שוברים שתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שוברים שתיקה
Breaking the Silence LOGO.PNG
פרטי הארגון
מדינה: ישראל
פעילות: איסוף והפצת עדויות חיילים על התנהלות פסולה לכאורה של צה"ל ביהודה והשומרון וחבל עזה
התאגדות: חברה לתועלת הציבור
שנת ההקמה: 2004
מייסדים: יהודה שאול
האתר הרשמי

שוברים שתיקה הוא ארגון שאוסף עדויות על שירות חיילי צה"ל בשטחים מאז האינתיפאדה השנייה, ומטרתו, כעולה מפרסומיו, "להעלות את המודעות למציאות היום יומית בשטחים וליצור שיח ציבורי על המחיר המוסרי שבשליטה על אוכלוסייה אזרחית". הארגון הוקם בשנת 2004 על ידי מספר לוחמי צה"ל משוחררים ששירתו בשטחים, בעיקר בחברון, וחוו לדבריהם חוויות קשות בעת שרותם הצבאי, במיוחד במהלך האינתיפאדה השנייה.

הארגון גובה עדויות מחיילים וחיילים משוחררים, ומציג מקרים שבהם לטענתו חיילים או מתנחלים נהגו שלא כשורה, ביצעו עוול או התעללו בפלסטינים, באמצעות ביזה, שחיתות, ירי לא חוקי ופעולות לא מוסריות נוספות. הארגון טוען כי הקצינים הבכירים בצה"ל מודעים לפעולות אלו‏[1]. ומדובר במדיניות מוכוונת ולא במקרים בודדים. הארגון מאוגד כחברה לתועלת הציבור[2]. לטענת דובר צה"ל מרבית עדויות הארגון אינן מבוססות [דרוש מקור].

הקמה ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הציבורית של הארגון החלה ביוני 2004, אז אירגן יהודה שאול, חייל צה"ל משוחרר, שבין השאר שירת בחברון במסגרת בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, תערוכת צילומים ומוצגים בשם "לוחמים מספרים על חברון" במכללת תל אביב. התערוכה תיעדה ותיארה את פעילותם של שאול וחבריו בעת שירותם בחברון. הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף מנחם פינקלשטיין הורה לפתוח בחקירה, בעקבות העדויות שהוצגו בתערוכה‏[3]. חוקרי מצ"ח החרימו חלק מהמוצגים בתערוכה וזימנו לחקירה ארבעה ממארגניה‏[4].

הקולנוען אבי מוגרבי יצר את סרטו "Z32" בעקבות עדות שגבה הארגון על אירוע שבו כוח צה"ל הרג שוטרים פלסטינים כנקמה על פיגוע שבו נהרגו שישה חיילי צה"ל במחסום עין עריק. הסרט נקרא על שם המספר הסידורי של המעיד האלמוני ברישומי הארגון‏[5].

הארגון פועל בישראל ובחו"ל ומשתתף בכנסים, מעביר הרצאות באוניברסיטאות ובמוסדות אחרים וכן מפרסם מידע בכלי התקשורת בארץ ובעולם.

סיורים בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להמחשת עדויותיו על הנעשה בחברון מקיים הארגון סיורים בעיר. חלק מהסיורים ביישוב היהודי בחברון נערכו במשותף עם אנשי ציונות דתית ריאלית‏‏‏[6]. במקרים אחדים נעצרו הסיורים והותקפו על ידי פעילי ימין ותושבי היישוב היהודי בחברון שמנעו בגופם את מעבר הסיורים והתעמתו עם משתתפי הסיורים, בטענה שלא מדובר בסיורים לימודיים אלא בפרובוקציה ונסיון להתסיס את תושבי העיר הערביים.[7][8] משטרת חברון הטילה הגבלות על סיורי "שוברים שתיקה" בחברון, בנימוק שהם מתסיסים את האווירה במקום, ובתקופות מסוימות הם אף הופסקו לחלוטין. הארגון עתר לבג"ץ בבקשה לאפשר לו לקיים סיורים בחברון, ובג"ץ אישר הסדר "פיילוט" להמשך הסיורים של הארגון, בתיאום עם המשטרה וצה"ל. בתגובה לעתירה שהגישו אנשי היישוב היהודי בחברון קבע בית המשפט כי מימוש ההסדר יהיה "מותנה בהתנהגות העותרים ובגישה מרוסנת מצדם", והוסיף כי "גם היישוב היהודי אינו פטור מריסון"‏[9].

בעקבות מפגש עם אנשי "שוברים שתיקה" וסיור בחברון כתבה אלונה קמחי את השיר "עניין של הרגל". השיר, בביצועו של יזהר אשדות, נפסל להשמעה בגלי צה"ל.

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 קיבל הארגון תרומה של 70,796 דולר מהקרן החדשה לישראל במטרה "להגביר את המודעות הציבורית להשלכות ההרסניות שיש לשירות בשטחים הכבושים על החברה הישראלית". בשנים 2008 ו-2009 קיבל הארגון מימון עבור פעילותו מהאיחוד האירופי, הקרן החדשה לישראל, ממשלות בריטניה, ספרד והולנד, קרן אוקספם, קרן DanChurchAid, קרן Christian Aid, וקרן המכון לחברה הפתוחה‏[10]. בשנת 2008 46% מהכנסות הארגון מתרומות היו מממשלות זרות ו-22% מהקרן החדשה לישראל‏[11].

ב-2008 קיבלה "שוברים שתיקה" תרומות בסך 1.2 מיליון שקל וב-2009 כ-2.9 מיליון שקל. בנובמבר 2012 תרם עמוס עוז לארגון פרס בסך 2500 ליש"ט, שניתן לו מהקרן החדשה לישראל על פועלו לקידום זכויות אדם‏[12].

פרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2008 העניקה האגודה לזכויות האזרח לארגון את אות אמיל גרינצוויג. חברי ועדת הפרס ציינו בנימוקי הבחירה כי:

בארבע שנות פעילותם, הציגו פעילי שוברים שתיקה באומץ מראה עגומה אל מול פניה של החברה הישראלית. מאות לוחמים אשר שירתו בשטחים רואיינו על ידי שוברים שתיקה ועדויותיהם מובאות כמעט ללא עריכה ותוך שמירה על אנונימיות, במטרה לעודד חיילים לחשוף את הסיפורים. העדויות, על היקפן הנרחב ותכניהן הנוקבים, מרכיבות אמירה אפקטיבית ואמיצה על הקשר הגורדי שבין הפרקטיקה היומיומית של הכיבוש לבין הפרות זכויות האדם בשטחים.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: פרק הביקורת ארוך ומפורט באופן לא פרופורציונלי לערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ביקורת על האנונימיות של העדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובר צה"ל טען שחלק ניכר מהעדויות מבוסס על שמועות ועדויות שמיעה. ברוב המקרים מדובר בעדויות אנונימיות הנעדרות פרטים מזהים כמו דרגה, אות ראשונה של השם, גדוד, מקום ותאריך, "ולפיכך לא ניתן לבצע על בסיסן בדיקה פרטנית שתאפשר חקירה, אישור או הפרכה של הדברים. "זאת, תוך הטלת דופי בצה"ל ובמפקדיו והוצאת דיבתם רעה"‏[13]. בתגובה להאשמות אלו יצא הארגון ב-2011 בפרסום עדויות וידאו, בהן נחשפו החיילים בשם מלא, פנים חשופות ודרגה‏[14].

ביקורת על חד צדדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים (NGO monitor) טענה ש"[...] הבעייתיות עם הדו"ח היא הרושם החד-צדדי של המצבים. הדו"ח מתעלם מהמאמצים שנעשו על ידי הצבא להזהיר את האזרחים הפלסטינים לפני מתקפות כדי להגן על חיים". דברי דובר NGO monitor על הספר "כיבוש השטחים": "הרוב המוחלט של העדויות הוא מתקופות בהן פיגועי התאבדות היו דבר שבשגרה (מתוך 183 העדויות, 143 הן מהשנים 2005-2000). הדילמות של לחימה בטרור בתוך אוכלוסייה אזרחית, הקושי למצוא את האיזון הראוי בין אורח-החיים של הפלסטינים לבין ההגנה על האזרחים הישראלים, והלחץ והמתח שבו החיילים שרויים כל העת, כמעט שאינם מוזכרים."‏[15]

ע"פ דובר צה"ל: "חיילי צה"ל נהגו לפי דיני הלחימה שבמשפט הבינלאומי וההוראות, למרות מורכבות הלחימה [...] החלטת ארגון 'שוברים שתיקה' לגבות עדויות באופן זה ומסוג זה מעוררת את התחושה שהארגון אינו מעוניין באמת בקיומה של בדיקה מהימנה ומקיפה ביחס לטענותיו."

עמוס הראל כתב בעיתון הארץ כי לאנשי הארגון "אג'נדה פוליטית ברורה, שהתואר "ארגון זכויות אדם" כבר לא ממש מכסה עליה. מי שמתאר באתר האינטרנט שלו את "השחיתות שפשתה במערכת הצבאית" עקב השירות בשטחים, אינו משקיף נייטרלי"‏[16].

ביקורת על אופי ואמינות הביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "כיבוש השטחים" נועד לתאר על פי "שוברים שתיקה" את "המדיניות ההתקפית הכוללת סיפוח של טריטוריה, השלטת אימה והידוק השליטה על אוכלוסייה אזרחית". על פי דובר NGO Monitor הספר מתבסס על האשמות גורפות המבוססות על תיאורים אנקדוטיים לא מבוססים שכלל לא נוגעות לקובעי המדיניות של צה"ל. בעדויות מופיעים לטענתו "מניעים אנטי-ישראלים פוליטיים קיצוניים" כגון עדות לכאורה של חייל המתייחס למתנחלים כ"הכי יודו-נאצים שפגשתי בחיים שלי". "חיילים דיווחו על התקריות כביכול למפקדיהם ב-16 מתוך 183 עדויות בספר, עובדה המבליטה עוד יותר שאלות הנוגעות למהימנות ולמניעים של המעידים" [...] "ההתנהגות הבלתי הולמת לכאורה [...] מסתכמת רק לעתים נדירות ביותר מתלונות על הטרדה והפרות קטנוניות." כמו כן עדויות אחרות הן בעלות כותרות מטעות (לדוגמה בעדות המצהירה על התקלות עם אמבולנס כי "היו מחבלים בתוך האמבולנס", הכותרת הייתה "יריתי על אמבולנס עם מקלע כבד" - המרמזת לכאורה על פשע מלחמה). כמו כן "מרבית העדויות הן משיאה של מערכת טרור המתאבדים הפלסטיני נגד אזרחי ישראל (2000–2005) והן מקובצות יחד עם תקריות שהתרחשו לאחרונה. הכישלון להבחין ביניהן או לנתח את ההקשרים השונים של מדיניות הביטחון הישראלית בעשור האחרון, משקף ביתר-שאת את המטרות האידאולוגיות והפוליטיות של "שוברים שתיקה", אשר מוסוות מאחורי הרטוריקה של מוסריות וחוק בינ"ל."‏[15]

קבלת תרומות של מדינות זרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת ישראל מתחה ביקורת על תרומתן של מדינות זרות למימון הפעילות של "שוברים שתיקה", ונציגי משרד החוץ ניסו להניא מדינות אלה מלהמשיך ולתמוך בארגון, בנימוק שהוא אופוזיציוני[17].‏[18] תגובת הארגון הייתה שמשרד החוץ מבצע "ציד מכשפות מסוכן לדמוקרטיה" וכי "הניסיונות להשתיק קולות של החברה האזרחית בישראל הינם מסוכנים... נראה שמשרד החוץ שואב רעיונות ממשטרים אפלים בהם מי שהצביע על מחדלים פנימיים נחשב לבוגד". בעקבות העברת תמיכה כספית מצד ממשלת ספרד, בסך של עשרות אלפי אירו, למימון הסיורים של "שוברים שתיקה" בחברון הגיבה ממשלת ישראל ואמרה כי המימון עומד בחוסר פרופורציה ביחס לזה שמקבלים ארגוני זכויות אדם במדינות ערב.‏[18] שגריר ישראל בהולנד, הארי קני-טל, הביע מחאה על מימון הארגון על ידי הולנד ואמר כי אף על פי ש"שוברים שתיקה" הוא ארגון לגיטימי, מימונו על ידי מדינה אינו סביר לנוכח הרגישויות המדיניות.‏[18] בתגובה פנו עשרה ארגונים ישראליים‏[19] בקריאה פומבית לממשלת ישראל בה כינו פעולות אלו של הממשלה כ"מתקפה" ודרשו להפסיקה.‏‏[20]

בשנים 2012 - 2013 עמדו סך התרומות של מדינות האחוד האירופי על סך של 75% מהכנסות העמותה. ‏[21]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חן קוטס-בר, אנחנו דור שלם של חיילים משוחררים, nrg,‏26.11.2004
  2. ^ שוברים שתיקה בע"מ (חל"צ), מספר חברה 513564724‏
  3. ^ מצ"ח תחקור העדויות בתערוכת החיילים מחברון, וואלה!, 4.6.2004
  4. ^ מצ"ח תחקור מארגני תערוכת "שוברים שתיקה", באתר וואלה!, 22 ביוני 2004
  5. ^ שמוליק דובדבני, שיר כאב, באתר ynet‏, 20 באוגוסט 2008
  6. ^ סיורים של "שוברים שתיקה" באתר "ציונות דתית ריאלית".‏
  7. ^ אפרת וייס וענת שלו, חברון: מתנחלים עצרו סיור של "שוברים שתיקה", באתר ynet‏, 13 ביוני 2008
    ניר לנדאו ויהושע בריינר, שוב תקפו מתנחלים פעילי שמאל בחברון, וואלה!, 27 ביוני 2008
    חברון: מתנחלים תקפו דיפלומטים בריטים, nrg מעריב, 7 באוגוסט 2008
    אמנון מרנדה ושמוליק גרוסמן, חברון: פעילי ימין התנפלו על חברי כנסת מחד"ש, באתר ynet‏, 23 ביוני 2010
  8. ^ אורנית עצר, ‏חברי "שוברים שתיקה" ביטלו סיור בחברון, באתר ערוץ 7, 13 ביוני 2008
  9. ^ בג"ץ 4526/08 - ארגון "שוברים שתיקה" ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית- אלוף גדי שמני, 30.6.08,‏ 2.3.2009
  10. ^ שוברים שתיקה (BtS), באתר NGO Monitor
  11. ^ "ריבונות על תנאי: היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל", מסמך של המכון לאסטרטגיה ציונית ו NGO Monitor, עמ' 54
  12. ^ ניר חסוןעמוס עוז תרם פרס בו זכה ל"שוברים שתיקה", באתר הארץ, 10 בנובמבר 2012
  13. ^ צה"ל: עדויות "שוברים שתיקה" מעזה - שמועות, באתר ynet‏, 15 ביולי 2009
    שר הביטחון: אם יש ביקורת על צה"ל - פנו אליי, באתר ynet‏, 15 ביולי 2009
  14. ^ שוברים שתיקה, פרויקט עדויות הווידאו, מתוך אתר הארגון
  15. ^ 15.0 15.1 שוברים איזו שתיקה?, 27/02/2011, אתר חדשות מחלקה ראשונה
  16. ^ עמוס הראלבמקום להתמודד עם העדויות, מסיטים את הנושא, באתר הארץ
  17. ^ ברק רביד, מדינת ישראל נגד "שוברים שתיקה": דרשה מהולנד להפסיק העברת המימון לארגון, באתר הארץ, 26 ביולי 2009
    ברק רביד, אחרי הולנד, ישראל דורשת הבהרות מבריטניה על מימון "שוברים שתיקה", באתר הארץ, 29 ביולי 2009
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 ברק רביד, ישראל דרשה גם מספרד להפסיק המימון ל"שוברים שתיקה", באתר הארץ, 15 ביולי 2009
  19. ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל, במקום, בצלם, גישה, המוקד להגנת הפרט, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, יש דין, עדאלה, רופאים לזכויות אדם, שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם
  20. ^ לא להשתיק את "שוברים שתיקה", אתר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
  21. ^ Delegation of the European Union to Israel(פירוט תרומה באתר)