ממשלת ישראל העשרים ושמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הממשלה ה-28)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממשלת ישראל העשרים ושמונה
Mem Barak28.jpg
ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק בבית נשיא המדינה עזר ויצמן. יושבים מימין לשמאל: אהוד ברק ועזר ויצמן. עומדים מימין לשמאל: נתן שרנסקי, אליהו סוויסה, יצחק כהן, יוסי ביילין, אברהם בייגה שוחט, יצחק מרדכי, בנימין בן-אליעזר, יוסי שריד, דוד לוי, דליה איציק, חיים רמון, שמעון פרס, אליהו ישי, שלמה בן-עמי, שלמה בניזרי ורן כהן
מידע כללי
6 ביולי 19997 במרץ 2001
(שנה ו-35 שבועות)
ראש ממשלה אהוד ברק
מפלגה שולטת ישראל אחת
סיעות הקבינט ישראל אחת, ש"ס, מרצ, ישראל בעלייה, מפלגת המרכז, מפד"ל
מספר שרים 25
הקבינט הקודם ממשלת ישראל העשרים ושבע
הקבינט הבא ממשלת ישראל העשרים ותשע
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הכנסת העשרים ושלוש

הממשלה השלושים וחמש
פורטל – הממשל בישראל
ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק בפגישה באולם מליאת הממשלה במשרד ראש הממשלה

הממשלה ה-28 היא ממשלה שהורכבה על ידי אהוד ברק ראש ישראל אחת, וכיהנה מ-6 ביולי 1999 ועד 7 במרץ 2001, בזמן כהונתה של הכנסת החמש עשרה.

תוצאות הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות מושב הערות
ישראל אחת אהוד ברק 26 670,484 20.2% קואליציה רשימה משותפת למפלגות העבודה, גשר, ומימד
הליכוד בנימין נתניהו 19 468,103 14.1% אופוזיציה
ש"ס אלי ישי 17 430,676 13% קואליציה
מרצ יוסי שריד 10 253,525 7.6% קואליציה
ישראל בעלייה נתן שרנסקי 6 171,705 5.1% קואליציה
שינוי יוסף לפיד 6 167,748 5.0% אופוזיציה
מפלגת המרכז יצחק מרדכי 6 165,622 5.0% קואליציה
מפד"ל יצחק לוי 5 140,307 4.2% קואליציה
יהדות התורה מאיר פרוש 5 125,741 3.7% קואליציה רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ודגל התורה
רע"ם עבד אל-מאלכ דהאמשה 5 114,810 3.4% אופוזיציה
האיחוד הלאומי בני בגין 4 100,181 3.0% אופוזיציה רשימה משותפת למפלגות חרות, תקומה, ומולדת
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן 4 86,153 2.6% אופוזיציה
חד"ש מוחמד ברכה 3 87,022 2.6% אופוזיציה
עם אחד עמיר פרץ 2 66,143 1.9% אופוזיציה
בל"ד עזמי בשארה 2 66,103 1.9% אופוזיציה
מועמד מספר קולות אחוז מהקולות
אהוד ברק 1,791,020 56.08%
בנימין נתניהו 1,402,474 43.92%

הקמת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לכנסת ה-15, בשנת 1999 כללו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה בנוסף לבחירות לכנסת. בבחירות האישיות ניצח ברק ברוב גדול ונבחר להקים את הממשלה העשרים ושמונה. עם זאת, בעקבות שיטת 2 הפתקים, ניזוקו שתי המפלגות הגדולות, ישראל אחת והליכוד, אשר זכו יחד ל-45 מנדטים בלבד, בניגוד לכ-65–80 מנדטים בכנסות הקודמות לה. מצב זה יצר תלות מוגזמת של מפלגת השלטון במפלגות הקטנות, ואילץ את ברק להקים קואליציית שמאל-דתיים בעייתית, עובדה שגרמה לקשיים רבים בהתנהלות הממשלה, והביאה בהמשך לנפילתה. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 בוטלה שיטת הבחירה הישירה.

ציוני דרך ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירועים מסודרים בסדר כרונולוגי.

  • ועידת שפרדסטאון - ועידת פסגה שנערכה בעיר שפרדסטאון במערב וירג'יניה שבארצות הברית. הוועידה נפתחה ב-3 בינואר 2000. אהוד ברק עמד בראש המשלחת הישראלית, שר החוץ הסורי פארוק א-שרע בראש המשלחת הסורית וכן השתתפו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ומזכירת המדינה האמריקנית מדליין אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום, וב-11 בינואר נפסקו בכוונה לחדשן במועד מאוחר יותר. הוועדה נכשלה עקב דרישת הסורים לנסיגת ישראל לגבול טרום מלחמת ששת הימים, שהיה מספק להם גישה ישירה למי הכנרת, בעוד ישראל דרשה לבסס את ההסכם על הגבול הבינלאומי ברמת הגולן, הממוקם כמה מאות מטרים ממזרח.
  • נסיגת צה"ל מלבנון - ראש הממשלה ברק הבטיח במערכת הבחירות שלו שבתוך שנה מיום היבחרו יצא צה"ל מרצועת הביטחון. אף על פי שישראל הייתה מעוניינת שהיציאה מלבנון תהיה תוך כדי הסכם עם סוריה ולבנון, השיחות עם סוריה נכשלו, והיה ברור כי נסתמו הדרכים לשלום עם לבנון. ברק החליט לקחת את הסיכון ולהמשיך בתוכניתו להוצאת צה"ל, גם ללא הסדר, וזאת למרות דאגת הדרג הצבאי מהמצב שיווצר לאחר מכן. התאריך המיועד לנסיגה היה 6 ביולי 2000, אך לבסוף נסוג צה"ל ב-24 במאי 2000, שישה שבועות לפני המתוכנן, עקב התפוררות צד"ל, שרבים מאנשיו הבינו כי ישראל נסוגה והעדיפו לברוח לישראל מאשר להסתכן בלבנון.
  • ועידת קמפ דייוויד - ועידה שכינס נשיא ארצות הברית קלינטון במחנה נופש הנשיאותי. הוועידה כונסה ביולי 2000. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, בראש המשלחת הפלסטינית עמד יאסר ערפאת יו"ר הרשות הפלסטינית, ונשיא ארצות הברית קלינטון ייצג את ארצות הברית. ראש הממשלה ברק הציע לוותר על למעלה מ-90% מהגדה המערבית, למסור את שכונות מזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, להקים משטר מיוחד בעיר העתיקה, ואף לפתרון בינלאומי בשאלת זכות השיבה, שבמסגרתו יורשו חלק מהפליטים להיכנס לישראל. הפלסטינים דחו את כל הצעות ישראל, ובסוף הוועידה האשים ברק את ערפאת בטרפוד המגעים המדיניים, בסירוב לכל הצעה ובכך שלא הציע הצעות נגדיות להצעות ברק וקלינטון. גרסת ברק גובתה על ידי קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.
  • האינתיפאדה השנייה - מהומות וגל טרור שעוררו הפלסטינים לאחר ועידת קמפ-דייוויד. העילה הפלסטינית הרשמית למהומות הייתה עליית אריאל שרון להר הבית. היו שטענו שהמהומות תוכננו מראש כאמצעי לסחוט ויתורים בישראל. המהומות והטרור יצאו מכלל שליטה בעקבות פרשת מוחמד א-דורה והלינץ' ברמאללה.
  • מהומות אוקטובר 2000 - מהומות אלימות שעוררו ערביי ישראל בגליל ובמשולש במקביל לפריצת האינתיפאדה בשטחים, לאור היחס המפלה לטענתם מצד ישראל, וכישלון המגעים המדיניים עם הפלסטינים. במהומות נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני תושב שטחים אחד וגם יהודי ישראלי אחד. בעקבות המהומות איבד ברק את תמיכתו בקרב הציבור הערבי. בנוסף לזאת, הוקמה ועדת אור שחקרה את המהומות.
  • חטיפת שלושת החיילים וחטיפת אלחנן טננבוים - ב-7 באוקטובר 2000 נחטפו שלושה חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועד מגבול ישראל-לבנון. בהמשך נחטף קצין המילואים אלחנן טננבאום.
  • ועידת טאבה - ועידה שכינס נשיא מצרים חוסני מובארכ בטאבה בינואר 2001, בניסיון להציל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. כמו קודמתה, גם ועידה זו הסתיימה ללא תוצאות.
  • בועת ההיי טק העולמית ומצב ההיי טק בישראל, גררו צמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז 1996. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל עד אז, וביקרו בה כ-2.5 מיליון תיירים.

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת כהונת הממשלה נראה היה כי מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ומגזר ההיי טק הישראלי המתפתח תרם רבות לשגשוג. אך המשבר הכלכלי העולמי והתפוצצות בועת ההיי-טק, לצד פריצת האינתיפאדה גרמו למיתון שהתפתח בארץ; הצעת הממשלה לרפורמה רדיקלית במיסוי הכוללת מס על רווחי הון מתוכניות חיסכון והשקעות בבורסה ומיסוי על עיזבונות לא אושרה והופעלה בגרסה מצומצמת.

התפוררות הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות התורה פרשה מן הממשלה בספטמבר 1999 בעקבות סכסוך סביב העברת משחן (אנ') (חלק מטורבינה של חברת החשמל) בשבת. מרצ פרשה כשנה לאחר מכן, ביוני 2000 לאחר סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס משולם נהרי ותמיכת ראש הממשלה ברק בעמדת ש"ס. על אף פרישתה מן הממשלה, המשיכה מרצ לתמוך בה. כחודש לאחר מכן, עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד, פרשו מן הממשלה גם ישראל בעלייה, המפד"ל וש"ס, כשהן מותירות את הממשלה עם 32 חברי כנסת בקואליציה.

מפלגת המרכז היא השותפה הקואליציונית היחידה שלא הכריזה פרישה מהקואליציה (למעט מימד, אשר הייתה חלק מסיעת ישראל אחת), אם כי יו"ר המפלגה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה יצחק מרדכי הסתבך בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ להתפטר ב-30 במאי 2000. מאז החלה מפלגת המרכז להתפורר עד כדי התפטרות רבים מנציגיה בכנסת ופרישת חברים אחרים מהסיעה. עוד בשלב מסוים הפסיקו חברי כנסת רבים מהקואליציה, בכללם חברים מסיעת ישראל אחת, להצביע בהתאם להחלטות הנהלת הקואליציה ובפועל הפרו את המשמעת הקואליציונית.

בדצמבר 2000 הודיע ראש הממשלה ברק בנאום בכנסת על מוכנותו לבחירות כלליות לכנסת השש עשרה ולראש הממשלה: "אתם רוצים בחירות?, אני מוכן לבחירות!", אולם מאוחר יותר התפטר מתפקידו, דבר שהביא לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך 60 יום, ללא פיזור הכנסת, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק יסוד: הממשלה שהיה אז בתוקף. בבחירות ניצח אריאל שרון, והממשלה סיימה כהונתה עם השבעת ממשלת ישראל העשרים ותשע.

סיעות הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיעה מספר מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
ישראל אחת 26 משרד ראש הממשלה, משרד האוצר,
המשרד לאיכות הסביבה, משרד הביטחון,
המשרד לביטחון פנים, משרד הבינוי והשיכון,
המשרד לענייני דתות, המשרד לענייני חברה ותפוצות,
משרד החוץ, משרד החינוך,
משרד החקלאות ופיתוח הכפר,
משרד המדע, משרד המדע, התרבות והספורט,
משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה,
משרד הפנים, המשרד לקליטת עלייה,
המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התיירות,
משרד התעשייה והמסחר, משרד התקשורת,
משרד התשתיות הלאומיות, שר במשרד ראש הממשלה
משרד הביטחון,
משרד החוץ
6 ביולי 1999 7 במרץ 2001
  • משרד המדע שינה את שמו ל"משרד המדע,
    התרבות והספורט"
  • תיקי העבודה והרווחה, התשתיות הלאומיות,
    והדתות היו בידי ש"ס עד לפרישתה מהממשלה
  • תיקי החינוך, התעשייה והמסחר, והחקלאות
    ופיתוח הכפר היו בידי מרצ עד לפרישתה מהממשלה
  • תיק הבינוי והשיכון היה בידי המפד"ל עד
    לפרישתה מהממשלה
  • תיק הפנים היה בידי ישראל בעלייה עד
    לפרישתה מהממשלה
ש"ס 17 משרד הבריאות, המשרד לענייני דתות,
משרד העבודה והרווחה, משרד התשתיות הלאומיות
משרד האוצר,
משרד החינוך,
משרד התקשורת
12 ביולי 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו
    המדיניים של ראש הממשלה
מרצ 10 משרד החינוך, משרד התעשייה והמסחר,
משרד החקלאות ופיתוח הכפר
24 ביוני 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב תמיכת ראש הממשלה
    בעמדת ש"ס בעניין החינוך
ישראל בעליה 6 משרד הפנים המשרד לקליטת עלייה 11 ביולי 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו
    המדיניים של ראש הממשלה
מפלגת המרכז 6 משרד הבריאות, משרד התחבורה,
משרד התיירות
7 במרץ 2001
  • תיק הבריאות היה בידי ש"ס עד
    לפרישתה מהממשלה
מפד"ל 5 משרד הבינוי והשיכון המשרד לענייני דתות,
משרד החינוך
12 ביולי 2000
  • פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו
    המדיניים של ראש הממשלה
יהדות התורה 5 5 בספטמבר 1999
  • הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
  • פרשה מהקואליציה עקב סכסוך על העברת
    משחן בשבת
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה, כללה הממשלה 18 שרים, בהתאם למגבלה החוקית שחלה אז. באוגוסט 1999, לאחר שהוסרה המגבלה החוקית, צורפו לממשלה עוד חמישה שרים והיא מנתה 23 שרים. בין מאי ליולי 2000 החלה נטישה המונית מהממשלה. תחילה פרש יצחק מרדכי שהועמד לדין ואחר כך שלושת שרי מרצ. ביולי 2000 עזבו ארבעת שרי ש"ס, יצחק לוי מהמפד"ל, ונתן שרנסקי מישראל בעלייה. בתחילת אוגוסט 2000 עזב גם דוד לוי ובממשלה נותרו 12 שרים. באותו חודש צורפו שני שרים לממשלה ומספר השרים עמד על 14 עד תום כהונת הממשלה.

מבין 25 השרים, 14 כיהנו בעבר בממשלה (ברק, פרס, מרדכי, דוד לוי, בן-אליעזר, רמון, שוחט, יצחק לוי, מילוא, שריד, ביילין, ישי, שרנסקי, סויסה) ו-11 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ליפקין-שחק, דליה איציק, אורון, תמיר, יצחק כהן, מלכיאור, וילנאי, רן כהן, רענן כהן, בן-עמי, בניזרי)

ישראל אחת ש"ס מרצ ישראל בעלייה מפלגת המרכז מפד"ל
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה
ממשלת ישראל העשרים ושמונה
כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט – י"ב באדר ה'תשס"א | 6 ביולי 1999 – 7 במרץ 2001
משרד/ תפקיד שר סיעה כהונה הערות
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה Ehud Barak Face.jpg ראש הממשלה

אהוד ברק

ישראל אחת 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד הביטחון
משרד האוצר Avraham Sochat 1.jpg אברהם בייגה שוחט
המשרד לאיכות הסביבה Dalya itzik.jpg דליה איציק
המשרד לביטחון פנים Shlomo Ben Ami.JPG שלמה בן עמי
משרד הבינוי והשיכון Yitzhak Levy.jpg יצחק לוי מפד"ל 6 ביולי 1999 - 12 ביולי 2000
ביקור שר הביטחון בנימין בן אליעזר בבסיס חיל הים בחיפה 1 (cropped).jpg בנימין בן אליעזר ישראל אחת 11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד הבריאות הרב שלמה בניזרי.jpg שלמה בניזרי ש"ס 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
Roni Milo 1.jpg רוני מילוא מפלגת המרכז 10 באוגוסט 2000 - 7 במרץ 2001
המשרד לענייני דתות Yitschak kohen.JPG יצחק כהן ש"ס 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
Yossi Beilin.jpg יוסי ביילין ישראל אחת

לא כיהן כח"כ

11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד החוץ David Levy.jpg דוד לוי ישראל אחת 6 ביולי 1999 - 4 באוגוסט 2000
Shlomo Ben Ami.JPG שלמה בן עמי 2 בנובמבר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד החינוך[1] Yossi Sarid.JPG יוסי שריד מרצ 6 ביולי 1999 - 24 ביוני 2000
משרד החקלאות ופיתוח הכפר[2][1] Haim Oron 2006.jpg חיים אורון 5 באוגוסט 1999 - 24 ביוני 2000
משרד המדע, התרבות והספורט[2] Matan Vilnai.jpg מתן וילנאי ישראל אחת 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד המשפטים Yossi Beilin.jpg יוסי ביילין ישראל אחת

לא כיהן כח"כ

6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד העבודה והרווחה Eli Yishai.jpg אלי ישי ש"ס 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
תמונה רענן כהן.jpg רענן כהן ישראל אחת 10 באוגוסט 2000 - 7 במרץ 2001
משרד הפנים Natan Shernasky1.JPG נתן שרנסקי ישראל בעליה 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
Haim Ramon.jpg חיים רמון ישראל אחת 11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
המשרד לקליטת העלייה[2] Yuli Tamir.jpg יולי תמיר ישראל אחת

לא כיהנה כח"כית

5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לשיתוף פעולה אזורי Shimon Peres 1999.jpg שמעון פרס ישראל אחת 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התחבורה Yitzhak Mordechai (cropped).jpg יצחק מרדכי מפלגת המרכז 6 ביולי 1999 - 30 במאי 2000
Lipkin-Shahak.jpg אמנון ליפקין-שחק 11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד התיירות[2] 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התעשייה והמסחר[1] Ran Cohen.JPG רן כהן מרצ 6 ביולי 1999 - 24 ביוני 2000
משרד התקשורת ביקור שר הביטחון בנימין בן אליעזר בבסיס חיל הים בחיפה 1 (cropped).jpg בנימין בן אליעזר ישראל אחת 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התשתיות הלאומיות Emblem of Israel.svg אליהו סויסה ש"ס 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
Avraham Sochat 1.jpg אברהם בייגה שוחט ישראל אחת 11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
שר במשרד ראש הממשלה Haim Ramon.jpg חיים רמון 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
Rabbi Michael Melchior.jpg מיכאל מלכיאור 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
סגני השרים
משרד האוצר נסים דהן.JPG נסים דהן ש"ס 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
משרד הביטחון Dr. Ephraim Sneh.jpg אפרים סנה ישראל אחת 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לענייני דתות Emblem of Israel.svg יגאל ביבי מפד"ל 5 באוגוסט 1999 - 12 ביולי 2000
משרד החוץ Emblem of Israel.svg נואף מסאלחה ישראל אחת 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד החינוך Meshulam Nahari.jpg משולם נהרי ש"ס 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
Emblem of Israel.svg שאול יהלום מפד"ל 5 באוגוסט 1999 - 12 ביולי 2000
המשרד לקליטת העלייה Marina Solodkin 059.jpg מרינה סולודקין ישראל בעליה 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
משרד התקשורת Yitzhak Vaknin.jpg יצחק וקנין ש"ס

חילופי תפקידים בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
אהוד ברק ישראל אחת משרד המדע מסירת התיק לשר במשרה מלאה 5 באוגוסט 1999 מתן וילנאי
(כשר המדע, התרבות והספורט)
ישראל אחת 5 באוגוסט 1999
משרד התיירות אמנון ליפקין-שחק מפלגת המרכז
המשרד לקליטת עלייה יולי תמיר ישראל אחת (לא ח"כית)
משרד החקלאות ופיתוח הכפר חיים אורון מרצ
יצחק מרדכי מפלגת המרכז משרד התחבורה התפטר 30 במאי 2000 אמנון ליפקין-שחק מפלגת המרכז 11 באוקטובר 2000
חיים אורון מרצ משרד החקלאות ופיתוח הכפר פרישת הסיעה מהקואליציה 24 ביוני 2000 אהוד ברק ישראל אחת 24 ביוני 2000
רן כהן משרד התעשייה והמסחר
יוסי שריד משרד החינוך
שלמה בניזרי ש"ס משרד הבריאות 11 ביולי 2000 רוני מילוא מפלגת המרכז 10 באוגוסט 2000
אלי ישי משרד העבודה והרווחה רענן כהן ישראל אחת
אליהו סויסה משרד התשתיות הלאומיות אברהם בייגה שוחט 11 באוקטובר 2000
יצחק כהן המשרד לענייני דתות יוסי ביילין ישראל אחת (לא ח"כ)
נתן שרנסקי ישראל בעלייה משרד הפנים חיים רמון ישראל אחת
יצחק לוי מפד"ל משרד הבינוי והשיכון 12 ביולי 2000 בנימין בן אליעזר
דוד לוי ישראל אחת משרד החוץ התפטר 4 באוגוסט 2000 שלמה בן עמי 2 בנובמבר 2000
נסים דהן ש"ס סגן שר במשרד האוצר פרישת הסיעה מהקואליציה 11 ביולי 2000 לא מונה מחליף
משולם נהרי סגן שר במשרד החינוך
יצחק וקנין סגן שר במשרד התקשורת
מרינה סולודקין ישראל בעלייה סגן שר במשרד לקליטת עלייה
שאול יהלום מפד"ל סגן שר במשרד האוצר 12 ביולי 2000
יגאל ביבי סגן שר במשרד לענייני דתות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 ראש הממשלה ברק כיהן כשר החינוך, החקלאות והתעשייה והמסחר מיום פרישת סיעת מרצ מהממשלה בתאריך 24 ביוני 2000.
  2. ^ 1 2 3 4 עד לתאריך 5 באוגוסט 1999, ראש הממשלה ברק עמד בראש המשרדים האלה: החקלאות, המדע, קליטת העלייה והתיירות.


הקודם:
ממשלת ישראל העשרים ושבע
1999-1996
ממשלת ישראל העשרים ושמונה
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
הבא:
ממשלת ישראל העשרים ותשע
2003-2001