ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/תפילה (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצוות תפילה
(מקורות עיקריים)
מניין צעירים בתפילת שחרית, חיפה 1939
מניין צעירים בתפילת שחרית, חיפה 1939
מקרא דברים, י"א, י"ג
משנה מסכת ברכות, פרק ד'
משנה תורה הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א'
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים פ"ט-קכ"ז
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה ה'
ספר החינוך, מצווה תל"ג
יהודים בתפילה. איור מתוך הספר "The spirit of the Ghetto", משנת ה'תרס"ב, על חיי היהודים בארצות הברית. יעקב אפשטיין

תפילה היא מצוות עשה מהתורה,[1] וחלק מרכזי בעבודת ה' המלווה את היהודי בכל מעשיו. בהיעדר עבודת הקורבנות, כמו שכתוב בפסוק ”ונשלמה פרים שפתינו” (הושע, י"ד, ג') ולכן קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל.

בכל יום חול מתקיימות שלוש תפילות: שחרית, מנחה, וערבית. בימי שבת, חג וראש חודש נוספת גם תפילת מוסף. התפילה צריכה להתקיים לכל אורכה במניין, כלומר בנוכחות עשרה גברים או יותר מעל גיל 13, והיא מתקיימת בדרך כלל בבית כנסת.

במשנה ובתלמוד הוזכרו לראשונה ברכות ונוסחי תפילות שסודרו, מאוחר יותר כנוסח קבוע ומחייב בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים. אצל יהודי תימן מכונה הסידור בשם תִּכְּלַאל.

התפתחות התפילה ביהדות[עריכת קוד מקור]

[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Girls of Israel praying on the western wall.JPG|270px|ממוזער|נשים מתפללות בכותל המערבי.]] בתנ"ך אנחנו מוצאים כמה אישים שמתפללים, כמו אליעזר עבד אברהם, יעקב, משה, חנה ושלמה. אחד מנוסחי התפילה המוקדמים שיש בידינו הוא מתפילתו של משה על מרים אחותו: ”וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל ה' לֵאמֹר: 'אֵ-ל נָא - רְפָא נָא לָהּ'” (במדבר י"ב, יג).

חיוב התפילה מהתורה או מדרבנן[עריכת קוד מקור]

לדעת הרמב"ם תפילה היא מצוות עשה מהתורה:

מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר: "ועבדתם את ה' אלהיכם", מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה, שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם". אמרו חכמים, אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה . . חיוב מצווה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו . . אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה, ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה . . וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.

אך הרמב"ן חולק ואומר כי תפילה היא רק תקנת חכמים, שכן הוא רואה אותה כחסד שעושה ה' עם ישראל. אמנם בשעת צרה - אף לדעת הרמב"ן התפילה היא מצווה.

נוסח התפילה[עריכת קוד מקור]

התפילות היו קיימות תמיד, אבל הן התמסדו לאחר שהאקט הדתי הציבורי של הקרבת קורבנות בשם העם כולו חדל מלהתקיים עם חורבן הבית, ומאז הוגדרו תפילות הציבור כתחליף להקרבת הקורבנות, ושמותיהן נגזרים משמות הקורבנות – תמיד של שחר, תמיד של בין הערביים ושאריות של תמיד זה שהיו נשרפים למשך כל הלילה וכן קורבן מוסף בחגים. בהיעדר בית מקדש להקריב בו קרבנות חובה אלו, הייתה התפילה למוסד המאחד את עם ישראל והמעניק לו את סדירות הקשר עם ה'. ברוח זה פירשו חכמים את הפסוק בספר הושע ”וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ” (הושע י"ד, ג), כלומר כאשר אין באפשרותנו להקריב פרים בבית המקדש נתפלל לה' מתוך קירות לבנו שימחל על פשעינו וימלא צרכינו. חלקי תפילה רבים קשורים עם הקרבת הקרבנות (אמירת הקטורת בתחילה ובסיום תפילות שחרית ומנחה, אמירת פרשת הקרבנות לפני תפילת שחרית, ועוד אזכורים רבים של הקרבנות ובית המקדש). כך גם הלכות רבות והמרכזית בהן עניין הכוונות נובע מאיסור מחשבת פיגול בקרבנות.

חכמי המשנה סידרו את הבסיס לתפילות שאנו מכירים כיום, אולם יש תפילות שנאמרו עוד בזמן שבית המקדש היה קיים, למשל קריאת שמע, שאת הפרשה הראשונה שלה היו קוראים בנוסף לעשרת הדברות בבתי כנסת במקביל להקרבת הקרבנות בבית המקדש (הוכחה לכך נמצאה - מלבד שזה נתפרש בתלמוד - עם התגלותו של פפירוס נש).

ניגונים ומוזיקה בתפילה[עריכת קוד מקור]

במהלך השנים התפתחו דיונים הלכתיים ערים סביב הכנסת ניגונים - מקוריים או שאולים מסביבות חוץ-יהודיות - בתפילה, אם כקטע מהחזנות או כשירה על ידי הציבור, כולל דיונים על שימוש בכלי נגינה. דיונים אלו הושפעו מהמוזיקה שהתפתחה בתפילות הנוצרים בכנסיות, בעיקר בקהילות פתוחות יותר כגון יהדות איטליה.[2]

התפתחות הסידור[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – סידור
צילום של הסידור בכתב יד של הבעל שם טוב, מארכיון ספריית חב"ד.

בכל התפילות, גרעין התפילה היא תפילה אחת מרכזית שחוזרים עליה שוב ושוב בגרסאות שונות: תפילת שמונה עשרה. את התפילה הזו, שהייתה בתחילתה מורכבת משמונה עשרה ברכות, נוהגים להתפלל בעמידה. כבר בשלהי תקופת בית השני נוספה ברכה נוספת (ברכת המינים), ולכן תפילת העמידה מכילה כיום תשע עשרה ברכות.

תפילות חוברו גם במועדים מאוחרים יותר. תפילה שחוברה במאה ה-20 היא תפילה לשלום המדינה.

זמני התפילה[עריכת קוד מקור]

קטעי וידאו של יהודים מתפללים מארכיון חברת החדשות

ביהדות יש לכל הפחות שלוש תפילות ביום:

בשבתות, בחגים ובראשי חודשים ישנה תפילה נוספת אחרי תפילת שחרית:

ביום כיפור ישנה תפילה נוספת, חמישית במספר, שהיא ייחודית ליום זה בלבד:

  • תפילת נעילה - זמנה מכ40 דקות קודם השקיעה ('כשהחמה בראש האילנות') עד צאת הכוכבים.

מדיני התפילה[עריכת קוד מקור]

ברוב התפילה נהוג לשבת, אבל בחלקה העיקרי של התפילה - 'תפילת שמונה עשרה', שנקרא גם 'תפילת עמידה' יש לעמוד.

ישנם קטעי תפילה כמו הקדיש וקדושה כמו גם קריאת התורה שמחייבים מניין, שהם קבוצה של עשרה אנשים לפחות.

מקום התפילה[עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – בית כנסת

המקום המיוחד לתפילה נקרא בית כנסת על שם ההתכנסות של האנשים בו. אין כללים כיצד לעצב את בית הכנסת, מלבד העקרונות הבסיסיים של בתי תפילה דתיים, ביניהם כיוון התפילה לירושלים, ולכתחילה אף הימצאות חלונות. בבתי כנסת בתקופה הרומית נמצאו רצפות פסיפס בסגנון הרומאי, עם גלגל המזלות ותיאורים של סיפורים תנ"כים.

ערך מורחב – מחיצה (בית הכנסת)

בבתי כנסת אורתודוקסים ישנה הפרדה בין נשים לגברים. לפי חלק מפוסקי ההלכה, די במחיצה שגובהה עשרה טפחים (מטר). אולם, יש הפוסקים כי יש צורך במחיצה המונעת ראייה מצד הגברים אל צד הנשים, וכך נהוג ברוב בתי הכנסת על מנת להימנע מהיסח הדעת.

אסור להתפלל במרחב ציבורי פתוח ללא קירות, כמו בשדה או בקעה, אלא צריך שהתפילה תהיה במקום צנוע עם מחיצות[3]. איסור זה הוא דווקא במקום בלא קירות. מקום שיש בו קירות אך אין בו תקרה, אינו בכלל האיסור[4]. לאיסור זה קיימים חריגים:

  • במקום בצד הדרך, שאין בו הפרעות של עוברים ושבים, נחלקו הפוסקים אם הוא בכלל איסור זה. ומכל מקום לפי הקבלה הוא בכלל האיסור[5].
  • הנמצאים במקומות בין-עירוניים מותרים להתפלל במרחב פתוח ללא קירות, אך גם הם - עדיף שיתפללו במקום בין עצים, כמו בחורשה, אם זמין להם מקום כזה. אם צריכים לחפש מקום כזה ולהתעכב בשל כך, והדבר קשה עליהם, אינם צריכים להתפלל במקום שבין העצים[6].
  • מקום עם קירות, למרות שמצויים בו עוברים ושבים (וכמו ברחבת הכותל המערבי), יש שכתבו שאין זה בכלל האיסור[7].
  • מקום שמיוחד לתפילה, יש שכתבו שאינו בכלל האיסור[8].
  • בתפילה בציבור מותר להתפלל גם במקום ציבורי פתוח ללא קירות[9].

כיוון התפילה[עריכת קוד מקור]

בשולחן ערוך נאמר: "בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש ויכוין גם כן לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת."[10] כל זאת על פי תפילת שלמה המלך: ”וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם, וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִ לִשְׁמֶךָ:” (ספר מלכים א', פרק ח', פסוק מ"ח) בתי כנסת נבנים לפי עיקרון זה.[11]

מהות התפילה[עריכת קוד מקור]

המתפלל האחרון, מאת שמואל הירשנברג (1897)

היכולת להתפלל[עריכת קוד מקור]

התפילה במהותה היא פעולת האדם להתקרב אל ה' באמצעות פניה ישירה אליו. דבר זה מעורר בעיות עצומות, כיצד אפשרית קרבה זו?

רבי שלמה אבן גבירול היטיב להציג את הדילמה בפניה עומד האדם המתפלל בשיר "שְׁפַל רוּחַ":

שפל רוח, שפל ברך וקומה/ אקדמך ברב פחד ואימה
לפניך אני נחשב בעיני / כתולעת קטנה באדמה
מלוא עולם אשר אין קץ לגדלו / הכמוני יהללך, ובמה?
הדרך לא יכילון מלאכי רום / ועל אחת אני כמה וכמה...

הבעייתיות, אליבא דאבן גבירול, מתעוררת בעצם הרשות להתפלל, כיצד יכול אדם, ילוד אישה וקרוץ חומר, לגשת בתפילה אל מלך מלכי המלכים שאין להשיגו באמצעות חוש ושכל? הבעיה אינה מצטמצמת לתהייה בדבר יכולתו של האדם להתפלל, אלא מטילה ספק בלגיטימיות של התפילה בכלל.

בספר נפש החיים הסביר ר' חיים מוולוז'ין שעל אף שיש פער לא נתפס בין עצמות הבורא האינסופית לבין האדם, וזוהי לכאורה מחשבת עזות לפנות אליו, במצוות התפילה הוא גילה שזהו רצונו. עבודת הא-ל שבלב זו תפילה והיא המזון הרוחני לעולמות ולאדם עצמו, ולכן היא עומדת ברומו של עולם. הברכה שאנו מברכים את ה', אין בה כוונה לעצמותו האינסופית כשלעצמה, שהיא סתומה מכל ואין לנו בה שום תפיסה בה; אלא לעצמות אינסוף מצד כוחותיו הא-לוהיים המתחברים אל העולם מצד הכרתינו והשגותינו, שבזה תפילת האדם מעוררת את השפע הא-לוהי לרדת ולהחיות הכל, שזה עניין הברכה, השפע וריבוי החיוניות הא-לוהית בעולם. כאשר האדם מתפלל, אסור לו להתפלל אל ההתגלויות של הא-לוהות בעולם הזה, אלא אל יחידו של עולם, אל העצמות הא-לוהית בלבד. כוונת התפילה צריכה להיות להוסיף כוח בעולמות העליוניים, כשם שחייל משליך נפשו על כבוד מלכו.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק מתיר את התפילה משום שהיא הכרחית מבחינה נפשית לאדם הדתי. האדם המאמין לא יכול להחזיק מעמד בלי לפרוק את רגשותיו באמצעות התפילה.

בתלמוד נאמר על הפסוק :"סביב רשעים יתהלכון כרום זולות לבני אדם",שהתפילה עומדת ברומו (כרום) של עולם ואנשים נוטים לזלזל (זולות) בה.[12]

שבח ותחינה[עריכת קוד מקור]

חייל צה"ל מתפלל

שני המרכיבים העיקריים של התפילה, שבח ובקשות מעוררים קושי. ה' כישות מושלמת, לא צריך שישבחו אותו. וכישות שאינה משתנה, לא יכול לשנות את רצונו בגלל תפילת האדם.

בעיית השבחים בתפילה הטרידה כבר את חז"ל. במסכת ברכות מסופר: ”אותו איש שעבר לפני התיבה, אמר: הא-ל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. אמר לו רבי חנינא: סיימת לומר את כל שבחיו של אדונך?” וביתר חריפות במסכת מגילה: ”המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדי נעקר מן העולם.”

גם הבקשות שמעתיר האדם על ה' בתפילתו מעלות קושיות; האם אין ה' יודע את חסרונותיו ורצונותיו של האדם? והאם המתפלל מאמין כי חל באל שינוי כתוצאה מתפילתו? המשנה מבהירה את גבולותיה של תפילת היחיד:

הצועק לשעבר – הרי זו תפלת שוא. כיצד? הייתה אשתו מעוברת, ואמר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר" – הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך, ושמע קול צווחות בעיר, ואמר: "יהי רצון שלא יהו אלו בתוך ביתי" – הרי זו תפילת שוא.

מסכת ברכות, ט', ג'

המשך המשנה מציגה את העיקרון שמאחורי הודאה ובקשה במילים "נותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבוא" - על האדם להודות לאל על דברים שכבר קרו, ובתפילתו הוא רשאי לבקש על דברים שטרם קרו.

מטרת התפילה בהגות[עריכת קוד מקור]

הרמב"ן יוצא נגד ההשקפה הגורסת כי התפילה היא אמצעי בעזרתו גורם האדם לה' בהכרח להיענות לבקשותיו. ומסביר הרמב"ן[13] מדוע כעס יעקב על רחל כאשר בקשה ממנו שיביא לה בנים: ”ויחר ליעקב, שאין תפילת הצדיקים בידם שתישמע על כל פנים... ולכן אמר לה שאינו במקום א-לוהים שיפקוד העקרות על כל פנים.” כאן מחלק הרמב"ן בין האדם המתפלל תפילה פסולה, שמטרתה היא לשעבד את רצון ה' לרצונו של האדם, ובין המתפלל תפילה כשרה, היודע שאין בכח תפילתו לשנות משהו ברצון ה'.

גם לדעת הרמב"ם מטרת התפילה אינה בשינוי רצון ה' אלא אמצעי חינוכי הנועד להחדיר לתודעת המאמין הרגשת יראה ותלות.[14] רעיון זה משתקף יפה בדברי שלמה: (דברי הימים ב-ו', ל): ”וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם... לְמַעַן יִירָאוּךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיךָ כָּל הַיָּמִים”.[דרושה הבהרה]

מקובלים ייחסו לתפילה תפקיד תיאורגי של תיקון העולמות, הן עולמנו הפיזי והן עולמות רוחניים: בירור ניצוצות, העלאת מחשבות, ייחוד השכינה עם הקדוש ברוך הוא, וכן תיקון נשמות. בהקשר זה נודעו כוונות התפילה המיוחסות להאר"י המצמידות לכל משפט מן התפילה את הכוונה הקבלית השייכת לו.

לדעת הרמח"ל (ספר דרך ה'), באמצעות בקשת הצרכים בתפילה מתרומם האדם משפלות ההשתדלות החומרית בעולם. כאשר האדם עוסק בענייני העולם הוא שוקע בגופניות ובחומריות. תיקון המציאות העגומה הזאת מתבצע בתפילה, כאשר מבקש האדם את צרכיו בתפילה, הוא מראה שתולה את ביטחונו בא-ל, דבר שמונע ממנו לשקוע באופן מוחלט בהבלי החומר.

גם לדעת רבי יהודה הלוי התפילה, יותר משהיא מתכוונת להשיג תועלת מעשית, משמשת כעין הפוגה רוחנית לאדם המתפלל, ומחזקת אותו כנגד טרדות הגוף והחומר המעכירות את דעתו: ”בדרך זו תהיה שעת התפילה לחסיד כגרעין הזמן ופריו, ושאר השעות תהיינה לו כדרכים המוליכים אל שעה זו, שלבואה הוא מצפה כי על ידה הוא מדמה אל העצמים הרוחנים ומתרחק מן הבהמים.” (ספר הכוזרי)

הרב קוק מדגיש בכתביו כי התפילה, אין מטרתה להשפיע ולשנות את רצונו של ה', כי אם לרומם ולהשלים את מידות האדם: ”על כן צריך שיבין כל מתפלל שהתפילה היא חֹק נפלא שחקק הקב"ה בעולמו להשלמת יצוריו בכל דרכי השלמות, לתכלית השלמתם המוסרית בייחוד הנצמחת ממנה.” (פירוש עין אי"ה למסכת ברכות)

אך עדיין השאלה במקומה עומדת: אם התפילה אינה מכוונת להשפיע על רצון ה', מדוע אנו מבקשים ממנו בקשות? הרב קוק משיב כי התפילה אמנם פועלת ומשפיעה, אך לא בדרך של שינוי רצון ה' אלא באמצעות שינוי מצבו של האדם המתפלל, דהיינו, התפילה אינה גורמת לשפע שירד מלמעלה למטה, להפך, באמצעות התפילה האדם מתרומם, מדרגתו הרוחנית עולה, והוא נעשה ראוי לקבל את השפע הא-לוהי.

לעומת כל ההוגים דלעיל, הפילוסוף והמדען ישעיהו ליבוביץ לא מצא את תוכן התפילה בעייתי מבחינה תאולוגית. לפי דעתו של ליבוביץ' מטרת כל המצוות, ובכללן מצוות תפילה, היא עבודת ה' ואין בלתה. לכן אין כלל מקום להקשות על מטרתה של התפילה ועל התועלת שבה. אם כן, החיוב להתפלל דווקא בנוסח שקבעו חכמים משום שאמנם אין חשיבות, ובוודאי אין קדושה, לנוסח התפילה, אך חכמים תקנו דווקא את נוסח התפילה הנמצא בידינו - אמירת שבח ובקשת צרכים, משום שעל פי שיקול דעתם זו הדרך הטובה ביותר לקיים מצוות תפילה, והמחויבות לנוסח זה נובעת מהכרעה הלכתית זו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

הלכות
  • הרב אברהם ישעיה פפויפר, אשי ישראל - דיני תפילה לכל ימות השנה, ירושלים תשנ"ח.

מאמרים

התפילה בהיסטוריה

  • David Brofsky, Hilchot Tefilla: A Comprehensive Guide to the Laws of Daily Prayer, OU Press, Ktav and Yeshivat Har Etzion, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ עיין לקמן לגבי מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם תפילה בכל יום מדאורייתא, או רק בעת צרה.
  2. ^ פולמוסים הלכתיים על מנגינות בתפילה, סקירה של יוסף אחיטוב
  3. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ד, עמוד ב'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן צ', סעיף ה'.
  4. ^ משנה ברורה, סימן צ', סעיף קטן י"ב, בשם שערי תשובה.
  5. ^ ראו משנה ברורה, סימן צ', סעיף קטן י"א.
  6. ^ משנה ברורה, סימן צ', סעיף קטן י"א, בשם פרי מגדים וחיי אדם.
  7. ^ רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ח, סימן י"ח.
  8. ^ רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ח, סימן י"ח. וראו שם בשם בתי כהונה המובא בשערי תשובה.
  9. ^ רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י, שו"ת יפה ללב, אורח חיים, סימן צ', ס"ק ו', בשם פסקי ריא"ז, והובא אצל רבי יעקב חיים סופר, כף החיים, סי' צ' ס"ק ל"א, ואצל רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ח, סימן י"ח.
  10. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן צ"ד, סעיף א'
  11. ^ ראו בהרחבה:
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד ב'
  13. ^ בפירושו לספר בראשית
  14. ^ מורה נבוכים חלק ג פרק לו, "לפי שהיא (המצווה להתפלל) פעולה שבה מתבססת ההשקפה האמיתית, והיא שהוא יתעלה משיג מצבינו ובידו להטיבם אם נהיה נשמעים, ולהפסידם אם מרינו, ולא נהיה בדעה שזה מקרה ודבר שאירע."
  15. ^ נדפס גם בתוך: חננאל מאק, חקר התפילה, עמ' 145-101.
  16. ^ ביקורת: אביגדור שנאן, אדם מתפלל הוא אדם מתפלל הוא אדם מתפלל, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2004
  17. ^ ביקורת: מנחם בן-ישר, התפילה היהודית - המשך וחידוש, דעות מז, תשל"ח, עמ' 147-144; שמואל הכהן וינגרטן, התפילה היהודית, סיני פד, תשל"ט, עמ' קפד-קצב
  18. ^ נדפס גם בתוך: חננאל מאק, חקר התפילה, עמ' 442-421.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

* קטגוריה:ליטורגיה יהודית קטגוריה:האמונה היהודית קטגוריה:תרי"ג מצוות קטגוריה:פרשת עקב קטגוריה:מצוות שבדיבור