לדלג לתוכן

אחרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך רשימתי, חסרה הפניה לספרות רצינית ומבנה אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך רשימתי, חסרה הפניה לספרות רצינית ומבנה אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אחרונים
דף מתוך השולחן ערוך, הספר המשפיע ביותר בתקופת האחרונים
דף מתוך השולחן ערוך, הספר המשפיע ביותר בתקופת האחרונים
טווח תאריכים בסביבות 1492 – הווה
אירוע התחלה גזירות קנ"א, גירוש ספרד, המצאת הדפוס
תקופה קודמת ראשונים

אחרונים הם הרבנים והיוצרים שפעלו מן המאה ה-16 ואילך[1], במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה, פרשנות התלמוד ותולדות עם ישראל בכלל. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

הגדרת התקופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבר מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים הוא תוצאה של צירוף כמה אירועים רבי משמעות שהתרחשו באמצע המאה ה-14 באשכנז [דרוש מקור], בסוף המאה ה-15 בספרד ובתחילת המאה ה-16 בתפוצות יהדות ספרד ואשכנז:

מאפייני התקופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחס לעולם פסיקת ההלכה מתאפיינת תקופה זו בדברים הבאים:

בעקבות השולחן ערוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים לשולחן ערוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגאון מווילנה, מהפוסקים האחרונים

לאורך התקופה נכתבו מספר רב של פירושים על השולחן ערוך[2]. מבין הספרים שנכתבו על כל חלקי השולחן ערוך:

ספרים שנכתבו על חלקים מתוך השולחן ערוך:

השלמות לשולחן ערוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות אשכנז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז:

  • שולחן ערוך הרב – ספרו של רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן). חובר לכתחילה על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, אך נשרף בחלקו, ובידנו נותר הספר על רוב חלק אורח חיים ועל כמה עשרות סימנים מהחלקים יורה דעה וחושן משפט. מקובל (כפסיקה אחרונה) בעיקר אצל החסידים.
  • חיי אדם וחכמת אדם – ספריו של הרב אברהם דנציג (מחותנו של בנו של הגר"א), על אורח חיים ויורה דעה, מוזכרים הרבה בפוסקים אך אינם מקובלים בתור פסיקה הלכה למעשה.
  • ערוך השולחן – ספרו של הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין על כל השולחן ערוך מקובל (כפסיקה אחרונה) באורח חיים בעיקר אצל יוצאי ליטא, ונחשב לפסיקה אחרונה בשאר חלקי השולחן ערוך, אצל רוב האשכנזים. חיבר גם הלכות שאינן יכולות להתקיים בזמן הגלות, כגון הלכות בית הבחירה וסנהדרין נדפסו לאחרונה תחת השם ערוך השלחן העתיד למרות שנכללו בו גם דיני זרעים שאפשר לקיימם גם תחת עול הגלות.
  • קיצור שולחן ערוך – הרב שלמה גאנצפריד, לפי מנהגי אשכנז. בעקבות ספר זה נכתבו קיצורים לשולחן ערוך הסוקרים את מנהגי שאר העדות, חלקם כתובים לפי סדר הספר או כתוספת לספר[3].

ביהדות ספרד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבן איש חי, מהפוסקים הבולטים בארצות האסלאם

גם בארצות האסלאם כתבו הרבנים השלמות על השולחן ערוך. לא כל הספרים נכתבו על פי מבנה השולחן ערוך. המפורסמים מבין ספרים אלה הם:

בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום כשחלק גדול מהעם היהודי עלה לארץ ישראל, ובארץ חיים ולומדים יחד בני העדות השונות. נכתבו ספרי הלכה מתוך סקירה של מנהגי העדות השונות, לדוגמה:

  • מקור חיים - ספרו של הרב חיים דוד הלוי, המבאר את ההלכות עם הקדמה רעיונית קצרה, הן מתוך הפסיקה הספרדית והן מתוך זו האשכנזית.
  • פניני הלכה - ספרו של הרב אליעזר מלמד, הלכות בטעמן מבוארות מהיסודות ועד ההלכה למעשה, בתוספת הקדמות בענייני אמונה ומחשבה.

ספרות השו"ת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד אלה המשיכה להיכתב ספרות השו"ת הענפה. בה פוסקי ההלכה התמודדו עם מקרים פרטיים מסובכים ותוך כך ביררו לעיתים קרובות את ההלכה באופן כללי לעניינים אחרים, תוך כדי צירוף מקורות הלכתיים מהש"ס והפוסקים המאוחרים. במאה ה-17 נדידת יהודים מפולין למערב אירופה עוררו שאלות הלכתיות רבות, בתקופה זו נכתבו ספרי שו"ת רבים, ביניהם ספרי הרב יואל סירקיש - הב"ח, והרב יאיר בכרך[4].

פרשנות התלמוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' חיים הלוי סולובייצ'יק, הפיץ את שיטת בריסק ללימוד הגמרא בדרך הלוגיקה

פרשנות התלמוד התמקדה בתחילת תקופת האחרונים בפלפול בסוגיות התלמוד. פלפול זה הגיע לעיתים לקיצוניות, שהתבטאה בעיסוק בפרטי פרטים וערימת תלי תלים של השערות והנחות שלא הייתה להן משמעות מלבד האתגר האינטלקטואלי. שיטת לימוד זו עוררה עליה ביקורת, גם מצד רבנים, והיא הוחלפה בלימוד בעל אופי חקרני יותר, שהתמקד בהבנה קונספטואלית של הרעיונות ההלכתיים ובפענוח הגורמים העקרוניים המשפיעים על מהלכי הסוגיה. דרך לימוד זו, שמופיעה כבר בפירוש קצות החושן של רבי אריה לייב הלר, הגיעה למיצוי בשיטת בריסק שפותחה בידי רבי חיים מבריסק.

הגות: קבלה, חסידות ומוסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת האחרונים התאפיינה בעושר גדול של תורות הגותיות, בחלקן מיסטיות. למן הקבלה של האר"י ותורת המהר"ל, דרך תנועת החסידות ותנועת המוסר ועד ההגות המודרנית של הרב קוק והרב יוסף דב סולובייצ'יק.

נכתבו גם פירושים חדשים למקרא, כגון פירושי הרא"ם, המהרש"ל, המהר"ל, הלבוש והט"ז על פירוש רש"י. כלי יקר, "אור החיים הקדוש" לרבי חיים בן עטר, ספרי חסידות על המקרא, "משך חכמה" לרבי מאיר שמחה מדווינסק, "העמק דבר" לנצי"ב ופירושו של רש"ר הירש לתורה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תקופת האחרונים, באתר דעת
  2. ^ גם על "ארבעה טורים" נכתבו פירושים אך הרבה פחות.
  3. ^ למשל קיצור שולחן ערוך של הרב טולדנו, קיצור שולחן ערוך מקור חיים של הרב חיים דוד הלוי, שולחן ערוך המקוצר של הרב יצחק רצאבי, קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף מאת הרב יצחק יוסף ועוד
  4. ^ ספרות השו"ת, באתר דעת

היסטוריה של עם ישראלאירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורתספירת הנוצריםמדינת ישראלתחילת הציונות והעליות לפני קום המדינהחשמונאיםבית המקדש הראשוןבית המקדש השניגלות אשור (עשרת השבטים)גירוש ספרד ופורטוגלתקופת השופטיםתקופת המלכיםתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםתקופת בית ראשוןגלות בבלתקופת בית שניסוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135)השואהגלות רומיתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלותתקופות של עליה לארץ ישראלתקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקיתתקופות בהן היה קיים בית המקדש
היסטוריה של עם ישראל
ה'רנ"ב-ה'תשפ"ד - תקופת האחרונים