נורווגיה

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ ראש המדינה, תמונת סמל, שמות מנהיגים, מנהיגים, תמונת דגל, מפה מתבנית, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ממלכת נורווגיה
Kongeriket Norge
Kongeriket Noreg

מוטו לאומי	הכול בשביל נורווגיה
המנון לאומי	הו, נאהב ארץ זו המנון
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
ראש מדינה	המלוכה הנורווגית
המלוכה הנורווגית	האראלד החמישי, מלך נורווגיה
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת נורווגיה
ראש ממשלת נורווגיה	יונס גר סטיורה
שפה רשמית	נורווגית
עיר בירה	אוסלו 59°56′N 10°41′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	סטורטינג
רשות שופטת	בית המשפט העליון של נורווגיה
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי	323,802 קמ"ר (69 בעולם)
אחוז שטח המים	5%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה	היפרדות משוודיה
- הכרזה - הכרה	7 ביוני 1905 26 באוקטובר 1905
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 במאי 2024)	5,507,760 נפש (120 בעולם)
צפיפות	17.01 נפש לקמ"ר (210 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 17.96% גילאי 15 - 24 12.02% גילאי 25 - 54 40.75% גילאי 55 - 64 11.84% גילאי 65 ומעלה 17.43%
כלכלה
תמ"ג (2022)	579,267 מיליון $ (24 בעולם)
תמ"ג לנפש	105,173$ (5 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.966 (2 בעולם)
מדד ג'יני	27.7 (נכון ל־2019)
מטבע	כתר נורווגי‏ (NOK)
בנק מרכזי	בנק נורווגיה
שונות
חגים לאומיים	ראש השנה האזרחית חג העלייה יום החוקה של נורווגיה Whitsun יום שני של פנטקוסט חג המולד אחד במאי יום ראשון של הפסחא יום שני של פסחא יום חמישי הקדוש יום שישי הטוב יום אחרי חג המולד
סיומת אינטרנט	no
קידומת בין־לאומית	47
www.norway.no

אגם בונדהוס בפארק הלאומי פלוגפונה

נורווגיה מוכרת בפיורדים המרהיבים שלה. בתמונה ייראנגרפיורד, שיחד עם נרייפיורד הם אתרי מורשת עולמית.

פיורד רומסדלס, והעיירה אנדלסנס

נורווגים ביום החוקה, 17 במאי 2005

הפרלמנט הנורווגי - הסטורטינג, באוסלו

ממלכת נורווגיה (נכתב גם נורבגיה; בנורווגית: Kongeriket Norge ניב בוקמל ; Kongeriket Noreg ניב נינורשק) היא מדינה נורדית בסקנדינביה שבצפון אירופה. לנורווגיה צורה מוארכת וקו חוף נרחב לאורך האוקיינוס האטלנטי הכולל את הפיורדים המפורסמים שלה. היא גובלת בשוודיה, רוסיה ופינלנד. היא חברה מייסדת של המועצה הנורדית וברית נאט"ו.

נורווגיה היא מדינה מודרנית מתועשת וכשכנותיה היא מובילה מדיניות רווחה מפותחת ומשק סוציאליסטי עם מיסוי פרוגרסיבי, לצד מעורבות ביחסים בינלאומיים ובדגש על נושאי זכויות האדם והגנת הטבע והסביבה. באופן מסורתי, יוקר המחיה בה הוא הגבוה בעולם, ובסקר של דירוג ערים לפי מדד יוקר המחיה לשנת 2011 הגיעו עיר הבירה אוסלו ועיר-הנפט סטוונגר, למקומות השני והרביעי בעולם (בהתאמה), ולמובילות רשימת ערי יבשת אירופה. בבדיקה שבוצעה על ידי האו"ם, דורגה נורווגיה כמדינה שהכי טוב להתגורר בה בין השנים 2001–2006 ושוב בין 2009–2011. בנוסף, נורווגיה משמרת מורשת תרבותית ענפה, שמקיימת בתוכה גם ייצוג ניכר למיעוט הסאמי (לאפי) המתגורר בעיקר בצפון המדינה.

על פי האטימולוגיה המודרנית, משמעות השם נורווגיה (Norge)היא "הנתיב הצפוני" (Nor= צפוני gen= דרך).

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של נורווגיה

עדויות לנוכחות בני אדם בנורווגיה תוארכו לסביבות שנת 8,000 לפנה"ס. מאותה תקופה התגלו עדויות של כלי אבן, כלי חרס ואף ציורי קיר המתארים את חברת הציידים של הנורווגים הקדמונים. בסביבות 3,000 לפנה"ס החל בחבל ארץ זה המעבר לעיסוק בחקלאות, כחלק מהמהפכה החקלאית.

התקופה הויקינגית (מהמאה ה-9 עד למאה ה-11) הייתה תקופה חשובה של איחוד לאומי והתרחבות. הוויקינגים הנורווגים פשטו על שטחים נרחבים במערב אירופה, הם הקימו קשרי סחר נרחבים והתיישבו בחלק מן האזורים אליהם הגיעו. בתקופה זו הייתה נורווגיה מחולקת למספר רב של ממלכות קטנות. במשך למעלה מ-200 שנים נמשך תהליך האיחוד של נורווגיה. מלכי ויקן (Viken), האזור הסובב את הפיורד של אוסלו, מילאו תפקיד משמעותי בתהליך האיחוד, תוך שהם משתלטים באופן הדרגתי על עוד ועוד שטחים, ממלכות, ערים וקהילות. עד שנת 1060 נראה כי תהליך האיחוד הגיע לסיומו.

במהלך המאה ה-14 קטנה האוכלוסייה בנורווגיה בשל המגפה השחורה ובעיות אקלימיות, וכתוצאה מכך החלה הידרדרות במצב הכלכלי באזור. חולשה כלכלית זו נוצלה על ידי אצילים דנים וגרמנים שהחלו תופסים עמדות כוח בתוך היבשת הסקנדינבית. טקסי נישואין שנערכו בין חברי שושלות מלכים הובילו לאיחוד המשולש של מדינות נורווגיה, דנמרק ושוודיה - איחוד קאלמאר - החל מ-1450. האיחוד עוגן בחתימת המדינות על אמנה. תקופה זו תוארה באופן לאומי-רומנטי כ"ליל 400 השנים". ב-1521 פרשה שוודיה מהאיחוד אולם נורווגיה נותרה מאוחדת עם דנמרק.

לאחר שדנמרק-נורווגיה תמכה בנפוליאון בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, נמסרה נורווגיה למלך שוודיה שניצל את חברותו בקואליציה נגד נפוליאון על מנת לתקוף את דנמרק, שותפתה של צרפת, ולהרוויח את נורווגיה כשלל נוסף. בינואר 1814 נכנעה דנמרק ללחצי השוודים ומסרה לידיהם את נורווגיה. בזמן שהצבא השוודי היה במערכה צבאית ביבשת אירופה, אימצה לעצמה נורווגיה חוקה, הכריזה על עצמאות ובחרה לעצמה מלך ב-17 במאי 1814, כל זאת כאקט של התרסה כנגד האיחוד החדש שנכפה עליה. שוודיה, בתמיכת בעלות בריתה מתקופת המלחמות הנפוליאוניות, שיגרה כוח צבא לנורווגיה על מנת לכפות את האיחוד. המהלך צלח ונורווגיה ושוודיה אוחדו באיחוד הקרוי לעתים שוודיה-נורווגיה. למרות האיחוד זכתה נורווגיה למידת מה של אוטונומיה.

המאות ה-20 וה-21

בשנת 1905 בוטל האיחוד בין הממלכות, ושוודיה הכירה בעצמאות נורווגיה. ממשלת נורווגיה הציעה את כתר נורווגיה לנסיך הדני קרל. לאחר משאל עם שאישר את המונרכיה, בחר הפרלמנט בקרל למלך פה אחד. קרל שינה את שמו להוקון השביעי (Haakon VII) על שם מלכי נורווגיה העצמאית של ימי הביניים.

נורווגיה הייתה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם השנייה פלשו לנורווגיה כוחות גרמניה הנאצית ב-9 באפריל 1940. ההתנגדות בנורווגיה נמשכה כחודשיים והכיבוש הנאצי הושלם ב-10 ביוני. המלך והממשלה המשיכו במאבק ממקום גלותם בממלכה המאוחדת (בריטניה). הגרמנים הקימו ממשלת בובות תחת הנהגתו של וידקון קוויזלינג. הכיבוש הסתיים עם כניעת הגרמנים בנורווגיה, ב-8 במאי 1945. הכיבוש הנאצי של נורווגיה הפך את הנורווגים לספקנים לגבי מדיניות הנייטרליות.

נורווגיה הייתה בין המדינות שחתמו על אמנת נאט"ו ב-1949 ובין החברות המייסדות של ארגון האומות המאוחדות אך היא אינה חברה באיחוד האירופי, לאחר שפעמיים (בשנים 1972 ו-1994) נדחתה הצעה זו במשאל עם בפער קטן.

לקראת סוף שנות השישים של המאה העשרים התגלו מאגרי נפט בים הצפוני, ונורווגיה הפכה למפיקה העיקרית שלהם. עקב כך, החלה צמיחה כלכלית במדינה ועלייה ברמת החיים. העלייה התבטאה בשיפור מערכות החינוך והרווחה, והפיכתן למתקדמות בעולם, בנוסף להגדלת קצבאות הזקנה והאבטלה יחד עם מתן שירותים רפואיים וחינוך גבוה חינם.

ב-22 ביולי 2011 אירעה מתקפת טרור בנורווגיה שכללה פיצוץ מכונית תופת בסמוך לקריית הממשלה שהביא למותם של 8 בני אדם ולנזק רב למבנים, ופיגוע ירי כשעתיים לאחר מכן, שבו נהרגו כ-69 בני נוער ועשרות נפצעו במחנה קיץ של מפלגת העבודה הנורווגית.

גאוגרפיה

שטחה של נורווגיה מונה 385 אלף קילומטר רבוע כולל האיים המרוחקים מהיבשת (ששטחם הוא 60 אלף קמ"ר). פני השטח של נורווגיה הם הררים ברובם המכוסים בקרחונים. אורכו של קו החוף הנורווגי הוא למעלה מ-20,000 קילומטר (האורך המדויק תלוי במדידה). קו החוף משופע בלשונות חוף רבים ועמוקים הידועים בשם פיורדים בנוסף לאיים ואיונים רבים. מספר האיים הוא 239,057 ואם לוקחים בחשבון גם את אורך קו החוף שלהם, מתקבל כי לנורווגיה קו חוף בעל אורך כולל של 100,915 קילומטר (שני באורכו רק לקנדה). נורווגיה שוכנת לחופיו הצפוניים של האוקיינוס האטלנטי ומתוחמת על ידי שלושה ימים שונים: הים הצפוני מדרום מערב, הים הנורווגי ממערב וים ברנץ מצפון מזרח. ההר הגבוה בנורווגיה הוא גלדהפיגן (Galdhøpiggen) המתנשא לגובה של 2,469 מטר. הקרחון הגדול ביותר במדינה ואף באירופה הוא יוסטדאלסבריין (Jostedalsbreen). אורך הקרחון כמאה קילומטר, שטחו כארבע מאות ותשעים קמ"ר והנקודה הגבוהה בו (Høgste Breakulen) מתנשאת לגובה 1,957 מטרים מעל פני הים. באי טורגט נמצא הר טורגהאטן, הנודע בחור המוזר שבמרכזו.

האיים הסמוכים, סבאלבּרד ויאן מאיין מצויים תחת ריבונותה ונחשבים כחלק מהממלכה. לעומתם, האיים בּוּבֶה שבדרום האוקיינוס האטלנטי והאי פטר הראשון שבדרום האוקיינוס השקט הם שטחי חסות נורווגיים ולא נחשבים כחלק מהמדינה על ידי הקהילה הבינלאומית. לנורווגיה תביעות טריטוריאליות גם בנוגע לארץ המלכה מוד שבאנטארקטיקה.

נורווגיה ידועה בכינוי "ארץ שמש החצות", משום שחלקה הצפוני שוכן מצפון לחוג הקוטב הצפוני, היכן שבקיץ השמש אינה שוקעת ובחורף רוב העמקים נותרים באפלה לתקופות ארוכות.

האקלים הנורווגי הוא אקלים ממוזג, במיוחד לאורך החופים וזאת תחת השפעת זרם הגולף. האקלים בתוך היבשה נוטה להיות קשה יותר ובאזורים צפוניים הוא אף הופך לאקלים ארקטי.

פוליטיקה

נורווגיה היא מונרכיה חוקתית בעלת מערכת שלטון פרלמנטרית. תפקידי המלך הם טקסיים ברובם, אולם הוא עדיין בעל השפעה כסמל לאחדות לאומית. למרות זאת, החוקה של 1814 מעניקה למלך תפקידים ביצועיים בעלי חשיבות, אלה מופעלים על ידי מועצת המדינה (הממשלה) בשמו של המלך (מועצת המלך). מועצת המדינה (היא הממשלה) או קבינט המונה את ראש הממשלה וחברי המועצה, הממונים על ידי המלך. מאז 1884, השיטה הפרלמנטרית מבטיחה שלקבינט חייבת להיות תמיכת הפרלמנט, דבר שהופך את המינוי מהמלך להליך פורמלי בלבד.

השיטה הפרלמנטרית הנורווגית היא שיטה המונה בית מחוקקים בודד הוא הסטורטינג (Storting). בסטורטינג יושבים 169 חברים, הנבחרים לכהונה של 4 שנים על ידי תושבי 19 המחוזות המוניציפליים המרכיבים את נורווגיה. חברי הסטורטינג נבחרים לפי שיטת הייצוג היחסי. החוק הנורווגי אינו מאפשר פיזור של הפרלמנט, והממשלה זקוקה לתמיכת הפרלמנט במהלכיה (כנהוג בדמוקרטיה פרלמנטרית). עד שנת 2009 חולק הסטורטינג לאחר הבחירות לשני בתים, האודלסטינג (Odelsting) והלגסטינג פורטה (Lagsting Forte), אך הדבר הופסק עקב הדמיון הרב מדי בעמדות הפוליטיות של נציגי שני הבתים.

מערכת המשפט הנורווגית כוללת את בית המשפט העליון, ההויסטרטט (Høyesterett) המונה 17 שופטים קבועים ונשיא, בית משפט לערעורים, בתי משפט מחוזיים ועירוניים ובית משפט לעבודה. שופטים ממונים על ידי הממשלה לאחר ששר המשפטים מציע את מועמדותם.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל-נורווגיה

נורווגיה תמכה בישראל בעקביות מאז הצבעת האו"ם ב-1947. ב-1961 הוקמה שגרירות נורווגית בישראל. עם השנים נוצרו גם קשרי מסחר, תיירות ותרבות בין ישראל לנורווגיה. בעקבות פרשת לילהאמר ב-1973, בה התנקשו סוכנים ישראלים בחייו של מלצר מקומי שטעו בזיהויו, נפגעו יחסי המדינות.

בסוף שנת 1993, שימשה הבירה אוסלו כמקום המפגש והתיווך בין ישראל לנציגי אש"ף, לשם יצירת הסכם אוסלו.

עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה הייתה תדמיתה של ישראל חיובית בנורווגיה, אולם הדיווחים מהנעשה בשטחים פגמו במעט בתדמית הישראלית. האינתיפאדה השנייה העצימה את הרגשות העוינים לישראל, בין היתר בהשפעת המהגרים המוסלמים הרבים במדינה, ובשנת 2004 נתקלו ספינות סוחר ישראליות בהתנגדות לפריקת מטענן בנמל אוסלו. במקביל, החלו להתפרסם בעיתונות הנורווגית כתבות אנטי ישראליות, בחלקן אף בעלות נימה אנטישמית. כנגד תופעה זו פועל בנורווגיה ארגון בשם "המרכז למאבק באנטישמיות" (SMA).

צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של נורווגיה

נורווגיה נמנית עם מייסדות ברית נאט"ו ב-1949. בנורווגיה מופעל חוק גיוס חובה שבמסגרתו מחויבים כל הגברים במדינה לשרת שירות של בין שישה לשנים-עשר חודשים בצבא. גם נשים מחויבות להתגייס לצבא.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת נורווגיה

הכלכלה הנורווגית, כמו כלכלתן של שאר מדינות סקנדינביה, היא כלכלה המבוססת על מודל מדינת הרווחה; כלומר על שילוב בין פעילות שוק חופשי קפיטליסטי והתערבות ממשלתית. הממשלה שולטת בשווקים מרכזיים כגון שוק הנפט והאנרגיה החיוני למדינה וזאת באמצעות שלושה תאגידים ממשלתיים. נורווגיה עשירה במשאבים טבעיים כגון: נפט, כוח הידרואלקטרי, דגה, עץ ומינרלים.

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 החלו להתגלות מאגרי נפט בים הצפוני בשטחים הנמצאים במים הכלכליים של נורווגיה. הכלכלה הנורווגית מסתמכת במידה רבה על משק הנפט כמקור הכנסה מרכזי (35% מכלל היצוא הכלכלי בשנת 1999 היו נפט וגז). משום כך תלוי המשק הנורווגי במידה רבה בתנודות שוק הנפט העולמי, בביקוש, בהיצע ובעיקר במחירו. נורווגיה אינה חברה באופ"ק, ורק רוסיה וערב הסעודית מייצאות יותר נפט ממנה.

בשל הסתמכות זאת על ענף הנפט כמקור הכנסה לא התפתחה התעשייה הנורווגית והיא בעיקר מסתמכת על יבוא מוצרי תעשייה.

על אף רמת החיים הגבוהה בנורווגיה החלה הממשלה בנקיטת צעדים על מנת לדאוג לעתיד בו ידלדל מלאי הנפט הנורווגי ועל כן שומרת הממשלה רזרבות נפט המוערכות ב-114 מיליארד דולר אמריקני, וכן הוקמה קרן השקעות ריבונית אליה מופרשים חלקים מהכנסות המדינה מנפט.

נורווגיה בחרה להישאר מחוץ לאיחוד האירופי בשני משאלי עם שנערכו במדינה, ב-1972 וב-1994. נורווגיה חברה באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. רוב מדינות האיגוד, ונורווגיה ביניהן, מסדירות את קשרי הסחר שלהן עם האיחוד האירופי במסגרת הקרויה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), המבטיחה למדינות החברות בה חופש של תנועה לאנשים, סחורות, שירותים והון, אך אינה מטילה על מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי את החובות המוטלות על חברות האיחוד.

עיקר סחר החוץ של נורווגיה מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי.

דמוגרפיה

אוכלוסיית נורווגיה מונה 4.9 מיליון איש וגידול האוכלוסייה עומד על 1.2% לשנה.

הרוב האתני בנורווגיה הם נורדים (צפון גרמאנים). המיעוטים בצפון הם הלאפים או הקוון (Quen). בשנים האחרונות ההגירה אחראית ללמעלה ממחצית מגידול האוכלוסין כש-12.2% מהאוכלוסייה הם מהגרים (נכון ל-2010): כ-5.7% ממוצא אירופי, כ-4.3% ממוצא אסיאתי (בעיקר מפקיסטן, עיראק וטורקיה) ו-1.5% ממוצא אפריקני. הגידול במספר המהגרים הביא למחלוקת פנימית בנורווגיה בדבר מדיניות ההגירה הרצויה.

נכון ל-2010, כ-81% מתושבי נורווגיה חברים בכנסייה האוונגליסטית לותרנית של נורווגיה (כנסיית המדינה). קהילות נוצריות אחרות מונות כ-3.3% מתושבי נורווגיה. בין הדתות הלא-נוצריות האסלאם היא הדת הגדולה ביותר (2%) ודתות אחרות מונות פחות מ-1%. כ-15% מתושבי נורווגיה אינם משויכים דתית.

יהדות נורווגיה

ערך מורחב – יהדות נורווגיה

בנורווגיה קהילה יהודית קטנה המונה כ-1500 יהודים, המרוכזים באוסלו וטרונדהיים (שם נמצא בית הכנסת הצפוני ביותר בעולם). היהודים השתלבו היטב במדינה, ואחדים הגיעו לעמדות בולטות, ביניהם ג'ו בנקוב, שהיה מנהיג המפלגה השמרנית ונשיא הסטורטינג. בנורווגיה חל איסור מסיבות הומניות על שחיטה כשרה, ולפיכך נאלצים בני הקהילה לייבא בשר כשר.

אף על פי שיהודים הגיעו לנורווגיה, ככל הנראה, לפני כ-800 שנה, הם הורשו להציג את עצמם כיהודים בגלוי רק בסוף המאה ה-15. בשנת 1687 גורשו היהודים מנורווגיה, ועד שנת 1814 חל איסור על כניסת יהודים אשכנזים לנורווגיה, אף על פי שליהודים ספרדים הותרה הכניסה בדרך כלל. בשנת 1814, נקבע בחוקה החדשה של נורווגיה איסור מוחלט על כניסת יהודים למדינה, אך לחץ ציבורי הביא בשנת 1851 לביטול האיסור ולמתן אזרחות ליהודי נורווגיה. טרם הפלישה הנאצית לנורווגיה היו במדינה כ-1800 יהודים. 758 יהודים, כולל הרב הראשי של יהודי נורווגיה הושמדו באושוויץ, ורובם של הנשארים ברחו למדינות שכנות או רחוקות יותר.

שפות

השפה הנורווגית היא שפה צפון-גרמנית. תחת האיחוד עם דנמרק, החליפה שפת הכתיבה הדנית את הנורווגית אך לאחר התמוססות האיחוד, יצר חוקר השפה איבר אאסן שפת כתיבה נורווגית חדשה שהתבססה על הדיאלקטים הנורווגים.

מאוחר יותר, עברה גם שפת הכתיבה הדנית תהליך של נורווגיזציה. כתוצאה מכך, נורווגיה היא כיום בעלת שתי שפות פורמליות עיקריות: נורווגית בעלת ניב בוקמול המבוססת על שפת הכתיבה הדנית ועל שפת הדיבור הדנית-נורווגית, ונורווגית בעלת ניב נינורשק המבוססת על עבודתו של איבר אאסן. בנוסף, קיימת גם תפוצה לסוג נוסף של נורווגית – נורווגית ריקסמול שלמעשה מהווה וריאציה של בוקמול.

בבתי הספר בנורווגיה ובמוסדות להשכלה גבוהה מתבצעים הלימודים גם בבוקמול וגם בנינורשק.

מרבית תושבי נורווגיה (85%) עושים שימוש בבוקמול בחיי היום יום ושפה זו נפוצה בעיקר בערים הגדולות ואילו נינורשק מדוברת בעיקר באזורים הכפריים.

הדומיננטיות הרבה של הבוקמול בחברה הנורווגית מיוחסת בעיקר לעובדה שזוהי השפה העיקרית שבשימוש אמצעי התקשורת בנורווגיה.    

תרבות

התרבות הנורווגית המפותחת הולידה כמה וכמה אישים שרכשו להם מוניטין בינלאומיים. בתחום האמנויות הפלסטיות התבלטו הפסל גוסטב ויגלנד והצייר אֶדוַורד מונק, שנולד במחצית השנייה של המאה ה-19, ופיתח סגנון ייחודי. באותה תקופה פעל המלחין הנורווגי הנודע אדוורד גְריג. עם הסופרים המפורסמים של נורווגיה נמנים המחזאי הֶנריק איבסֶן, המשורר הנריק ארנולד ורגלנד וקנוט האמסון, חתן פרס נובל לספרות ב-1920. במוזיקה המודרנית נודעת נורווגיה במוזיקאי הג'אז שלה, כגון הסקסופוניסט יאן גרברק, המתופף יון כריסטנסן, הבסיסט ארילד אנדרסן והגיטריסט טריה ריפדאל.

בנוסף, נחשבת נורווגיה כארץ המקור של הבלאק מטאל.

ספורט

בדומה לשאר מדינות אירופה, הכדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בנורווגיה. כמו כן, ענפי ספורט בקטגוריות סקי וחורף מאוד פופולריים וספורטאי העילית של נורווגיה בענפים אלו הם מהמצטיינים בעולם.

קישורים חיצוניים

• מידע אודות נורווגיה - האתר הרשמי (אנגלית)
• מידע אודות נורווגיה - עברית
• מידע פוליטי-חברתי מקיף על נורווגיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• אליהו בירנבוים, משפחה בצפון הרחוק - מקור ראשון - על יהדות נורווגיה - דצמבר 2007
• כתבות על מסלולי טיול ויעדי טיול בנורווגיה, באתר GoTravel
• סוכנויות הידיעות, זוועה בנורווגיה: לפחות 80 הרוגים בטבח באי, באתר ynet, 23 ביולי 2011
• אמיר גור, ‏הפיורדים של נורווגיה - הפלגה בנופים היפים ביותר בעולם, באתר GoTravel
• עמרי גלפרין, נורווגיה - איי לופוטן, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3980916,00.html