הרשות הפלסטינית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏היסטוריה: הרחבה, עריכה
שורה 50: שורה 50:
==היסטוריה==
==היסטוריה==
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של הרשות הפלסטינית}}
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של הרשות הפלסטינית}}
אין
ב[[מלחמת ששת הימים]], שפרצה ביוני [[1967]], כבשה [[ישראל]] את [[יהודה ושומרון]] מידי ממלכת [[ירדן]], ששלטה בשטחים אלו מאז תום [[מלחמת העצמאות]] ללא הכרה [[בין-לאומי]]ת, ואת [[רצועת עזה|חבל עזה]] מידי [[מצרים]]. בשטחים אלו היה רוב [[פלסטיני]]. פרט ל[[מזרח ירושלים]] שטחים אלו לא סופחו למדינת ישראל ומעמדם הושאר לדיון עתידי בין ישראל ל[[מדינות ערב]]. ב[[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] נקבע שתוקם אוטונומיה פלסטינית בשטחי [[יהודה ושומרון וחבל עזה]].

[[קובץ:Bill_Clinton,_Yitzhak_Rabin,_Yasser_Arafat_at_the_White_House_1993-09-13.jpg|ממוזער|250px|[[יצחק רבין]], [[יאסר ערפאת]] ו[[ביל קלינטון]] בעת חתימת [[הסכמי אוסלו]], [[13 בספטמבר]] [[1993]]]]

ב-[[1992]] לאחר ניצחון [[יצחק רבין]] ו[[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] בבחירות בישראל, נשלח סגן [[משרד החוץ הישראלי|שר החוץ הישראלי]] [[יוסי ביילין]] לקיים משא ומתן עם נציגי [[הארגון לשחרור פלסטין]] (אש"ף) ב[[אוסלו]]. המתווה שהם יצרו כלל הקמת רשות פלסטינית למשך תקופת ביניים של חמש שנים{{הערה|אפרים יער וזאב שביט, מגמות בחברה הישראלית, [[האוניברסיטה הפתוחה]], עמ' 689}}, אשר תקבל בהדרגה את האחריות על שטחי יהודה ושומרון ו[[רצועת עזה]]. המתווה לא פתר את הנושאים הנפיצים: ה[[התנחלויות]], [[זכות השיבה]] ו[[מעמדה החוקי של ירושלים|מעמד ירושלים]], והותירם לשלב מאוחר יותר בתהליך. ב-[[13 בספטמבר]] [[1993]] נחתמו הסכמי אוסלו בין אש"ף וישראל, במסגרתם ראש אש"ף [[יאסר ערפאת]] ו[[ראש ממשלת ישראל]] יצחק רבין החליפו מכתבי הכרה הדדיים - יאסר ערפאת [[הכרה בישראל|הכיר במדינת ישראל]] בשם אש"ף, ויצחק רבין הכיר באש"ף כארגון המייצג את העם הפלסטיני בשם מדינת ישראל.

במאי [[1994]] פינתה ישראל את כוחות [[צה"ל]] מרוב [[רצועת עזה]] ומאזור העיר [[יריחו]] במסגרת [[הסכם קהיר (1994)|הסכם קהיר]] והשטחים הועברו לידי הרשות הפלסטינית שהוקמה באותו זמן. בהדרגה החלו להעביר שטחים נוספים לידי הפלסטינים. ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית החדשה חתמו ביניהן על הסכמים כלכליים, וכן הוקמה [[המשטרה הפלסטינית]] במטרה לאכוף את הסדר באזורי הרשות. צה"ל המשיך להחזיק באחריות על ההגנה מפני איומים חיצוניים ועל הישראלים שגרים ב[[התנחלויות]].

[[תהליך אוסלו]] נמשך גם אחרי [[רצח רבין]] ב-[[1995]], והמשיכו בתהליך [[בנימין נתניהו]] ו[[אהוד ברק]]. בראשית [[1996]] נערכו ברשות [[הבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית (1996)|בחירות ראשונות]] לתפקיד יושב ראש הרשות ולמועצה המחוקקת הפלסטינית. בבחירות ניצח יאסר ערפאת ותנועת ה[[פת"ח]] זכתה ברוב המושבים במועצה.

=== האינתיפאדה עד השתלטות חמאס על רצועת עזה ===
בשנת [[2000]], זמן קצר לאחר כישלון המשא ומתן ב[[ועידת קמפ דייוויד (2000)]], פרצה [[האינתיפאדה השנייה]]. בעקבות האינתיפאדה, הורע מאוד מצבה של הרשות, וישראל שבה לשלוט (בפועל) ביהודה ושומרון.

באוקטובר [[2004]] מת [[נשיא הרשות הפלסטינית]], [[יאסר ערפאת]], ובמקומו [[הבחירות ליושב ראש הרשות הפלסטינית (2005)|נבחר]] [[מחמוד עבאס]], "אבו מאזן". בין דצמבר 2004 לדצמבר [[2005]] נערכו [[הבחירות לרשויות המקומיות ברשות הפלסטינית (2004–2005)|בחירות לרשויות המקומיות]] בהם זכה החמאס בהצלחה יחסית. עם תחילת כהונתו, הכריז מחמוד עבאס כי בכוונתו לאחד את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ולהפסיק את חופש הפעולה של ארגוני הטרור. עד סוף שנת [[2009]], נפסקו פיגועי ההתאבדות כליל בשטחי יהודה ושומרון, חודש התיאום הביטחוני עם ישראל ומספר התקפות הטרור שיצאו ממנה היה הקטן ביותר מזה כשני עשורים{{הערה|[http://www.shabak.gov.il/publications/study/Pages/terrorsummary.aspx סיכום שנת 2009: נתונים ומגמות בטרור], אתר שירות הביטחון הכללי.}}. ברצועת עזה לעומת זאת, ובמיוחד לאחר השתלטות חמאס, נמשך אי השקט הביטחוני. אף היו מקרים של חטיפת אזרחים זרים ותקיפת מבנים ומשרדים של הרשות והמשטרה הפלסטינית, זאת במקביל להמשך התקפות טילי קסאם על היישובים הישראליים הסמוכים לרצועת עזה.

באוגוסט [[2005]] בוצעה [[תוכנית ההתנתקות]], במסגרתה פונו ההתנחלויות הישראליות בשטח רצועת עזה, והשליטה בה עברה לידי הרשות הפלסטינית.

ב-[[25 בינואר]] [[2006]] נערכו בחירות ברשות הפלסטינית. בבחירות ניצח במפתיע החמאס וזכה ב-76 מושבים ב[[המועצה המחוקקת הפלסטינית|מועצה המחוקקת הפלסטינית]] לעומת 48 שקיבל הפת"ח. נציגי תנועת חמאס הרכיבו את הממשלה והעמידו ב[[ראש ממשלת הרשות הפלסטינית|ראשותה]] את [[אסמאעיל הנייה]]. בעקבות חטיפת החייל [[גלעד שליט]] ב-[[26 ביוני]] 2006 עצרה ישראל שרים וחברי המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם החמאס כקלפי מיקוח. בניסיון לפתור את הבעיות הכלכליות והדיפלומטיות שאיתן נאלצה להתמודד הרשות החליטו חברי המועצה על הקמת [[ממשלת אחדות]]. בפועל התארכו המגעים ורק ב-[[17 במרץ]] [[2007]] הושבעה ממשלת אחדות. בראש הממשלה עמד הניה והיא כללה נציגים של מרבית המפלגות הפלסטיניות.

===מהשתלטות חמאס על רצועת עזה ואילך===
[[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה|עימותים מזוינים בין חמאס לבין פת"ח]] החלו ב-[[15 בדצמבר]] [[2006]], ולאחר מספר הפוגות, ב-[[15 במאי]] [[2007]] התחדשו העימותים בעצימות גבוהה, עם עשרות הרוגים - רובם מהפת"ח. החמאס התחיל להשתלט על רצועת עזה, וב-[[12 ביוני|12]]–[[14 ביוני]] 2007 כבש החמאס את כל מחנות תנועת [[פת"ח]] ברצועה והוציא להורג מספר רב של תומכי פת"ח. ישראל החליטה שלא להתערב בנעשה. בעקבות ההשתלטות המוחלטת על הרצועה הכריז יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ב-15 ביוני, על פירוק ממשלת האחדות הפלסטינית, על פיטורי ראש הממשלה אסמאעיל הנייה ועל מצב חירום כללי. עבאס מינה את [[סלאם פיאד]] לראש ממשלת חירום, אך חמאס סירב להכיר בפירוק ממשלת האחדות וטען כי ראש הממשלה הוא עדיין אסמאעיל הנייה. ב-25 באוגוסט 2009 יצא פיאד עם תוכנית להקמת תשתיות המדינה הפלסטינית, עבור הממשלה ה-13 של הרשות הפלסטינית, בשם "פלסטין - סיום הכיבוש, הקמת מדינה", המפרטת תוכנית עבודה לבניית התשתיות והמוסדות של המדינה בדרך, במטרה להקים מדינה פלסטינית [[דה פקטו]], מתוך הנחה כי שיחות השלום מקרטעות ולא מובילות לשום מקום{{הערה|{{ynet|עלי ואקד|תוכנית פיאד: פלסטין דמוקרטית וקפיטליסטית|3766821|25 באוגוסט 2009}}}}{{הערה|{{הארץ|אבי יששכרוף|ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד: מדינה דה-פקטו בתוך שנתיים|1.1277471|25 באוגוסט 2009}}}}.

ב-3 במאי 2011 חתמו פת"ח וחמאס על הסכם ב[[קהיר]] ובו הוסכם על הקמת ממשלת אחדות עתידית. הסכם דומה נחתם ב[[דוחה]] ב-3 במאי 2012, אולם רק לאחר מינויו של [[ראמי חמדאללה]] ל[[ראש ממשלת הרשות הפלסטינית]] ב-2013 בשלו התנאים להקמת ממשלת אחדות.

ב-[[11 באפריל]] 2013 התפטר פיאד{{הערה|{{ynet|אליאור לוי|אבו מאזן קיבל את התפטרותו של סלאם פיאד|4367541|13 באפריל 2013}}}} מתפקידו כ[[ראש ממשלת הרשות הפלסטינית]], וביוני [[2013]] החליף אותו [[ראמי חמדאללה]]. מיוני 2014 עד יוני 2015 התקיימה [[ממשלת האחדות הפלסטינית (2014)|ממשלת אחדות]] כשראש הממשלה היה ראמי חמדאללה. במהלך [[מבצע צוק איתן]] התפטרו מספר שרים מהממשלה, בטענה כי הממשלה לא פעלה כיאות בתגובתה למבצע. עקב כך, ב-17 ביוני 2015 הודיע מחמוד עבאס על פירוק הממשלה. הוא מינה שרים חדשים במקום אלה שהתפטרו, וטען שמדובר בחילופי האישים "טכניים ולא פוליטיים", צעד שגונה על ידי חמאס. הממשלה החדשה עדיין מכונה "ממשלת קונצנזוס".


==פוליטיקה וממשל==
==פוליטיקה וממשל==

גרסה מ־18:33, 16 בדצמבר 2021

הרשות הלאומית הפלסטינית
السلطة الوطنية الفلسطينية
דגלסמל
המנון לאומי לוחם (פדאא'י)
ממשל
משטר

דמוקרטי דה יורה

משטר סמכותני דה פקטו (ראה למטה)
ראש מדינה נשיא הרשות הפלסטינית
נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס
שפה רשמית ערבית
עיר בירה רמאללה (בפועל)[1] 31°54′N 35°12′E / 31.9°N 35.2°E / 31.9; 35.2
רשות מחוקקת המועצה המחוקקת הפלסטינית (בכפוף להחלטת וטו נשיאותית)
גאוגרפיה
יבשת אסיה, המזרח התיכון
העיר הגדולה ביותר עזה
שטח יבשתי[4] 6,220 קמ"ר[5] (172 בעולם)
אחוז שטח המים 3.52%
אזור זמן UTC +2
היסטוריה
הקמה שלטון עצמי חלקי
- הסכמי אוסלו 1994
תאריכי פירוק 5 בינואר 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
שליטים בולטים יאסר ערפאת
דמוגרפיה
אוכלוסייה[6]
(הערכה 1 במאי 2024)		 5,473,454 נפש[5] (121 בעולם)
צפיפות 879.98 נפש לקמ"ר (15 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 38.19%
גילאי 15 - 24 21.12%
גילאי 25 - 54 32.91%
גילאי 55 - 64 4.54%
גילאי 65 ומעלה 3.25%
כלכלה
תמ"ג[7] (2022) 19,112 מיליון $ (121 בעולם)
תמ"ג לנפש 3,492$ (146 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[8]
(2022)		 0.716 (111 בעולם)
מטבע שקל חדש[2][3]‏ (ILS)
שונות
סיומת אינטרנט ps
קידומת בין־לאומית 970, 972
www.minfo.gov.ps
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת נפות הרשות:
בירוק (אזור A) - אזורים בשליטת הרשות הפלסטינית (פרט לרצועת עזה שבה כאמור אבדה השליטה עקב השתלטות חמאס)

אומת האוויר (בערבית: السلطة الوطنية الفلسطينية - תעתיק מדויק: א (ל)-סֻּלטה אל-וַטניּה אל-פלסטיניּה, הרשות הלאומית הפלסטינית) היא ישות אוטונומית למחצה, השולטת כמעט על כל האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994, הפך הפת"ח למפלגת השלטון ורבים מאנשיו מצאו עבודה במנגנוני הרשות (הביטחוניים והאזרחיים). באופן פורמלי שולטת הרשות גם ברצועת עזה, אולם בפועל היא איבדה שליטה זו בהפיכת חמאס ברצועה בשנת 2007. הרשות הוקמה בשנת 1994 במסגרת הסכמי אוסלו בין מדינת ישראל לבין אש"ף - הארגון לשחרור פלסטין. מאז ינואר 2013 היא קוראת לעצמה מדינת פלסטין[9][10].

החלוקה המנהלית שנקבעה לאחר הסכמי אוסלו מחלקת את הרשות הפלסטינית ל-16 נפות, מהן 11 ביהודה ושומרון ו-5 ברצועת עזה. במסגרת הסכמי אוסלו חולקו שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לשלוש קטגוריות:

  • שטח A: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.
  • שטח B: שטחים בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של ישראל.
  • שטח C: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של ישראל.

באינתיפאדה השנייה (2000–2005) נפגע קשות מעמדה של הרשות הפלסטינית. ישראל טענה שהרשות נכשלה עקב חוסר פעולתה למלחמה בטרור ואף לקחה חלק פעיל בארגון ומימון פיגועים כלפי ישראלים. ב-2002 כבש צה"ל במבצע חומת מגן את הערים שבשטח A, פגע בתשתיות הרשות ועצר עשרות מפעיליה שהיו מעורבים בטרור. לאחר סיום האינתיפאדה ישראל שינתה את מדיניותה כלפי הרשות לפי התקדמות התהליך המדיני. הרשות שולטת בשטחי A ביהודה ושומרון וזוכה לשיתוף פעולה חלקי עם ישראל, בעיקר בתחום הביטחוני והמנהלי.

ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול את החלטה 67/19 בדבר צירופה של הרשות הפלסטינית לארגון כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה[11].

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הרשות הפלסטינית

אין

פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של הרשות הפלסטינית
מחמוד עבאס, יושב-ראש הרשות הפלסטינית
משרד ממשלתי של הרשות הפלסטינית בחברון.

מנהל

בראש הפוליטיקה המקומית עומד נשיא, שאמור להיקבע בבחירות[12]. עם זאת, נכון לראשית שנת 2021, לא התקיימו בחירות מאז שנת 2006[13], והכוח מרוכז באופן מעשי בידיו של הנשיא, מחמוד עבאס[14].

רשמית, בבסיס החקיקה של הרשות הפלסטינית ישנם חוקי יסוד שמשמשים מעין חוקה זמנית, ואשר ניתן לתקן באמצעות רוב של שני שלישים מבין המחוקקים. על פי חוקי היסוד, הנשיא נבחר ישירות לתקופת כהונה של ארבע שנים, עם מגבלה של שתי קדנציות. הנשיא הוא מפקד כוחות הביטחון, מנהל יחסי חוץ ובכוחו להטיל וטו על חקיקה. ראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה שמתמנה על ידי הנשיא ומועצת השרים. המועצה המחוקקת הפלסטינית ה- PLC מורכב מ־132 חברים שנבחרו לתקופות של ארבע שנים[12]. כל אלו לא באים לידי ביטוי באופן מלא מאז הבחירות של שנת 2006.

בפועל, מאז הבחירות של שנת 2006 התחזק הכוח הריכוזי שבידי עבאס, ונפגעו המאפיינים הדמוקרטים שהחלה הרשות לאמץ בעשורים שקדמו לכך[15]. עבאס חוזר ומצהיר על נכונותו לחזור ולקיים בחירות, אולם בד בבד, על פי פרסומת בתקשורת הפלסטינית, מאיים במוות על מי שיתמודד ברשימות אופוזיציה בבחירות אלו[16], במקביל לדיכוי של חופש עיתונות וחופש ביטוי של פעילי זכויות אדם - הנחוצים לקיום הליך דמוקרטי מלא[14].

היסטוריה פוליטית

בראש הרשות עמד מאז הקמתה יאסר ערפאת, אשר ב-20 בינואר 1996 נבחר רשמית כנשיא הרשות הפלסטינית (בישראל נהגו להשתמש במונח "ראיס", או יושב-ראש בשביל להימנע מהשימוש במילה המפורשת "נשיא"). ב-19 במרץ 2003 מונה מחמוד עבאס (ידוע גם כאבו מאזן) לראש הממשלה הראשון של הרשות הפלסטינית. הוא התפטר מתפקידו בספטמבר 2003, על רקע קריסת ה"הודנה", הפסקת האש שהוכרזה על ידי ארגוני החמאס והג'יהאד האיסלאמי. עם מותו של ערפאת ב-11 בנובמבר 2004 החליף אותו באופן זמני יושב ראש המועצה המחוקקת רווחי פתוח, אם כי מילא את התפקיד רק באופן רשמי. ב־9 בינואר 2005 נבחר מחמוד עבאס לראשות הרשות ואחמד קריע מונה לראש הממשלה.

ב־25 בינואר 2006, לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, בחירות שניות לגוף זה מאז הקמת הרשות הפלסטינית. הסוקרים הפלסטינים, שירות המודיעין הישראלי וממשלת ישראל צפו ניצחון דחוק של תנועת הפת"ח. העיתונות דיווחה כי ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות ואף הקלה על מעצרו של מרואן ברגותי והתירה לו להתראיין ולקרוא לאזרחים לבחור, כדי לעצור את ארגון החמאס הנחשב קיצוני יותר. אף על פי כן, ארגון החמאס הפתיע וזכה ברוב גדול. מתוך 132 מושבים, תנועת החמאס קיבלה 76 מושבים לעומת 48 של הפת"ח; החזית העממית לשחרור פלסטין זכתה בשלושה מושבים; קואליציית השמאל "בדיל" (חלופה) זכתה בשני מושבים; מפלגת השמאל "פלסטין העצמאית" בראשות ד"ר מוסטפא ברגותי זכתה בשני מושבים; ו"הדרך השלישית" בראשות שר האוצר הפלסטיני לשעבר, סלאם פיאד, קיבלה שני מושבים גם היא. על אף התחזיות, הבחירות היו שקטות ואושרו על ידי נציגות בינלאומית כדמוקרטיות.

ממשלת חמאס, שסירבה להכיר בישראל, נקלעה למשבר כספי. הפגנות של פעילי פת"ח ושוטרים פלסטינים נגד הלנת שכרם ואי-תשלום משכורתם התפתחו לעימותים אלימים בהם נהרגו פעילי פת"ח ופעילי חמאס. ביולי הסתיימה הפסקת האש בין חמאס לישראל, כאשר מחבלי חמאס וועדות ההתנגדות העממית, חדרו לשטח ישראל, הרגו שני חיילים וחטפו את החייל גלעד שליט. בתגובה פתחה ישראל במבצע גשמי קיץ בו נהרגו למעלה מ-400 פלסטינים, רובם מחבלים חברי תנועת חמאס. במקביל, גברו העימותים האלימים בין פת"ח לחמאס. מגעים להקמת ממשלת אחדות פת"ח-חמאס כשלו ומחמוד עבאס שקל לקיים משאל עם שדרכו קיווה להביא לסופה של הממשלה בראשות חמאס. בעקבות לחץ של ערב הסעודית, נחתם בריאד הסכם לכינון ממשלת אחדות פלסטינית פת"ח-חמא"ס (הסכם מכה), שיצאה אל הפועל לבסוף ב-17 במרץ 2007.

מנגנוני הביטחון

מצודת טיגארט בבית לחם המשמשת כמרכז מנגנון הרשות בעיר, 1995

הסכמי אוסלו ב' שנחתמו בשנת 1995 קבעו שש סוכנויות ביטחון של הרשות הפלסטינית, את הרכבם ואת תפקידיהם. הסוכנויות היו משטרה אזרחית, ביטחון כללי, הביטחון המסכל, מודיעין, המשמר הנשיאותי והגנה אזרחית. אולם, במהרה התפתחו 11 מנגנונים נפרדים, אשר כל אחד מהם היה כפוף ישירות ליאסר ערפאת[17]. האינטרס של ערפאת היה ליצור כפילויות בסמכויות ותחומי פעולה של הארגונים על מנת לעודד תחרות ביניהם ולמנוע היווצרות ארגון דומיננטי מדי שהיה עלול לאיים על מעמדו.

  1. המשטרה הפלסטינית האזרחית הכוללת בין השאר ענפי תנועה, סמים, חקירות וניהול בתי סוהר. בראש המשטרה הפלסטינית עמד ראזי ג'באלי שנחשב נאמן של ערפאת
  2. משטרת גבולות
  3. המשטרה הימית הידועה גם כמשמר החוף[18].
  4. הביטחון המסכל שהיה מורכב מענפים נפרדים ביהודה ושומרון בראשות ג'יבריל רג'וב וברצועת עזה בראשות מוחמד דחלאן. היה מנגנון הביטחון הפעיל ביותר ברשות ללא מגבלות ברורים על סמכויותיו.
  5. המודיעין הכללי המורכב מכאלף איש ומהווה את המודיעין שהוקם על פי ההסכם עם ישראל. מפקד הענף ביהודה ושומרון היה תאופיק טיראווי ומפקד הענף העזתי היה אמין אל הינדי.
  6. המודיעין הצבאי
  7. כוח 17 - ביטחון הנשיאות
  8. משמר הנשיאות
  9. הביטחון הלאומי
  10. כוחות מיוחדים שככל הנראה אחראים לפקח על מנגנוני הביטחון האחרים
  11. הגנה אזרחית - אחראי לאספקת שירותים חיוניים, חילוץ והצלה[18]

באוגוסט 1996 הודיע ערפאת על כוונה להקים משטרת קמפוסים למניעת התקוממויות של סטודנטים, אולם התנגדות של האוניברסיטאות וחברי המועצה המחוקקת הביאו לזניחת הרעיון[18]. במהלך השנים נע מספר מנגנוני הביטחון בין 10 ליותר מ-15, מרביתם בעלי תחומי אחריות חופפים ואף זהים. הסיבות לריבוי המנגנונים היו בעיקר פוליטיות: כך התאפשר לערפאת לספק תפקידים רשמיים ברשות לנאמניו ולנציגי כוחות פוליטיים, וכן למנוע הצטברות כוח רב מדי בידי מספר קטן של קצינים בכירים. מרבית מנגנוני הביטחון הוקמו על בסיס הקצונה הבכירה של היחידות הצבאיות בפת"ח, שהגיעו עם ערפאת מתוניס עם כניסתו לשטחים.

לקראת סוף חייו של ערפאת ובמהלך שלטונו של מחמוד עבאס בוצעו רפורמות במערך הביטחון, ומספר מנגנונים אוחדו. בנוסף, באופן רשמי הועברו חלק ממנגנוני הביטחון לשליטת משרד הפנים והממשלה עוד בימי ערפאת (לפני כן הייתה השליטה הישירה על כל המנגנונים בידי מוסד הנשיאות).

מאז עליית החמאס לשלטון בראשית 2006 הוחזרו בפועל מרבית המנגנונים לשליטת הנשיאות, והיוו כח משמעותי ביותר לפת"ח במאזן הכוחות שלו מול חמאס. עם זאת, כאשר התרחשה הפיכת החמאס ברצועת עזה ב-2007, המנגנונים נכנעו וברחו כמעט ללא התנגדות והוחלפו באנשי חמאס. לעומת זאת, ביהודה ושומרון עדיין מהווים מנגנוני הביטחון מרכיב חשוב במניעת השתלטות חמאס על האזור, ומאז ההפיכה בעזה ניכרת פעילות פעילה יותר נגד חמאס, הכוללת מעצרים של אנשיו.

התיאום הביטחוני

התיאום הוא אינטרס הדדי, משום שהוא מסייע לשמירת הסדר והביטחון באזור. בעקבות הסכמי אוסלו החלו סיורים משותפים בין מנגנוני הביטחון הפלסטינים למקביליהם הישראלים. הצדדים קיימו מפגשים משותפים, ימי עיון והשתלמויות משותפות. עם זאת, בשנת 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה, שבמהלכה נרצח שוטר מג"ב, פקד יוסף טבג'ה, על ידי שוטר פלסטיני, ועקב זאת בוטלו הסיורים המשותפים[19]. בהמשך, סגר צה"ל בשנת 2002 את משרדי התיאום הביטחוני ביהודה ושומרון.

ביהודה ושומרון מתקיים תיאום ביטחוני שוטף בין גורמי הביטחון הישראליים למנגנוני הביטחון הפלסטיניים. לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007 הופסק שם לחלוטין התיאום הביטחוני[20].

למרות הקריאות ברשות הפלסטינית להפסיק את התיאום, יושב ראש הרשות, אבו מאזן, תמך בדרך כלל על שמירתו ואף כינה אותו בשנת 2014 "קדוש"[21] ולפי ראש מנהלת התיאום והקישור של הרשות הפלסטינית, ג'יהאד אל ג'יוסי, במהלך שנת 2015 העבירו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לידי כוחות הביטחון הישראליים 634 אזרחים ישראלים אשר נכנסו ליישובים פלסטיניים ביהודה ושומרון[22]. במאי 2020 הודיע אבו מאזן על הפסקת התיאום הביטחוני עקב כוונת ישראל להמשיך עם "עסקת המאה" של הנשיא טרמאפ ולהחיל ריבונות בשטחים ביהודה ושומרון[23]. הוא חודש בנובמבר על רקע חילופי הממשל בארצות הברית[24]

לפי הערכות בישראל, שיעור הפיגועים שסוכלו בזכות הרשות הפלסטינית הוא כ-20% עד 25%[25].

מעורבות בטרור

דו"ח שפרסמה ישראל על פי מסמכים ומידע שנאספו במהלך מבצע חומת מגן קבע כי ערפאת היה מעורב בתכנון פיגועים וכספי הרשות הפלסטינית, כולל כספים שמקורם באיחוד האירופי ובמדינות התורמות, שימשו למימון פעילות טרור. עוד הצביע הדו"ח על כך שסעודיה, סוריה, איראן ועיראק העבירו כסף רב וסיוע אחר לבניית תשתית הטרור ולתמיכה במשפחות של מחבלים מתאבדים[26][27]. בעקבות הפרסומים פתח האיחוד האירופי בחקירה[28].

מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית היו מעורבים בפיגועי טרור נגד ישראל[דרוש מקור], בתכנונה ובמימונה של הרשות הפלסטינית[דרוש מקור]. ב-23 בפברואר 2015 הרשיע בית המשפט הפדרלי של ארצות הברית את הרשות הפלסטינית באחריות לפיגועי טרור שביצעו מחבלים פלסטינים בזמן האינתיפאדה השנייה וחייב אותה בתשלום פיצויים של מאות מיליוני דולרים לקורבנות הטרור ומשפחותיהם[29]. באוגוסט 2016 הפך בית המשפט לערעורים בניו-יורק את ההחלטה[30].

בפרסום של השב"כ משנת 2007 נכתב כי מבוקשים פלסטינים מאזור רמאללה ניצלו את מטות מנגנוני הביטחון, כולל המוקטעה, כמקום מסתור מפני צה"ל וכבסיס יציאה וחזרה מפיגועים[31]. מסרים לראשי הרשות הפלסטינית לא הועילו, ובעקבות זאת ערך צה"ל מספר מבצעים למעצר מבוקשים. עוד נכתב בפרסום כי מנגנוני הביטחון הפלסטינים נוהגים להציג מצגי שווא על פעילות סיכול נרחבת ומשמעותית כביכול, כגון אמצעי לחימה מזויפים ומעצרים שלא בוצעו.

עידוד טרור ותמיכה במחבלים

בשנת 2008 שיבח אבו מאזן את האסירים הביטחוניים היושבים בכלא הישראלי, ובפרט מחבלים שביצועו פיגועים נגד אוכלוסייה אזרחית[32].

מבט לתקשורת פלסטינית הראו שברשות השידור הפלסטינית מפורסמים לעיתים דברי הלל לשהידים, קליפים המעודדים שהאדה בטלוויזיה ושירים מעודדי שהידים ברדיו הרשמי[33]. הרשות מנציחה מחבלים שביצעו פיגועים קשים: טורניר כדורגל לילדים בני 14 נקרא על שמו של עבד אל-בסט עודה, שביצע את הפיגוע במלון פארק שבו נרצחו 30 ישראלים. על שמה של דלאל מוגרבי, שהובילה את הפיגוע בכביש החוף שבו נרצחו 35 ישראלים, נקראו מחנות קיץ, בתי ספר, טקסי סיום ואירועי ספורט. טהאר חאמד, שצלף ב-10 ישראלים במחסום צה"ל בשנת 2002, זכה בעיתון הרשמי של הרשות לכינוי "גיבור האינתיפאדה"[34] בינואר 2016 פרסם השב"כ שיש להסתה בשידורי הטלוויזיה הפלסטינית השפעה מעודדת טרור[35].

באמצע 2020, דווח שבספרי הלימוד הפלסטיניים נמחקו כל ההסכמים ושיחות השלום עם ישראל מאז הסכם אוסלו, והוכנסו במקומם תכנים רבים יותר המקדמים ג'יהאד, אלימות ושנאת האחר, מה שהוביל לשלילת כספים ולביקורת מהאו"ם[36][37].

תשלומים למחבלים ומשפחותיהם

ערך מורחב – תשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ולמשפחותיהם

הרשות הפלסטינית מעניקה תמיכה חודשית למחבלים הכלואים בישראל בגין פעולות טרור ולמשפחותיהם. התמיכה ניתנת בצורת משכורת חודשית והטבות נוספות, כדין עובדי הרשויות הפלסטיניות. על פי החוק הפלסטיני, חוק האסירים המשוחררים 2004/19, זכאים למשכורת כל היושבים בבתי הכלא הישראליים על רקע השתתפותם במלחמה נגד ישראל (אסירים פליליים אינם זכאים למשכורת). גובה המשכורת החודשית נגזר מאופי פעולת הטרור, משך תקופת המאסר ואזרחות המחבל. מחבלים בעלי אזרחות ישראלית מקבלים משכורות גבוהות יותר מתושבים פלסטינים[38]. אבו מאזן אמר בכמה הזדמנויות שגם אם יהיה לו גרוש אחד הוא ישלם אותו למחבלים, משום ש"אנחנו שלחנו אותם"[39]. הרשות תומכת באופן חודשי בכ-5,000 מחבלים מורשעים הכלואים בישראל וכ-5,500 מחבלים שכבר שוחררו. הסכום המוקצב לתשלום משכורות המחבלים ומשפחותיהם עומד על קרוב ל-1.3 מיליארד שקל בשנה, שהם כ-7% מהתקציב הכולל של הרשות. כחצי מסכום זה משולם למחבלים עצמם וכחצי למשפחות מחבלים שנהרגו[39].

יחסי חוץ

בירוק: מדינות המכירות ב"מדינת פלסטין"

הרשות הפלסטינית מיוצגת על ידי הארגון לשחרור פלסטין שמנהל רשת של משלחות ושגרירויות פלסטיניות. יש לה שגרירויות במדינות אשר מכירות במדינה פלסטינית ובמדינות אחרות אשר נמנעות להביע את עמדתן בסכסוך הישראלי-פלסטיני היא מנהלת "משלחות" או "משימות". מדינות זרות מיוצגות ברשות הפלסטינית באמצעות "שליחות" או "משרדים" ברמאללה ובעזה.

ב-5 בינואר 2013, בעקבות החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם, הורה נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לכל השגרירויות הפלסטיניות לשנות כל אזכור רשמי בשם הרשות הפלסטינית ל"מדינת פלסטין"[40]. כמו כן, הורה לממשלה הפלסטינית להנפיק דרכונים ומסמכים רשמיים נוספים בהם תוטבע החותמת "מדינת פלסטין"[41]. 138 מתוך 193 המדינות החברות באו"ם הצביעו בעד החלטה 67/19, ובכך הכירו ברשות כמדינה משקיפה באו"ם[42].

הרשות הפלסטינית נכללת במדיניות השכנות האירופית של האיחוד האירופי (ENP), שמטרתה לקרב את האיחוד האירופי ושכנותיו.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת הרשות הפלסטינית
בנק פלסטין, רמאללה

כלכלת הרשות הפלסטינית מקבילה לכלכלת מדינת עולם שלישי לפי מדדים מקובלים. התוצר הלאומי הגולמי של התושבים נאמד בכ-2,900 דולרים לנפש לשנה. השכר הממוצע בשנת 2006 הוערך בין 1,570-1,800 ש"ח לחודש[43]. רוב התושבים הם חקלאיים או עובדים כלליים ללא השכלה גבוהה. שירותי הבריאות, החינוך והרווחה נתונים לחסדי התרומות של מדינות ערב, ארצות הברית ואירופה. כמו כן, קיימים פערים כלכליים גדולים בין האליטה הפלסטינית בעלת הממון לבין האוכלוסייה קשת היום ומרובת הילדים.

הקשרים הכלכליים בין ישראל לרשות מסייעים לכלכלת שני הצדדים. בשנות ה-90 כמאה אלף פלסטינים הועסקו מדי יום בידי ישראלים. בנוסף, היצוא מהרשות לישראל עמד על כ-500 מיליון דולר בשנה. עם זאת, בשנים הראשונות לפעילותה של הרשות הכלכלה הפלסטינית אופיינה בריכוזיות גבוהה, בהיעדר שקיפות, ולעיתים אף בשחיתות. עסקים רבים בשטחים הוחזקו בידי הרשות או אנשיה. מדיניות זו הפחיתה את התחרותיות במשק ואת הניצול של המשאבים הפיסקליים. משנת 1997 החלה מגמת צמיחה, שנמשכה עד פרוץ האינתיפאדה השנייה. הצמיחה נבעה מגידול במספר העובדים הפלסטינים בישראל, ירידה באבטלה משיעור של 25% בשנת 1996 ל-11% בשנת 2000, מיסים שגבתה ישראל עבור הרשות והירתמות הקהילה הבינלאומית. בשנים 1994–2001 הזרימה הקהילה הבינלאומית לרשות 4.5 מיליארד דולר[44]. הסכמי אוסלו הביאו השקעות בתחומי הרשות ובישראל ובתקופה שבין ההסכמים לאינתיפאדה השנייה (1993–2000) צמח התמ"ג הפלסטיני בכ-230%[45].

האינתיפאדה השנייה הסבה נזק כבד למשק הפלסטיני. בעקבות פיגועי הטרור, צה"ל הטיל סגרים על השטחים וקשרים כלכליים רבים בין ישראל והפלסטינים נותקו. אלפי פלסטינים איבדו את מקור עבודתם. כיבושן מחדש של הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון במבצע חומת מגן הביא לסגירת מרכזים כלכליים כמו בנקים, שעליהם פשט צה"ל כדי לקטוע הזרמת כספים לטרור[46]. במקביל הועלו טענות כלפי ההנהגה הפלסטינית על שחיתויות ונטילת כספים שהיו מיועדים לרווחת כל התושבים, עובדה שתרמה לעליית החמאס לשלטון ב־2006. ניצחון החמאס הביא להפסקת הזרמת הכספים של מדינות אירופה וארצות הברית, וזו היוותה פגיעה נוספת בכלכלה הפלסטינית, ובעיקר בזו שברצועת עזה.

בניגוד למצב הקשה בעזה, בשנים 2008 ו-2009 ניכר שיפור בכלכלת יהודה ושומרון, בעקבות הקלות שהנהיגה ישראל על התנועה והסרת מחסומים, לצד היתרים גורפים לכניסת ערבים ישראלים לשטחים, שיפור פנימי בסדר ובביטחון בערים, וכינון ממשלה חלופית לממשלת חמאס (פעולה שהחזירה את הסיוע בינלאומי)[47]. בשנת 2005 היה התמ"ג לנפש ביהודה ושומרון גבוה בעשרה אחוזים מזה שנרשם ברצועת עזה, ובשנת 2015 הוא היה גבוה ב־128 אחוזים[48].

הרשות הפלסטינית מקבלת סיוע כלכלי מארגונים בינלאומיים, ממדינות המערב וממדינות המפרץ. סמוך להסכמי אוסלו הוקמה ועדת הקישור אד-הוק לסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית.

אזורי החלוקה ברשות הפלסטינית

גאוגרפיה וחלוקה מנהלית

ערך מורחב – נפות הרשות הפלסטינית
השטחים שעתידם פתוח למשא ומתן, כפי שנקבע בהסכמים עם ישראל. הרשות הפלסטינית שולטת במידה כלשהי בחלק מהשטחים האלה

ב"הצהרת העקרונות" שעליה חתמו נציגי ממשלת ישראל והנהגת אש"ף ב-13 בספטמבר 1993, ואשר קבעה קווים מנחים למשא ומתן בין הצדדים, נקבע:

"תחום שיפוטה של המועצה (=הרשות הפלסטינית) יכסה שטחי הגדה המערבית ורצועת-עזה, מלבד הנושאים שיידונו במסגרת המשא-ומתן על מעמד הקבע. שני הצדדים רואים את הגדה המערבית ואת רצועת-עזה כיחידה טריטוריאלית אחת, ששלמותה תישמר במסגרת תקופת הביניים." (סעיף 4, נוסח מלא בעברית באתר הכנסת)

אף כי בפועל הרשות הפלסטינית אינה שולטת במרבית שטח יהודה והשומרון (המכונה בהצהרת העקרונות "הגדה המערבית"), הרי שלפי "הצהרת העקרונות", רוב השטח שמעבר לקו הירוק יכול לעבור לשליטת הרשות הפלסטינית במסגרת המשא ומתן עם ישראל על הסדרי הביניים. לפי סעיף 5 ב"הצהרת העקרונות" שטחי מזרח ירושלים וההתנחלויות לא ייקבעו אלא בהסכמי הקבע בין הצדדים. מאז הפיכת חמאס ברצועת עזה, אבדה הרשות הפלסטינית את שליטתה ברצועה, וחמאס שולט בה באופן מעשי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל המזרח התיכון
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרשות הפלסטינית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ על פי הצהרות הרשות בירתה היא ירושלים
  2. ^ בפועל נמצאים בשימוש מועט גם דינר ירדני ביהודה ושומרון, ולירה מצרית ברצועת עזה. לרשות הפלסטינית יש את הסמכות לאמץ מטבעות אלו או אחרים לפי הסכם פריז מ-1994 (המסדיר את היחסים הכלכליים בין ישראל והרשות הפלסטינית). עם זאת, מתפקד השקל כמטבע העיקרי של הרשות משום שכלכלתה קשורה בזו הישראלית קשר הדוק.
  3. ^ בשטחי C באיו"ש משמש השקל הילך חוקי לפי צו מספר 1148 של צה"ל. באתר צה"ל
  4. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  5. ^ 1 2 סיכום של הגדה המערבית (שטח A, שטח B ושטח C) ושל רצועת עזה
  6. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  7. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  8. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  9. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, הרשות הפלסטינית תכונה מעתה "מדינת פלסטין" במסמכיה הרשמיים, באתר הארץ, 7 בינואר 2013
  10. ^ הרשות שינתה את שמה ל"מדינת פלסטין", חדשות 2
  11. ^ יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012; General Assembly Votes Overwhelmingly to Accord Palestine ‘Non-Member Observer State’ Status in United Nations (באנגלית)
  12. ^ 1 2 הרשות הפלסטינית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  13. ^ אוריאל בארי, ‏אחרי 15 שנה: אבו מאזן הודיע על בחירות ברשות הפלסטינית, באתר "סרוגים", 16 בינואר 2021
  14. ^ 1 2 הרשות הפלסטינית, באתר פרידום האוס
  15. ^ Democracy Index 2019(הקישור אינו פעיל)
  16. ^ סמיר א. זידאן, פסאודו-בחירות: אבו מאזן מאיים שיהרוג את כל מי שמתנגד לו, באתר מידה, 10 בפברואר 2021
  17. ^ As'ad Ghanem, The Palestinian regime: a "partial democracy", pages 112-113
  18. ^ 1 2 3 Académie de Droit International, Anis F. Kassim, The Palestine Yearbook of International Law 1996-1997, Volume 9, Martinus Nijhoff Publishers, 1998ת page 354
  19. ^ השוטר הפלסטיני ירה למוות בעמיתו הישראלי, באתר ynet, 30 בספטמבר 2000
  20. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
    פרמטרים [ dead-url ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         תיאום פעולות הממשלה בשטחים, תיאום ביטחוני (ארכיון)
  21. ^ גל ברגר, אבו מאזן: התיאום הביטחוני עם ישראל "קדוש", ‏28 במאי 2014
  22. ^ אילן זלאיט‏, הרשות העבירה לישראל 634 אזרחים שנכנסו ליישובים פלסטיניים ב-2015, באתר וואלה‏, 28 בינואר 2016
  23. ^ יפעת רוזנברג ואמיר בוחבוט‏, דיווח: הרשות הפלסטינית הודיעה לישראל על הפסקת התיאום הביטחוני, באתר וואלה‏, 21 במאי 2020
  24. ^ הרשות הפלסטינית הודיעה על חידוש התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל - וואלה! חדשות, באתר וואלה!News, ‏2020-11-17
  25. ^ נדב שרגאי, "עם מגנומטרים היו היום פחות ניסיונות פיגוע בהר הבית", באתר ישראל היום, 31 באוקטובר 2019
  26. ^ הדו"ח שהוכן על ידי צוות בראשות השר דני נווה: מעורבות ערפאת, בכירי "הרשות הפלסטינית" והמנגנונים בטרור נגד ישראל קובץ PDF
  27. ^ אפרת וייס, "תיק ערפאת": כספי האיחוד האירופי מימנו טרור, באתר ynet, 5 במאי 2002
  28. ^ עומר כרמון, האיחוד האירופי מאשר: ערפאת העביר כספי סיוע לארגוני טרור, באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 בפברואר 2002
  29. ^ איציק וולף, תקדים: הרשות הפלסטינית תשלם מיליארדי שקלים לנפגעי טרור, באתר nrg‏, 23 בפברואר 2015
  30. ^ נטעאל בנדל, הרשות הפלסטינית לא תשלם פיצויים לנפגעי טרור אמריקאים, באתר nrg‏, 31 באוגוסט 2016
  31. ^ באתר השב"כ
  32. ^ האדרת מחבלים וטרור, באתר מבט לתקשורת פלסטינית
  33. ^ עידוד השהאדה (מוות למען אללה), באתר PMW - מבט לתקשורת פלסטינית
  34. ^ האדרת מחבלים וטרור, באתר מבט לתקשורת הפלסטינית (PMW)
  35. ^ עוזי ברוך, שב"כ: הרוצח הושפע משידורי ההסתה, באתר ערוץ 7, 24 בינואר 2016
  36. ^ האו"ם דורש מהפלסטינים: הסירו תכנים מסיתים מספרי הלימוד, באתר ynet, ‏31 באוגוסט 2019
  37. ^ נורבגיה מקצצת בכספי הסיוע לפלסטינים בגלל חומרי הסתה במערכת החינוך, באתר ynet, ‏9 בדצמבר 2020
  38. ^ נדב שרגאי, הטרור משתלם, ישראל היום, 26.8.2011
  39. ^ 1 2 אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, חלק מהמחבלים מקבלים מהרשות 12 אלף שקלים בחודש, באתר ynet, ‏11/12/2018
  40. ^ Abbas instructs embassies to refer to State of Palestine
  41. ^ דלית הלוי, צעד נוסף בהקמת "מדינת פלסטין", באתר ערוץ 7, 6 בינואר 2013
  42. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012
  43. ^ ע"א 8960/06 ג'אסר טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
  44. ^ דוקטור גיל פיילר, המשק הפלסטיני בצל האינתיפאדה, באתר משרד האוצר
  45. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
    פרמטרים [ dead-url ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         דוקטור גיל פיילר, המשק הפלסטיני בצל האינתיפאדה, באתר משרד האוצר (ארכיון)
  46. ^ פליקס פריש, ‏כוח צה"ל פשט על בנקים ברמאללה; החרים מיליוני ש' שנועדו למימון טירור, באתר גלובס
  47. ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: מוקדם לשמוח, באתר כלכליסט, 5 באוקטובר 2009
  48. ^ ערן ישיב ואלון ריגר, הכלכלה של רצועת עזה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, ‏2017


הליגה הערבית
איחוד האמירויות הערביות • איי קומורו • אלג'יריה • בחריין • ג'יבוטי • הרשות הפלסטינית • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מאוריטניה • מצרים • מרוקו • סודאן • סומליה • סוריה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • קטר • תוניסיה • תימן
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב
מדינה מושעית סוריה
מדינות משקיפות בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה
ארגונים משקיפים הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרשות_הפלסטינית&oldid=32793287"