הדלקת נרות חנוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נר חנוכה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנוכיה מונחת מול החלון בקבר רחל.
נרות חנוכה דולקים בחושך

הדלקת נרות חנוכה היא מצווה מדרבנן להדליק נר בכל לילה משמונת ימי החנוכה כדי לפרסם את ניצחון המכבים ונס פך השמן[1]. מצווה זו מייחדת את חג החנוכה, ולכן מאפיינת אותו במיוחד[2]. מצווה זו מופיעה באופן אגבי במשנה בהלכות נזקים[3], אולם הלכותיה מובאות בצורה מפורטת רק בתלמוד.

מעיקר הדין מוטלת על כל בית בישראל החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה[4], אך כיום מקובל להדר במצווה, ולהדליק נרות בסדר עולה על פי מספר ימי החג[5]. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים ללא כלי מיוחד בהכרח. ההדלקה צריכה להיות בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים[6].

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חנוכה - רקע היסטורי

הדלקת נרות חנוכה מוזכרת כבר במשנה כמצווה, וחיוב הדלקת הנרות בחנוכה מבואר בתלמוד, זכר למאורע שקרה ב־167 לפנה"ס שבו ניצחו בית חשמונאי את היוונים, טיהרו את המקדש והדליקו, באורח ניסי, את מנורת המקדש במשך שמונה ימים, מפך שמן קטן[7], עד שכתשו שמן זית חדש בטהרה[8].

טעם ההדלקה לפרסם את הנס שאירע בחנוכה. פרטי המצווה ותנאיה מכוונים אל מטרה זו - הדלקת נר המאיר כלפי רשות הרבים באור בהיר אך מובחן, לקראת הלילה בזמן מצויים אנשים ברחוב. מי שלא יכול להדליק באופן זה, מדליק בפני אנשי ביתו. הרמב"ם מתבטא ביחס למצווה זו באופן מיוחד: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו"[9]".

אמר רב הונא: הרגיל בנר [חנוכה] – הויין ליה בנים תלמידי חכמים

על מי חלה חובת ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי ה"מנין" מדליקים נרות חנוכה.

על פי הגמרא כולם חייבים במצווה, גברים וגם נשים[10], אף על פי שמצוות ההדלקה היא אחת ממצוות עשה שהזמן גרמן, משום שגם נשים היו שותפות לנס. עם זאת, נהוג שנשים נשואות אינן מדליקות ויוצאות ידי חובה בהדלקה של בעליהן, כיוון שאשתו כגופו. אך רווקות או אלמנות שמתגוררות בגפן, מחויבות להדליק בעצמן.

בקהילות האשכנזים נהוג שכל בני הבית מלבד אם המשפחה מדליקים חנוכיות[11], ובקהילות הספרדים נהוגה הדלקת נרות חנוכה על ידי בעל־הבית בלבד[12]. יש הנוהגים שגם הבנות מדליקות לעצמן.[דרוש מקור]

גם למנהג הספרדים, קטן שהגיע לגיל חינוך ואף אחד לא מוציא אותו ידי חובה חייב בהדלקת הנר.

הידור בהדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא נאמרה הלכה לגבי מספר הנרות שמדליקים בכל יום:

מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.

המנהג הרווח הוא להדליק כ"מהדרין מן המהדרין",אולם יש כמה שיטות איך בדיוק מדליקים לפי דרך זו.

  • שיטת התוספות, היא שמהדרין מן המהדרין הוא תחליף ל"מהדרין", היינו במקום נר לכל אחד ואחד, מדליק בעל הבית נר בשיטת מוסיף והולך[13]. כשיטה זו פסק השולחן ערוך, וכך נוהגים הספרדים[14].
  • שיטת הרמ"א[15] שמהדרין מן המהדרין הוא תוספת למהדרין, וכל אחד מבני הבית מדליק, ומדליק בשיטת מוסיף והולך. כשיטה זו נוהגים האשכנזים[16].

מחלוקת בית הלל ובית שמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג הוספת הנרות נפסק להלכה על פי בית הלל - "מוסיף והולך", היינו ביום הראשון נר אחד, ביום השני שניים, וכו'. על פי דעת בית שמאי, שנדחתה, ההידור בהדלקה מתבטא בהדלקת הנרות בצורת "פוחת והולך", כלומר שמונה נרות ביום הראשון, שבעה ביום השני, עד לנר אחד ביום השמיני. ישנם פירושים שונים למחלוקת זו.
הרבי מלובביץ' פירש את המחלוקת באופן רוחני: השאלה היא האם יש להחשיב את הימים שכבר באו לידי ביטוי (- מוסיף והולך), או שיש להתייחס לכוח שטמון עוד בפוטנציאל (- פוחת והולך).[דרוש מקור]
הרב שלמה יוסף זוין, ביאר את המחלוקת בכך שבנר יש שני ממדים, אור ואש המבטאים שתי דרכים בעשיית טוב בעולם, ונחלקו בית שמאי ובית הלל מהי הדרך הטובה יותר, לבית הלל עלינו להרבות אור וטוב וע"י כך הרע התמעט מעצמו ולכן סוברים שבנרות החנוכה עלינו להיות בבחינת 'מוסיף והולך' - להרבות אור, ואילו לבית שמאי הדרך הטובה יותר היא להילחם ברע וע"י כך תרבה הטובה ולכן סוברים במספר הנרות 'פוחת והולך' - התמעטות הרע, במובן זה ניתן להדגיש את הניצחון על ערכי היוונים כהתמעטות של הרע. לדבריו תובנה זו קשורה קשר הדוק לראיית העולם הכללית של שני הבתים, וניתן לראות אותה באה לידי ביטוי במחלוקות נוספות[17].

במסכת שבת בתלמוד הבבלי[18] מובאים שני טעמים למנהגי בית שמאי ובית הלל:

  • בית הלל - "מעלים בקודש ואין מורידים", ובית שמאי - כנגד פָּרֵי החג (בחג הסוכות מקריבים בכל יום מספר פרים שקטן מקודמו באחד, החל מ-13 פרים וכלה ב-7).
  • בית הלל - כנגד הימים הנכנסים (שכבר היו), ובית שמאי - כנגד הימים היוצאים (שעוד יהיו)[19].

זמן הדלקת הנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי זמן הדלקת נר חנוכה אמרו בגמרא שהוא "משתשקע החמה". בפוסקים נידון מה משמעות הדבר וישנן 3 שיטות עיקריות:

שיטת החזון איש למעשה היא להדליק 18 דקות לאחר שקיעת החמה.

הסיבה לכך שאת נר חנוכה מדליקים בערב, טמונה ברצון לפרסם את הנס באמצעות הדלקת הנר, ולכן מדליקים דווקא בלילה, ובשעה בה אנשים עדיין עוברים ושבים בחוץ, על מנת שהנרות ידלקו עד שהרחובות יתרוקנו מאנשים ("עד שתכלה רגל מן השוּק"). זמן זה, על פי ההלכה הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים.

משום כך, מי שנמנעה ממנו האפשרות להדליק את החנוכייה בתחילת הלילה, ידליק את החנוכייה מוקדם יותר, החל מפלג המנחה, בתנאי שתדלוק עד שיתרוקנו הרחובות (כחצי שעה אחר תחילת הלילה). אבל אם אפשר, ידליק רק בלילה, כי אור הנר אינו נראה ביום ("שרגא בטיהרא - מאי אהני?" דהיינו, "נר בצהרים - מה מועיל?"). אם לא הדליק נרות חנוכה בזמן, עדיין יכול להדליק עד סוף הלילה (עד "עמוד השחר")[22]. עבר הלילה ולא הדליק - אי אפשר להשלים, דהיינו, אין טעם להדליק יותר או פחות נרות בלילה הבא, אלא כמו כולם.

מעיקר הדין אפשר להסתפק בכמות שמן שתדלק כחצי שעה. ולאחר זמן זה אפשר אף לכבות את הנרות. אמנם ישנם רבים שנהגו לכתחילה להדליק בכמות רבה של שמן, ויש אף המדליקים עם שמן רב שידלק עד כחצות הלילה. אלו סבורים שהיות שגדר זמן ההדלקה הוא עד "שתכלה רגל מן השוק", ואמנם בזמנים עברו טרום תאורת החשמל, הרגל כלתה מהשוק מיד לאחר שהחשיך, בזמנינו הרגל מצויה עדיין בשוק כמה שעות לאחר צאת הכוכבים, ולכן יש סוברים חובת ה"פרסומי ניסא" נמשכת עד שתנועת הולכי הרגל שוקטת, לפי המקום והזמן.

אם ובתה מדליקות נרות חנוכה

לקראת ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה חשיבות גדולה בהדלקת נרות חנוכה בזמן, לכן בחצי שעה שלפני זמן ההדלקה יש להיזהר שלא להתחיל במלאכה שיכולה לגרום לעיכוב בהדלקת הנרות. לדוגמה אין להתחיל בסעודה גדולה, או לתכנן שינה- שלא יעבור זמן ההדלקה ויתפספס פרסום הנס שבקיום המצווה[23].

הדלקה במוצאי שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוצאי שבת יש להזדרז ולהתפלל מעריב בהקדם האפשרי כדי שלא יעבור תחילת זמן הדלקת הנרות (ומכל מקום אין להקדים ולהתפלל לפני צאת הכוכבים הנהוג). הנוהגים כשיטת רבנו תם בכל מוצאי שבת קודש שלא לעשות מלאכה כלל, נוהגים כך גם לגבי נרות חנוכה ולא מדליקים עד זמן זה.

סדר הפעולות - יש אומרים שיש להקדים ולהדליק נרות חנוכה ואחר כך להבדיל, ויש אומרים שקודם יבדיל ואחר כך ידליק, ולשני המנהגים יש מקור.

במה להדליק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכיות הפונות לכיוון רשות הרבים, אחת משמן והאחרות משעווה.

כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, זאת בשונה מנרות שבת, אותם אוסרת ההלכה להדליק משמנים מאיכות ירודה שאורם אינו בהיר[24].
עם זאת, בגמרא נאמר ש"כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר"[10] יש שהסבירו שהסיבה ליתרון של שמן הזית היא שאורו צלול יותר, ולכן נרות שעווה טובים כמוהו ואולי אף עדיפים עליו[25], ויש שהסבירו שהיתרון של שמן זית הוא שבו נעשה הנס ובו הדליקו במקדש, ולכן הוא עדיף על שעווה, ואף סתם שמן עדיף על נרות שעווה[26]. ישנם אף המהדרים לא להשתמש בשמן למאור בלבד (שאינו נאכל בגלל חומציות יתר), אלא להקפיד שהשמן יהא ראוי לאכילה, כמו השמן המקורי ששימש בבית המקדש[27].

למרות העדיפות ההלכתית להדלקה בשמן זית, ואף על פי שישנם הנוהגים כך (בעיקר בחברה החרדית), ישנם רבים המדליקים נרות פרפין מטעמים של נוחיות ובטיחות. נרות כאלה זולים, נוחים לשימוש, והחשש לתאונה בעת השימוש בהם קטן יחסית. יצרני הנרות נוהגים לייצר נרות מיוחדים לחנוכה. בשונה מנרות שבת שהם על-פי רוב לבנים, נרות חנוכה מיוצרים בצבעים שונים. רוב הנרות הפשוטים דולקים כחצי שעה (שהוא הזמן המינימלי שדרוש לקיום המצווה, מלבד בערב שבת, אז מדליקים מוקדם, ויש צורך בנרות שידלקו כשעה ויותר), וישנם יצרנים המיצרים נרות שדולקים כשעה.

הדלקה בנרות חשמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רוב הפוסקים[28] אין מקיימים את חובת המצווה בהדלקת נורות חשמליות. חנוכיות חשמליות משמשות לעיתים קרובות כקישוט ברחובות הערים בימי חנוכה, אולם זהו פרסום הנס בלבד, ואין מדובר בחנוכיות של מצווה. כשאין לאדם נר כשר, ראוי להדליק נורות חשמליות בלי ברכה, שעל ידי כך יזכיר את הנס, ולדעת מקצת הפוסקים אף יקיים בכך את מצוות הדלקת נר חנוכה.[29]

מקום הנחת הנרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכיות מאירות מתוך בית בירושלים

הדין המקורי המופיע בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת שבת הוא להדליק את הנר בפתח החצר, מחוץ לבית[30]; ובשעת הסכנה - 'מניחו על שולחנו ודיו' (כלומר די בזה)[18]. ברבות השנים, נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק את הנרות בתוך הבית (סמוך לפתח הבית, פתח החדר או על השולחן, תלוי במנהגים השונים), אף במקומות ובזמנים שהדבר לא היווה סכנה כלל[31].

בשנים האחרונות (בעיקר בהשפעת מנהג הפרושים, תלמידי הגר"א), יש שהחלו לחזור ולהדליק את הנרות מחוץ לבית, בפתח החצר או בפתח הבית מבחוץ, וישנם רבים הממשיכים להדליק בתוך ביתם. עם הראשונים נמנים בעיקר מבני הזרם החרדי-ליטאי, ואילו מנהג החסידים הוא להמשיך ולהדליק בתוך הבית (רבים נוהגים להדליק את הנרות בתוך ביתם, אך בחלון הפונה לרשות הרבים). הדרים בבניינים רבי קומות, יש מהם (בעיקר אלו שאינם מעוניינים להדליק על שולחנם), המניחים את הנר בחלון הפונה לרחוב כדין מי שגר בעלייה[32].

הגובה המועדף הוא הגובה בו נוח וקל להבחין בנרות - בין שלושה טפחים לעשרה טפחים. הבן איש חי מגדיר את הגובה האידיאלי - מעל שבעה טפחים. מקובל לתת את החנוכייה בצד שמאל של הפתח, ומפני שהמזוזה קבועה בימין, המדליק "מסוּבב במצוות" ומכל צד יש מצווה. אין להדליק את החנוכיה במקום אחד ואחר כך להעבירו למקום שבו הוא אמור להיות, מפני ש"הדלקה עושה מצווה" ולא ההנחה, ולכן יש להדליקו במקום שבו הוגדרה מצוותו.

בית עם שני פתחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולחן ערוך נפסק, שבית שיש לו שני פתחים בשני כיוונים שונים, צריך להדליק נרות בשני הפתחים – מפני החשד. אך בזמן הזה הורו פוסקי זמננו שמכיוון שאין כולם מדליקים במקום מסוים ובזמן מסוים ורבו בזה המנהגים, ואם כן אין יותר את החשש של "חשד", ודי להדליק במקום אחד.

הדלקת נרות בבית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה, חובת הדלקת נרות חנוכה היא בבתי מגורים בלבד, ולא במקומות ציבוריים. אף על פי כן, ישנו מנהג להדליק נרות חנוכה אף בבית הכנסת. מנהג זה אינו נזכר בספרות חז"ל. המקור הקדום ביותר המזכיר תשובה זו הוא תשובה מקובץ של תשובות הגאונים שנערך בפרובאנס בסוף המאה ה-12. תשובה זו מתייחסת למנהג ההדלקה בבית הכנסת כמנהג פשוט ודנה רק במספר הנרות שיש להדליק.[33] אולם, בקובץ זה ישנן גם תשובות מראשוני פרובנס, וייתכן שתשובה זו נכתבה בידי אחד מחכמי פרובנס, שם המנהג ידוע ממקורות רבים.[34] המקורות הקדומים ביותר למנהג זה, מלבד התשובה הנזכרת, הם בספרי ההלכה שנכתבו בפרובנס במאה ה-12, ספר העיטור,[35] וספר המנהיג,[36]. בדורות הבאים המנהג נזכר גם מחוץ לגבולות פרובנס: באשכנז אצל מהר"ם מרוטנבורג,[37], בצרפת בדברי רבנו פרץ ובסדר טרוייש,[38] ובספרד בדברי הריטב"א[39]. בעל שבולי הלקט הכיר את המנהג אך התנגד אליו, בטענה שבית הכנסת אינו בית מגורים ולכן אין סיבה להדליק בו.[40] מנהג זה נפסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ז'.

נאמרו בפוסקים מספר טעמים למנהג ההדלקה בבית הכנסת: יש ראשונים הסבורים שהדלקת הנר בבית הכנסת מוציאה ידי חובה את מי שאין לו בית או שלא ידליק בביתו.[41] אולם, הדעה המקובלת היא שבהדלקה זו אין יוצאים ידי חובה, וגם מי שמדליק בבית הכנסת צריך להדליק שוב בביתו, וכן פסק הרמ"א.[42] הראשונים מביאים שני טעמים נוספים להדלקת הנרות בבית הכנסת: הרצון לגרום לפרסומי ניסא באופן ציבורי ובמקום רב משתתפים, שלא כהדלקה בבית;[43] עקב היותו של בית הכנסת "מקדש מעט", בוחרים להזכיר בו את נס פך השמן שהתרחש במנורת המקדש.[44] ייתכנו כמה הבדלים הלכתיים בין שני טעמים אלה.[45]

בשאלת מקום הנחת מנורת בית הכנסת, היו בתקופת הראשונים מספר מנהגים, שהושפעו גם מהטעמים הראשונים למנהג. ספר העיטור מציין מנהג להניח את המנורה על פתח בית הכנסת, בדומה למקום הנחת הנרות בבית פרטי, ומציין גם מנהג להניח את המנורה במרכז בית הכנסת.[35] מהר"ם מרוטנבורג כותב להניחה מימין לארון הקודש, שוב מתוך השוואה לדיני הדלקת הנרות בבית.[37] המנהג הנפוץ כיום, בעקבות פסיקת השולחן ערוך,[46] הוא בהתאם למובא בתרומת הדשן להניח את מנורת בית הכנסת בהתאם למקום בו הייתה מונחת המנורה בבית המקדש – בצד הדרומי. ישנן שתי דעות באיזה כיוון בדיוק למקם את המנורה, בהתאם למחלוקת הראשונים כיצד בדיוק עמדה המנורה במקדש.[47]

הדלקה במקומות ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חנוכייה ציבורית

על סמך מנהג זה, יש הסוברים שמותר ומצווה להדליק נרות בברכה גם בהתכנסויות ציבוריות אחרות כמסיבות חנוכה או חתונות, וכן במקומות ציבוריים אחרים וברשות הרבים[48]; אולם לדעת רוב הפוסקים אין לברך על הדלקה במקומות אלה[49] ויש פוסקים אחרים שמחלקים בין מקום שמתקיימת בו תפילה בציבור, בו ניתן לברך על ההדלקה[50], לבין מקום בו לא מתקיימת תפילה, שבו אין לברך על ההדלקה[51].

סידור הנרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכייה דולקת בפתח בית. מאה שערים 2012

ישנן שלש שיטות עיקריות אצל הפוסקים לאופן הדלקת הנרות:

  • שיטת מהר"ם מרוטנבורג, השולחן ערוך והרמ"א - בלילה הראשון ידליק את הנר הימני שבחנוכיה.
    בלילה השני, מוסיף ומדליק גם את הסמוך לו משמאל, ומתחיל להדליק דווקא מהשמאלי ולאחריו פונה לימני[52].
  • שיטת הלבוש והט"ז - בלילה הראשון ידליק את הנר השמאלי.
    בלילה השני מוסיף ומדליק את הסמוך לו לימינו, ומתחיל להדליק מהימני ופונה שמאלה[53].
  • שיטת התרומת הדשן, המהרש"ל והגאון מווילנה - יש להתחיל להדליק תמיד בנר הסמוך לפתח ולאחר מכן לפנות ולהדליק את הנרות הסמוכים לו.
    כלומר, אם מדליק בצד שמאל של הפתח, יתחיל מהנר הימני ויפנה לשמאלו, ואם מדליק בימין הפתח או בחלון, ידליק תחילה את הנר השמאלי ופונה לימין[54].

רוב העולם נוהג, הלכה למעשה, לפי שיטת שולחן ערוך[55].

השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שנרות החנוכה הם תשמיש מצווה, אסור להפיק מהם תועלת שאינה חלק מהמצווה, כגון שימוש באורם. הלכה זו אף נזכרת בתפילת "הנרות הללו" הנאמרת לאחר ההדלקה. משום כך, בכל יום מודלק נר נוסף הנקרא "שַמָש", כדי שלא ייווצר מצב שבו החדר מואר רק בנרות חנוכה (דבר שהוא בבחינת שימוש אסור בנרות). אורם של נרות חנוכה המתערבב עם אורו של השמש, נר שאינו אחד מנרות המצווה, מותר לשימוש משום שהשמש מהווה סימן לכך שלא נעשה שימוש של חול בנרות המצווה. בעבר היה השמש חיוני, אולם בעידן התאורה החשמלית הפך השמש למיותר, משום שאור החשמל שקיים כמעט בכל מקום ממלא את תפקידו. יש צורך להדליק שמש רק במקום שבו נרות החנוכה הם מקור האור היחיד, וקיים חשש שהם ישמשו לצורך חול שאינו הנאה טהורה ממצוותם וממשמעותם. עם זאת, מקובל להמשיך ולהדליק שמש, מתוך מנהג ולאו דווקא מתוך צורך.

השמש משמש גם כדי להקל על הדלקת הנרות: את האש מבעירים בו, ובאמצעותו מבעירים את שאר הנרות. הדלקת נר חנוכה מנר אחר מותרת לדעת השולחן ערוך אם אין משתמשים בקיסם או גפרור כדי להעביר את האש מהנר הראשון לשני, אך לפי דעת הרמ"א אין נוהגים כן[56]. בקהילות מסוימות היה נהוג להשתמש בשני שַמָשִים, ובהתאם לכך היה מקום בחנוכייה לשניהם, בדרך כלל אחד לימין נרות החנוכה ואחד לשמאלם. שמש אחד שימש להדלקת הנרות, כולל השמש הנוסף, שתפקידו היה רק להפיץ אור שמותר להשתמש בו.

שמש אחד יכול לשמש כמה נרות חנוכה (או סדרות של נרות, על פי המנהג "מוסיף והולך") הנמצאים במקום אחד. על מנת להמחיש את ההבדל בין השמש לנרות המצווה, יש להקפיד לא להדליק אותו כחלק מסדרת נרות המצווה אלא בנפרד מהם, בהבדל של גובה או של מרחק אופקי, הניכר לעיני המתבונן מרשות הרבים.

בספרות החסידות ניתן דגש מרכזי לשמש שיותר חשוב אף מנרות החנוכה עצמם. למשל דרשו את הפסוק "שרפים עומדים ממעל לו" כמתייחס אל השמשים העומדים ממעל לל"ו נרות החנוכה[57].

ברכות ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכות הדלקת נר חנוכה, מנהג אשכנז, בית הכנסת חב"ד, העיר העתיקה, ירושלים[דרוש מקור]

לפני שמדליקים את הנרות מברכים שתי ברכות:

  1. ברכת הנר: "בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה[58]. (נוסח אחר: נֵר חֲנוּכָּה[59] או שֶׁלַּחֲנוּכָּה[60])"
  2. ברכת הניסים: "בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה (נוסח אחר: וּבַזְּמַן הַזֶּה)."

בערב הראשון[61] מברכים גם את ברכת שהחיינו: "בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה."

ברכות הרואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא נאמר שלא רק מי שמדליק נרות מברך, אלא גם הרואה נרות דולקים מברך:

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך.
אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג', מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן.

ישנה מחלוקת בין הראשונים מתי מי שרואה את הנרות מברך.
לדעת הרמב"ם, כל מי שרואה נרות דולקים מברך, אף אם כבר הדליק נרות[62].
לדעת רש"י, מי שעוד לא הדליק נרות בביתו ורואה נר מברך ברכות הרואה[63].
לדעת השולחן ערוך רק מי שלא הדליק, ולא עתיד להדליק, ולא יוצא ידי חובה בהדלקה של אדם אחר, מברך את ברכות הרואה[64]. בגלל הכלל ההלכתי של ספק ברכות להקל, המנהג הוא כדעת השולחן ערוך[65].

מזמורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור "הנרות הללו". לאחריו רבים נוהגים לשיר את הפיוט "מעוז צור", מן הפיוטים המרכזיים לחג החנוכה. נהוג בחלק מהקהילות לומר את מזמור ל' בתהלים בשל המילים בהן הוא פותח "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". כמו כן, לפי מנהגי החסידים נהוג להוסיף פרקי תהילים שונים (למשל פרק צ"א - 'יושב בסתר עליון'), ותפילות שונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה א'
  2. ^ מצווה נוספת בחג החנוכה היא אמירת ההלל - מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ג'.
  3. ^ מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ו'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה א'
  5. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ז'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'; מגילת אנטיוכוס אות ס"ח
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ב'.
  9. ^ הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה י"ב.
  10. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א'
  11. ^ זו היא דעת הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב', כפי שהסביר הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ג') את דברי התלמוד. וראו בספר באר היטב סעיף קטן ג, (בעקבות הט"ז) שכתב "וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוס' והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות"
  12. ^ דעת השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'. כמו שמובא מנהג זה במשנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ג'.
  13. ^ כשיטת בית הלל, לפיה נפסק להלכה
  14. ^ תוספות מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב' דיבור המתחיל והמהדרין מן המהדרין; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
  15. ^ היו שכתבו שזוהי גם שיטת הרמב"ם (בהלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה א') (כך כתבו בין היתר הב"ח (אורח חיים סימן תרעא סעיף קטן ג); הבאר היטב (סימן תרעא מעיף קטן ג), אולם שיטתו לא כל כך ברורה. ראו למשל בשו"ת חבל נחלתו סימן יט; הרב הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, ‏בית הלוי – סוגיות חנוכה עמוד 21, באתר אוצר החכמה דיבור המתחיל אמר רבי זירא; חדושי מרן רי"ז הלוי הלכות חנוכה פרק ד הלכה א ; אשר וייס, ‏מנחת אשר מועדים (חנוכה) עמוד כט, באתר אוצר החכמה, וראו גם הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הדלקת נר חנוכה, שהביא הסבר נוסף בשיטת הרמב"ם.
  16. ^ הגהות הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
  17. ^ הרב ש"י זוין, אוֹר או אוּר
  18. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  19. ^ היו שקבעו שיש משמעות הלכתית להבדל בין שני הטעמים, ראו למשל: הרב נחום אליעזר רבינוביץ' יד פשוטה – זמנים, מעלה אדומים תש"ס, הלכות חנוכה פרק ג הלכות א–ג דיבור המתחיל "בין שהיו אנשי הבית"; הרב הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, ‏בית הלוי – סוגיות חנוכה עמוד 15, באתר אוצר החכמה דיבור המתחיל "בגמרא חד אמר טעמא".
  20. ^ אולם, יש טוענים שכוונת השולחן ערוך היא תחלית "שקיעה שנייה" כמו שיטה השלישית. עיין דוד חיים רוט, בעניין זמן הדלקת נר חנוכה, בתוך בית יצחק מב.
  21. ^ עיין בערך צאת הכוכבים.
  22. ^ אמנם בברכה ידליק רק כאשר 2 מבני ביתו ערים. (מקור חיים)
  23. ^ לקראת ההדלקה, הרב אליעזר מלמד, מתוך סדרת פניני הלכה
  24. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ו'; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ג; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ג, סעיף א'.
  25. ^ מהרא"ם וספר המנהגים המובאים בדרכי משה אורח חיים תרעג א, וכך פסק הרמ"א בסימן תרעג סעיף א
  26. ^ כלבו (ספר)הלכות חנוכה, משנה ברורה סימן תרע"ג סעיף קטן ד. המהר"ל בספר נר מצווה כותב שרק נר של שמן מוגדר "נר", כי נר זה כלי עם שמן ופתילה, ונרות שעווה מוגדרים "אבוקה" הפסולה לנר חנוכה. (נר מצווה עניני הדלקת הנרות
  27. ^ הרב מרדכי אליהו, מאמר מרדכי לימים וחגים, פרק נח סעיף עא. אמנם ראו שכתב שם שגם שמן זית למאור עדיף על שמנים שאינם מזית.
  28. ^ משפטי עוזיאל ח"א חאו"ח סי' ז' אות ב', וכתב הטעם שבמקורו (בתחנת חשמל) אין זה נעשה לשם מצווה. וכ"כ כף החיים סימן תרע"ג סעיף קטן יט, וכ"כ הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ב' חאו"ח סימן ט' אות ח'. וכ"כ הרב מלמד בפניני הלכה זמנים יב, ח. ואילו לדעת רבי יוסף משאש בשו"ת מים חיים רעט שמותר להדליק בברכה. ודעת רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה טו, ג), שאפשר בלית ברירה להדליק פנס ולברך עליו (כי חומר הבערה שבו סמוך לפתילה)..
  29. ^ הדלקה נר חנוכה באמצעות חשמל, הרב אליעזר מלמד, מתוך סדרת פניני הלכה
  30. ^ אמנם יש על כך מחלוקת בין רש"י (במסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב' דיבור המתחיל מבחוץ, שסבר שמדלקים בפתח הבית שפונה לחצר) לבין תוספות (שם בדיבור המתחיל מצווה להניחה), אבל ההלכה נפסקה כשיטת תוספות (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ה'). אמנם, שיטת רש"י לא נדחתה לגמרי מההלכה, ובמקרים בהם יש ספק איפה רצוי להדליק, ישנם פוסקים שמצרפים את שיטת רש"י לסברות אחרות ופוסקים שעדיף להדליק בפתח הבית (ראו למשל פניני הלכה מקום הדלקת נרות למי שגר בבית פרטי הערה 2.
  31. ^ למנהג זה ניתנו כמה הסברים, ראו בין היתר סיכום העניין ב: הרב אשר וייס, מקום הדלקת נר חנוכה בזמה"ז פסקא א; מקום הדלקת נר חנוכה באתר עולמות פסקא ה; הניח על השולחן של בשעת סכנה באתר ויקישיבה
  32. ^ "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב').
  33. ^ שמחה עמנואל, תשובות הגאונים החדשות (ירושלים: מכון אופק, תשנ"ה), סי' קעז.
  34. ^ הרב יהודה זולדן, "פרק י"ד: הדלקת מנורת המקדש ומנורת חנוכה בבית הכנסת", מועדי יהודה וישראל (אור עציון, תשס"ד), עמ' 219.
  35. ^ 1 2 חלק ב', הלכות חנוכה, קיד עמוד ב' (במהדורת רבי מאיר יונה ברנצקי).
  36. ^ הלכות חנוכה, סימן קמח.
  37. ^ 1 2 שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג), סימן סו.
  38. ^ הגהות סמ"ק, סימן ר"פ.
  39. ^ חידושי הריטב"א, שבת כג. ד"ה הרואה.
  40. ^ שבלי הלקט, עניין חנוכה, סימן קפה.
  41. ^ כלבו, מד; תניא רבתי, לה: עניין הדלקת נר חנוכה.
  42. ^ שו"ת הריב"ש, סימן קיא; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ז'
  43. ^ למשל, בית הבחירה למאירי, שבת כא:; שו"ת הריב"ש שם.
  44. ^ למשל, שו"ת תרומת הדשן, סימן קד. ספר המנהיג (שם) מצרף את שני הטעמים הללו וכותב "נהגו כך על זה שהנס בא במקדש עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס, לפי שכולם מתקבצים שם".
  45. ^ ראה למשל בשיעור "נר חנוכה בבית כנסת, באתר "עולמות – לימוד בעיון".
  46. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ז'
  47. ^ תרומת הדשן, קד
  48. ^ דעת הרבנים בנימין יהושע זילבר (שו"ת אז נדברו חלק ה' סימן לז), יעקב ניסן רוזנטל (משנת יעקב על הרמב"ם), עובדיה יוסף (חזון עובדיה חנוכה עמוד מז)
  49. ^ כך לדעת הרבנים שמואל הלוי וואזנר (שו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן לה), שלמה זלמן אוירבך (שלמי מועד רל"ז) אליעזר יהודה וולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן ל) ועוד.
  50. ^ כי הוא כעין בית כנסת
  51. ^ דעת הרב מרדכי אליהו, מובאת במקראי קודש הלכות חנוכה מאת הרב משה הררי, פרק י הערה כג. לדעת הרב יצחק יוסף ניתן לברך על ההדלקה רק אם מתפללים שם גם מנחה וגם ערבית. מובא שם הערה כב.
  52. ^ מהר"ם מרוטנבורג, מובא במרדכי שבת סימן רסח; בית יוסף ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף ה'; דרכי משה אורח חיים תרעו ב, שמביא שכך נהג המהרי"ל
  53. ^ לבוש וט"ז אורח חיים סימן תרע"ו סעיף ה
  54. ^ שו"ת תרומת הדשן סימן קו; שו"ת מהרש"ל סימן פה; ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרע"ו דיבור המתחיל ויברך על הנוסף
  55. ^ ראו על כל זה יעקב צ. מאירהאבולוציה של מנהג הדלקת נרות חנוכה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2015
  56. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ד, סעיף א'.
  57. ^ ספר קב וישר (לר' צבי הירש קיידנובר תלמיד המגיד מדובנא), סוף פרק צו. בשם המהרי"ל.
  58. ^ הנוסח "שֶׁל חֲנוּכָּה" מופיע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א', במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ד' (על פי נוסח הדפוס), ובמשנה ברורה לאורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף א', סעיף קטן א', והוא מנהג האשכנזים.
  59. ^ נוסח המחבר בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף א', הגר"א בספר מעשה רב, סימן רלט, הבן איש חי, שנה ראשונה, הלכות חנוכה, הלכה ב', ובקיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף "נוסח הברכות השונות" סעיף קכג (בשם "שארית יוסף חלק ג עמוד רסה[, ו]ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכג"), והוא מנהג הספרדים.
  60. ^ נוסח מכון ממרא (המבוסס על "הנוסח של רוב כתבי היד התימניים") למשנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה ד, ושו"ת מהרש"ל, סימן פה. ועיינו עוד בערך של (מילת יחס).
  61. ^ ואם שכח לברך שהחיינו בלילה הראשון יכול לברך שהחיינו בהדלקה בלילה השני וכן הלאה
  62. ^ תשובות הרמב"ם – סימן רכב, באתר HebrewBooks. אמנם בנוסחאות הנדפסות של הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ד') משמע שמברך רק אם לא הדליק עדיין, אבל בנוסחאות מדויקות של הרמב"ם (ראו למשל כאן) מושמטות המילים "ולא בירך", ומשמע כשיטתו בתשובות.
  63. ^ רש"י מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א' דיבור המתחיל הרואה (אמנם מדברי הבית יוסף בסימן תרע"ו דיבור המתחיל ודווקא שאינו עתיד להדליק, עולה שהוא הבין מרש"י שמי שעתיד להדליק גם כן אינו מברך כמו שיטת הר"ן);
  64. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף ג'
  65. ^ משנה ברורה סימן תרעו סעיף קטן ה


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.