לדלג לתוכן

ישראל אומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל אומן
Robert John Aumann
פרופסור ישראל אומן, 2023
פרופסור ישראל אומן, 2023
פרופסור ישראל אומן, 2023
לידה 8 ביוני 1930 (בן 94)
פרנקפורט, רפובליקת ויימאר (גרמניה כיום)
ענף מדעי מתמטיקה, תורת המשחקים, כלכלה התנהגותית
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ג'ורג' ו. וייטהד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט דוד שמיידלר, יוסי פיינברג, אהוד לרר, בנימין שיטוביץ, איתי אריאלי, Eugene Wesley, Uri Weiss, שמואל זמיר, בצלאל פלג, סרג'יו הרט, צבי ארטשטיין, אברהם נוימן, דב סמט, יאיר טאומן, יוסף זהר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
עבודות בתחום תורת המשחקים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל אומן (Robert John Aumann; נולד ב-8 ביוני 1930) הוא מתמטיקאי וכלכלן[1] אמריקאי-ישראלי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים. חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. תחומי מחקרו העיקריים הם תורת המשחקים וכלכלה התנהגותית[2].

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפרנקפורט שבגרמניה לשלמה-זיגמונד (1884–1954), סוחר בדים גדול ומרים (1892–1961) אומן, משפחה חרדית ואנטי ציונית, שהפכה לציונית בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. כל המשפחה היגרה לארצות הברית ב-1938, כחודשיים לפני ליל הבדולח.

למד בישיבה תיכונית במנהטן, ואחר כך למד לתואר ראשון במתמטיקה בסיטי קולג' של ניו יורק ולתואר שני ותואר דוקטור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). ב-1955 עבר לאוניברסיטת פרינסטון, עשה שם את הפוסט דוקטורט וחקר את תורת המשחקים, שהייתה תחום מחקר חדש באותה עת. באותה שנה גם נישא לאסתר, בתו של ד"ר פאלק שלזינגר, מנהל בית החולים שערי צדק.

אומן קיבל הצעות עבודה בארצות הברית, אך בחר ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1956, בעיצומו של מבצע סיני עלה לארץ והתיישב בשכונת רחביה בירושלים. הוא הצטרף בכך לאחיו הבכור, שעלה שש שנים קודם לכן. אמם של השניים עלתה גם היא כעבור שנה.

נולדו לבני הזוג אומן חמישה ילדים. בנם הבכור, שלמה[3], נהרג במבצע שלום הגליל. להנצחתו הוקם מכון שלמה אומן.

אסתר אומן נפטרה ב-1998. ב-2002 ייסד לזכרה כתב עת אקדמי רב-תחומי בשם מסכת שעוסק במעמד האישה ביהדות.

בשנת 2005 נשא אומן לאישה את בתיה כהן, אחותה הגדולה של אסתר.

בשנת 2005 זכה, עם פרופ' תומאס שלינג (מאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית), בפרס נובל לכלכלה, על "הגברת ההבנה בנושאי עימות ושיתוף פעולה במסגרת תורת המשחקים".

עד לפרישתו לגמלאות היה חבר סגל המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית. פרופסור אמריטוס במרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית ומְרַכֵּז מחקר בינתחומי העוסק בתורת המשחקים ובשימושיה.

אומן, כיהודי דתי לאומי שבא מעולמה של הקהילה היהודית בגרמניה, התחנך וחי ברוחה של תפיסת "תורה עם דרך ארץ". כתב מספר מאמרים המדגימים שימוש בכלים מתמטיים לביאור סוגיות סבוכות בתלמוד[4]. יחד עם מיכאל משלר כתב מאמר העוסק בסוגיית מי שהיה נשוי שלוש נשים במסכת כתובות[5]. אומן עסק גם בנושא השנוי במחלוקת של דילוגים בתורה, ודחף לפרסומו של מאמר מדעי בעניין בכתב העת "Statistical Science". ב-1996 השתתף בוועדה של מתמטיקאים שבחנה טענה לקיומו של מידע סמוי בתורה. הוועדה ערכה ניסויים נוספים שנועדו לבדוק טענה זו, אך אלה לא הצליחו לאשש את הטענה[6].

בטקס הדלקת המשואות ה'תשע"ח לכבוד חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל קרא אומן את תפילת ה"יזכור" בחלק של הטקס המציין את סיום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

עבודתו המדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת המשחקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור אומן זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו בתחום תורת המשחקים, ענף מתמטי שמטרתו לחקור מצבי עימות ואסטרטגיות לקבלת החלטות. הוא נחשב למייסדם של כמה ענפים בתורת המשחקים. הוא הראשון שניתח באופן מאורגן סדרות של משחקים, כשהוא מראה כיצד עצם החזרה על אותו מצב יכולה לאכוף התנהגות של שיתוף פעולה, גם כאשר המשחק הבודד אינו מעודד התנהגות כזו. בעקבות עבודתו, משתמשים כלכלנים בשיטות מתחום תורת המשחקים לניתוח מצבים מתמשכים של ניגוד עניינים, כמו מלחמות מחירים בין יצרנים המתחרים על אותו שוק.

אומן יצר כלים לטיפול במצבים של ידיעה חלקית, כאשר לכל שחקן יש ידיעה מוגבלת על התוצאות האפשריות של המשחק, ועל המידע שעומד לרשות יריביו. בתחום זה הראה אומן כיצד להגדיר "ידע כללי": לא זו בלבד שמידע כזה משותף לכל השחקנים; ואף לא רק שכל אחד מהם יודע שהמידע משותף לכולם; אלא כולם יודעים שכל אחד מהם יודע שהמידע משותף לכולם, וכן הלאה.

אומן הציע גם מושג חדש של שיווי משקל מתואם, שהוא כללי יותר משיווי משקל נאש שיצר ג'ון נאש בשנות ה-50. בנוסף אומן יצר את התיאור הפורמלי הראשון של מושג הידע הכללי בתורת המשחקים ושיתף פעולה עם לויד שפלי בפיתוח ערך אומן-שפלי[7].

בראשית שנות השמונים נמנה עם צוות הכותבים של הקורס "תורת המשחקים" באוניברסיטה הפתוחה.

החל משנת 2005 היה חבר ועדת הבדיקה שבחנה את איכותו האקדמית של המרכז האוניברסיטאי אריאל וקבעה כי המרכז באריאל עומד בכל הקריטריונים הנדרשים להפוך לאוניברסיטה.

רציונליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומן חולק על תורת הערך, שפותחה על ידי עמוס טברסקי ודניאל כהנמן (האחרון קיבל עליה את פרס נובל), שלפיה התנהגותם של בני אדם במצבים הסתברותיים איננה רציונלית. הוא מסביר את טעותם של החוקרים בכך שיש הבדל בין התנהגות של אדם במצב מוכר, למצב שאיננו חלק מחווייתו הרגילה. גם אם במצבים הלא מוכרים יפעל האדם בדרך לא רציונלית, במצבים מוכרים הוא ינהג אחרת. כך, לדוגמה, נחקרים שהתבקשו לנחש את צבע האור שיידלק לפניהם, כאשר ההסתברות לאור ירוק היא 75% ולאדום 25%, ניחשו שלוש פעמים ירוק ופעם אחת אדום (החלטה רציונלית, בהנחה שמדובר במאורעות בלתי תלויים, היא לנחש תמיד ירוק). אולם, אם תעמוד בפני אותם נחקרים השאלה היומיומית באיזו דרך לחזור לביתם, הם ייסעו תמיד בדרך שברוב הפעמים היא המהירה ביותר.

את ההבדל הזה בהתנהגות תולה אומן בכך שלא מדובר ב"רציונליות של פעולות" אלא ב"רציונליות של כללים". כלומר, הפתרון הרציונלי אינו נמצא במוח האדם והוא פועל על פיו, אלא שהאדם פיתח כללים יעילים להתנהגות במצבים המוכרים לו, וייתכן שבמצבים אחרים התוצאה תהיה אחרת. סיבה נוספת להבדל בין מחקרים למציאות היא עיקרון רציונלי אחר שהנחקר פועל לפיו – לרצות את החוקר. מסיבה זו, לדעתו של אומן, הסקרים הפוליטיים מועדים לטעויות, מפני שגם בהם התנהגות כזו סבירה.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס נובל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל אומן

בשנת 2005 זכה, עם פרופ' תומאס שלינג (מאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית), בפרס נובל לכלכלה, על "הגברת ההבנה בנושאי עימות ושיתוף פעולה במסגרת תורת המשחקים". בנימוקיה למתן הפרס כתבה הוועדה שבעקבות עבודותיהם של אומן ושלינג הושגה הבנה רחבה יותר של מושג הרציונליות, והתנהגויות שקודם לכן נחשבו לבלתי רציונליות ניתנות עכשיו להסבר רציונלי.

במסיבת העיתונאים שכונסה עם פרסום הידיעה על הזכייה בפרס אמר אומן[8]:

"הפרס הזה הוא במפורש לא רק עבורי, הוא מגיע לאסכולה שאנחנו פיתחנו פה בארץ, ואני לא היחידי, בתורת המשחקים. הפכנו את ישראל למעצמה מספר אחת בעולם במקצוע הזה".

בריאיון לעיתון "מקור ראשון" הציג אומן את עבודתו הכלכלית על רגל אחת:

"לקחתי מודל שפיתח לויד שפלי, שלדעתי גם לו מגיע פרס נובל[9], והוכחתי על פיו, שבמשחק שבו כל השחקנים קטנים - יש שיווי משקל של מחירים, ולאף אחד אין השפעה. במודל של משק מודרני, שבו יש רצף של סוחרים, לאף אחד אין השפעה על המחירים".

בסטוקהולם נתן אומן הרצאת נובל בשם "מלחמה ושלום". בהרצאה אמר שהמלחמה איננה אי-רציונלית, אלא יש לחקור אותה כדי להבין ולמנוע אותה. עשיית שלום פשטנית עלולה לגרום למלחמה, ואילו מרוץ החימוש, והרתעה הכוללת איומי מלחמה אמינים והשמדה הדדית מובטחת, עשויים למנוע מלחמה באופן מהימן.

פרסים נוספים שבהם זכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס נובל בו זכה אומן מצטרף לשורה ארוכה של פרסים שזכה בהם. בהם:

לכבודו נקרא רחוב בשכונת ׳המדע׳ בעיר רחובות, יחד עם רחובות נוספים בשכונה זו שנקראו על שם זוכי פרס ישראל.

עמדותיו החברתיות והפוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומן הוא מראשוני החברים בעמותת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל. החשיפה הנרחבת שלה זכה בעקבות זכייתו בפרס נובל הביאה לידיעת הציבור את דעותיו הפוליטיות. אומן משמש גם כעמית במכון לאסטרטגיה ציונית וכראש צוות הקרקעות בו, מרצה וחבר דירקטוריון במכללה למדינאות וחבר בוועדה המייעצת ל"מורשת המשפט בישראל". בעבר היה בין ידידי מכון ירושלים לחקר שווקים, ועמד בראש תחום יהדות וכלכלה במכון[14].

אומן הוא חבר הוועדה המייעצת של הפורום הישראלי למשפט וחירות.

בהתייחסו לסכסוך הישראלי-ערבי, אומן מתבסס על מה שהוא מכנה "פרדוקס הסחטן" (הקשור למשחק האולטימטום)[15][16]. הוא טוען כי ישראל נוהגת על פי מה שהיא מחשיבה כהתנהגות רציונלית, מול דרישות סחטניות של הצד השני. הוא סבור כי ישראל שוגה בכך שאינה עומדת על זכויותיה על ארץ ישראל ובכך שהיא מציגה עמדה בלתי תקיפה ביחס לעמדות הערבים. לדבריו, "צעקות השלום" מזיקות וגורמות להרחקת שלום אמיתי: "זאת תורת המשחקים: צריך מטרה, ואם אתה מוכן לשלם את המחירים - לא תצטרך לשלם. אם אתה מוכן למלחמה - לא תצטרך להילחם. אם אתה צועק 'שלום שלום' - בסוף תילחם". הוא הביע הסכמה לחלוקה עתידית של ארץ ישראל ממערב לירדן, אך קרא "לחשוב מחוץ לקופסה" והביע התנגדות לכל פתרון שכולל "גירוש אדם מביתו", יהודי או ערבי. בריאיון עמו אמר: "אני לא אומר שכל הארץ היא שלנו ושאי אפשר לחלק. אפשר איכשהו להתחלק. אבל להגיד עלינו שאין לנו זכות או שאנחנו מפריעים? העסק הרי לא התחיל ב-1967... אם לא נבין שיש לנו זכות כאן וכל הזמן נתנצל על הכיבוש - לא נשרוד כאן. אם אני לא משכנע את עצמי בצדקת דרכי, שמגיע לי ושיש לי מקום, אני אצא בלא כלום"[17]. בריאיון נוסף אמר שהוא אינו רואה את סיומו של הסכסוך[18].

פרופ' אומן בשיעור בישיבת מרכז הרב

אומן נמנה עם מבקריה החריפים של תוכנית ההתנתקות, שאותה הוא מכנה "הגירוש" ומגדיר אותה "פשע נגד האנושות ונגד העם היהודי". לדבריו, במקום להביא שלום, "הגירוש הוביל למלחמת לבנון השנייה, הפגזת ערי הדרום, עופרת יצוקה ואירועי המשט". הוא מתח ביקורת חריפה גם על אופן הטיפול ב"פליטים המגורשים" וטען כי מדובר בחרפה לאומית ובפגיעה בחוסן הלאומי. ב-24 באפריל 2007, בגיל 77, היה בין המשתתפים בצעדת חומש, מסע רגלי לאורך השומרון עד ליישוב אשר פונה במסגרת תוכנית ההתנתקות, וחזרה[19].

אומן הביע תמיכה במפלגת הבית היהודי והופיע בכנסים ואירועים של המפלגה[20]. בבחירות לכנסת העשרים ואחת הביע תמיכה במפלגת הימין החדש[21] וב-22 באוגוסט 2021 הצטרף למפלגת הליכוד[22].

אומן הביע ביקורת על הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והגדיר זאת "הפיכה משפטית". לטענתו הרשות השופטת מתערבת בצורה לא ראויה בתחומי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת עד כדי פגיעה בדמוקרטיה. לדבריו, גם האקדמיה לוקחת חלק בהפיכה זו, כאשר היא אינה מתמודדת עם הבעיה האמורה[23].

בשנת 2023 נמנה עם התומכים בהרפורמה המשפטית[24]. אומן גם כתב את ההקדמה לספרו של שמחה רוטמן, "למה שהעם יבחר את השופטים?".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גדי בלום וניר חפץ, ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב, 2008, הפרק "ציונות דתית - ישראל אומן", עמ' 200–218

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל אומן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל אומן

פרס נובל לכלכלה - 2005

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות ומאמרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הדף של פרופ' אומן באתר המחלקה לכלכלה ע"ש משפחת בוגן, האוניברסיטה העברית
  2. ^ Robert J. Aumann, A synthesis of behavioural and mainstream economics, Nature, ‏27.5.2019
  3. ^ שלמה אומן, באתר www.izkor.gov.il
  4. ^ Risk aversion in the Talmud
  5. ^ בעניין מי שהיה נשוי לשלוש נשים
  6. ^ מסמך של המרכז לחקר הרציונליות, אתר האוניברסיטה העברית
  7. ^ Robert J. Aumann, Lloyd S. Shapley. Values of non-atomic games, Princeton Univ. Press, Pinceton, 1974
  8. ^ טל רוזנר, פרופ' אומן: "אני בעצם לא כל כך מבין בכלכלה", באתר ynet, 10 באוקטובר 2005
  9. ^ לאחר מכן, בשנת 2012, אכן זכה שפלי בפרס נובל לכלכלה
  10. ^ ישראל אומן באתר א.מ.ת
  11. ^ Robert J. Aumann, INFORMS
  12. ^ נבחרו 18 הזוכים בתואר יקיר ירושלים שיוענק ביום ירושלים 2006, אתר 02NET
  13. ^ אוניברסיטת בן-גוריון בנגב תעניק תוארי ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד לשישה אישים, אתר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  14. ^ אורה קורן, מכון ירושלים: ישראל הידרדרה בדירוג החופש הכלכלי; נקודות החולשה: מסוי והוצאה ממשלתית גבוהה, באתר TheMarker‏, 20 בספטמבר 2010
  15. ^ משא ומתן עם מדינות ערב: פרדוקס הסחטן - פרופ' ישראל אומן, באתר המכללה למדינאות
  16. ^ אבי קליין, ‏ישראל אומן, פרדוקס הסחטן וטעויותיו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 30 בנובמבר 2016
  17. ^ סמי פרץ, "אנחנו רציונלים לאללה, וזאת הבעיה שלנו", באתר הארץ, 8 ביולי 2010
  18. ^ פרופ' אומן: לפי תורת המשחקים, אני פסימי בנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2005
  19. ^ מאת עמוס הראל, נדב שרגאי ושירות "הארץ"‏, כמאה בני אדם הגיעו להעביר את השבת בהריסות ההתנחלות חומש בצפון השומרון, באתר וואלה, 27 באפריל 2007.
  20. ^ נדב בורנשטיין, ‏הקהילה הגאה פוצצה כנס של הבית היהודי: "הומופוביה וגזענות", באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2015. פעילי הקהילה הגאה "פוצצו" כנס של רונן שובל, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2015.
  21. ^ זוכה פרס נובל לכלכלה בתחום תורת המשחקים, פרופסור ישראל אומן, תומך בימין החדש!, ציוץ של נפתלי בנט בטוויטר, 12 במרץ 2019
  22. ^ חתן פרס נובל ישראל אומן מצטרף לליכוד, באתר ערוץ 7
  23. ^ הפרקליטות והיועמ"שים משתלטים על המדינה, באתר ערוץ 7, 30 בנובמבר 2019
  24. ^ סיון חילאי, פרופ' אומן: "המתנגדים לרפורמה צועקים דמוקרטיה, אבל ההיפך הוא הנכון", באתר ynet, 5 במרץ 2023


זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975 פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000 פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)


זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011) • אריה ורשל (2013) • מיכאל לויט (2013)
כלכלה דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005) • ג'ושוע אנגריסט (2021)
ספרות שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישראל_אומן&oldid=39934611"