רנה דקארט

רנה דקארט
René Descartes

לידה	31 במרץ 1596 לה איי, צרפת
פטירה	11 בפברואר 1650 (בגיל 53) סטוקהולם, שוודיה
מקום קבורה	כנסיית סן ז'רמן דה פרה
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
מקום לימודים	collège Henri-IV de La Flèche, אוניברסיטת אוטרכט, אוניברסיטת ליידן, Prytanée National Militaire
מנחה לדוקטורט	Isaac Beeckman, יעקובוס גוליוס
זרם	רציונליזם
תחומי עניין	מטאפיזיקה, תורת ההכרה, מתמטיקה
עיסוק	פילוסוף, תאורטיקן מוזיקה, כותב מכתבים, מהנדס אוטמטונים, איש צבא, אסטרונום, מוזיקולוג, פיזיקאי, מתמטיקאי, סופר
הושפע מ	אפלטון, אריסטו, אנסלם מקנטרברי, תומאס אקווינס
השפיע על	ברוך שפינוזה, ניקולה מלברנש, גוטפריד לייבניץ, ג'ון לוק, בלז פסקל, אייזק ניוטון, עמנואל קאנט, יוהאן גוטליב פיכטה, אדמונד הוסרל, נועם חומסקי, דייוויד צ'אלמרס ורבים אחרים.
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	מאמר על המתודה, הגאומטריה, The Description of the Human Body
בן או בת זוג	Helena Jans van der Strom
צאצאים	Daniel Fernández Muiño
חתימה

פסל של רנה דקארט מאת ז'אן פויפורקט בסגנון אר דקו באמסטרדם

תעודת סיום מבית הספר הישועי "Collège Royal Henry-Le-Grand", ‏

מקום לידתו של דקארט

קברו של דקארט, בכנסיית סן ז'רמן דה פרה בפריז

כתב ידו של רנה דקארט

רֶנֶה דֶקַארְט (בצרפתית: ‏René Descartes^ⓘ‏^Ⓘ‏;‏ 31 במרץ 1596, לה איי, צרפת – 11 בפברואר 1650, סטוקהולם, שוודיה), מוכר גם בצורה הלטינית של שמו רֶנַאטוּס קַרְטֶזִיּוּס (Renatus Cartesius), היה פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי. נחשב לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה המערבית.

הוא השפיע הן על פילוסופים בני זמנו והן על אלו שבאו אחריהם, ונודע בגישתו הרציונליסטית המעמידה את התבונה ותכונות המציאות הא-פריוריות (כלומר, הקודמות להתנסות) במרכז חקירותיו. דקארט התעסק בעיקר ביכולת להגיע לידיעה ודאית וביחס בין גוף לנפש. אף על פי שהיה מוכר בעיקר עקב הגותו פורצת הגבולות בפילוסופיה, הוא השיג פרסום רחב גם כממציא של מערכת הצירים הקרטזית ("קרטזית" מלשון "קרטזיוס", הצורה הלטינית של "דקארט"). מערכת זו הייתה בעלת השפעה רבה על התפתחות המתמטיקה המודרנית.

ביוגרפיה

דקארט נולד בקומונה לה היי אנ-טורן (ששינתה את שמה לדקארט על שמו) בפרובינציה לשעבר טורן, מחוז אנדר ולואר, בחבל סאנטר-עמק הלואר שבצרפת. בגיל 14 חודשים נפטרה אימו, ובגיל 11 שלח אותו אביו, שהיה שופט בבית המשפט הגבוה לצדק, לבית הספר של הישועים (Collège Royal Henry-Le-Grand) בלה-פלש (La Flèche), ומשם לאוניברסיטת פואטייה. במטרה להשביע את רצון אביו, למד דקארט משפטים והוסמך בשנת 1616, אולם הוא לא עבד כעורך דין. עם סיום לימודיו עבר לפריז.

בהתאם לשאיפותיו לקריירה כקצין מקצועי, הצטרף דקארט כשכיר חרב לצבאות שונים, פרוטסטנטים וקתולים. בגיל 22 שירת בצבא פרוטסטנטי בהולנד תחת פיקודו של מאוריץ, נסיך אורנז' (בין השנים 1618–1619) ולמד הנדסה צבאית בברדה, שם פגש את הפיזיקאי ההולנדי איזאק בקמן שעורר בו עניין במתמטיקה ובפיזיקה ובפרט בבעיות של נפילת גופים כבדים.

בשנת 1619 עבר לשרת בצבא קתולי בגרמניה תחת פיקודו של מקסימיליאן דוכס בוואריה, והשתתף בקרבות מלחמת שלושים השנים בצ'כיה, שם, ב-10 בנובמבר, היה לו חיזיון על מערכת מתמטית ומדעית חדשה. בשנת 1622 חזר לצרפת, מתוגמל מספיק על מנת לא להיטרד בבעיות פרנסה בשארית חייו, ובילה את השנים הבאות בפריז ובחלקים אחרים של אירופה. הוא אף היה נוכח בזמן מצור לה רושל שהטיל הקרדינל רישלייה בשנת 1627.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1628 חיבר את כללים להכוונת הדעת, ועבר להולנד בה גר עד שנת 1649. בשנה זו החל גם לעבוד על יצירה נוספת בשם העולם. בשנת 1633 הורשע גלילאו גליליי בידי האינקוויזיציה, ודקארט החליט לזנוח את תכנוניו לפרסם את "העולם", שעסק בנושאים דומים לאלו בהם עסק גלילאו.

בשנת 1637 פרסם דקארט את חיבורו מאמר על המתודה (Discours de la Méthode) שכלל שלושה חיבורים: אופטיקה, מטאורולוגיה וגאומטריה. בשנת 1641 פורסם ספרו החשוב ביותר, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית (Meditationes de prima philosophia). בספר כלל דקארט גם שש טענות-נגד של הוגי התקופה, בהם תומאס הובס ואחרים, ותגובותיו להן. במהדורה השנייה שיצאה שנה לאחר מכן, נוספה קבוצה שביעית של השגות ותשובות.

בשנת 1644 פרסם את ספרו עקרונות הפילוסופיה (Principia philosophiae), שהוקדש לנסיכה אליזבת מבוהמיה איתה ניהל תכתובת ארוכה, ובשנת 1647 קיבל הקצבה מלואי הארבעה עשר, מלך צרפת, ופרסם את הערות על אודות מסמך (Notae in programma), בתגובה לפרסומו של תלמידו לשעבר, הנריקוס רגיוס.

דקארט לא נשא אישה מעולם, אולם בשנת 1635 נולדה לו בת מחוץ למערכת הנישואים, פרנסין (Francine). היא מתה בהיותה בת חמש. המוטו שלו היה "מי שמסתתר היטב, חי היטב" (Bene vixit qui bene latuit).

בשנת 1649 קיבל דקארט את הזמנתה של המלכה כריסטינה ונסע לשוודיה. בשנה זו פורסמה גם יצירתו הפעלויות הנפש (Les passions de l'âme), שהוקדשה אף היא לנסיכה אליזבט מבוהמיה. דרישתה של המלכה כריסטינה הייתה לקבל שיעורים בשעות הבוקר המוקדמות, בעוד שדקארט היה רגיל לעבוד במיטתו עד שעות הצהריים.

דקארט מת בסטוקהולם ב-11 בפברואר 1953 (כשנה לאחר הגעתו), בגיל 53 בנסיבות שנחשבו תחילה כדלקת ריאות, אך נחקרו בהמשך כחשד להרעלה. הוא קבור בכנסיית סן ז'רמן דה פרה בפריז.

נסיבות מותו

הדיעה הרווחת בספרות ההיסטורית היא שרנה דקארט מת ב-11 בפברואר כתוצאה מדלקת ריאות, על פי מכתבו של שגריר צרפת בשוודיה מר חנות:

אתמול, בסביבות ארבע בבוקר, מת כאן מר דקארט, בבית הוד מעלתו שגריר צרפת מר חנות. כפי שהובא לידיעתי, הוא חלה במשך כמה ימים בשיעול קשה, אך מכיוון שסירב לקחת תרופות, גם חומו עלה. הוא ביצע שלוש הקזות דם ביום אחד, אך ללא איבוד דם רב. הוד מעלתה הספידה וביכתה את מותו, על שהיה אדם כה מלומד. גופתו נחנטה בשעווה. כוונתו לא הייתה להיקבר כאן, כי ידוע לנו שמעט לפני מותו החליט לשוב להולנד בהזדמנות הראשונה.

דקארט היה אמור ללמד את כריסטינה, מלכת שוודיה הפרוטסטנטית לפני המרת הדת המתוכננת שלה לקתולית.

בשנת 2009 פורסם ספרו של תיאודור אברט בגרמנית ובשנת 2019 יצא מאמרו באנגלית "האם דקארט מת מהרעלה", בו אברט משער על סמך מסמכי ארכיון בפריז ובשוודיה ובהם רישומי הרופא, כי רנה דקארט הורעל לאחר שטעם מלחם הקודש ספוג במנה של זרניך (ארסן). על סמך רישומי הרופא ותעודות נוספות, אברט שיער שמיסיונר בסטוקהולם בשם ז'אק ויוגה, הרעיל את דקארט כי חשש שדעותיו בנושאי דת יחבלו בהמרת הדת המתוכננת של כריסטינה. לטענת אברט, דקארט חש בהרעלה ואף ביקש מרופאו תרופות להקאה ושלשול.

כפילוסוף

דקארט ידוע בניסיונו להתמודד עם בעיית הספקנות בפילוסופיה ולמעשה מאז דקארט נושא הדיון העיקרי בקרב הפילוסופים, שהיה עד כה תורת ההוויה, הוחלף כעת בתורת ההכרה, כלומר שהדיון סביב השאלה "מה קיים?" הוחלף בדיון סביב השאלה "מה נוכל לדעת, אם בכלל?".

דקארט רצה למצוא בסיס מוצק לכל החקירה המדעית, ולשם כך רצה למצוא את בסיס הידע הוודאי ממנו יוכל להתחיל. על-מנת להגיע לאמת ודאית כלשהי, דקארט ניסה קודם לרוקן את ידיעתו מכל מה שניתן להטיל בו ספק, ולאחר-מכן לחזור להאמין שוב רק במה שיש הצדקה לכך. הוא עצמו דימה את מתודה זו לסוחר תפוחים המרוקן את כל ארגזיו מתפוחים, ומחזיר רק את אלו שאינם רקובים. ראשית, הטיל ספק בתעתועים שכבר השכל הישר יטען שאינם אלא אשליה (למשל: גודלו של גוף במרחקים שונים, שינוי צורתו של גוף שאנו מביטים בו כשהוא בתוך מים, חלום). לאחר-מכן, הטיל ספק בכל הידיעות שחושיו מוסרים לו, בכך הטיל ספק בכל העולם אשר ראה סביבו. לאחר מכן, הטיל ספק גם בחוקי ההיגיון, תוך הצעת ה"שד המתעתע": הוא הציע אפשרות לפיה קיים שד הגורם לנו לחשוב מחשבות שגויות, ובכך מתעתע בהיגיון שלנו. עצם האפשרות כי קיים שד שכזה, מונעת מאיתנו להניח בביטחון כי ההיגיון אליו אנו רגילים הוא הנכון. כעת, ניסה דקארט למצוא את העובדה הוודאית הראשונה, ממנה יתקדם ויחתור אל האחרות.

טיעון הקוגיטו - אני חושב, משמע אני קיים

ערך מורחב – אני חושב, משמע אני קיים

יש הרואים בדקארט את ההוגה המודרני הראשון אשר סיפק מסגרת פילוסופית למדעי הטבע כאשר אלו החלו להתפתח. כדי לנסות לומר דבר בעל משמעות על העולם, ביקש דקארט לצאת מנקודת מוצא כלשהי שעליה יוכל להישען בבואו לדון במהותו של העולם. נקודת מוצא זו, הוא קבע, תהיה אמת ודאית שלא ניתן להטיל בה ספק. את אותה נקודת מוצא גולל בספרו "ההגיונות". כדי להשיג זאת, הוא הפעיל שיטה (מתודה) הידועה בשם ספקנות מתודולוגית: הטלת ספק בכל רעיון שניתן להטיל בו ספק. מטרת הספקנות המתודולוגית היא להגיע לנקודת-הוודאות, וזאת בניגוד לספקנות המנסה לערער על תמונת-המציאות (כגון הספקנות הפירוניסטית, או הסטואית, אשר מטרתה להביא את הספקן לשלוות-הנפש).

למרות שנהוג לייחס את הטיעון לדקארט, הטיעון למעשה אינו מקורי. טיעון דומה מאוד, הכולל גם הוא שימוש ב"שד מתעתע", נכתב לפני כן על ידי הפילוסופית תרסה מאווילה, וסביר שדקארט נחשף אליו במהלך לימודיו והושפע ממנו.

לפי דקארט, העובדה הראשונית היחידה בה הוא יכול להיות בטוח היא שהוא עצמו קיים, וחושב. זאת מהסיבה הבאה: הוא טוען תחילה שהוא קיים וחושב. אם נטען שהוא טועה, ניאלץ לטעון עם זאת שהוא קיים (כדי שיוכל לטעות), וגם שהוא חושב. מכאן מוכרח שהוא קיים וחושב.

כך הגיע דקארט לקביעה אני חושב, משמע אני קיים (בלטינית: Cogito, Ergo sum, ובקיצור: הקוגיטו), שכוונתו היא למעשה הטענה כי גם הטלת הספק עצמה בקיומו, היא הוכחה לקיומו, כך שהוא לא יכול שלא להיות קיים.

על טיעון הקוגיטו הושגו השגות רבות במהלך ההיסטוריה, אשר רבות מהן מצביעות על כך שעל אף שדקארט מצהיר שהוא מטיל ספק בכל כלל לוגי הנקבע בידינו, בכל זאת הוא עושה שימוש בכלים לוגיים כדי להוכיח את קיומו שלו. עם זאת, ביקורות מסוג זה זכו להתייחסות בידי דקארט עצמו, שטען שכאשר עמד על כך שהוא ישנו לא גזר כלל ש"כל החושב נמצא, או קיים" אלא הכיר באופן פרטי במציאותו הוא. על כן, טוען דקארט, לא נעשה שימוש בהסקות לוגיות כלליות העשויות להיות מוטעות, אלא רק בהכרות פרטיות הנובעות ישירות מהאקסיומות (חשוב להדגיש, דקארט לא מטיל ספק בנכונותם של הכללים הבסיסיים ביותר של ההיגיון האנושי, כמו חוק הסתירה, למשל, אלא רק טוען כי בתהליך הסקת המסקנות מאותם טיעונים עלולה ליפול טעות, ועל כן התיארמות המתמטיות והמשפטים הלוגיים שאינם אקסיומטיים מוטלים בספק).

אלוהים

לאחר שדקארט מגיע למסקנה כי הוא עצמו קיים, הוא מבקש להוכיח שגם אלוהים קיים.

לשם כך הוא מציג שלוש הוכחות שונות:

• הראשונה שקולה להוכחה האונטולוגית של אנסלם.
• השנייה היא ההוכחה הקוסמולוגית.
• השלישית היא ההוכחה האנתרופולוגית: לפי דקארט, כל אידאה מחשבתית בהכרתו בהכרח התקבלה מאובייקט חיצוני. בנוסף, הוא טוען ששום אידאה לא יכולה להתקבל מאובייקט שהוא פחות מהאידאה. מכיוון שקיימת בו האידאה של שלמות מוחלטת (הוא מסוגל להעלות בדעתו קיום של אובייקט מושלם), והיא לא יכולה להתקבל משום אובייקט שהוא פחות ממושלם, חייב להיות אובייקט מושלם ממנו תתקבל האידאה. אובייקט זה לא יכול להיות הוא עצמו, שהרי הוא יודע לגבי עצמו שאיננו מושלם, מפני שהוא עצמו לא יודע הכול ולא יכול הכול, הרי שהאובייקט המושלם חייב להיות חיצוני לו, והוא אלוהים.

עולם חיצוני

לאחר שהוכיח דקארט, לשיטתו, כי הוא עצמו קיים וכי יש אלוהים מושלם מכל הבחינות, הוא סבר שאלו מספיקים כדי להוכיח שכל העולם מסביבו אכן קיים. הוא טוען שמפני שאלוהים מושלם הוא מוכרח להיות ישר מבחינה אינטלקטואלית, כלומר שלא ישקר לאדם שמוכן ורוצה לחקור ולגלות. מכיוון שאותו אלוהים כל-יכול, הרי שלא קיים כל ספק לגבי העובדה שהוא גם יכול להשתיל בהכרתו של האדם את אידאות העולם האמיתי. כך דקארט מסיק שמפני שהוא זהיר בחקירתו, ואלוהים מושלם וישר מבחינה אינטלקטואלית בהכרח קיים, אלוהים בוודאות לא ירשה שבהכרתו של דקארט יושתל ידע שגוי, ולכן הידע אותו טרח להשיג בוודאי נכון.

החומר והרוח

דקארט חילק את היש הנוכח בעולם לשני סוגים מובדלים ומובחנים זה מזה, חומר ורוח. בספרו המרכזי "הגיונות" פורס דקארט באופן נרחב טיעונים המצביעים על המהות השונה והמובדלת של הגוף והנפש. המפורסם שבטיעונים אלה הוא ניסוי מחשבה המכונה "משל השעווה" שתכליתו המקורית הייתה הפרכת ה"פיזיקה האריסטוטלית" שהייתה שלטת בכיפה עד ימי דקארט, והצעת ההנחה כי ביסודו של דבר, ובנוגע ליחידות החומר הבסיסיות, כל הגופים הפיזיקליים זהים. ע"פ משל השעווה, כאשר ניטול פיסת שעווה קרה, נוכל להבחין באופן ברור בכל תכונותיה. היא קשה, יש לה ריח אופייני, היא קרה, מחוספסת וכו. עם זאת, כאשר תחומם שעווה זו, ישתנו כל תכונותיה החושיות באופן מידי. היא תגדל, תאבד את מרקמה, צורתה, צבעה וריחה. אף על פי כן, קבע דקארט, לא יחשוב איש לפקפק בעובדה שעדיין מדובר באותה פיסה של שעווה. בהתאם, קבע, אין ספק שכל התכונות הייחודיות של החומר אינן שייכות למהותו, שכן גם בהשתנותן החומר נשאר אותו חומר. מה אם כן הוא תכונה מהותית ובלתי נפרדת של החומר? ע"פ דקארט תכונה זו היא לא אחר מתכונת ההתפשטות. התכונה המשותפת והבסיסית לכל החומרים היא תכונת המרחביות, בעוד שהתכונות החושיות הן "חולפות" ואינן שייכות למהותן. בניגוד חד לחומר הקרטזיאני, מהות הנפש היא היותה חושבת. היא אינה ממוקמת מרחבית, אינה חומרית, ואין לה תכונות מוחשיות כלל. לטענת דקארט, הקשר בין הגוף והנפש הוא קשר סיבתי, כלומר, על אף הניגוד המהותי שבין תכונות החומר והרוח, הם משפיעים זה על זה באופן ישיר.

היקום הגאומטרי

בעת היותו תלמיד בבית הספר הישועי שמע דקארט על הטלסקופ שבנה גלילאו גליליי, ועל התגליות האסטרונומיות שעשה בעזרתו, רק חודשים ספורים לאחר שפורסמו. בעוד שגלילאו ראה באריסטו את יריבו העיקרי, דקארט הצעיר ממנו בשנות דור כבר לא חש בצורך להתווכח עם תמונת העולם האריסטוטלית שאבד עליה הכלח, והתעניין יותר בבניית תמונת עולם חדשה. מסקנתו שאידאות העולם האמיתי הושתלו בשכלו של האדם על ידי אלוהים, כמו גם אהבתו למתמטיקה ולוודאות מתמטית, הוליכו אותו לראות במישור האוקלידי את המודל ליקום האמיתי - חלל אינסופי שאין בו גבולות ואין לו מרכז. זאת בניגוד ליקום האריסטוטלי הסובב כולו סביב מרכז הארץ ומופרד לאזורים ארציים ושמימיים באמצעות כיפות שקופות. דקארט גם פסל את הרעיון האריסטוטלי לפיו עצמים נעים על מנת לחזור אל מקומם הטבעי, ואימץ את רעיון ההתמד של גלילאו. ביקום הגאומטרי של דקארט תנועה מגדירה צורות כשם שבגאומטריה נקודה נעה מגדירה עקומה ועקומה נעה מגדירה יריעה.

פסילתו את מושג הריק, כמו גם הזהות שקבע בין מרחב וחומר, הוליכו את דקארט לטעון שרק התנועה מבדילה בין אזורים שונים בחלל. לדידו היה היקום מלא לחלוטין ב"גופיפים" (corpuscles) זעירים, רובם בלתי-נראים ונעים באופנים שונים. דקארט ראה את מערכת השמש כעין מערבולת עצומה, אשר רק תנועתה הסיבובית מבדילה אותה מן המרחב שסביבה, והיא אחת ממערבולות רבות שהן מערכות שמש אחרות.

אף על פי שדקארט לא היה אסטרונום, תמונת היקום שהציג בספרו "עקרונות הפילוסופיה" בשנת 1644 השפיעה מאוד על הקוסמולוגים בני תקופתו, והנחילה להם את הרעיון שהשמש היא רק אחד מבין אינספור כוכבים השוכנים בחלל הומוגני ובלתי-מוגבל, ושכוכבי הלכת סובבים את השמש במסלולים הנוצרים כתוצאה מהתמד, משולב בכוחות דחיפה שמפעילים ה"גופיפים" זה על זה. גם אייזק ניוטון הושפע מאוד מתמונת יקום זו, וכאשר נטש אותה לבסוף לטובת יקום ריק כמעט לחלוטין, שבו גופים מושפעים ממרחק על ידי כוח משיכה מסתורי, גרם הדבר לשערורייה בקרב רבים מבני-דורו. שם ספרו של ניוטון, "עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע", אף הוא הד לשם ספרו של דקארט "עקרונות הפילוסופיה".

כמתמטיקאי

חתימת ידו של דקארט

דקארט היה הראשון שהציע להביע פונקציות על ידי שרטוט מערכת צירים גרפית של X ו-Y ועליה לתאר את ערכי הפונקציה של X-Y. כך ניתן להבין התנהגות פונקציות באופן גרפי, המקל על הבנת הפונקציה. שיטה זו נקראת מערכת צירים קרטזית על שמו. כמו כן, כְּתב החזקות כפי שהוא נכתב היום, ובו מעריך החזקה נכתב בגופן קטן מעל בסיס החזקה, הוא פרי המצאתו של דקארט.

דקארט היה גם הראשון להציג את התחשיב האינפיניטסימאלי, אשר היווה את הבסיס לחשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי שפיתחו לייבניץ וניוטון לאחר מותו.

תרומתו הידועה ביותר למתמטיקה, הייתה בתרגום הגאומטריה לתחשיב האלגברי, מה שידוע כגאומטריה האנליטית וכטריגונומטריה.

דקארט תרם מחשבתית ומעשית להתפתחותו המשמעותית של ענף האופטיקה בין היתר בניסוחו את חוק סנל באמצעות פונקציית הסינוס בספרו מאמר על המתודה.

ספריו

• כללים להכוונת הדעת (Les Règles pour la direction de l'esprit)‏, 1628
• מאמר על המתודה (Discours de la méthode)‏, 1637
  • 1941 - עריכה: ח.י. רות, ירושלים: הוצאת מאגנס.
  • 2008 - תרגום, עריכה, ומבוא: ד"ר עירן דורפמן, ירושלים: הוצאת כרמל.
  • 2010 - תרגום: יהושע קנז, תל אביב: ספרי עליית הגג.
• הגאומטריה (La Géométrie)‏, 1637
• הגיונות על הפילוסופיה הראשונית (Meditationes de prima philosophia)‏, 1641
  • 1976 - תרגום: יוסף אור, עריכה: ח.י. רות, ירושלים: הוצאת מאגנס
  • 2001 - תרגום: יוסף אור, עריכה: יעקב גולומוב הוצאת מגנס
  • 2001 - תרגום: דורי מנור, עריכה מדעית ואחרית דבר: אלחנן יקירה, תל אביב ידיעות אחרונות - ספרי חמד
• הגיונות מטפיזיים, השגות ותשובות (Méditations métaphysiques, Objections et Réponses)
  • 2015 - תרגום (הגיונות מטפיזיים) - יוסף אור 1976, השגות ותשובות - ארזה טיר-אפלרויט ואלחנן יקירה 2015 הוצאת מאגנס
• עקרונות הפילוסופיה (Principia philosophiae)‏, 1644
  • 1979 - חלק ראשון, מצרפתית: שרה ירצקי, מלטינית: שלמה קרניאל, עריכה ומבוא: שרה ירצקי ומרסלו דסקל, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור
• רגשות הנפש (Les passions de l'âme)‏, 1649
  • 2007 - תרגום: עידו בסוק, עריכה מדעית והקדמה: רז חן-מוריס, הערות: עידו בסוק ורז חן-מוריס, תל אביב : רסלינג.

• 
  שער המהדורה הראשונה של ספרו "מאמר על המתודה", 1637
• 
  שער המהדורה הראשונה של ספרו "הגאומטריה", 1637
• 
  שער ספרו "רגשות הנפש", 1649
• 
  שער המהדורה הראשונה של ספרו "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית", 1641 (לטינית)

לקריאה נוספת

• דייב רובינסון וכריס גארט, דקרט, הוצאת מחברות לספרות, 2002.(הספר בקטלוג ULI)
• נועה נעמן צאודרר, דקארט - בדידותו של פילוסוף, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2008
• אלעזר וינריב, מדיקרט עד יום: פילוסופיה במאות ה-17 וה-18, מהדורה שנייה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2017 (הקורס כולל 12 יחידות לימוד)
• רנה דקארט, מתוך תקציר מדע המוזיקה - Musicae Compendium (מלטינית: מתן שפירא), דחק, כרך טז, 2023.

קישורים חיצוניים

• רנה דקארט, ברשת החברתית Goodreads
• רנה דקארט, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• רנה דקארט, באתר MacTutor (באנגלית)
• רנה דקארט בפרויקט גוטנברג
• ספריו, בגוגל ספרים
• מיכאל גורודין, האיש ששינה את המתמטיקה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 31 במרץ 2018
• רנה דקארט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רנה דקארט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי רנה דקארט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• רנה דקרט (1596-1650), דף שער בספרייה הלאומית
• רנה דקארט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)