אברהם בן רמב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי אברהם בן הרמב"ם
Cairo Genizah Fragment.jpg
קטע ממכתב המתייחס אל רבי אברהם מתחילת המאה ה-13 מהגניזה הקהירית, שבו הוא מכונה "מורנו ורבנו, אדוננו נגידנו, עטרת ראשנו, מנהיג

דורנו, הודנו והדרינו...דגל הרבנים, יחיד הדור"

תאריך לידה כ"ח בסיון ד'תתקמ"ו
תאריך פטירה י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח
השתייכות רבני ספרד, ראשונים
נושאים שבהם עסק תנ"ך, ש"ס, הלכה, הגות, פילוסופיה, רפואה
תפקידים נוספים רופא, נגיד יהודי מצרים
רבותיו אביו הרמב"ם
חיבוריו פירוש לתורה, פירוש לתלמוד, "המספיק לעובדי ה'", 'תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם', "מעשה של ירושלמי", 'מאמר על דרשות חז"ל', "ברכת אברהם", "מלחמות ה'", "מעשה ניסים", הוספות לפירוש המשנה ולגיליונות הש"ס של אביו

הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם (הראב"ם, ר' אברהם החסיד; כ"ח בסיון ד'תתקמ"ו, 1186 - י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח, 1237) פרשנה הגדול הראשון של תורת אביו הרמב"ם, איש הלכה, פרשן מקרא מקורי על דרך הפשט, פילוסוף והוגה דעות, רופא ומנהל בית החולים הכללי בקהיר, נגיד יהודי מצרים למשך כשלושים שנה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' אברהם, בנו יחידו של ר' משה בן מיימון, הרמב"ם, נולד בפוסטאט-קאהירה אשר במצרים בעת שאביו בן ה-51 היה כבר בשיא גדולתו.
באיגרת שכתב הרמב"ם לר' חסדאי הלוי מאלכסנדריה, הוא מספר כי בילדותו חלה אברהם אנושות עד כדי כך שבמשך שלושה ימים נטה למות ורק לאחריהם החל להתאושש אט אט.
כבר בימי נעוריו התבלט בכשרונותיו יוצאי הדופן, ובהיותו כבן חמש עשרה כתב עליו אביו כך‏[1]:

"...בענייני העולם אין לי נחמה, זולתי בשני דברים: כשאסתכל ואעיין במה שאעיין, ושזה בני אברהם ה' יתעלה נתן לו חן וברכה מברכת מי שנקרא על שמו... כי הוא ענו ושפל שבאנשים, מצורף אל זה טוב מידותיו, והוא בעל שכל דק וטבע נאה, ויהיה לו בעזרת ה' שם בגדולים בלא ספק...".

בשנים אלו למד אברהם עם אביו. אברהם היה לאיש סודו של אביו שבפניו גילה גם סוגיות עיוניות והשקפתיות שלא העלה על הכתב. בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204) כשנפטר "הנשר הגדול", הרמב"ם, והוא בן 69, הותיר אחריו את בנו הצעיר אברהם כיורשו וממשיך דרכו.

יורש הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החלל הריק שהותיר אחריו הרמב"ם במותו מילא בנו ר' אברהם בכל תפקידיו הציבוריים. לצד מינויו כנגיד יהודי מצרים תחת אביו יש לציין גם את מינויו כרופאו האישי של הסולטאן וכן ניהול בית החולים הכללי של קהיר לצידו של הרופא הערבי החשוב באותם ימים, כותב תולדות הספרות הערבית, אבן אבי אציביעה.
עוד בחייו של הרמב"ם, בימי הפולמוסים סביב חיבורו ההלכתי, "המשנה תורה", ובייחוד סביב ספרו הפילוסופי "מורה נבוכים", עמד אברהם לימינו של אביו. בהגנה על תורתו של אביו המשיך ר' אברהם ביתר שאת לאחר מותו של הרמב"ם כאשר לא היה עוד בנמצא מי שיגיב להתקפות, יפרש את הדברים ויישב את הסתירות לכאורה שנמצאו בה. פעילות זו באה לידי ביטוי באיגרות וכן בחיבורים שלמים שכתב ר' אברהם בהמשך חייו. תורתו של הר"א נמצאת בעיקרה בספר תשובותיו בהלכה. בספרו "המספיק לעובדי השם" וכן בספרו "מלחמות השם" המהווה כתב הגנה על תורת אביו במורה נבוכים. כמו כן, במאה ה-19 פורסמו תשובותיו להשגות על משנה תורה ועל ספר המצוות, בספרים שנקראו "ברכת אברהם" ו"מעשה ניסים" על שם המוציאים לאור.

הנגידות במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד היותו איש ספר וכמו אביו ששימש כראש היהודים (כלשון ערביי מצרים "ראס אל-יהוד"), שימש גם ר' אברהם כמנהיג פוליטי של יהודי מצרים וכנציגם הרשמי אל מול השלטון המוסלמי. בימיו התבסס מוסד הנגידות בהנהגת הקהילה היהודית במצרים ואגפיה, מוסד שמכאן ואילך נותר בשליטת בית הרמב"ם דור אחר דור עד לבן-נינו של ר' אברהם בראשית המאה ה-15, הנגיד ר' דוד השני שהיגר לחאלב ונפטר לא לפני שנת ה'קע"ה (1415).

תקופת חייו של אברהם בן רמב"ם על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבי אברהם היו שני בנים, הנגיד רבי דוד מימוני, ורבי עובדיה מימוני.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מיזג בתורתו את המיסטיקה היהודית עם הרציונליות המיימוניסטית, כאשר יחסו לתורת אביו נותר מאוד שמרני. אחד מהמאמרים החשובים המבטא את גישתו הרציונלית הוא על אגדות חז"ל. אחת העובדות המפליאות היא כי למרות אדיקותו לדברי אביו במורה הנבוכים ובאגרותיו, בכל זאת נטה רבי אברהם אחר המיסטיקה. לדעת החוקרים היה זה בעקבות עלייתם של הסופים (כת מיסטית סגפנית באסלאם) במצרים, מקום מושבו. בכתביו ניכרת מגמתו החסידית סגפנית מיסטית, כשעובדה זו אינה סותרת לדעתו את השקפות אביו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחמישים ואחת שנותיו, כתב ר' אברהם מספר רב של חיבורים בהיקף גדול, חלקם מקוריים וחלקם כתבי הגנה על כתביו של אביו. החיבור הגדול שבהם, ספר "המספיק לעובדי ה'" נכתב כמעין אנציקלופדיה יהודית בת עשרה כרכים ובהם למעלה מ-2,500 דפים ונחשבה על פי עדויות מן התקופה, לחיבור הגדול ביותר שנכתב מאז ומעולם בערבית-יהודית. כרוב כתביו, גם ספר זה אבד במהלך השנים ונותרו ממנו שרידים מעטים בלבד. חיבור חשוב נוסף הוא פירושו לתורה. מפירוש זה שרד החלק על ספר בראשית והחלק על ספר שמות (נדפס בלונדון תשי"ח).

עד היום לא נדפסו כל שרידי כתביו במלואם, והם מצויים בכתבי יד.

חיבורים עצמאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המספיק לעובדי ה'
  • פירוש לתורה (הגיע לידינו רק על בראשית ושמות)
  • פירוש לש"ס בהיקף לא ידוע
  • תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם - תשובות בעיקר בהלכה אך גם באגדה, פירושים לתלמוד, ענייני דעות ומידות והנהגות חסידיות
  • "מעשה של ירושלמי" - משלים על חומרת השבועה
  • מאמר על דרשות חז"ל

חיבורים הנוגעים לתורת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבוא מקיף לתולדות חייו של ראב"ם במהדורת הרב ראובן מרגליות לספר מלחמות השם, מוסד הרב קוק.
  • מבוא לספר מעשה ניסים נדפס בפאריז בשנת תרכ"ז
  • כרמיאל כהן, בשלום ובמישור - מידות ודעות בפירוש התורה של רבי אברהם בן הרמב"ם, ירושלים תשנ"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י' שילת, קטע מאיגרת אל ר' יוסף בר' יהודה אודות הבן אברהם, איגרות הרמב"ם (א), עמ' תכ"ד.