הערוץ הראשון – הבדלי גרסאות
ולא נעשה על ידו ביטול גרסה 26325818 של 109.64.43.4 (שיחה) |
רינה חכמון (שיחה | תרומות) מ הגהה |
||
| שורה 111: | שורה 111: | ||
תקציבה של הטלוויזיה הישראלית היה מבוסס על [[אגרת הטלוויזיה]] הנגבתה מכל משקי הבית שברשותם [[מקלט רדיו|מקלט]] טלוויזיה (ללא קשר לכמות השימוש במכשיר). סידור זה מיועד היה לשמור על עצמאות השידורים ועל אי־תלות במפרסמים מצד אחד ובפוליטיקאים מצד שני. בפועל גובה ה[[אגרה (תשלום)|אגרה]] נקבע על ידי [[ועדת הכספים של הכנסת]] והטלוויזיה הישראלית נעזרת בגורמים מסחריים המעניקים "[[חסות מסחרית|חסות]]" לשידורים. בתקופת [[האינפלציה בישראל בשנות ה-80|האינפלציה הדוהרת בתחילת שנות ה־80]] הייתה חשיבות רבה למועד שבו נקבע גובה האגרה בגלל הירידה המתמדת בערך המטבע. לא אחת נדחה הדיון בוועדת הכספים כדי ללחוץ על הטלוויזיה להתאים את שידוריה לציפיות של פוליטיקאים. |
תקציבה של הטלוויזיה הישראלית היה מבוסס על [[אגרת הטלוויזיה]] הנגבתה מכל משקי הבית שברשותם [[מקלט רדיו|מקלט]] טלוויזיה (ללא קשר לכמות השימוש במכשיר). סידור זה מיועד היה לשמור על עצמאות השידורים ועל אי־תלות במפרסמים מצד אחד ובפוליטיקאים מצד שני. בפועל גובה ה[[אגרה (תשלום)|אגרה]] נקבע על ידי [[ועדת הכספים של הכנסת]] והטלוויזיה הישראלית נעזרת בגורמים מסחריים המעניקים "[[חסות מסחרית|חסות]]" לשידורים. בתקופת [[האינפלציה בישראל בשנות ה-80|האינפלציה הדוהרת בתחילת שנות ה־80]] הייתה חשיבות רבה למועד שבו נקבע גובה האגרה בגלל הירידה המתמדת בערך המטבע. לא אחת נדחה הדיון בוועדת הכספים כדי ללחוץ על הטלוויזיה להתאים את שידוריה לציפיות של פוליטיקאים. |
||
== |
== סמלי הערוץ == |
||
[[קובץ:Rashut Hashidur Logo.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|סמלילי תוכניות מחלקת החדשות]] |
[[קובץ:Rashut Hashidur Logo.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|סמלילי תוכניות מחלקת החדשות]] |
||
בשנת [[1974]] פנה מנהל מחלקת החדשות, דן שילון, למעצב בני לוין וביקש ממנו כי יכין סמל למחלקת החדשות, אשר ישמש את [[מבט לחדשות]] וגרסאות שלו ישמשו את [[מבט שני]], [[מוקד (תוכנית טלוויזיה)|מוקד]], [[יומן (מגזין חדשות)|יומן השבוע]] ו[[מבט ספורט]]. לוין הכין את הסמל הבסיסי באמצעות שימוש ב[[עיפרון]] ו[[מחוגה]]. הסמל הבסיסי העגול משלב בין [[מנורת שבעת הקנים]] לבין תיאור של גלי שידור. לתוכנית "מבט שני" עוצב סמל דומה דמוי עין, ל"מוקד" - ריבוע, למבט ספורט - [[אליפסה]] של [[אצטדיון]] וליומן השבוע - [[משושה]] כנגד ששת ימי השבוע החולף. |
בשנת [[1974]] פנה מנהל מחלקת החדשות, דן שילון, למעצב בני לוין וביקש ממנו כי יכין סמל למחלקת החדשות, אשר ישמש את [[מבט לחדשות]] וגרסאות שלו ישמשו את [[מבט שני]], [[מוקד (תוכנית טלוויזיה)|מוקד]], [[יומן (מגזין חדשות)|יומן השבוע]] ו[[מבט ספורט]]. לוין הכין את הסמל הבסיסי באמצעות שימוש ב[[עיפרון]] ו[[מחוגה]]. הסמל הבסיסי העגול משלב בין [[מנורת שבעת הקנים]] לבין תיאור של גלי שידור. לתוכנית "מבט שני" עוצב סמל דומה דמוי עין, ל"מוקד" - ריבוע, למבט ספורט - [[אליפסה]] של [[אצטדיון]] וליומן השבוע - [[משושה]] כנגד ששת ימי השבוע החולף. |
||
גרסה מ־19:00, 26 בנובמבר 2019
_Logo_SVG.svg){kind=logo} | |
| פרטי הערוץ | |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| קטגוריה | כללי, חדשות |
| תאריך השקה | 2 במאי 1968 |
| תאריך סגירה | 14 במאי 2017 |
| בעלות | ממלכתית |
| שפה | עברית, ערבית, יידיש |
| משרד ראשי | ירושלים |
| אזור קליטה | המזרח התיכון |
| שיטת שידור | PAL, DVB, HDTV |
| הצפנה | שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לוויני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין |
| זמינות | |
| חבילה | HOT • yes • סלקום tv • פרטנר TV • עידן פלוס |
| http://www.iba.org.il | |
"הערוץ הראשון" (שנקרא בתחילה: הטלוויזיה הישראלית) היה ערוץ טלוויזיה ציבורי ממלכתי בישראל, מטעם רשות השידור. הערוץ שידר קרוב לעשרים שנה (יחד עם הטלוויזיה החינוכית) כערוץ הטלוויזיה הישראלי היחיד, ועל מנת להיבדל מהטלוויזיה החינוכית הערוץ זכה לכינוי "הטלוויזיה הכללית" ובקיצור "הכללית".[1] לאחר שהחלו שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית שם הערוץ עבר מיתוג מחדש והוא נקרא "הערוץ הראשון".
מאז הקמתו, שכנו האולפנים הראשיים של הערוץ בבניין הטלוויזיה הישראלית שבשכונת רוממה בירושלים.
ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014,[2] ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור,[3] שבמקומה יוקם תאגיד שידור חדש בשם: "תאגיד השידור הישראלי", שבמסגרתו יופק ערוץ טלוויזיה שיחליף את הערוץ הראשון.
ב-14 במאי 2017, מיד לאחר שידור גמר האירוויזיון לשנת 2017, תמו שידורי הערוץ הראשון, וב-15 במאי באותה השנה הערוץ הוחלף ב"כאן 11".
היסטוריה
| ציר הזמן של ערוצי הברודקאסט בישראל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
1966 - תכנון והקמה
תכנון מפורט להקמתה של הטלוויזיה הישראלית החל בשנת 1966 בעזרת ייעוץ של ג'ו שטרן, סגן נשיא CBS האמריקנית.[4] הטלוויזיה הישראלית נוסדה ב-2 במאי 1968, לאחר שנים רבות של ויכוח ציבורי בנושא, ולאחר שהטלוויזיה החינוכית החלה בשידוריה ב-24 במרץ 1966. הקמת הטלוויזיה, שתוכננה מלכתחילה לשנות ה־70, הוחשה בעקבות מלחמת ששת הימים, והסברה כי באמצעות שידורי טלוויזיה ניתן לשפר את ההסברה הישראלית למדינות ערב ולתושבי השטחים.
1968 - תחילת השידורים הסדירים
_-_YORAM_GAON_IN_A_PURIM_TV_SPECIAL.jpg)
השידור הראשון של התחנה היה שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות, שנערך במאי 1968 ירושלים. תדר השידור שהוקצה לתחנה היה אותו תדר שעליו שידרה הטלוויזיה החינוכית, ולכן שתי התחנות חלקו מאז את שעות השידור בערוץ.
לאחר מספר שידורים חד-פעמיים החלו לשדר באוגוסט 1968 שידורי ניסיון סדירים, תחילה שלושה ערבים בשבוע, שבהמשך הורחבו לארבעה. בתקופה זו שודרו בכל יום שעה בערבית ושעתיים בעברית. התחנה שידרה בשחור לבן, למרות העובדה שבתקופה זו כבר היו תחנות ששידרו בצבע. ב-1 באוגוסט באותה שנה שודרה מהדורת מבט לחדשות הראשונה.[5] תוכנית זו שודרה בערוץ הראשון עד ה-9 במאי 2017, ובמשך שנים רבות הוגשה על ידי המנחה חיים יבין שכונה "מר טלוויזיה". באותה שנה, ב-13 באוגוסט 1968, שודרה לראשונה בערוץ גם מהדורת החדשות בערבית.[6][7]
בשנת השידורים הראשונה פעלה הטלוויזיה הישראלית כיחידה עצמאית במסגרת של "צוות הקמה" שבראשו עמד פרופ' אליהוא כץ מהחוג לקומוניקציה באוניברסיטה העברית, והשתתפו בו כמה אנשי אמנות ותקשורת, בהם האמנית עדה המאירית (שוורץ). שידוריה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הוגדרו כשידורי ניסיון. כץ היה למעשה המנהל הראשון של הטלוויזיה הישראלית. לאחר מכן התמזגה הטלוויזיה הישראלית עם תחנת הרדיו הממלכתית, "קול ישראל", שפעלה כבר במסגרת רשות השידור (שנוסדה כשלוש שנים לפני כן).
1969 - שידורים בימי שבת
ב־1969 התחוללה סערה ציבורית סביב שידורי הטלוויזיה בשבת, כאשר מליאת רשות השידור החליטה להרחיב את שעות השידור היומיות ולעבור לשדר מארבעה ימי שידור לשידורים יומיים, כולל ימי שישי ושבת, החל מחודש נובמבר באותה השנה. במסגרת המשא ומתן להרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת השביעית שנערכו באוקטובר באותה שנה, דרשו נציגי המפלגות הדתיות להקפיא את פתיחת השידורים המתוכננים לליל שבת. בשבוע הראשון של נובמבר, בו החלו השידורים היומיים, התחוללה מהומה סביב הסוגיה. בסופו של דבר החליטה ראש הממשלה גולדה מאיר להיענות באופן זמני לדרישת הדתיים, ולהקפיא את פתיחת השידורים בליל שבת. ביום שישי באותו שבוע, בשעות אחר הצהרים, פנו שני עורכי דין, יהודה רסלר ועדי קפלן, לבג"ץ. השופט התורן צבי ברנזון הוציא צו על תנאי והשידורים נפתחו כבר באותו ערב.
בשנת 1971 הופקה סדרת המקור הראשונה, "חדווה ושלומיק".
שנות ה-70 וה-80
בשנת 1973, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הרחיבה הטלוויזיה את שידוריה לשש שעות וחצי מדי יום (כולל שעה וחצי בערבית ושעה לשידורי ילדים), ושידרה עד חצות.
ב-19 בנובמבר 1977 נחת נשיא מצרים אנוואר סאדאת לביקור בן שלושה ימים בישראל והערוץ הראשון סיקר את מהלך הביקור לראשונה בצבעים. בשנת 1979 שודרה תחרות האירוויזיון מבנייני האומה בירושלים בשידור חי בצבעים לרחבי העולם וגם בהפצה מקומית. בשנים הבאות תבצע הטלוויזיה הישראלית שידורים נוספים בצבעים במסגרת מצומצת ולא סדירה. בשנת 1983 החלו שידורים סדירים בצבעים. באותה שנה הוארך גם יום השידורים ליותר מעשר שעות, במערך השידורים החלו יותר סדרות רכש, ותוכניות טלוויזיה מהעולם, תוכניות ושידורי ספורט, יחד עם יצירה ישראלית נרחבת הכולל תוכניות אירוח, סדרות תעודה, ותוכניות מוזיקה.
בשנת 1985 זכתה הטלוויזיה הישראלית בערבית בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה.
שנות ה-90
ב-15 במאי 1990 החל הערוץ הראשון להפיץ את שידוריו באופן סדיר וקבוע גם באמצעות לוויין תקשורת[8] וזאת כתוספת לשימוש במשדרים קרקעיים שהייתה נהוגה מאז תחילת פעילותו של הערוץ.
רצועות השידור של הערוץ הראשון חולקו עד שנות התשעים לרצועת שידור של הטלוויזיה החינוכית בין 08:00 ל-17:30, רצועת שידורי הילדים של הטלוויזיה הישראלית בין 17:30 ל-18:30, שידורים בערבית בין 18:30 ל-19:30, ושידורים בעברית לאחר מכן.[9] בשנות התשעים הועברו מהחינוכית לערוץ הראשון רצועת שידור נוספת בין 15:30 ל-17:00, והחלו להתבצע שינויים בסידור והקצאת רצועות השידור השונות של הערוץ, וזאת במקביל לפתיחת התחרות מול ערוץ 2 המסחרי והקמת חברות הטלוויזיה בכבלים.
השנים 2012–2017
ב-6 במאי 2012 שונה לוח השידורים של הערוץ. בלוח החדש נעשה ניסיון להתחרות בערוצים המסחריים בשעות ה"פריים טיים". במסגרת השינויים, מהדורת מבט לחדשות הועברה ל-8 דקות לשמונה וקוצרה ל-38 דקות. אחרי "מבט" שידר הערוץ את התוכנית "המוסף" בהנחייתה של גאולה אבן. בכל ערב שודרה ב-19:00 תוכנית המציאות "בואו לאכול איתי" ומיד אחריה "היום בספורט" - מגזין ספורט יומי.
התוכנית "מהיום למחר" בוטלה ובמקומה הוצבה מהדורת חדשות שמסכמת את אירועי היום. הערוץ חזר לשדר תוכנית אירוח: בכל יום שישי שודרה אחרי היומן התוכנית "שישי עם טל ברמן".
במהלך 2012 עברו מרבית תוכניות הערוץ להיות משודרות בפורמט HD. המהלך הושלם בינואר 2013, עת עבר הערוץ להיות ערוץ הטלוויזיה הישראלי הראשון בו מתקיים שידור מלא ברזולוציית שידור גבוהה זו.
ב-9 במאי 2017, לקראת סגירתה של רשות השידור, שודרה מהדורת "מבט" האחרונה, שלוותה במחאה של עובדי רשות השידור על הסגירה. לאחר מכן לא שודרו יותר תוכניות אקטואליה וחדשות בערוץ והוא החל לשדר במתכונת שידורים מצומצמת, שכללה בעיקר שידורים חוזרים. הערוץ היה יכול לסיים את שידורו כבר באותו הערב אילולא תחרות האירוויזיון לשנת 2017 שהתקיימה באותם ימים, והערוץ היה מחויב לשדר אותה.
ביום שבת, 13 במאי 2017, היה יום השידורים האחרון של הערוץ הראשון. אלי בבא מנהל הטלוויזיה הודיע במכתב במכתב פרידה לעובדים על לוח השידורים המתוכנן ללילה ועל סיום השידורים. גמר האירוויזיון לשנת 2017 היה התוכנית האחרונה ששודרה בערוץ, והיא הסתיימה בשעה 01:50 אחרי חצות. מיד אחר כך שודר קליפ של השיר "הבלדה על חדווה ושלומיק" בביצוע מארינה מקסימיליאן,[10] כשבמהלכו מופיעים קטעים שונים מהיסטוריית השידורים של הערוץ (קליפ שליווה את מאבקם של אנשי רשות השידור לאורך חודשים). לאחר הקליפ הוקרן קטע סיום התוכנית האחרונה של "מבט", בו עובדי התחנה שרים את "התקווה" ועם תום השירה, הופיעה שקופית בה נכתב "שידורינו הסתיימו 1968–2017 הערוץ הראשון".
ב-15 במאי 2017 החל "כאן" לפעול באפיקי השידור אשר שימשו את הערוץ הראשון.
אופי השידור
הטלוויזיה הישראלית שידרה במרבית השעות של פעילותה תוכניות וסרטים קנויים, רובם דוברי אנגלית. התוכניות המקומיות המקוריות שלה היו תוכנית החדשות (מבט לחדשות, כמעט חצות, יומן), דיונים בנושאי דיומא ("מוקד"), תוכנית ספורט ("מבט ספורט") ותוכניות ילדים ("טלפלא", "הצריף של תמרי", "החתול שמיל", "פלאי קלעים" ועוד).
בנוסף הפיקה רשות השידור תוכניות בידור סאטיריות, בראשן "ניקוי ראש", "רשות הדיבוב" ו"לול", תוכניות בידור ("עוד להיט", "להיט בראש", "עד פופ", "שעה טובה", "סיבה למסיבה"), תוכניות תעודה ("עמוד האש", "הנבחרים"), ותוכניות מיוחדות לציון אירועים וחגים, חלקן בפורמטים שיובאו מבריטניה, "חיים שכאלה" למשל. הערוץ הפיק מעט מאוד תוכניות עלילתיות מקוריות. הבולטות שבהן היו "חדווה ושלומיק" ו"מישל עזרא ספרא ובניו".
שידורים בשפה הערבית
בד בבד עם תחילת השידורים בעברית בשנת 1968 שודרו תוכניות בשפה הערבית עד לסוף 2002. מינון התוכניות המקוריות בשידורים בערבית היה גבוה ביחס למקובל בשידורים בעברית. השידורים בערבית כללו חדשות, מגזין לנשים, תוכנית מידע לחקלאים, תוכניות בידור ואת תוכנית הילדים הפופולרית "סמי וסוּסוּ".
בעשור השני של המאה ה-21, שידורי הטלוויזיה הערבית הישראלית הם בערוץ 33, וכן בערוץ הערבי הישראלי "הלא TV", שאינו חלק מרשות השידור.
טכנולוגיות שידור
עם הקמתו שידר הערוץ בשידור אנלוגי, בשיטת PAL. בשנת 1979 החלה התחנה מעבר לשידורי צבע בתהליך הדרגתי, שהושלם בפברואר 1983, כשגם שידורי החדשות צולמו בצבע. בשנת 1981 הופסקה פעילות מחיקת הצבע מתוכניות צבעוניות.
ב-25 במאי 2010 שידר הערוץ הראשון בפעם הראשונה שידור בהפרדה גבוהה (HDTV), באפיק 511 בהוט וביס. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ערוץ ציבורי בישראל משדר בהפרדה גבוהה - עד אז היו שידורים כאלה רק בערוצים ייעודיים של הוט ושל יס, בתשלום. השידור היה של חצי הגמר הראשון של תחרות האירוויזיון. למרות היות הערוץ ציבורי, המתבסס על גביית אגרה, עד אז רק מנויי הלוויין והכבלים, בעלי ממירי HD, יכלו לצפות בשידור בהפרדה גבוהה. במקביל הועבר השידור בערוץ הרגיל, באיכות רגילה ובמסך רחב שנדחס לפורמט הרגיל.
המונדיאל של 2010 היה אירוע הספורט הראשון ששודר באופן מלא ב-HD. במסגרת בדיקות ההכנה, הגיע למסקנה מנהל אגף ההנדסה בערוץ 1, משה מושקוביץ, כי הפתרון הפשוט והזול ביותר הוא לחבר ניידת שידור HD שתשמש כחדר בקרה וחדר שידור. על כן, הוצא מכרז, אליו ניגשו שתי חברות: "מזמור הפקות", בעלת ניידת HD היחידה בארץ באותה עת, וחברה מחו"ל שהציעה ניידת טורקית, שבחינה שלה בערוץ הראשון כללה נסיעה לטורקיה. לבסוף הניידת הטורקית ירדה מהפרק בגלל העלויות וכך נבחרה הניידת של "מזמור הפקות". לצורך תפעול ערוץ ה-HD, הוקם אולפן ובו שבע מצלמות HD של חברת Sony מדגם HSC-300 עם עדשות של Fujinon ומצלמת הגשה אחת באולפן בתל אביב, שחוברה לניידת באמצעות סיב אופטי. כל מקורות הווידאו נותבו משולחן ניתוב מדגם MVS-6000, ומהניידת הועברו להוט, יס ולמרכז הבקרה.[11]
ב-10 ביוני 2010 החל הערוץ בשידור משחקי גביע העולם בכדורגל תוך שימוש בהפרדה גבוהה. באותו ערב שודרה מהדורת החדשות "מבט" בפורמט ה-HD ולמעשה הייתה מהדורת החדשות הראשונה בישראל שמשודרת באיכות הזו. לקראת סוף חודש יוני, פורסם[12] כי שר האוצר שטייניץ הסכים להעביר מקדמה על סך עשרה מיליון ש"ח לערוץ הראשון, במסגרת הרפורמה ברשות השידור, על מנת להמשיך עם שידורי ההפרדה הגבוהה גם לאחר תום משחקי המונדיאל. בערוץ הראשון הביעו שביעות רצון והודיעו כי גם לאחר סיום המשחקים ימשיכו לשדר את מהדורות החדשות בטכנולוגיית ה-HD מהאולפן המיוחד שנבנה לצורך שידורי המונדיאל. בכך יהיו לערוץ הישראלי הפתוח לכל הראשון שפועל בדרך זו.
באוגוסט 2010 החל הערוץ לשדר גם את המשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל בשיטת ה-HD.
לקראת חג הפסח באפריל 2011, הערוץ החל לשדר בשיטת 16:9 באפיק 11, שיטה המתאימה למסכי ה-LCD הרחבים. נכון לאמצע 2011, תוכניות האולפן של הערוץ אינן משודרת ב-HD או במסך רחב ורק סדרות ותוכניות שצולמו מראש ב-HD שודרובפורמט החדש.
הערוץ שידר את תחרויות אולימפיאדת לונדון בלעדית ב-HD ועבר לשידורים מלאים ב-HD מיום הבחירות לכנסת התשע עשרה.
מיוני 2013 שידורי הערוץ באיכות HD הועברו באפיק 11 בממירים התומכים.
מבנה ניהולי
המוסדות שניתבו את דרכה של הרשות היו: הוועד המנהל הכולל שבעה חברים, ומליאה שבה חברים 31 נציגי ציבור, שמונו על ידי הכנסת ובפועל משקפים את חלוקת הכוח הפוליטי, פחות או יותר. בתחילת דרכה של רשות השידור ושל הטלוויזיה הישראלית, עד לסוף שנות ה־70, היו מרבית חברי המליאה אנשים בעלי רקע תרבותי וחינוכי (ד"ר אליהו לנקין שהיה מוותיקי האצ"ל, נתן שחם הסופר שישב במליאה מטעם מפ"ם). לאחר מכן הפכה מליאת רשות השידור לגוף שבו חברים פוליטיקאים בראשית דרכם כנקודת מוצא לקריירה פוליטית עתידית (למשל, גיל סמסונוב וסילבן שלום שהתחילו את דרכם בליכוד כחברים במליאת רשות השידור).
מקורות כספיים
תקציבה של הטלוויזיה הישראלית היה מבוסס על אגרת הטלוויזיה הנגבתה מכל משקי הבית שברשותם מקלט טלוויזיה (ללא קשר לכמות השימוש במכשיר). סידור זה מיועד היה לשמור על עצמאות השידורים ועל אי־תלות במפרסמים מצד אחד ובפוליטיקאים מצד שני. בפועל גובה האגרה נקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת והטלוויזיה הישראלית נעזרת בגורמים מסחריים המעניקים "חסות" לשידורים. בתקופת האינפלציה הדוהרת בתחילת שנות ה־80 הייתה חשיבות רבה למועד שבו נקבע גובה האגרה בגלל הירידה המתמדת בערך המטבע. לא אחת נדחה הדיון בוועדת הכספים כדי ללחוץ על הטלוויזיה להתאים את שידוריה לציפיות של פוליטיקאים.
סמלי הערוץ
בשנת 1974 פנה מנהל מחלקת החדשות, דן שילון, למעצב בני לוין וביקש ממנו כי יכין סמל למחלקת החדשות, אשר ישמש את מבט לחדשות וגרסאות שלו ישמשו את מבט שני, מוקד, יומן השבוע ומבט ספורט. לוין הכין את הסמל הבסיסי באמצעות שימוש בעיפרון ומחוגה. הסמל הבסיסי העגול משלב בין מנורת שבעת הקנים לבין תיאור של גלי שידור. לתוכנית "מבט שני" עוצב סמל דומה דמוי עין, ל"מוקד" - ריבוע, למבט ספורט - אליפסה של אצטדיון וליומן השבוע - משושה כנגד ששת ימי השבוע החולף.
הסמל יצא מרשות מחלקת החדשות ואומץ על ידי הטלוויזיה ללא החלטה מסודרת והפך לסמלה הרשמי. במהלך השנים עוצבו לו גרסאות תלת מימד, אחת הידועות שבהן היא תפאורת אירוויזיון 1979.
מנהלי הערוץ
| שם המנהל | התחלת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|
| אליהוא כץ | 1968 | 1969 |
| סטן גרנדייזי | 1969 | 1969 |
| חגי פינסקר | 1969 | 1971 |
| נקדימון רוגל | 1971 | 1971 |
| ישעיהו תדמור | 1971 | 1973 |
| ארנון צוקרמן | 1973 | 1979 |
| יצחק שמעוני | 1980 | 1982 |
| טוביה סער | 1982 | 1985 |
| יוסף בראל (בפועל) | 1985 | 1985 |
| יאיר אלוני | 1985 | 1986 |
| חיים יבין | 1986 | 1990 |
| יוסף בראל | 1990 | 1993 |
| יאיר שטרן | 1993 | 2000 |
| יאיר אלוני | 2000 | 2002 |
| יוסי משולם | 2002 | 2003 |
| מוטי עדן | 2003 | 2006 |
| מושון מצליח | 2007 | 2013 |
| ללא מנהל בפועל | 2013 | 2014 |
| אלי בבא | 2014 | 2017 |
מהפקות הערוץ הראשון
גלריית תמונות מהערוץ הראשון
|
לקריאה נוספת
- חיים יבין, עובר מסך, הוצאת ידיעות ספרים, 2010
קישורים חיצוניים
- אתר רשות השידור וערוץ 1 — אינו פעיל ומפנה לאתר תאגיד השידור הישראלי
- ערוץ היוטיוב של רשות השידור והערוץ הראשון — הערוץ הועבר לבעלות כאן 11
- עדית זרטל, לא כל יום טלוויזיה, דבר, 26 ביולי 1968
- אביעד פוהורילס, שידורי המהפכה, באתר nrg, 19 בפברואר 2010
- דוד מלמד, אפילו קפריסין הפסיקה את שידוריה, באתר הארץ, 19 באפריל 2010
- אורן פרסיקו, מדוע החליטה כנסת ישראל להקים את הטלוויזיה הישראלית, באתר העין השביעית, 13 בנובמבר 2017
הערות שוליים
- ^ אשכול יציע טלביזיה כללית, על המשמר, 30 ביולי 1964
- ^ חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014, ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014
- ^
גילי איזיקוביץ, הכנסת אישרה את חוק רשות השידור החדש, באתר הארץ, 29 ביולי 2014
- ^ רפאל בשן, אני השולחן הישראלי, מעריב, 28 באוקטובר 1966
- ^ נחום ברנע, בכוונת הטלוויזיה - שידורים סדירים עוד החודש, דבר, 2 באוגוסט 1968
- ^ שידור ראשון של מגאזין חדשות ערבי — לתושבי מזרח ירושלים, על המשמר, 14 באוגוסט 1968
- ^ תכנית ראשונה בטלוויזיה הערבית, דבר, 14 באוגוסט 1968
- ^ אילנה באום, מאתמול - הטלוויזיה הישראלית נקלטת באירופה, מעריב, 16 במאי 1990
- ^ סמדר שילוני, נגד כל הסיכויים, באתר ynet, 25 בנובמבר 2005
- ^
מארינה מקסימיליאן - הבלדה על חדווה ושלומיק, סרטון באתר יוטיוב, 22 בנובמבר 2016
- ^ מאחורי הקלעים של מבט ב-HD - ראיון עם משה מושקוביץ, מנהל הנדסה ערוץ 1, באתר AV דיגיטלי, 24 ביוני 2010
- ^ לי-אור אברבך, שטייניץ יעביר 10 מיליון שקל לרשות השידור להמשך שידורי ה-HD, באתר גלובס, 28 ביוני 2010
 שידורי טלוויזיה בישראל
| |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שידור ציבורי |
| ||||||
| טלוויזיה מסחרית |
| ||||||
| טלוויזיה בכבלים, בלוויין ו-IPTV |
| ||||||