אדמונד מאסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמונד סיקסטוס מאסקי
Edmund Sixtus Muskie
Edmund Muskie.jpg
אדמונד מאסקי
לידה 28 במרץ 1914
רומפורד שבמיין
פטירה 26 במרץ 1996 (בגיל 81)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בייטס קולג', בית הספר למשפט קורנל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, קצין, משפטן, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר המדינה של ארצות הברית ה-58
תקופת כהונה 8 במאי 198020 בינואר 1981 (36 שבועות ו-6 ימים)
הקודם סיירוס ואנס
הבא אלכסנדר הייג
תחת נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר
סנאטור ממיין
תקופת כהונה 3 בינואר 19597 במאי 1980 (21 שנים)
הקודם פרדריק פיין
הבא ג'ורג' מיטשל
מושל מיין ה-64
תקופת כהונה 5 בינואר 19552 בינואר 1959 (4 שנים)
הקודם בורטון קרוס
הבא רוברט האסקל
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מהמחוז ה-11 של מיין
תקופת כהונה 5 בדצמבר 19462 בנובמבר 1951 (4 שנים ו-47 שבועות)
הקודם צ'ארלס קומינגס
הבא ראלף פריס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדמונד סיקסטוס "אד" מאסקיאנגלית: Edmund Sixtus "Ed" Muskie;‏ 28 במרץ 1914 - 26 במרץ 1996) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל מדינת מיין ה-64 בין 1955 ל-1959, סנאטור מטעם המדינה בין 1959 ל-1980, ומזכיר המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא ג'ימי קרטר. היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית בשנת 1968.

מאסקי ייסד את התנועה האמריקנית לאיכות הסביבה בשנות השישים והיה האחראי להעברת חוק המים הנקיים של 1972- אחד החוקים החשובים בנושא מדיניות סביבתית. הוא תמך בתנועה לזכויות האזרח, היה מבקר של ה-FBI תחת הנהגת ג'ון אדגר הובר, והיה ממובילי המאמץ לחקיקת חוק זכויות האזרח, לקביעת יום מרטין לותר קינג כחג לאומי, ופיתח את מערכת השתדלנות באמריקה. הישגיו ואישיותו הפכו אותו לאחד מהאנשים המשפיעים ביותר בתולדות מדינת מיין. הוא כיהן מטעמה עשרים ואחת שנים בסנאט תוך שהוא מעביר חוקים סביבתיים רבים[1][2] ונחשב לפוליטיקאי החשוב ביותר בתולדות מיין,[3][4][5] לצד האניבל המלין.

הוא נולד ברומפורד שבמיין, סיים את לימודיו במכללת בייטס המקומית ב-1936 ובאוניברסיטת קורנל ב-1939 לפני שהחל לעבוד כעורך דין. הוא שירת בצי האמריקני במהלך מלחמת העולם השנייה בדרגת לוטננט. עם חזרתו מהמלחמה חזר לעריכת דין פרטית ופעל למען הגדלת השפעת המפלגה הדמוקרטית במיין, שהייתה מדינה רפובליקנית בעיקרה. הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו בבית הנבחרים של מיין, לפני שנבחר לתפקיד מושל מיין בין 1955 ל-1959, המושל הקתולי הראשון. כעבור כמה חודשים מהתפטרותו, רץ לסנאט ונבחר. בכהונתו בת עשרים ואחת השנים - בעודו נבחר מחדש בקלות ב-1964, 1970 ו-1976 - העביר מספר חוקים בנושאי איכות הסביבה, מימון מסעות בחירות, שתדלנות, זכויות האזרח ונושאי המדינה. מאסקי היה המועמד הדמוקרטי לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית ב-1968, לצד יוברט האמפרי, והפסיד בהפרש קטן לריצ'רד ניקסון. הוא חזר לסנאט וכיהן כיושב הראש הראשון של ועדת התקציב בין 1975 ו-1980. מאסקי ניסה לזכות במועמדות מפלגתו לנשיאות ב-1972, והשיג 1.84 מיליון קולות בבחירות המקדימות, והגיע למקום הרביעי. הוא השיג יותר קולות מכל שאר המועמדים אולם הפסיד לג'ורג' מקגוורן.

ב-1980, מונה בידי הנשיא ג'ימי קרטר לכהן כמזכיר המדינה ה-58, במהלך משבר בני הערובה באיראן, שביתות הפועלים בלובלין ופרוץ מלחמת איראן-עיראק. הצלחתו הגדולה הייתה כשהצליח להוביל לשחרורם של חמישים ושניים בני הערובה מאיראן. במהלך כהונתו היה מעורב, ללא הצלחה, בניסיון להסגת כוחות ברית המועצות באפגניסטן במהלך פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. בשבוע האחרון לכהונתו בתפקיד הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא קרטר ב-16 בינואר 1981. לאחר שפרש משירות ציבורי, מונה בשנת 1987 על ידי הנשיא רונלד רייגן לוועדה לבחינת התנהלות הממשל בפרשת איראן-קונטראס. מאסקי הוא האמריקני ממוצא פולני המוצלח ביותר בפוליטיקה האמריקנית, והאמריקני היחיד ממוצא פולני שהועמד לבחירה לתפקיד סגן הנשיא בידי מפלגה מרכזית.

ראשית חייו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסקי גדל קרוב לנהר אנדרוסקוגין ברומפורד, מיין.

אביו של מאסקי, סטפן מארצ'ישבסקי, היגר לארצות הברית ב-1903 מפולין ושינה את שמו למאסקי. הוא עבד כשוליה לתופר כדי לקיים את משפחתו. הוא גר באנגליה לזמן קצר לפני שהיגר לארצות הברית ועבר כתופר. הוא פתח חנות ברומפורד, מיין, והעסיק את בנו בנעוריו. מאסקי טען שאביו היה דמוקרטי כל חייו והתעמת לעתים קרובות עם לקוחות רפובליקניים. אמו, ג'וזפין (צארנקה) מאסקי, נולדה למשפחה פולנית בבאפלו, ניו יורק. הוריו נישאו ב-1911, וג'וזפין עברה לרומפורד.[6] אדמונד סיקסטוס מאסקי נולד ברומפורד ב-28 במרץ 1914. כילד בילה את רוב זמנו בחוץ או בקריאת ספרים. במהלך כהונתו כחבר בית הנבחרים של מיין, נהג לנסוע ולראות את הנהר אנדרוסקוגין, בו גדל.[7] הייתה לו אחות גדולה והוא היה ילד ביישן אבל חברותי.[7] אביו מת שנה לאחר שנבחר לתפקיד מושל מיין, ב-25 בינואר 1956.[7]

מאסקי למד בבית הספר סטפנס, שיחק בייסבול, היה במועצת התלמידים ומצטיין בדיבייט. את לימודיו סיים ב-1932.[7] מאסקי למד המון, ורצה להגיע למכללה.[8][9]

מאסקי למד במכללת בייטס.

לאחר היבחרו של פרנקלין דלאנו רוזוולט לתפקיד הנשיא, החל מאסקי ללמוד במכללת בייטס במיין.[10] הוא היה חבר חוג הדיבייט וחבר אגודת הסטודנטים, ובנוסף השתתף בכמה נבחרות ספורט. במהלך לימודיו עבד כמלצר ושוטף כלים במלון מקומי כדי לממן את לימודיו. הוא נאם נאומים רבים מול האוניברסיטה.[11] גם לאחר סיום לימודיו, המשיך להשתמש בקשריו במכללה. המורה שלו לדיבייט היה אחד מהאסטרטגים הפוליטיים הבכירים שלו.[7]

את לימודיו בבייטס סיים ב-1936, כמצטיין הכיתה וחבר באחוות פי בטא קפא. היו לו תארים בהיסטוריה ובממשל. לאחר מכן החל ללמוד משפטים באוניברסיטת קורנל והשיג תואר ראשון במשפטים ב-1939.[8][12]

ראשית הקריירה ושירותו בצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודי המשפטים שלו, הוסמך מאסקי לעריכת דין במסצ'וסטס ב-1939 ובמיין ב-1940, והחל לנהל משרד לעריכת דין.[8]

במלחמת העולם השנייה, שירת מאסקי בצי האמריקני, כמהנדס מנועים. הוא שירת בין אפריל 1944 לנובמבר 1945, ושוחרר בדצמבר. במהלך שירותו הגיע לדרגת לוטננט.[13] לאחר המלחמה, חזר לעריכת דין פרטית וסייע להגברת ההשפעה של המפלגה הדמוקרטית במיין. מיין הייתה אז מדינה רפובליקנית, ויחד עם ורמונט הייתה אחת משתי מדינות בהן ניצח אלף לנדון את פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-1936. מאסקי התמודד לתפקיד ראש עיריית ווטרוויל ב-1947 אולם נכשל.[14]

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה המחוקקת של מיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסקי נבחר לבית הנבחרים של מיין מטעם מחוז ווטרוויל ב-1946 ברוב קטן. הוא התמודד כדמוקרט, וניצחונו היה חריג באותה תקופה.[7] בכהונתו השנייה היה מנהיג המיעוט וזכה להתנגדות רפובליקנית. ב-1954, החל בבנייה פוליטית של המפלגה במיין.[15]

מושל מיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של מאסקי

לאחר שצבר מוניטין במועצה המחוקקת של מיין, התמודד לתפקיד המושל ונבחר ב-1954. הוא היה המושל הקתולי הראשון במיין.[8][16][17][18][19] הוא עצמו לא היה סבור שינצח.[7] במהלך התמודדותו הוצע לו להיות שותף מלא בפירמה לעריכת דין שהייתה מביאה לו הכנסה נאה.[7] עם שני ילדים בביתו ומשכנתה הוא היה צריך להחליט לאן עליו לפנות, ובחר לבסוף להיות מושל.[7]

לאחר כניסתו לתפקיד, היה חייב כחמשת אלפים דולר לבית החולים, כשהוא מרוויח רק עשרת אלפים דולרים בשנה.[7] הרפובליקנים שלטו בארבע חמישיות מבית הנבחרים, אולם מאסקי היה מושל יעיל והצליח למלא את רוב הבטחותיו לציבור.[7] ב-1956 נבחר לכהונה שנייה וכיהן עוד שנתיים לפני שפנה אל הסנאט של ארצות הברית.[7]

הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של מאסקי
דבקית למען מאסקי

בבחירות לסנאט ב-1958, ניצח מאסקי ברוב של 60% ונבחר לסנאט. הוא נבחר שוב ב-1964, ב-1970 וב-1976, וכל פעם השיג מעל 60% מהקולות. מאסקי התעמת רבות עם מנהיג הרוב העוצמתי בסנאט, לינדון ג'ונסון, שהקפיד לבודד אותו פוליטית. מאסקי הצליח לצבור עוצמה והיה אחד מהמחוקקים המשפיעים ביותר בסנאט.[7] בסנאט, פעל למען מיין.[7] רבים טענו שהפר את נאמנותו למדינה כשאמר במסיבות עיתונאים בסנאט את הבעיות במדינה.[7]

חקיקה סביבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסקי היה מפעילי איכות הסביבה הראשונים שהיה בסנאט, והוביל מאמצים לעצירת הזיהום ולניקיון הסביבה.[20] עמדותיו על הסביבה הובילו לכך שכונה "מר ניקיון".[21][22]

מאסקי הוביל מאמצים לתיקון חוק זיהום המים הממשלתיים, שנודע כחוק המים הנקיים, ב-28 באוקטובר 1971 כדי למזער את ההשפעה הבריאותית המזיקה של זיהום המים.[23] החוק זכה לתמיכה בין מפלגתית בקונגרס ועבר בבית הנבחרים ב-29 בנובמבר 1971 ובסנאט ב-29 במרץ 1972. הנשיא ריצ'רד ניקסון הטיל וטו על החוק כדי לעצור אותו. לאחר לחץ של מאסקי, העביר בית הנבחרים את החוק שוב ברוב של 247 מול 23 כדי לבטל את הווטו.[24] החוק קבע לראשונה תקנות פיקוח לזיהום ותקנים למים נקיים, והרחיב את סמכויות הסוכנות להגנת הסביבה.[25]

בעודו בסנאט, העביר חקיקה שדרשה מתעשיית המכוניות לייצר מנועים נקיים, תמך בג'נרל מוטורס, העביר חוק חלוקת הכנסה שסייע לנזקקים והעביר את חוק הערים לדוגמה.

נושאי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסקי נואם ב-1973

בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1968, הוביל מאסקי את הדיון בנוגע לתמיכה במדיניות הממשל במלחמת וייטנאם, מה שהוביל למהומות. ב-15 באוקטובר 1969, היה אמור לנאום באוניברסיטת ייל בנושא המלחמה אולם החליט לנאום במקום במכללת בייטס בה למד.[7] מפלגתו ביקרה אותו על כך.[7]

כשההתנגדות למלחמה גברה, היסס מאסקי בנוגע לצד אליו יצטרף עד שביקר בווייטנאם ב-1968. לפני שביקר בה, תמך במצע פרו-מלחמתי. לאחר מכן, הוביל את המאמצים ליציאה מווייטנאם ונאם בוועידה בנושא זה. נאומו הוביל לעשרות אלפי מוחים שנלחמו עם השוטרים במהומות.[26] לאחר מכן כתב ללינדון ג'ונסון וטען שיש לסגת מווייטנאם במהירות האפשרית. הוא רצה להפסיק את ההפצצות בצפון וייטנאם. ב-15 באוקטובר 1969 תמך במפגינים אולם הזהיר אותם מפני התנגשות עם מערכת החוק.[27]

זכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסקי תרם להעברת חוק זכויות האזרח ותמך יותר ממאה פעמים בחוקים ליברטריאניים וליברליים.[7]

מאסקי ביקר את השפעת ה-FBI והציע הצעות חוק להגבלת השפעתה.[7]

התמודדויות לנשיאות ולסגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסקי נואם ביום כדור הארץ ב-1970

נאום לפני הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968, התמודד מאסקי על תפקיד סגן הנשיא לצד סגן הנשיא המכהן, יוברט האמפרי, מטעם המפלגה הדמוקרטית. ב-1970 נאם נאום אותו שמעו שלושים מיליון איש במדינה,[28] בו נאם על האמריקניזם, וטען שרוב האמריקנים הם אנשים הגונים, אולם נוהגים לחשוב שיש סכנה במתן אמון באמריקנים שונים מהם.[28]

מסע בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפרי ומאסקי הפסידו בבחירות לריצ'רד ניקסון ולספירו אגניו בהפרש זעום. האמפרי ומאסקי השיגו 42.72% מהקולות וניצחו ב-13 מדינות, מה שהקנה להם 191 אלקטורים. ניקסון ואגניו השיגו 43.42% מהקולות וניצחו ב-32 מדינות, מה שהקנה להם 301 אלקטורים, ואילו ג'ורג' וולאס וקרטיס לה מיי, שהיו מועמדי המפלגה העצמאית האמריקאית השיגו 13.53% מהקולות וחמש מדינות בדרום ארצות הברית, מה שהקנה להם 46 אלקטורים. אגניו נחשב למועמד חלש יחסית למאסקי, והאמפרי טען שאנשים שלא היו בטוחים בנוגע לבחירה בנשיאם היו צריכים להחליט לפי יחסם לסגנים.[29] מאסקי המשיך בעבודתו בסנאט, וכיהן כיושב ראש ועדת התקציב בסנאט בין 1973 ל-1980.

בנאום במהלך מסע הבחירות, טען שהאמריקנים נולדים עם המוניות אולם נכנעים לדעות קדומות. לטענתו אנשים התקשו בביצוע מה שנכון עבור החברה.[7] באותו הזמן נורו שני תלמידים שחורים בידי משטרת מיסיסיפי, מה שהוביל את מאסקי לטוס במטוס סילון שכור עם מאה אנשים כדי להיות בלוויה. אנשי מיין טענו שמאסקי ניסה להשיג כותרות, אולם מאסקי טען שהיה גאה במעשיו.[7] בלוס אנג'לס הביע את תמיכתו בתנועות לחיזוק השחורים, הצהרה שמשכה תשומת לב תקשורתית.[7] ב-1970 נבחר לנאום מטעם המפלגה הדמוקרטית לפני בחירות אמצע הכהונה. מעמדו הלאומי התחזק לקראת הבחירות ב-1972. ב-1973 הגיב לנאום מצב האומה של הנשיא ניקסון מטעם הדמוקרטים.[30]

בחירות 1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972
הלוגו של מאסקי
מאסקי בשנות השמונים

לפני הבחירות ב-1972, נחשב מאסקי למועמד המוביל מטעם המפלגה הדמוקרטית. למרות שהצליח בסקרים, הוא המשיך לנאום נאומים יומיים בחלקים שונים במדינה.[7] ב-17 באוגוסט 1969, אמר בתוכנית פגוש את העיתונות שכניסתו למירוץ תהיה תלויה בכך שיוכל לעמוד באתגרים הדרושים, והבטיח להכריז על כוונותיו כעבור שנה או שנתיים.[31] ב-8 בנובמבר 1970, טען מאסקי שיתמודד רק אם יהיה משוכנע שיוכל לאחד את המדינה במהלך כהונתו כנשיא.[32] באוגוסט 1971, במהלך משבר כלכלי, חשף סקר שמאסקי יכול היה לנצח את ניקסון בבחירות.[33] בסוף 1971, נשא נאום נגד המלחמה בפרובידנס, רוד איילנד.[7] מדיניות החוץ של הנשיא ניקסון עמדה להיות נושא מרכזי במסע הבחירות.[29]

אסיפות הבחירה באיווה ב-1972 שינו את המצב. הסנאטור ג'ורג' מקגוורן מדקוטה הדרומית, שנחשב למועמד לא סביר, הצליח באסיפות והשיג תשומת לב מצד התקשורת. מאסקי הצליח לנצח באסיפות הבחירה, אולם מקגוורן היה זה שזכה למומנטום. מאסקי לא השתתף במסע הבחירות המקדימות, וכך נחלש מעמדו. הוא כן ניצח בבחירות בניו המפשייר, אולם בהפרש קטן.[29]

מכתב הקאנאקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילתו של מאסקי ב-1972 מיוחסת לתגובתו להתקפות. העיתונאי האנטר ס. תומפסון החל שמועה שמאסקי מכור לאיבוגאין, והדבר פגע בו.[34][35][36][37] לפני הבחירות בניו המפשייר, התפרסם בעיתון "מכתב הקאנאקים". המכתב טען שמאסקי לעג לקנדים צרפתים - זאת כדי לפגוע בתמיכה בו בקרב האמריקנים ממוצא צרפתי באזור ניו אינגלנד. העיתון גם תקף את אשתו של מאסקי, ג'יין, בטענה ששתתה לשוכרה ונהגה לספר בדיחות גסות במהלך מסע הבחירות. מאסקי נאם בסופת שלג מחוץ למשרדי העיתון בהגנה על אשתו. במהלך הנאום נמסו פתיתי שלג על פניו, והעיתונות טענה שהיה מדובר בדמעות, מה שפגע במוניטין שלו.[38]

מעורבות ניקסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך פרשת ווטרגייט והחקירות בעקבותיה, נחשף שהעמותה לבחירתו המחודשת של הנשיא ניקסון העסיקה יחידה שנועדה לפגוע ביריביו של ניקסון. חקירה של ה-FBI חשפה שמכתב הקאנאקים זויף בידי אנשי ניקסון כחלק מניסיון לפגוע בדמוקרטים מובילים.[39][22]

מזכיר המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנאטור מאסקי עם הנשיא ג'ימי קרטר

ב-1980, מונה מאסקי בידי הנשיא ג'ימי קרטר לתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית לאחר שהמזכיר הקודם, סיירוס ואנס, התפטר בעקבות הפעולה הכושלת לשחרור בני הערובה האמריקנים באיראן, אליה התנגד. מאסקי נבחר בשל הישגיו בסנאט בנושאי מדיניות חוץ. הסנאט אישר את מועמדותו ב-8 במאי 1980.[26]

"גייסו את מאסקי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1980, במהלך ההתמודדות הדמוקרטית לנשיאות, קמה תנועה לגיוס מאסקי למועמדות, וסיכוייו של מאסקי במקרה של ועדה דמוקרטית מפוצלת נחשבו לטובים. סקר חשף שמאסקי היה חלופה אהודה יותר לקרטר מאשר טד קנדי וטען שהתמיכה בה זכה קנדי נבעה בעיקר בגלל ההתנגדות לקרטר. מאסקי הגיע לשוויון בסקרים עם רונלד רייגן הרפובליקני, בניגוד לקרטר שפיגר בשבעה אחוזים.[40] התנועה לגיוס מאסקי נכשלה.[41]

משבר בני הערובה באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרותו של סיירוס ואנס, נוצר פער במשא ומתן לשחרור בני הערובה. מאסקי פנה אל האומות המאוחדות ואל ממשלת איראן וניסה לשחרר את בני הערובה, ללא הצלחה. משבר בני הערובה באיראן - במהלכו משטרו של האייתוללה חומייני חטף חמישים וארבעה מעובדי השגרירות האמריקנית - נמשך חצי שנה, ועל מאסקי הופעל לחץ להגיע לפתרון דיפלומטי.[42] לפני כניסתו לתפקיד, ניסיון חילוץ בני הערובה בידי כוח דלתא הוביל למותם של כמה חיילים והוביל להתנגדות אמריקנית לפעולה צבאית. מאסקי הצליח לבסס קשרי דיפלומטיה עם ממשלת איראן וניסה להוביל לשחרור בני הערובה, מטרה שלא הצליח להשיג בתחילה. שבוע לפני תום המשבר, התקשר אליו הנשיא קרטר.[42] מאסקי נשלח לדון בנושא שחרור בני הערובה עם הדיפלומטים והמנהיגים האיראניים. כעבור שישה ימים, ביום כניסתו של רונלד רייגן לתפקיד, שוחררו בני הערובה.[43][44][42]

ב-16 בינואר 1981, הוענקה למאסקי מדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא קרטר בשל פעולתו לשחרור בני הערובה.[45]

ברית המועצות ומירוץ החימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הסובייטי פועל נגד אפגניסטן.

מאסקי התנגד להסלמת מרוץ החימוש בשנות החמישים והשישים כיוון שטען שהאמון ושיתוף הפעולה הבינלאומיים ייפגעו כתוצאה ממירוץ חימוש גרעיני. הוא דיבר רבות עם בעלות ברית במהלך המלחמה הקרה וגם עם בעלות ברית של ברית המועצות בניסיון לשכנעם להפסיק את תוכניות החימוש. בתחילת שנות השבעים, החלה רוסיה לפתח עוד מערכות טילים. בסוף 1979, פלשה ברית המועצות לאפגניסטן, וכוחות נאט"ו הכריזו מלחמה על ברית המועצות.[26] מאסקי נכנס לתפקידו חמישה חודשים לאחר הפלישה. המשא ומתן נכשל, ופגישתם הראשונה של מאסקי ושל אנדריי גרומיקו לא הובילה לנסיגת ברית המועצות.[44]

בנובמבר 1980, טען מאסקי שרוסיה רצתה להגיע למערכת יחסים טובה יותר עם ארצות הברית.[46] הוא ביקר את צעדיו של רונלד רייגן כמה פעמים והתנגד לקריאתו לסגת מהסכם סאל"ט 2..[47] מאסקי, במהלך הקריירה שלו, חשש ממלחמה גרעינית.[48]

חזרה לעריכת דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסקי עם רונלד רייגן וג'ון טאוור, משוחחים על ועדת טאוור

מאסקי פרש לביתו במרילנד ב-1981. הוא המשיך לעבוד כעורך דין במשך כמה שנים. הוא נכנס כשותף בפירמה לעריכת דין בוושינגטון, ובנוסף היה יושב הראש של המחלקה ללימודי דיפלומטיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון.[49]

ועדת טאוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987, כפוליטיקאי ותיק, מונה מאסקי לחבר בוועדה המיוחדת של הנשיא, שנודעה כוועדת טאוור, לחקירת תפקיד ממשל רייגן בפרשת איראן-קונטראס. מאסקי והוועדה פרסמו דו"ח מפורט בן יותר משלוש מאות עמודים שביקר את פעולות הנשיא והאשים את ראש סגל הבית הלבן, דונלד ריגן, בהשפעה על הנשיא. הוועדה הייתה חריגה בכך שביקרה את הנשיא שמינה אותה.[50]

מאסקי ביקר את האובססיה של הוועדה לסודיות, וטען שהיא הדגישה את הנושא על חשבון החקירות.[51] הוועדה לא זכתה לתקצוב רב, אולם טענה שממשל רייגן דן עם איראן בנוגע לשחרור בני ערובה למרות התנגדותם הפומבית.[52]

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון למאסקי

מאסקי מת בוושינגטון כתוצאה מאי-ספיקת לב ב-1996, יומיים לאחר יום הולדתו השמונים ושניים. הוא נקבר בבית הקברון הלאומי ארלינגטון.

מורשתו של מאסקי בפוליטיקה ובשירות הציבורי היא בעיקר בחוקים שהעביר.[53] הוא נחשב לאביה של התנועה לשימור הסביבה בשנות השישים באמריקה,"[20] זאת בזכות החקיקה שלו בנושא. החוק החשוב ביותר שלו בנושא היה חוק המים הנקיים של 1972, שנחשב לאחד מהחוקים החשובים בנושאי איכות הסביבה ואחד מהחוקים היחידים שאותם העביר הקונגרס פעמיים למרות וטו. תרומתו לחקיקת חוק האוויר הנקי ב-1963 הייתה גדולה כל כך עד שהחוק כונה "חוק מאסקי".[54][55][56]

מאסקי תמך בתנועה לזכויות האזרח, וביקר את ה-FBI של ג'ון אדגר הובר, מה שנחשב אז למעשה התאבדות פוליטי, כיוון שהובר ריגל ופגע ביריביו.[57][58] הוא הוביל להעברת חוק זכויות האזרח וקבע את יום מרטין לותר קינג, ובנוסף ביצע רפורמה בתחום השתדלנות.

מאסקי נחשב לפוליטיקאי המשפיע ביותר במדינת מיין.[59]

עם סיום הקריירה שלו, נחשב לאמריקני ממוצא פולני שהגיע למעמד הגבוה ביותר בפוליטיקה. הוא הפולני היחיד שהתמודד על תפקיד סגן הנשיא מטעם מפלגה מרכזית.[60]

למרות שכהונתו הקצרה כמזכיר מדינה נחשבה ל"אכזבה גדולה" מבחינתו, עשרת החודשים בהם כיהן סייעו למדיניות החוץ של קרטר. הוא זכה לשבחים על פועלו לשחרור בני הערובה באיראן.[42]

באוניברסיטת דרום מיין, האגף למנהל ציבורי נקרא על שמו של מאסקי.[49] מסמכיו ורכושו נשמרו במכללת בייטס.[61][62]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בווטרוויל, לאחר השירות הצבאי, נישא לג'יין גריי, שהייתה צעירה ממנו בשלוש עשרה שנים, ב-1948. היא הייתה עובדת בחנות בגדים. הוא חיזר אחריה במשך שנה וחצי עד שהסכימה להינשא לו. היא שינתה את דתה ואת מפלגתה לאחר הנישואין.[13] ב-1966, רכשו בית.[7] נישואיהם נמשכו עד למותו של מאסקי והיו להם חמישה ילדים.[7]

מאסקי נודע בגלל התבודדותו, וכישורי המנהיגות שלו.[63] הוא היה ישיר וכנה, והיה אהוד בקרב הצעירים.[7] במהלך מסעות הבחירות, נתן לסטודנטים להתפרץ אל הבמה ולהציע לו נקודות לשיפור במצע. במקרה ידוע, ב-25 בספטמבר 1968, נאם בפנסילבניה, ותלמיד צעק לעברו. מאסקי הפסיק לדבר וקרא לתלמיד לבוא אל הבמה.[7]

מאסקי הקפיד לנהל כל פרט במסע הבחירות שלו, ונכח ב-90% מההצבעות השמיות בסנאט. הוא נאם נאומים רבים, ורצה לחקור כל עמדה שנקט בה.[7] הוא נודע בשל מזגו החם.[64]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.muskiefoundation.org/founder.html
  2. ^ https://www.mainememory.net/sitebuilder/site/841/page/1251/display
  3. ^ http://digitalcommons.mainelaw.maine.edu/mlr/vol67/iss2/10/
  4. ^ http://www.pressherald.com/2014/11/15/former-staffers-pay-tribute-to-muskie-legacy/
  5. ^ http://scholarship.law.cornell.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1407&context=cilj
  6. ^ "Untitled Document". abacus.bates.edu. בדיקה אחרונה ב-16 בינואר 2016. 
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 7.12 7.13 7.14 7.15 7.16 7.17 7.18 7.19 7.20 7.21 7.22 7.23 7.24 7.25 7.26 7.27 7.28 Nevin, David (1970). Muskie of Maine. Ladd Library, Bates College: Random House, New York. עמ' 99. ... a man many deemed to be the single-most influential figure in Maine 
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 James L. Witherell, Ed Muskie: Made in Maine, The Early Years 1914-1960 (Thomaston, ME: Tilbury House Publishers) ebook: [1]
  9. ^ [2]
  10. ^ "Muskie, Edmund S.". Maine: An Encyclopedia (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בינואר 2016. 
  11. ^ "Finding Aid for the Edmund S. Muskie Papers, Series I: Personal and family records, 1912-2004MC105.01". abacus.bates.edu. בדיקה אחרונה ב-16 בינואר 2016. 
  12. ^ Nevin, David (1970). Muskie of Maine. Ladd Library, Bates College: Random House, New York. עמ' 32. 
  13. ^ 13.0 13.1 "Biography | Archives | Bates College". www.bates.edu. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  14. ^ "Edmund S. Muskie Oral History Collection", Edmund S. Muskie Archives and Special Collections Library, Bates College, May 25, 2006.
  15. ^ "Edmund S. Muskie | Muskie School of Public Service | University of Southern Maine". usm.maine.edu (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2017. 
  16. ^ [3]
  17. ^ Robert Mason, Richard Nixon and the Quest for a New Majority (Chapel Hill, NC: University of North Carolina, 2004), p. 153.
  18. ^ Kevin J. McMahon, Nixon's Court: His Challenge to Judicial Liberalism and its Political Consequences (Chicago: University of Chicago, 2011), ebook: [4]
  19. ^ "Muskie, Edmund Sixtus (1914-1996)" in Elliot Robert Barkan, ed., Making it in America: A Sourcebook on Eminent Ethnic Americans (Santa Barbara, Cal.: ABC-CLIO, 2001), p. 248.
  20. ^ 20.0 20.1 "The Edmund S. Muskie Foundation -- The Founder". www.muskiefoundation.org. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  21. ^ "Supreme Court affirms Muskie's environmental legacy". 17 במאי 2006. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  22. ^ 22.0 22.1 "On Ed Muskie’s 100th birthday, six things everyone should know". 27 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  23. ^ EPA, OA, US. "Federal Interagency Working Group on Environmental Justice (EJ IWG)". www.epa.gov (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  24. ^ "CLEAN WATER ACT: Vetoes by Eisenhower, Nixon presaged today's partisan divide". www.eenews.net (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  25. ^ EPA, OA, OP, ORPM, RMD, US. "History of the Clean Water Act". www.epa.gov (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 "The Mainer at the Center of the Cold War | Maine Meets World". בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  27. ^ "Muskie Warns Protestors". Chicago Tribune. 
  28. ^ 28.0 28.1 Nevin, David (1970). Muskie of Maine. Ladd Library, Bates College: Random House, New York. עמ' 32. 
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 Nixon, Richard. RN: The Memoirs of Richard Nixon.
  30. ^ Frum, David (2000). How We Got Here: The '70s. New York, New York: Basic Books. עמ' 47. ISBN 0-465-04195-7. 
  31. ^ Elsasser, Glen (18 באוגוסט 1969). "Muskie Grim on Party Unity". Chicago Tribune. 
  32. ^ "Presidential Bid Later-Muskie". Chicago Tribune. 9 בנובמבר 1970. 
  33. ^ Frum, David (2000). How We Got Here: The '70s. New York, New York: Basic Books. עמ' 298. ISBN 0-465-04195-7. 
  34. ^ "Fear And Loathing At The Republican Primaries". Dame Magazine. 22 במרץ 2012. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  35. ^ NHIOP (22 ביולי 2013), Edmund Muskie: Regarding the Canuck Letter (1972), בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017 
  36. ^ "Hunter S. Thompson's job application to the Vancouver Sun". www.closetcanuck.com. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  37. ^ "Reality Itself is Too Twisted". XPRESS MAGAZINE. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  38. ^ "Remembering Ed Muskie", Online NewsHour, PBS, March 26, 1996.
  39. ^ Theodore White, The Making of the President, 1972.
  40. ^ "Clinton Campaign Reminiscent of 1980 Race", The CBS News.
  41. ^ "Steenland: Odd man out?" תבנית:Webarchive, The Star Tribune.
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 42.3 Mitchell 2009: 640
  43. ^ "Ed Muskie’s Hostage Struggle Is Over, but the Families’ Courage Is Still Being Tested – Vol. 15 No. 4". PEOPLE.com (באנגלית). 2 בפברואר 1981. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  44. ^ 44.0 44.1 "Edmund Sixtus Muskie - People - Department History - Office of the Historian". history.state.gov (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  45. ^ "The Edmund S. Muskie Foundation -- Muskie-Chafee Award". www.muskiefoundation.org. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  46. ^ "Secretary of State Edmund Muskie says the Soviet Union...". UPI (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  47. ^ "Secretary of State Edmund Muskie says the Soviet Union...". UPI (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  48. ^ Mitchell 2009: 641
  49. ^ 49.0 49.1 "Edmund S. Muskie | Muskie School of Public Service | University of Southern Maine". usm.maine.edu (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  50. ^ Times, Steven V. Roberts, Special To The New York (27 בפברואר 1987). "THE WHITE HOUSE CRISIS: The Tower Report INQUIRY FINDS REAGAN AND CHIEF ADVISERS RESPONSIBLE FOR 'CHAOS' IN IRAN ARMS DEALS; Reagan Also Blamed". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  51. ^ Mitchell 1997: 639
  52. ^ "Tower Commission Report Excerpts". www.presidency.ucsb.edu. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  53. ^ Baldwin, Nicoll, Goldstien, et al. 2015: 214
  54. ^ "The Edmund S. Muskie Foundation -- Muskie-Chafee Award". www.muskiefoundation.org. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  55. ^ "The Edmund S. Muskie Foundation". www.muskiefoundation.org. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  56. ^ "Clean Water: Muskie and the Environment". Maine History Online (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2017. 
  57. ^ "J. Edgar Hoover - Facts & Summary - HISTORY.com". HISTORY.com. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  58. ^ Ackerman, Kenneth D.; Ackerman, Kenneth D. (7 בנובמבר 2011). "Five myths about J. Edgar Hoover". The Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2017. 
  59. ^ Mitchell, George J. (2009). "The World Peace: The Legacy of Edmund S. Muskie". 
  60. ^ Lipez, Kermit V. "REDISCOVERING SENATOR EDMUND MUSKIE". 
  61. ^ http://abacus.bates.edu/muskie-archives/EADFindingAids/MC105.html
  62. ^ http://abacus.bates.edu/Library/aboutladd/departments/special/
  63. ^ Lippman & Hansen 1971: 213
  64. ^ R. W. Apple, Jr. (27 במרץ 1996). "Edmund S. Muskie, 81, Dies. Maine Senator and a Power on the National Scene". New York Times. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2014.