עוזי נרקיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עוזי נרקיס
Uzi Narkis 1959.jpg
אלוף משנה עוזי נרקיס ב-1959, לפני צאתו לארצות הברית.
נולד 6 בינואר 1925
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
נפטר 17 בדצמבר 1997 (בגיל 72)
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
Palmach.jpg פלמ"ח
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1938 - יולי 1968
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
פעולת כראמה

תפקידים אזרחיים

פעיל בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית העולמית, יו"ר החברה הממשלתית למדליות ומטבעות

הנצחה

דרך עוזי נרקיס

לוחית זיכרון לעוזי נרקיס בשלוחת משלטים מעל כביש 1 לירושלים
עוזי נרקיס (משמאל) ונחום שריג במבצע חורב, 12/1948
עוזי נרקיס, 1948
עוזי נרקיס (במרכז) לפני היציאה למבצע עובדה. משמאל, שעון על הג'יפ-נחום שריג, מרץ 1949

עוזי נרקיס (6 בינואר 1925 - 17 בדצמבר 1997) היה אלוף פיקוד המרכז של צה"ל במלחמת ששת הימים ומייסד המכללה לביטחון לאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוזי נרקיס נולד בירושלים לפרידה ויצחק נרקיס, יוצאי פולין. אביו היה מעובדי בית הנכות בצלאל בירושלים והיה האחראי על מכירת התוצרת האמנותית של תלמידי בית הספר בצלאל. דודו הוא מרדכי נרקיס (יצחק ומרדכי נרקיס לא היו אחים אלא שני גיסים שנישאו לשתי אחיות ונשאו שם משפחה זהה). שתי המשפחות גרו בשכנות בנווה בצלאל, שליד בית הספר בצלאל. זיכרון הילדות הראשון שלו היה הסתתרותו במרתף, בגיל ארבע, בימי מאורעות תרפ"ט, אירוע שלטענתו עיצב את מהלך חייו‏[1]. בנעוריו למד בגימנסיה העברית רחביה. בגיל 13 הצטרף להגנה ושימש כבלדר. לימים סיפר כי בנערותו נהג ללכת מדי שבת עם חבריו לבקר בכותל המערבי[1]. כמו כן, יצא עם חבריו למסעות ארוכים ברחבי ארץ ישראל.

בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1941 הצטרף לפלמ"ח ולאחר קורס מפקדי כיתות יצא לאשדות יעקב בה עבד במשך שנה בבית חרושת לקופסאות ריבה. ביולי 1944 יצא לקורס מפקדי מחלקות. פעולתו הקרבית הראשונה הייתה השתתפות בהריסת גשר אלנבי ביוני 1946 במסגרת ליל הגשרים. בימי תנועת המרי העברי שהה גם ברמת רחל והשתתף בפעולות נגד הבריטים, ובפרט פיצוץ פסי רכבת [דרוש מקור].

החל ללמוד פילוסופיה, ערבית וגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל‏[2] באוניברסיטה העברית אך עם פרוץ מלחמת העצמאות חזר לפלמ"ח ומונה על ידי יגאל אלון למפקד אזור ים המלח. בינואר 1948 הוא התמנה למפקד גוש עציון במקום דני מס[3]. לאחר הדיפת ההתקפה הערבית על גוש עציון בג' בשבט תש"ח, דרש נרקיס תגבורת של תחמושת ואמצעים רפואיים ולבקשתו נשלחה מחלקת הל"ה[4]. ב-25 במרץ 1948 סיים נרקיס את תפקידו כמפקד גוש עציון, לבקשתו‏[5] ומונה לסגן מפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, במסגרת חטיבת הראל, אשר חנתה בקרית ענבים. הוא השתתף באבטחת שער הגיא לקראת בואה המתוכנן של שיירת חולדה ולחם ברחבי ירושלים והדרך אליה. ב-8 באפריל 1948 הוא נשלח בראש כוח תגבורת לעזרת מגיני הקסטל, הביא להם רימוני יד וחזר לבסיס בקרית ענבים[6]. לאחר לכתו נכבש הקסטל על ידי הכוחות הערביים.

בליל ה-27 באפריל 1948, הלילה הראשון של קרב סן סימון הוביל כוח שביצע פעולת הסחה באזור גבעת שאהין. נרקיס השתתף גם בקרב השני בו נכבש המנזר ושכונת קטמון. ב-10 במאי השתתף נרקיס בקרב על בית מחסיר ויצא בראש החבלנים לפוצץ את בתי הכפר. ב-18 במאי הוביל כח שתקף את הר ציון כפעולת הסחה במסגרת נסיון לפרוץ לעיר העתיקה ולבוא לעזרת הנצורים ברובע היהודי. הכח הצליח לכבוש את הר ציון כמעט בלי משים, אך ההתקפה על העיר העתיקה נכשלה. בלילה הבא הצליחה מחלקה שלו, בפיקוד דוד אלעזר, לחדור דרך שער ציון אל העיר העתיקה, ולהתחבר אל מגיני הרובע היהודי. אולם לאחר שתגבורת מתאימה לא הגיעה הוא הורה לחייליו לסגת משער ציון. בראיון לאחר מלחמת ששת הימים הוא הסביר:

לרשותי היו שלוש מחלקות פגיעות ותשושות. היה עלינו להחזיק בשער, בבתים ממולו ובשטח שבין השער והרובע היהודי. ... במקום הכוחות שביקשתי הגיעו 80 טירונים חסרי הכשרה צבאית, ללא ציוד מתאים. שאלתי את המפקד שלהם אם הוא מסוגל להחזיק בשטח שבין השער והרובע. כיוון שהשיב בשלילה הוריתי לו להיכנס פנימה ולהתחבר עם הנצורים. שאר הכוחות נסוגו והשער נחסם. מאז ועד היום שבו שוחררה העיר העתיקה הפכתי והפכתי בראשי מה יכולתי לעשות אז ולא עשיתי. השיקולים הצבאיים היו ללא דופי אך הבכיה לדורות קמה והייתה. ירושלים העתיקה נפלה.

– עוזי נרקיס בראיון לדבר בשנת 1967

כאשר יוסף טבנקין קודם לפקד על חטיבת הראל מונה נרקיס למפקד הגדוד הרביעי. ב-7 ביוני 1948, בעקבות חיכוכים בין אנשי הפלמ"ח לחטיבת עציוני, החרימו חיילים של נרקיס, ג'יפ של חטיבת עציוני בו נסע יצחק לוי וכן כלי נשק שהיו בג'יפ‏[7]. כשהדבר נודע לבן-גוריון הוא דרש בירור מעמיק בנושא. למרות שבן-גוריון סבר שמפקדיו של נרקיס היו מעורבים גם הם באירוע, הוא ראה במעשה דוגמה למכלול הבעיות בקיום נפרד של מטה הפלמ"ח וביקש להעמיד את נרקיס למשפט ובינתיים השעה את נרקיס מתפקידו עד לקיום המשפט‏[8]. יגאל אלון אמר לדוד בן-גוריון שנרקיס הודה בלקיחת הנשק, לטענתו בגלל שהיה חסר לו נשק. לטענת נרקיס, הוא לא ידע דבר על החרמת הג'יפ אלא לאחר מעשה, ואף הודיע לאלון כי אם יועמד לדין, יפנה את האצבע אל האשמים האמיתיים‏[9]. סמוך לאחר מקרה זה עבר נרקיס לפקד על הגדוד השביעי בחטיבת הנגב שהשתתף במערכה על הנגב, צעד שיגאל אלון סבר שירגיע את בן-גוריון‏[10][11]. לאחר זמן הודיע יגאל אלון לדוד בן-גוריון שהתבצעה בדיקה של התובע החטיבתי והוחלט לא להעמיד את נרקיס לדין, ובן-גוריון הסתפק בעיכוב דרגתו של נרקיס‏[12].

במבצע אנ-פאר ניסה גדודו של נרקיס לכבוש את משטרת עיראק סווידאן אך הגיעו באיחור ולא הצליחו לכובשו‏[13]. בהמשך, נרקיס היה אחד משני מפקדי הגדודים שהובילו את כיבוש באר שבע ב-20 באוקטובר 1948, במסגרת מבצע יואב. לאחר כיבוש באר שבע נתמנה למפקד העיר‏[14]. בן-גוריון הגיע לעיר כאורחו של נרקיס והעניק לו את הדרגה שעוכבה. לאחר מכן הוא נתמנה לקצין המבצעים של חטיבת הנגב ובמסגרתה השתתף במבצע חורב ובמבצע עובדה[15].

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הדריך בקורס מפקדי גדודים ופיקד על חטיבת חיל רגלים בדרום. בשנת 1951 יצא לסייע ל-4 מעברות בדרום ישראל לאור השטפונות שפקדו אותן‏[16]. בשנת 1953 נסע לצרפת והיה הקצין הראשון של צה"ל שהשלים את לימודיו בבית הספר הגבוה למלחמה בצרפת. בשנת 1956 נתמנה לראש מחלקת מבצעים במטה הכללי ובהמשך לעוזר ראש אגף המטה הכללי, תפקיד בו שירת במבצע קדש. ב-1958 עבר לכהן כסגן ראש אגף מודיעין‏[15]. באפריל 1959 התמנה לתפקיד הנספח הצבאי הישראלי למערב אירופה בפריז[17]. במסגרת תפקידו סידר בעזרת קשרים אישיים את הפגישה בין דוד בן-גוריון ושארל דה גול ביוני 1961‏[18]. עם סיום תפקידו ביוני 1962 קיבל את אות לגיון הכבוד[19]. מששב לארץ נתמנה ביולי 1962 לראש צוות ההקמה של המכללה לביטחון לאומי של צה"ל לקראת הקמתה באוקטובר 1963‏[20] והיה מפקדה הראשון‏[21] ב-15 בדצמבר 1965 החליף את יוסף גבע בתפקיד אלוף פיקוד המרכז[22].

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים פיקד נרקיס על הכוחות בחזית המרכז, שכללו 7 חטיבות, ותפקידם היה לבלום מתקפה ירדנית אפשרית. כשכוחות הלגיון ירו לכיוון ירושלים העברית והשתלטו על מטה האו"ם בארמון הנציב, הוא ניצל את ההזדמנות ודחף לפעולה לכיבוש ירושלים. בהמשך היה בין הלוחצים על משה דיין לאשר את כיבוש העיר העתיקה ותחת פיקודו השלימו הצנחנים של מוטה גור את כיבוש העיר העתיקה מידי הליגיון. כמו כן נכבשו כל העיר וסביבותיה והושלם איחוד הבירה. במהלך הקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים נהרגו 182 מחיילי צה"ל. בכניסתו לעיר כמנצח ב-7 ביוני 1967, תועד בתמונה המפורסמת, לצדם של הרמטכ"ל רבין ושר הביטחון דיין. לאחר כיבוש העיר העתיקה הוא אמר ללוחמים:

מאז אנשי בר גיורא ויוחנן מגוש חלב לא נלחמה חרב יהודית על הר הבית. אולם מלחמת הקנאים הייתה מלחמת התגוננות נואשת, שבסופה נכחדו כולם. הפעם זוהי מלחמת שחרור הפותחת את כל התקוות שאפשר לפתוח בפני העם היהודי ובפני מדינת ישראל.

– עוזי נרקיס בראיון אחרי המלחמה

לאחר כיבוש העיר העתיקה הורה שלמה להט, באישור נרקיס, על הרחבת רחבת הכותל המערבי בהריסת הבתים בשכונת המוגרבים‏[23]. לעומת זאת, נדב שרגאי מספר שהרב שלמה גורן ביקש מנרקיס לנצל את ההזדמנות ולפוצץ את כיפת הסלע אך נרקיס סירב ואיים להורות לעצור את גורן אם לא יפסיק לדבר איתו בנושא.

במלחמת ששת הימים גירש צה"ל את תושבי את הכפרים עמואס, יאלו ובית נובא (היום מבוא חורון), והרס את הבתים. נרקיס אמר שהכפרים נהרסו בשל השתתפותם במצור על ירושלים ובקרבות הקשים באזור במלחמת העצמאות[24].

במרץ 1968 תכנן ופיקד על פעולת כראמה, אשר הסתיימה באבדות רבות לצה"ל. עם תום הזמן שהוקצב למבצע, חיילי צה"ל היו שקועים בתוך העיירה כראמה והרמטכ"ל חיים בר לב הטיל על ישראל טל את משימת חילוץ הכוחות. ההיסטוריון אורי מילשטיין טוען‏[25] שמינוי זה היה הדחה בפועל של עוזי נרקיס מפיקוד על המבצע.

ביולי 1968 סיים נרקיס את כהונתו כאלוף הפיקוד ופרש מצה"ל.

לאחר הפרישה מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מצה"ל הוא התמנה ביוני ב-1968 למנכ"ל מחלקת העלייה בסוכנות היהודית. בתפקיד זה כיהן עד שנת 1978. בשנת 1971, אל מול מחאה הפנתרים השחורים פעל להבאת הממשלה לסייע לתושבי הארץ כדי לרכך את המתח בין ותיקים לעולים‏[26]. בשנת 1969 עמד בראש הוועד המנהל של מכון טכנולוגי חולון[27]. מ-1978 עד 1991 כיהן כראש מחלקת ההסברה. באותה שנה התמנה לתפקיד ראש המשלחת הציונית בצפון אמריקה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית. במשרה זו שימש עד 1993. בשנת 1994 התמנה ליושב ראש החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות.

כמו כן הקדיש מזמנו לטיפול באתר ההנצחה ומורשת הקרב בגבעת התחמושת. זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר. בשנת תשנ"ב זכה בפרס יצחק שדה על ספרו "אחת ירושלים"‏[28].

עוזי נרקיס נפטר בירושלים בשנת 1997. על שמו נקראת דרך עוזי נרקיס המחברת בין שכונותיה הצפוניות של ירושלים לבין שאר חלקי העיר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחת ירושלים, 1975
  • חייל של ירושלים, 1991 - הספר זכה בפרס יצחק שדה להגות צבאית

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרקיס היה נשוי לאסתר, בתו של דוד הכהן, ולהם בן - יצחק (עו"ד), ושתי בנות - רות ותמר. תמר היא נגנית אבוב בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, ונשואה לפיזיקאי ד"ר עזר מלצר.

גיסו היה אהרון ידלין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 GREER FAY CASHMAN, A defender of Jerusalem, Jerusalem Post, Jerusalem day, 1997
  2. ^ עוזי נרקיס, חייל של ירושלים, משרד הביטחון הוצאה לאור, עמ' 63
  3. ^ הלפיד לאורו הוכרזה המדינה, דבר, 29 באפריל 1955
  4. ^ מחלקת ההר (הל"ה), אתר הפלמ"ח
  5. ^ הגנת גוש עציון, אתר הפלמ"ח
  6. ^ גדוד מוריה, דבר, 30 באוקטובר 1964
  7. ^ החיכוכים בין הפלמ"ח וחטיבת עציוני, אתר הפלמ"ח
  8. ^ זכי שלום, תעודה, על יחסי דרג מדיני ודרג צבאי, עיונים בתקומת ישראל כרך 12, 2002, עמוד 676.
  9. ^ חייל של ירושלים עמ' 97-103
  10. ^ הגדוד השביעי – "באר שבע" (חטיבת הנגב), אתר הפלמ"ח
  11. ^ אורי מילשטיין הביא טענה שנרקיס הועבר מהגדוד הרביעי לגדוד השביעי בגלל רינונים אחריו בחטיבת הראל על שבזז רהיטים בקטמון ביזת הראל – ד"ר אורי מילשטיין
  12. ^ אריה יצחקי, לטרון - המערכה על ירושלים, עמודים 281-282
  13. ^ מבצע "אנ-פאר", אתר הפלמ"ח
  14. ^ כיבוש באר-שבע על ידי חטיבת הנגב - מבצע "משה", אתר מרכז מידע הפלמ"ח
  15. ^ 15.0 15.1 אל"מ נרקיס - המשך, דבר, 5 באוגוסט 1962
  16. ^ היום נכנסים לתוקפם מינויים וחילופי תפקידים בצמרת צה"ל, דבר, 30 בנובמבר 1965
  17. ^ אות לגיון הכבוד לא/מ. ע. נשרי, דבר, 16 באפריל 1959
  18. ^ עוזי נרקיס, הזקן שלנו רוצה לפגוש את הזקן שלכם, מעריב, 14 בנובמבר 1986
  19. ^ אל"מ נרקיס קיבל אות לגיון הכבוד, דבר, 15 ביוני 1962
  20. ^ דן פחטראל"מ נרקיס - ראש המכללה לביטחון, דבר, 5 באוגוסט 1962
  21. ^ 50 שנה למב"ל (המכללה לביטחון לאומי), בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.
  22. ^ אלי לנדאו"נוף" הפיקודים משפיע על דמות מפקדיהם, מעריב, 15 בדצמבר 1965
  23. ^ Nur Masalha, The Bible and Zionism: invented traditions, archaeology and post-colonialism, Zed Books, 2007, page 81
  24. ^ The 5th Estate - Canada Park
  25. ^ אורי מילשטיין, ההיסטוריה של הצנחנים, עמודים 1256-1257
  26. ^ מנחם רהט, ראשי הפנתרים ועלים חדשים ביקרו בעיירה מעלות בגליל, מעריב, 25 ביוני 1971
  27. ^ אברהם תירוש, הטכניון בחולון היה למציאות, מעריב, 26 באוקטובר 1969
  28. ^ פרס יצחק שדה, אתר הפלמ"ח


מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png

·אברהם יפה · צבי זמיר · עוזי נרקיס · אלעד פלד · שמואל גונן · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · אורי שגיא · עמרם מצנע · אביגדור קהלני · מתן וילנאי · יהודה פלד · נתי גולן · מאיר דגן · עמירם לוין · יצחק בריק · משה עברי סוקניק · שי אביטל · בני לידור · צבי גנדלמן · אבי מזרחי · גרשון הכהן · אלי רייטר · סמי תורג'מן · אייל זמיר · תמיר היימן · יצחק תורג'מן

מפקדי המכללה לביטחון לאומי Mabal pin.gif

עוזי נרקיס · אלעד פלד · מנחם מרון · יעקב אבן · אביעזר יערי · יעקב לפידות · יוסי בן-חנן · יצחק בריק · יעקב עמידרור · עמוס ידלין · אייל בן ראובן · גרשון הכהן · יוסי ביידץ

מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) Logo pakmaz.png

·צבי איילון · יוסף אבידר · צבי איילון · צבי צור · מאיר עמית · יוסף גבע · עוזי נרקיס · רחבעם זאבי · יונה אפרת · משה לוי · אורי אור · אמנון ליפקין-שחק · אהוד ברק · עמרם מצנע · יצחק מרדכי · דני יתום · נחמיה תמרי · אילן בירן · עוזי דיין · משה יעלון · יצחק איתן · משה קפלינסקי · יאיר נוה · גדי שמני · אבי מזרחי · ניצן אלון