רא"ש
| רא"ש | |
|---|---|
| תאריך לידה | 1250 |
| תאריך פטירה | 1327 |
| השתייכות | בעלי התוספות |
| רבותיו | יחיאל אביו, המהר"ם מרוטנבורג |
| תלמידיו | בנו - רבי יעקב בעל הטורים |
רבנו אשר בן יחיאל (1250 - 1327), המכונה הרֹא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
מסופר[דרוש מקור] שאמו נהרגה על קידוש השם באחת הגזירות באשכנז. אביו יחיאל, מחנכו הראשון, היה בין חסידי אשכנז. החכם המפורסם רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן) היה בין אבות אבותיו.[1] הרא"ש למד גם אצל המהר"ם מרוטנבורג. משנאסר המהר"ם ירש את מקומו בהנהגה בוורמס. פרנסתו הייתה בהלוואה בריבית לגויים, והוא הסכים ליתן כסף רב כדי לפדות את רבו, אך הדבר לא יצא לפועל, כיוון שהמהר"ם לא הסכים שיפדו אותו בסכום כה גבוה על בסיס ההלכה ש"אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן" (ראו עוד בערך מהר"ם מרוטנברג).
מאחר שהוחמר מצבם המדיני של יהודי אשכנז חשש הרא"ש שיהיה גורלו כגורל רבו המהר"ם ועל כן שלח את בנו הרביעי ר' יהודה לארץ ספרד שיתור לו מקום למגוריו. במשך מספר שנים ניסה לסייע בשיקום הקהילות שנפגעו בפרעות רינדפלייש, ואז בשנת ה' ס"ג [1303] מצא שעת כושר לעזוב את גרמניה וברח עם בני ביתו לספרד, מעבר שרושש אותו כספית. שם עבר טלטולים רבים ובכולם קיבלוהו בכבוד גדול, כי חכמתו ויראתו האירו פניו והיה נראה "כמלאך ה' צבאות". באחד מטלטוליו הגיע למקום מושבו של הרשב"א, שאף הוא קיבלו בכבוד גדול, וקרא לקהילות ספרד לנהוג בזה האיש בכבוד גדול כי חכם הוא. בינתיים ראשי קהילת טולדו הזמינוהו להתיישב בתוכם, להרביץ תורה ולעמוד בראש בית דינם. וכך מונה לראש בית הדין ולראש הישיבה בטולדו. מה שמעיד על יוקרתו העצומה, שכן לא היה זה מקובל למנות אדם בן אשכנז לרב ביהדות ספרד.
הימצאותו של הרא"ש בספרד יצרה תקדים מעניין של ראשון אשכנזי המכיר היטב את דרכיהם ומנהגיהם של הספרדים. גם יוקרתו בעיני השלטון הייתה גדולה, והתייעצו עמו בענייני משפט.
בנו הוא רבי יעקב בעל הטורים. בן נוסף הוא רבי יהודה בן הרא"ש, ממלא מקום אביו בטלודו ובעל שו"ת "זכרון יהודה".
[עריכה] יצירתו ופסיקתו
יצירתו החשובה ביותר כוללת דיון בקטעי תלמוד והוצאת הפסק מהם והיא מצויה ברוב ספרי התלמוד המודפסים בימינו כנספח לספר. לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פרושים והגהות (כדוגמת הגהות אשרי). רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לשולחן ערוך, יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף.
הרא"ש כתב גם תוספות על התלמוד, המבוססות על בעלי התוספות הקדומים, כמו ר"י הזקן ורבי שמשון משאנץ. החוקרים חלוקים בדעתם על מידת העצמאות של הרא"ש בעריכת התוספות שהיו לפניו. יש אומרים שתוספותיו אינן חיבור מקורי, כתוספות רבנו פרץ ורבי אליעזר מטוך, אלא הרא"ש העתיק מהתוספות שהיו לפניו כמעט ללא שינוי.[2] אחרים ביקרו את הגישה הזו, על סמך השוואה בין תוספות הרא"ש על מסכת פסחים לבין מקורותיו, וקבעו שהרא"ש עיבד את החומר שהיה מונח לפניו, בהוספות השמטות ושינויי ניסוח, לא פחות משאר עורכי התוספות.[3]
כתב גם פירוש לתורה אשר לוקט בספר "הדר זקנים" יחד עם פירוש התוספות על התורה ועל פירוש רש"י.
בין כתביו נמצא גם חיבור בענייני מוסר ויראת שמים הנקרא בשם "אורחות חיים". על אף שהשתייך כאמור למשפחה של חסידי אשכנז, לא ברור האם אכן ראה עצמו מחויב להוראותיו של רבי יהודה החסיד. לרא"ש יוחס ספר שו"ת הנקרא 'בשמים רא"ש' המכיל דעות הקרובות לרוח ההשכלה, ולמעשה עד ימינו חלוקים, האם ספר זה זיוף גמור שנוצר על ידי שאול ברלין במאה ה-18 או שמא אכן הרא"ש כתבו, ורק אחדות מהתשובות מזויפות.
[עריכה] רדיפת האמת וסגנונו החריף
באחד מוויכוחיו בהלכה התנצל לפני זה שעמו התווכח:
- "מעיד אני שמים וארץ שאיני חוקר וחופש (ומחפש) וחוטט (ומחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עליי מאוד. אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת, ואין אדם רשאי להחניף בה".
לעתים הגיע לחריפות גדולה מאוד באכיפת דעותיו. כאשר החליט רבה של עיר אחת לאסור על שימוש בעירוב חצרות המקובל בקהילות ישראל, האשימו הרא"ש שמאחר שיהודים יטלטלו בכל זאת, הוא גורם בכך שיחללו שבת. הוא דרש "שינהגו בו נידוי באותו המשוגע", ואם לא יחזור בו, "ידונו אותו למוות בדין זקן ממרא".
[עריכה] יחסו לרמב"ם ולכתביו
הרא"ש נקט עמדה ברורה נגד פסיקה המסתמכת על היד החזקה של הרמב"ם ללא בקיאות בתלמוד.
נקודה חשובה שבה חלק על הרמב"ם היה בזכותה של אישה לתבוע גט בטענה שאינה חפצה בבעלה עוד. בעוד שהרמב"ם מצא זכות כזו, הרא"ש התנגד לה: "בנות ישראל הן פרוצות בזמן הזה ויש לחשוש שמא נתנה עיניה באחר".
בוויכוח שבין מצדדי מורשתו הרציונלית של הרמב"ם לבין מתנגדי הפילוסופיה נקט עמדה חד משמעית בעד האחרונים, והצטרף לחרם של הרשב"א על לימוד החוכמות בידי צעירים.
[עריכה] דיני נפשות
בין השאר דן בעונשי נפשות והמשיך את המנהג להטיל עונשים של חיתוך איברים במקרים חמורים[דרוש מקור] (פופולרי היה חיתוך לשון למקלל, כריתת אף לנואפת ומוות למוסרים). עם זאת בתחילה הביע הסתייגות מה בעניין זה: "איך היו דנין דיני נפשות בלי סנהדרין".
[עריכה] יחסו לפסקים מתקופת הגאונים
בפסיקתו סבר שרק על התלמוד אין לחלוק, אולם פיסקי הגאונים אינם מחייבים, אם לפוסק יש ראיות מן התלמוד כנגד דעתם, וראיות אלו התקבלו על דעת חכמי דורו. בכך הייתה שיטתו מנוגדת לזו של פוסקים אחרים בני זמנו.[4]
[עריכה] שימוש בתקנות קהל שנכתבו בערבית
אחד מפולמוסיו הגדולים היה סביב שימוש בתקנות הקהל שנכתבו בערבית. הרא"ש לא ידע ערבית ספרותית, אך התעקש שרב כוחו, כמי ששולט ביצירה התורנית, לפסוק במשפטים הקשורים אליהן (אחרי שיתורגמו עבורו), מכוח מי שבקיא בקיאות גדולה בערבית ויכול להעמיק בעיון בלשון התקנות, אך אינו בעל שליטה במקורות ההלכתיים.
| תקופת חייו של רא"ש על ציר הזמן |
|---|
 |
[עריכה] לקריאה נוספת
רשימת כתבי הרא"ש בענייני הלכה ומהדורותיהם - מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, מהדורת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 33-35.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- רא"ש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "הדר זקנים", פירוש על התורה מתלמיד אשכנזי של הרא"ש, באתר HebrewBooks
- רבינו אשר, באתר MyTzadik
- הרא"ש על מסכת ברכות - מאתר Easy Rashi
- הרא"ש על מסכת מגילה - מאתר Easy Rashi
- הרא"ש הרשב"א הטור, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ עיין תשובת הרא"ש (בית יוסף יו"ד סימן מ"ז ה) וכן גם ברא"ש למסכת חולין (פרק ג סימן ד): "דע כי מעשה כזה בא לפני זקני רבי אליעזר בר נתן ז"ל". רבי שלום אלבק כותב בהקדמתו לספרו של הראבן, אבן העזר, "רבי אשר בר יחיאל... קורא לרבינו בשם "זקני" ... אבל לא היה בן בתו ממש רק דור שלישי או רביעי לו".
- ^ אפרים אורבך, בעלי התוספות.
- ^ הרב אברהם שושנה, מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, הוצאת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 25-31.
- ^ רא"ש על מסכת סנהדרין פרק ד סימן ו
