disneyland (באנגלית). נבדק ב-2021-12-24.