פרמנידס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של פרמנידס

פָּרְמֶנִידֶסיוונית Παρμενίδης), פילוסוף יווני קדם סוקרטי, חי ופעל בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס. נולד בעיר אליאה בדרום איטליה, ובה פעל. מייסד האסכולה האלאטית, שפותחה מאוחר יותר על ידי תלמידיו מליסוס וזנון מאליאה. אם נסתמך על דברי אפלטון, לפיהם פרמנידס ביקר באתונה בגיל 65, כאשר סוקרטס היה אדם צעיר – כלומר בסביבות 450 לפנה"ס – הרי שפרמנידס נולד בסביבות 515 לפנה"ס.

משנתו הפילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו הפילוסופית מובעת בשירו "על הטבע", ממנו שרדו קרוב ל-150 שורות מתוך 3000. השיר מורכב משלושה חלקים: "הקדמה", "דרך האמת" (ממנו שרדו רוב השורות), ו"דרך ההיראות" (ממנו לא שרד כמעט דבר). בהקדמה מספר על מסע במרכבה לשמים, בו הוא זוכה להתגלות מפי האלה דיקה, אשר חושפת אותו לאמת למען יביא אותה לשאר בני־האדם.

על־פי התפיסה שמציג פרמנידס - המציאות הינה אחת, נצחית, בלתי נעה ובלתי משתנה. הוא מבסס את טענתו על הנחה טאוטולוגית אחת המבוטאת במימרה "מה שישנו ישנו, ומה שאיננו איננו". מה שישנו אינו יכול היה להתהוות או להיווצר ממה שאיננו, שכן מה שאיננו איננו. כמו כן מה שישנו לא יכול להיעלם, כלומר להפוך לאין כיוון שהאין איננו. לכן מה שישנו חייב להיות נצחי. כל שינוי במה שישנו אינו אפשרי – למה יכול היש להשתנות? רק לאין. אולם האין איננו. תנועה אינה אפשרית, שכן לאן היש ינוע? הוא יכול לנוע רק למקום שהוא לא נמצא בו, כלומר לאין. אולם האין איננו. מכאן גם נובע שמה שישנו נמצא בכל מקום. לא ייתכן מקום בו יש אין, כי האין איננו.

מה שנתפס בעינינו כשינוי ותנועה, אם כן, אינו אלא אשליה. ברעיונות אלו היה בין הראשונים שהדגישו את ההבחנה החדה בין המציאות או הממשות כפי שהיא באמת (המוסברת בחלקו השני של השיר, "דרך האמת"), לבין התופעות כפי שהן נתפסות באמצעות החושים (ומוסברות בחלקו השלישי של השיר, "דרך ההיראות/הסברה"). פרמנידס קבע כי ידיעה אמיתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, מבלי שימוש בחושים. הממשות חייבת להיות דבר מה קבוע ובלתי משתנה, דבר מה הווה. התופעות שאנו תופסים בחושים הן כולן מתהוות, כלומר נמצאות תמיד בתהליכי שינוי ותנועה. לכן לא יכולה לחול ידיעה על התופעות. הוא טען שהמציאות יחידה וההבדלים הם אשליה. הטיעון הזה חיזק טיעונים של פילוסופיים לפיהם העולם לא בכוונת מכוון והגיע מהאל, אלא בכוונת חיוב, זאת משום שהטיעונים הנ"ל נשללו בעיקר בשל האסימטריה והגיוון הרחב בעולם שלא יכלו לנבוע בצורה טבעית מבלי התערבות האל, אך אם מסתכלים על הטיעון שלו הדברים הם למעשה פשוטים והומוגנים ולכן אם מסכימים עם הטענה הזו, אפשר לחזור ולטעון שהעולם מחויב, והדברים כן יכלו להיווצר בצורה מקרית ללא התערבות.

פרמנידס יוצא בביקורת נגד הפילוסופים של האסכולה המילטית על כך שהם מנסים לשלב בין ידיעות המושגות על ידי החושים לבין ידיעות שמקורן בשכל, דבר המוביל לסתירות פנימיות.

את ה"יש" פרמנידס מציג כאובייקט חומרי בצורה כדורית. אולם תלמידו מליסוס הרחיב את תורתו של פרמנידס וטען כי היש חייב להיות בלתי מוגבל בחלל כשם שהוא בלתי מוגבל בזמן.

השפעת משנתו הפילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסות אלו השפיעו מאוד על אפלטון ופותחו על ידיו מאוחר יותר. תורת האידאות של אפלטון משמרת את הרעיון כי הידיעה חלה על מה שהווה - אלו האידאות הנתפסות בשכל בלבד, בעוד שהסברה חלה על התופעות המתהוות שנתפסות בחושים. השפעתו של פרמנידס ניכרת גם בתורתו של שפינוזה, שקבע כי מה שישנו בהכרח אחד, בעוד שכל הריבוי בעולם אינו אלא אופנים שונים של האלוהים או הטבע היחיד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה