ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מערת המכפלה

מערת המכפלה

מערת המכפלה
נתונים כלליים
עיר	חברון
קואורדינטות	31°31′29″N 35°06′39″E
(למפת הר חברון מוגדלת)   מערת המכפלה (למפת הר חברון רגילה)   מערת המכפלה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת המכפלה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מערת המכפלה

ציון קבר אברהם

צילום מקרוב של מוזיאיקה במערה – צולם בין 1920–1933

מערת המכפלה בלילה

לוחם מג"ב שומר בתוך מערת המכפלה. בתמונה אולם שרה מהצד הערבי (ניתן להבחין בכיתוב הערבי בשילוט ליד המצבה)

מערת המכפלה בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים

הכניסה למסגד בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים

מערת המכפלה (מכונה בערבית: الحرم الإبراهيمي, תעתיק: אלחרם אלאבראהימי, תרגום: המקום הקדוש של אברהם) היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אדם וחווה, אבות האומה אברהם, יצחק, יעקב ואמהות האומה שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם), ולכן היא מהמקומות המקודשים ליהדות וגם לאסלאם.

מערת המכפלה בספר בראשית

בספר בראשית מוזכרת קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מידי עפרון החתי כדי לקבור בה את שרה אשתו:

וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר... לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ... וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

— ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוקים ח'–י"ט

היסטוריה

הבניין שמעל מערת המכפלה הוא אחד המונומנטים הנאים ביותר שנשתמרו מתקופת בית המקדש השני. מכיוון שסגנון המבנה דומה לסגנון הבנייה ההרודיאני, סוברים שגם בניין זה נבנה על ידי המלך הורדוס. מנגד יש הסוברים שבימיו של הורדוס הבניין כבר עמד על תלו, ונבנה קודם לכן על ידי האדומים.

הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה (570-560), שביקר במתחם בימי השלטון הביזנטי, מספר שבנויה שם בזיליקה "בת ארבע שדרות עמודים...מהצד האחד נכנסים הנוצרים ומהצד האחר - היהודים, המקטירים הרבה לבונה...וכך מתאסף המון לאין מספר מכל הארץ של היהודים". בימי השלטון המוסלמי הפכה הבזיליקה למסגד המכונה "מסגד אברהם".

מתוך חיבור לטיני שנתחבר בחברון ככל הנראה בסוף המאה ה-10, מתברר כי לאחר הכיבוש הערבי בשנת 638 הייתה בחברון קהילה יהודית קטנה שבנתה בית כנסת ליד המערה. בית הכנסת הזה נזכר גם בעדותו של בנימין מטודלה. מתוך מקור יהודי מתקופת שלטון הפאטימים, מתברר כי הקהילה היהודית בחברון החליטה להרוס אותו ולבנות אותו מחדש.

למן התקופה הממלוכית נאסר על יהודים להיכנס למתחם, והותר להם להגיע רק עד המדרגה השביעית סמוך לשער הדרום מזרחי. לאחר כיבוש המערה במלחמת ששת הימים יכלו יהודים לשוב ולהתפלל במערת המכפלה לאחר יותר מ-700 שנה שהכניסה למערת המכפלה הייתה אסורה עליהם.

ארכאולוגים שחקרו את המקום הצביעו על הזיקה האדריכלית המובהקת בין המבנה של מערת המכפלה למתחם הר הבית. מבנה נוסף מאותו טיפוס הוא זה שבאלוני ממרא מצפון לחברון. בשלושתם בולטים מאפיינים אדריכליים כגון שימוש באבני ענק, סיתות שולים, אומנות אחוזות ועוד. לאחרונה הציע הארכאולוג ד"ר יובל ברוך כי המבנה נוסד על ידי הורדוס כמתחם אדומי (של האוכלוסייה האדומית המגויירת), לצד בנייתו של הר הבית בירושלים.

במסכת סוטה בתלמוד הבבלי כפרשנות לפסוק ויבוא עד חברון בספר במדבר, מסופר על כלב בן יפונה שפירש מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות.

תאורי הנוסעים

בנימין מטודילה

הנוסע רבי בנימין מטודלה ביקר במערה במאה ה-12, וכתב:

ובעמק השדה בשדה המכפלה, שם העיר היום, ושם הבמה הגדולה שקורין שמה (St) אברהם, והיא הייתה כנסת (בית כנסת) היהודים בימי ישמעאליים. ועשו הגויים שם ששה קברים על שם אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים ל"תועים" (עולי הרגל הנוצרים) שהם קברי האבות ונותנין שם ממון.

אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה ויפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו הע"ה, וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשנייה, עד שיבוא אל השלישית והנה שם ששה קברים: קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק "זה קבר אברהם" ושל יצחק "זה קבר יצחק בן אברהם אבינו", ושל יעקב "זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו", ועל האחרים "זה קבר שרה" ו"זה קבר רבקה" ו"זה קבר לאה".

ובמערה מדליקין שם עששית אחת דולקות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, ומניחין אותן שם עד היום הזה. ובקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיין לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו.

— לפי אוצר ישראל המצטט "מסעות ר'בנימין, הוצאת אדלר 27, לונדון, 1907

נוסעים אחרים במאות ה-15-12

הרמב"ם ביקר בשנת ד' תתקכ"ו (1165) במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדורו ולזרעו אחריו, כדבריו: "ובאחד בשבת, תשעה לחודש (מרחשון)... עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל יתברך על הכל .. נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם אכילה ושתייה. אלהים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה' אשלם – אמן".

עוד מידע מסר ר' שמואל ב"ר שמשון שהיה במערה בשנת 1210 כי "ירד כ"ד מדרגות למערה, בדרך צר מאד, עד כי יכול לנגוע בסלע מכל צד".

גם נוסע מוסלמי עבר בחברון במאה ה-14, אבן בטוטה. הוא נסע לארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון והגיע לעיר עזה. משם הוא חצה לרוחב את הארץ ומגיע לחברון. בחברון הוא ביקר במערת המכפלה. הוא שאל את האימאם: האמנם אבות האומה קבורים פה? הוא משיב לו, שכל המלומדים שהוא פגש מעידים על אמיתות המסורת, אשר עברה בעל פה מדור לדור, "זו מסורת עתיקה ואין ספק בה". האימאם הוסיף עוד פרט, לפי מסורת בעל פה, שלמה המלך ציוה על ה"ג'ינים" – השדים שפועלים לפי פקודתו – לבנות את המבנה המפואר שמעל למערת המכפלה.

רבי עובדיה מברטנורה ביקר במערה במאה ה-15 וכתב: "כי הלכתי לחברון וגרתי בה ימים רבים, עד אשר הייתה ישיבתה חביבה עלי כמעט יותר מירושלים, להיות היהודים בה מעט וטובים ואינם כאנשי ירושלים לרוע. והם כעשרים בעלי בתים מכונסים במבוי אחד הסגור עליהם, ולא יעבור ביניהם ישמעאל וטמא. וגם מסורת ביד כל אנשי הארץ, כי הקבורה בחברון טובה מבירושלים. ופה חברון על קבורת האבות בנין ישן נושן מאד מאבנים גדולות, לא יאומן כי יסופר, על הבניין הנושן בנין חדש מהישמעאלים".

משולם מוולטרה

רבי משולם מוולטרה כתב במסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל (1481) כי הוא הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.

בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להיכנס למבנה. הם רשאיים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹשם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים. היו נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":

• לחם, לשונות בחרדל ועגל רך וטוב – כמו שאברהם אבינו נתן למלאכים.
• ציד ומטעמים – כמו שעשיו הכין ליצחק אבינו.
• לחם ונזיד עדשים – כמו שיעקב אבינו הכין לעשיו.

בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות. המשפחות מספרות לו כי הנשים מצליחות להיכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה על פניהן. הנשים מספרות כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.

משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מוצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".

נוסעים במאות ה-19-15

נוסעים נוצרים במאות ה-16-15 מספרים שהכניסה למערה אסורה על היהודים והנוצרים, אולם מותר להם להתפלל מול חלון אחד, שדרכו ניתן לראות את פנים המבנה. גם נוסעים במאה ה-19 מספרים על חור בקיר שממנו יכולים היהודים להביט פנימה. אדוארד רובינסון ועלי סמית מצאו בביקורם ב-1838 את החור בקיר "סתום במכסה מבפנים". הסופר הצרפתי פייר לוטי תיאר את שראה ב-1894:

”בקיר סדק, קרוב לרמת הקרקע; דרכו מתירים לנוצרים וליהודים להכניס את ראשם בזחילה, ולנשק את המרצפות הקדושות. הערב שוהים פה עולי-רגל יהודים עניים, והם משרבבים צוארם כשועלים ממאורתם, בנסותם להדביק את שפתותיהם אל קבר האב, פעוטות ערביים, נחמדים ולגלגנים, הנכנסים חופשית לחצר הפנימית, מסתכלים בהם אותה שעה, כשבת-צחוק של בזיון ושל גאוה על פניהם”.

מרגרט תומאס, אנגליה שהתגוררה בארץ ישראל בשנים 1897-1895, ציינה כי הנוצרים והיהודים "רשאים רק לצעוד צעדים מספר לתוך אחת הדלתות, מקום שם רואים חור בכותל, בו שמים היהודים מכתבים כתובים אל אברהם", וכי ישנו סימון מדויק על אבן שמאחוריה אין רגלם של היהודים רשאית לדרוך.

בעת החדשה

אתר מערת המכפלה מספר על ביקור שערך במקום האמרי אמת בשנת 1935: "רק שבע מדרגות מותר לכם לעלות ויותר אף לא צעד אחד" – הזהיר אותנו השומר הערבי האדמוני של המסגד, אשר אף לאחר שקיבל "בקשיש" הגון, לא נתרכך ולא היה מוכן לשום פשרה. .. אנו המלווים ספרנו את המדרגות אשר האדמו"ר עלה בהן: "שמונה, תשע, עשר, אחת עשרה..." – זה הוא, כאן! נפלטה קריאה נרגשת מאת רבנו. ורבנו נעצר במקום, כשכולו שקוע בתפילה, ללא קול והגה, נוסח גור... " האדמו"ר התרעם על האיסור ליהודים להיכנס למערה.

בתמוז תרפ"ט ביקר ביישוב היהודי בחברון האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. האדמו"ר ביקר בנכסים שהופקעו מידי חב"ד בהם בית רומנו בהשתדלות לייזר-דן סלונים, קיבל האדמו"ר אישור מיוחד להתפלל בתוך מערת המכפלה. יחד איתם נכנסו חתנו שמריהו גוראריה הרב יעקב יוסף סלונים רב העיר, לייזר-דן סלונים, ישראל זיסל דבורץ, ואחיו יצחק – תלמידי ישיבת חברון. ועוד אחד מחסידי האדמו"ר.

בעקבות פרעות תרפ"ט גורשו יהודי חברון ומאז ליהודים לא הייתה כל גישה למערה.

המבנה נבדק ותועד בתקופת המנדט הבריטי על ידי ואנסאן ומקיי שפרסמו את המחקר המקיף ביותר על המקום בספר בצרפתית בשם: "לה חרם אל-חליל".

בשלטון ישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

היישוב היהודי בחברון (מפת האו"ם)

ב-10 באוקטובר 1968, הפקיעה ישראל מידי הקאדי של חברון את החזקה שלו על מערת המכפלה. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים נזרקו רימונים על יהודים ששהו בסמוך ל"מדרגה השביעית" ובעקבות כך, ב-1969 הורה אלוף פיקוד מרכז דאז רחבעם זאבי להרוס את המדרגות שסימלו את ההשפלה באיסור כניסת יהודים למערת המכפלה במשך מאות שנים.

גם השלטון הישראלי שאף בתחילה להשאיר על כנו את המקום כמסגד והתיר ליהודים להתפלל במקום רק שעתיים בבוקר ושעה אחת בלבד אחה"צ, כן הייתה אסורה הכניסה על יהודים לאולם יצחק. רק לאחר שנים אחדות בעקבות פעילויות ומאבקים של יחידים דוגמת פרופ' בן ציון טבגר התעוררה תסיסה ציבורית שאפשרה ליהודים תפילה בכל שעות היום בדומה למוסלמים.

בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994) אירע במערה טבח, שבו רצח ברוך גולדשטיין 29 מוסלמים שהתפללו במקום. לאחר הרצח נסגרה המערה לכניסת יהודים לזמן מה, ומאז חולק המתחם בין המתפללים היהודים לאלו המוסלמים.

המערה כיום

אולם יצחק במהלך חוה"מ סוכות – בזמן כניסת יהודים

אולם יצחק בזמן הכניסה למוסלמים (ניתן לראות על הרצפה שטיחים – שנלקחים בימים בהם יהודים נכנסים לאולם יצחק).

מזוזת הכניסה הראשית במערת המכפלה, יצירת האמן אסף קדרון

כיום קיימים במבנה בית כנסת ומסגד. המבנה נתון לשליטת ישראל והוא נמצא בחלק של חברון הנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית. את המבנה מאבטחים שוטרי מג"ב.

את מערת המכפלה פוקדים מדי יום מאמינים רבים, יהודים ומוסלמים. לרגל קדושת המקום וחשיבותו, מתקיימות בו שמחות רבות – חגיגות ברית מילה, בר מצווה ובת מצווה, חתונות ועוד.

מאז טבח מערת המכפלה, ברוב ימות השנה, מתחם המערה מחולק לשני אזורים ליהודים ולמוסלמים. המסגד שבו נמצא ציון קבר יצחק ("אולם יצחק") משמש לתפילת מוסלמים ואילו החצר וכן החדר שבו ציון קבר יעקב משמשים את המתפללים היהודים. הפרדה זו תקפה לכל ימות השנה פרט ל-10 ימים בשנה, המכונים "חריג יהודי", בהם נפתחת כל המערה בפני יהודים בלבד ו-10 ימים אחרים, המכונים "חריג מוסלמי", בהם המערה פתוחה למתפללים מוסלמים בלבד. הימים בהם כל המערה פתוחה לתפילת יהודים (כולל "אולם יצחק") הם ראש השנה, יום הכיפורים, ימים ספורים בחוה"מ סוכות ופסח,שבועות, בשבת "חיי שרה", וב"יום כיפור קטן". בימים אלו יהודים רבים גודשים את המקום, בתשרי תשע"ג נפתח לראשונה אולם יצחק ליהודים בלבד להקפות שניות במוצאי שמחת תורה. הימים בה המערה פתוחה למוסלמים בלבד כוללים את החגים המוסלמים העיקריים: יום הולדת הנביא מוחמד, אסראא' ומעראג', ימי שישי של הרמאד'ן, לילת אלקדר, עיד אלפטר, חג הקורבן (עיד אלאדחא) וראש השנה ההג'רית.

בפברואר 2010, הודיע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי מערת המכפלה תוכנס לתוך רשימת אתרי המורשת הלאומיים.

ב-7 ביולי 2017 החליטה אונסק"ו כי העיר העתיקה של חברון ומערת המכפלה בפרט הם אתר מורשת עולמי.

מערת המכפלה במסורת ישראל

בספר הזוהר כתוב כי האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו. "מהיכן ידע האדם הראשון היכן המערה? אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן." (בראשית נז).

הזוהר החדש מוסיף: "רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה – בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה – "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר ר' רחומאי: הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו (כל כך), עד שבא אברהם אבינו עליו השלום, ונכנס לשם, וראה אותו (את האדם הראשון)..." (רות, ע"ט, ד').

בפרקי דרבי אליעזר מתואר כיצד אברהם אבינו גילה את המערה. כאשר עשה סעודה למלאכים ורצה ליקח בן בקר, כפי שכתוב: "ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית, י"ח, ז') – ברח מלפניו (הבן בקר) ונכנס למערת המכפלה. רץ אברהם אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד את המערה לאחוזת קבר." (פרק ל"ה).

עוד מובא בפרקי דרבי אליעזר, כאשר אברהם בקש מהיבוסים, בני חת, לקנות מהם את המערה תמורת זהב לאחוזת קבר הם לא הסכימו. אברהם השתחווה בפניהם. אמרו לו כי יכרות עימם ברית שבני ישראל לא ייכבשו את עירם, ירושלים. אברהם הסכים וכרת עמהם ברית ושבועה.

על מנת להבטיח את קיום השבועה, היבוסי עשו צלמי נחושת והעמידו אותן בירושלים וכתבו עליהם את ברית שבועת אברהם. וכשבאו בני ישראל לארץ כנען, כפי שמתואר בספר שופטים: וְאֶת-הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא-(יָוכְלוּ) [יָכְלוּ] בְנֵי-יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ט"ו, ס"ג) . דוד המלך רצה לכבוש את ירושלים ולא הצליח שנאמר "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל-הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא-תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם-הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא-יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" (שמואל ב', ה', ו').רק אחר שדוד הסיר את העורים והפסחים כבש את העיר.

שם המקום

פשר שמה של המערה אינו מפורש במקרא, ומספר פירושים נתנו לכך:

• לדעת רב: כיוון שבנויה משתי מערות, זו על גב זו.
• לדעת שמואל: על שם הזוגות הקבורים שם (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה).
• על פי רבי אבהו: "שכפל הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה".
• לדעת רשב"ם, רמב"ן ורד"ק: המערה נמצאה בשדה ששמו מכפלה, "ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות".

מסורות נוספות

• מערת המכפלה היא אחד משלושת האתרים הגדולים (יחד עם הר הבית וקבר יוסף) עליהם נכתב בתנ"ך כי נקנו בכסף מלא מאת בעליהם הקודמים.
• על פי המסורת, מערת המכפלה סמוכה ל"פתח גן עדן".
• על פי אגדת חז"ל, קבורים במערת המכפלה גם אדם הראשון וחוה אשתו.

החלל התת-קרקעי מתחת למערה

קיימת עדות מהתקופה הצלבנית, לפיה מתחת למצבות הקבורה קיים פתח לחלל תת-קרקעי גדול שהוא מערת המכפלה הקדומה. בשנת 1922 מיפה הארכאולוג לואי-איג ונסאן ("האב ונסן") את המערה וכן תיאר מערה, שמצא מתחת למבנים, ובה מצבות ופתחים שונים למערות נוספות.

עדות נוספת על ירידה למערות הקבורה הגיעה מג'ק סקלן, יהודי שנכנס למערה בשנות ה-30 בעזרתו של קצין בריטי בעת ביקורו בארץ, באותה תקופה. בראיון שנערך עמו שבוע לפני מותו, תיאר סקלן את הקברים הנמצאים בתוך המערה לדובר היישוב היהודי בחברון, נעם ארנון.

לאחר מלחמת ששת הימים הוריד בכיר השב"כ יהודה ארבל אל החלל הפנימי את בתו מיכל בת ה-13, שסיירה בחלל והביאה תצלומים ושרטוטים שלו. בעקבות סיור זה פרסם משה דיין מאמר ראשוני ובו תיאור של המערכת התת-קרקעית. בשנת 1981 ירדה אל החלל התחתון קבוצה של תושבי קריית-ארבע. הם תיארו קומה נוספת ובה מערה כפולה המזכירה מערת קבורה כנענית. בעקבות זאת ירדה למערה ב-1986 משלחת נוספת ובה נציגי צה"ל והארכאולוג זאב ייבין. ייבין הראה שהמערה דומה למערות קבורה רבות בהר חברון, האופייניות לאלף השני לפנה"ס, שפיר אנכי מוביל אליהן ובתחתיתן מצוי חדר קבורה.

לקריאה נוספת

• אלי שילר, מערת המכפלה, הוצאת אריאל, 1976.
• נעם ארנון, עמק חברון, הוצאת מדרשת חברון, תשנ"ב.
• נעם ארנון, מערת המכפלה שורשי העם היהודי, בהוצאת מחדשי היישוב היהודי בחברון, תשס"ב.
• יונתן מזרחי, ואולי חברון בכלל של האדומים, באתר העוקץ, 16 ביולי 2017.
• גרשון בר כוכבא, כתובות אבן, עץ ונחושת במערת המכפלה, קרית ארבע תשע"ו.

קישורים חיצוניים

• מידע על אתר מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מערת המכפלה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• מערת המכפלה - אלבום תמונות, באתר "דעת"
• סיור במערת המכפלה – באתר "טבע ונופים בישראל"ד"ר אבי נוב, פרשת שבוע כלכלית: עסקת הנדל"ן הראשונה, באתר ynet
• תיעוד נדיר של השטחים בשנת 1967, באתר nana10‏
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הרב ישראל דנדרוביץ, אבות דרך היסב הם קבורים – כמה פעמים נקבר יצחק אבינו, היכן ומתי?, בתוך: נזר התורה, גליון סח, אב תשס"ח, עמ' רי–רלה.
• יהושע פרנקל, ‏ענייני ארץ-ישראל בספר מסע מגרבי, אל-רחלה אל-מגרביה של אל-עבדרי, קתדרה 31, אפריל 1984
• רבקה גונן, ‏על קברים עתיקים ומקומות קדושים – מערת-המכפלה והר-הבית, קתדרה 34, ינואר 1985, עמ' 3–8, 14
• עודד פרי, ‏עבודות ציבוריות בירושלים וחברון בסוף המאה הי"ח, קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 17–32
• דותן גורן, היהודי ששיפץ את מערת המכפלה, עת-מול, 201 (אוגוסט 2009), עמ’ 14–17
• נעם ארנון, המבנה שמעל מערת המכפלה – "המאוזוליום היהודי": מקורות ההשראה והמשמעויות הרוחניות-ארכיטקטוניות, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ח עמ' 125–138 (הקישור אינו פעיל)

הערות שוליים

מערת המכפלה מערת המכפלה קטגוריה:אתרי עלייה לרגל (אסלאם) קטגוריה:הרשות הפלסטינית: אתרי מורשת עולמית קטגוריה:מבנים עתיקים קטגוריה:אתרי ספר בראשית מכפלה, מערת ה קטגוריה:חברון: מבנים קטגוריה:ארץ ישראל: קברים ובתי קברות קטגוריה:ישראל: מסגדים קטגוריה:ישראל: אתרי מורשת לאומית קטגוריה:חברון קטגוריה:פרשת חיי שרה קטגוריה:פרשת וישלח קטגוריה:פרשת ויחי קטגוריה:יהודה: אתרים ארכאולוגיים