משה נסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה נסים
משה נסים
תאריך לידה 10 באפריל 1935 (בן 79)
ממשלות 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24
כנסות 4, 7 - 13
סיעה ציונים כלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, גח"ל, הליכוד
תפקידים בולטים

משה נסים (נולד ב-10 באפריל 1935) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. כיום משמש כעורך דין וכחבר בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לויקטוריה ולרב יצחק נסים, הראשון לציון והרב הראשי לישראל. לפני היותו בן 17 סיים תיכון‏[1] והחל ללמוד בישיבה של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל וכאשר הישיבה התרופפה עבר ללמוד בישיבה של אביו, ועזר לאביו בכתיבת תשובות בהלכה. במקביל למד משפטים באוניברסיטה העברית. לטענת הרב נסים בכוונת בנו היה להתגייס ביוני 1958, לאחר חמש שנות לימוד בישיבה. אולם, בעקבות שאילתה של יצחק בן-אהרן בשאלה מדוע בניו של הרב נסים לא גויסו לצבא, וביקורת ציבורית בנושא‏[2], הוא זומן לגיוס בפברואר 1958‏[3]. נסים שירת בצה"ל כקצין משפטים בחיל האוויר בדרגת סמל‏[1][4]. הוא שוחרר מצה"ל באמצע ספטמבר 1959 כדי שיוכל להשתתף במערכת הבחירות לכנסת הרביעית ובהמשך לצורך תפקידו כחבר הכנסת‏[5]. ב-1961, לאחר שלא נבחר לכנסת החמישית השלים עוד 10 חודשים של שירות צבאי‏[6].

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביזמת אברהם קריניצי שביקש למשוך את קולותיהם של יוצאי עיראק ברמת גן[7], הוצע לו לקראת הבחירות לכנסת הרביעית על ידי בכירי מפלגת הציונים הכלליים, פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח ויוסף ספיר להיכלל ברשימת המפלגה לכנסת. נסים היסס, אך לבסוף שוכנע על ידי ידיד המשפחה, הסופר שמואל יוסף עגנון, ועל ידי הרב מרדכי אליהו[1]. ב-1959 נבחר לכנסת. נסים היה לחבר הכנסת הצעיר אי פעם (בן 24) וכונה "הינוקא של הכנסת". לאחר מכן, עם איחוד הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית, המשיך להיות חבר כנסת מטעם המפלגה הליברלית המאוחדת, אולם לא שובץ למקום ריאלי לקראת הבחירות לכנסת החמישית. נסים השלים את שירותו הצבאי והתמחה כעורך דין, ובמקביל היה פעיל במוסדות המפלגה‏[6].

בשנת 1969 נבחר לכנסת השביעית מטעם גח"ל, גוש של תנועת החרות והמפלגה הליברלית, וכיהן בכנסת עד 1996 מטעם גח"ל שהתמזגה אל תוך הליכוד. בכנסת השביעית שימש יו"ר הסיעה מטעם המפלגה הליברלית, בצוותא עם מנחם בגין מטעם תנועת החרות. בשנת 1970 היה נסים בין מקימי הוועד הציבורי נגד נסיגה‏[8] ובהפגנה של הוועד הוא נאם כנציג המפלגה הליברלית‏[9].

במהלך שנות ה-80 נסים היה ממובילי המהלך של מיזוג מלא של מפלגת הליברלים עם חירות כנגד יצחק מודעי שביקש לשמור על עצמאות מסוימת של המפלגה הליברלית‏[10].

שר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנת 1978 החל לכהן כשר בלי תיק בממשלת בגין, ועם התפטרותו של שמואל תמיר החל נסים לכהן ב-13 באוגוסט 1980 כשר המשפטים. הוא כיהן בתפקיד קרוב לשש שנים תחת שלושה ראשי ממשלה: מנחם בגין, יצחק שמיר וכן בממשלת האחדות הלאומית תחת שמעון פרס. בהיותו שר לא נסע לחוץ לארץ בניגוד לשרים אחרים שהרבו לטוס‏[11].

בסוף שנת 1988 מונה כשר בלי תיק בממשלת האחדות החדשה בראשות יצחק שמיר, ובשנת 1990, לאחר התפטרות אריאל שרון מן הממשלה, מונה לתפקיד שר התעשייה והמסחר וסגן ראש הממשלה.

שימש כציר לקונגרס הציוני מטעם האיגוד העולמי של הציונים הכלליים, יו"ר הנהלת המפלגה הליברלית וחבר נשיאות המפלגה ויו"ר הנהלת הליכוד.

שר אוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באפריל 1986, בעקבות פיטוריו של יצחק מודעי ממשרת שר האוצר בממשלת האחדות הלאומית בראשותו של פרס, מונה נסים לתפקיד זה. הוא קיבל לידיו משק וכלכלה, שניצלו מקריסה בעקבות תוכנית החירום הכלכלית שהכין פרופ' מיכאל ברונו, והדבר הבולט ביישומה היה הורדת האינפלציה בישראל מקצב שנתי של כ-450% לקצב שנתי של כ-20%.

נסים היה נטול השכלה כלכלית ונטול עניין מיוחד בתחום. הוא המשיך במימוש תוכנית הייצוב הכלכלית של פרס ומודעי והגיש תוכנית לייצוב המשק ותוכנית המשך לצמיחת המשק. בתקופתו יושמו רפורמות יסודיות במס הכנסה ובשוק ההון הונהגה מדיניות תקציבית מרוסנת. לפי עקרונות תוכנית הייצוב ירד מס הכנסה השולי המרבי ליחידים מתחת ל-50% (48%)‏[12] בסיסמה: "רוב עמלו של אדם בידו"‏[13] ומס ההכנסה לחברות ירד בשיעור ניכר, מ-61% ל-43%‏[14]. כמו כן ביטל נסים את מס המעסיקים ועוד כעשרה מסים אחרים שהוטלו שנים אחדות קודם לכן כדי להגדיל את הכנסת המדינה ולממן את התקציב הגרעוני.

בתקופתו לא זו בלבד ששוב לא היה גירעון בתקציב שהגיע לעתים ל-17% אלא התקציב אף הסתיים ביתרות. עקב כך בתקופתו הגיעה צמיחת המשק לכ-6% וצמיחת הסקטור העסקי לשיא של כל הזמנים שעמד על 9.6%. כמו כן נסים הצליח לבצע גם מהפכה זוטא, בהמירו חלק גדול מההלוואות היקרות של ממשלת ישראל מממשלת ארצות הברית בהלוואות בריבית נוחה יותר והביא לחסכון של מילארד וחצי דולר[דרוש מקור], ובהקטנה, בפעם הראשונה מזה עשרות שנים, של מצבת חובות החוץ של ישראל. הוא כיהן בתפקיד גם תחת יצחק שמיר עד סוף שנת 1988. בשל המדיניות המרסנת שהנהיג החל המשק להתייעל ושוב הממשלה לא הפכה מקור למימון הפסדי החברות. החברות נאלצו להתייעל.

עם זאת, התקציב לשנת 1987 לא כלל את הקיצוצים שהתחייבו מתוכנית הייצוב הכלכלי (תוכנית החירום הלאומית). הריבית במשק גדלה כדי למנוע גידול בהיקף האשראי וב-1988 החלה לפוג השפעת תוכנית הייצוב של 1985. האבטלה החלה לטפס לשיעור שלא היה כמוהו מאז מיתון 1966 בישראל. החיסכון הפרטי וההשקעות במשק הצטמצמו והצמיחה שהואצה בשנים 1986 - 1987 הואטה.‏[15]

קריירה פרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת תום כהונת הכנסת ה-13, בשנת 1996, החליט משה נסים לפרוש מהפוליטיקה והחל לעסוק במקצועו כעורך דין. בשנת 1999 הקים משרד עורכי דין יחד עם עורכי הדין מוטי רינקוב ואבי סנדרוביץ תחת הפירמה: משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ. המשרד העוסק בגביית חובות של רשויות מקומיות (חניה) חובות אגרת רשות השידור וחובות אחרים. המשרד מיצג בין השאר את עיריית תל אביב-יפו, עיריית רמת-גן, עיריית הרצליה, עיריית רעננה, עיריית טבריה, עיריית לוד, ואת רשות השידור והוא מטפל בגבייה מול מאות אלפי חייבים בו זמנית. המשרד מונה כיום 70 עובדים ומקום מושבו בבית איילון ביטוח.

בשנת 2010 מונה נסים כחבר בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה.

נסים נשוי לרות, בתו של ח"כ לשעבר וסגן שר האוצר מטעם המערך יצחק קורן[16], שהיא גם אחותו של ח"כ לשעבר דני קורן. אחיו של נסים הוא פרופ' מאיר בניהו. לזוג נסים חמישה ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (4), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 207 - 226

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אבי בטלהייםשקר+חנופה שווה פוליטיקה, מעריב, 21 ביוני 1985
  2. ^ שמעו עליהם - בני הרב, דבר, 13 בדצמבר 1957
  3. ^ בן הרב ניסים מתיצב לצבא, מעריב, 31 בינואר 1958
    יהושע ביצור, משה נסים הולך לצבא, מעריב, 2 בפברואר 1958
    ק. שבתאיבניו של הרב נסים, דבר, 28 בפברואר 1958
  4. ^ אנשי שם - לא בזכות הפרוטקציה, מעריב, 11 בספטמבר 1959
  5. ^ מרכז חרות יכריע היום בין שכטרמן ויוטן, מעריב, 10 בספטמבר 1959
    עמנואל פרתמשה נסים לא הופיע, מעריב, 20 בספטמבר 1959
  6. ^ 6.0 6.1 יוסף לפידדיברו עליהם - היכן הם היום?, מעריב, 8 באפריל 1963
  7. ^ יואל מרקוסבערבון מוגבל, דבר, 13 בספטמבר 1959
  8. ^ הוקם ועד ציבורי לפעולה נגד נסיגה, דבר, 20 באוגוסט 1970
  9. ^ שום הסדר שיכלול נסיגה לא יחסל את אש ארגוני החבלה, מעריב, 1 בספטמבר 1970
  10. ^ אבי בטלהייםיש נסים אין נפלאות, מעריב, 21 ביוני 1985
  11. ^ אחרי 20 שנה הגיע הזמן להתחתן, מעריב, 21 ביוני 1985
  12. ^ גבי קסלר, חוק התקציב אושר בקריאה ראשונה, מעריב, 19 בפברואר 1987
  13. ^ איכשהו הדמיון הפך למציאות, מעריב, 21 באפריל 1987
  14. ^ אבי ניצן, צמיחה במשק אפשרית, מעריב, 29 בנובמבר 1987
  15. ^ דן גלעדי, ‏כלכלת ישראל : טיפול בהלם - הייצוב והצלחתו: 1985-1989, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, במקור בתוך: כלכלת ישראל: התפתחות, מאפייני, מדיניות בעריכת אופז חיים. הוצאת משרד החינוך, שירות הפרסומים. 1998.
  16. ^ דב גולדשטייןשתי מפלגות, מעריב, 3 באוקטובר 1969


שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףפנחס ספיריהושע רבינוביץשמחה ארליךיגאל הורביץיורם ארידוריגאל כהן-אורגדיצחק מודעימשה נסיםשמעון פרסיצחק שמיריצחק מודעיאברהם בייגה שוחטדן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמןבנימין נתניהומאיר שטריתאברהם בייגה שוחטסילבן שלוםבנימין נתניהואהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-אוןיובל שטייניץיאיר לפידבנימין נתניהו

שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןפנחס רוזןדוד בן-גוריוןפנחס רוזןדב יוסףיעקב שמשון שפיראגולדה מאיריעקב שמשון שפיראגולדה מאירחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמירמשה נסיםיצחק מודעיאברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהוצחי הנגבייוסי בייליןמאיר שטריתיוסף לפידציפי לבניחיים רמוןמאיר שטריתציפי לבנידניאל פרידמןיעקב נאמןציפי לבניבנימין נתניהו